סרן יוגב פזי, מפקד מחלקה בגדוד נחשון (90), בן 22 מגבעות בר, שנהרג אתמול (ראשון) בקרב בג'באליה - הובא היום (יום שני) למנוחות בבית העלמין ביישוב מגוריו. פזי הותיר אחריו את הוריו ושלושה אחים.
גיל פזי, אביו של יוגב, ספד לבנו: "יותר משנה עברה מאז תחילת המלחמה. כמה תסכול צברת כשהוצבת באיו"ש ולא היית שם לעזור להציל. ואז גל. רגע לפני הכניסה לרפיח הספקת להגיע להלוויה ונכנסת לרפיח. ועכשיו אנחנו צריכים לספר עליך.
"יוגב שלי, מגיל צעיר הפגנת נחישות והתמדה, היית רודף צדק ואמת. צלחת את המסלול באגוז, הגעת לכפיר וידעת כ"כ הרבה אובדן. והנה אתה פה, אבל לא ממש. בן לי ולאימא. אח לנועם, מור וברק. חבר אמת לכל כך הרבה. לוחם וחבר לנשק. אוהב הארץ והדגל. אני רוצה להגיד לכולכם, דלת ביתנו תמיד תהיה פתוחה. אני יודע מה זה לעמוד בפני דלת של משפחה שכולה ולהסס - אל תהססו, גם אם זה לא תמיד קל".
חברת המשפחה ומנהלת היישוב בילי כהן הקריאה מכתב אהבה למדינת ישראל שכתב יוגב פזי בשיקגו, שם שהה כשליח של הסוכנות היהודית: "מכתב ליקרה לי מכל, אני יודע שעבר זמן רב מאז התראינו. שלא תחשבי לרגע שהיה לי קל בלעדיך. את יודעת כמה אני אוהבת אותך. זה היה בשבילך. בשבילנו. כל כך הרבה אנשים מכירים אותך, את מה שאת בשבילי ואני בשבילך. עבדתי יומם ולילה להאדיר את שמך. נכון, אי אפשר לשכוח את הימים הארוכים במיוחד בלעדייך. תזכרי שתמיד היית ותמיד תהיי לפני. חושב עליך בכל דקה ודקה. אוהב אותך יותר מאי פעם. מוכן ללבוש את המדים. לא יכול לחכות לרגע בו ניפגש שוב והפעם אני נשאר לתמיד. אוהב אותך מדינה שלי. את הדגל, הסמל, ההמנון, היישובים והנופים והמגוון של האנשים האמונה והיהדות והמשפחה והחברים".
"האור הזה כבה. אין מילים. שנהיה ראויים", הוסיפה כהן.
חברתו רותם ספדה לו: "התאהבתי בך בגיל תשע, כשהיית רודף אחרי בטיולים משפחתיים. תמיד היית ילד בולט. לא משנה בן כמה היית, תמיד היה חשוב לך להגשים את החלומות שלך. כשקצת התבגרנו החלטנו להיות ביחד. אמרתי לך שמעולם לא קיבלתי פרחים ומאוחר יותר שלחת לי זר ענק לבסיס. גם אחרי שנפרדנו ידעתי שתהיה שם בשבילי. היינו האדם הנכון בזמן הלא נכון. יוגב כל כך אהב את המולדת שהיה מוכן לעשות הכל למענה - לא משנה המחיר. החלום הגדול שלו היה לפתח את המדבר. שלשום המדבר היה שממה ועכשיו יש שם פרח בר. אחרי כל מה שעשית, מגיע לך לנוח".
חברו הטוב שקד: "בשיחה האחרונה, כשהודעת שאתה נכנס לעזה, אמרת לי שאתה מקווה שהכנתי הספד טוב. תמיד היית בטוח באמת שלך. תמיד אמרת שאתה מוכן למות בשביל המדינה. הבטחת שכאשר 'תהיה גדול', תקים ישוב יהודי בנגב. החיים שלנו נקשרו מאז השליחות. אני זוכר כמה בר מזל הרגשתי שיש לי חבר לכל החיים. כל כך קשה לעכל שלא ניצור עוד זיכרונות. ידעת והבנת את הסיכונים. אני יודע שהיית רוצה שלא נהיה עצובים, אלא גאים בך. אני בטוח שהלב שנשבר יתמלא בשמחה גדולה".
דודו יובל: "ליוגב הייתה חשובה תמיד המשפחה, החשיבות לשלמותה. זו אבדה נוראה כל כך. בטח לא נצליח להבין עוד הרבה זמן שיוגב לא פותח את הדלת בחיוך. דור שלם של צעירים חדורי מטרה ואמונה. יוגב אני לא נפרד ממך. בבקשה תמשיך להיות לצידי".
"נמשיך בדרכך, פזי"
מפקד גדוד 90, סא"ל יואל גליקמן, ספד לו בהקלטה ששלח מעזה: "אנחנו ממשיכים את המשימה שהפסקת. ידעתי שקשה לך כשחבריך באגוז נמצאים בלבנון. היה חשוב לך להיות תמיד ראשון בכל התקפה. הקפדת לצאת מוכן וגם למשימה האחרונה יצאת מוכן ויסודי. פזי, היית מפקד לא שגרתי. אני מבקש להשתתף בצער משפחת פזי היקרה. נגיע לבקר אתכם בהקדם, לאחר שנשלים את משימתנו. אנחנו במלחמה על קיומה של ישראל. נמשיך בדרכך, פזי".
מפקדו, סא"ל סער מועדים, ספד לפזי: "זה כאב ואובדן של גיבור. לוחם אמיתי. הגעת לגדוד נחשון לאחר שירות משמעותי ביחידת אגוז. היית מפקד מיוחד חדור מוטיבציה, במטרה להוביל אחריו חיילים ונקשרה דרכנו בדרכך. יצאת לקצונה מתוך ערכי ציונות. הגעת ליחידה עם אופי אחר, נחוש ללמוד את החטיבה. לקחת מכל אחד שפגשת בדרך ומהרגע בו נכנסת למחלקה בלטת. יצרת תחושת ביטחון אצל כלל החיילים. הם תמיד עמדו לנגד עיניך, בכל דבר. תמיד היית שם עבורם.
"חייליך מספרים שבמעשיך הראית מהו פיקוד אמיתי. תמיד בחזית. מתוך אצילות נפש וחתירה למגע. היית לוחם אמיתי, מלא בלהט עשייה להגנת המולדת. פעלת מתוך שליחות ונלחמת באומץ על האדמה שכה אהבת. מגיל קטן היית מנהיג עם חלומות גדולים. אנו עומדים כאן בלב כואב ומתגעגע. חבריך ברגעים אלה ממשיכים בלחימה במקום שבו נפלת כגיבור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו