"הגעתי למשפחה לבשר לה שבנה נרצח, אבל הם טענו שהוא נחטף לעזה. בבלגן שהיה אכן הראו תמונה שלו במסגרת התמונות של אלו שנחטפו לרצועה. זו היתה סיטואציה קשה מאד לי באופן אישי כי ידעתי בוודאות שהוא נרצח. יצאתי החוצה וביקשתי שישלחו לי בוואטסאפ תמונה שתוכיח בוודאות שהוא מת. זו היתה תמונה קשה מאד, וחששתי שהאם תקבל התקף לב אם תראה אותה. לכן קראתי לאחות שראתה את התמונה בקצרה ולא רצתה לראות יותר כי היה לה קשה. ישבתי עם המשפחה ופשוט בכיתי איתה".
את העדות הקשה הזו סיפר ל"ישראל היום" אל"מ חי רקח, מפקד מחוז דן בפיקוד העורף, שמסיים כעת את תפקידו ועובר לתפקיד קמ"ן פיקוד העורף.
עשינו מה שצריך לעשות
"ביום פריצת המלחמה כולנו הופתענו, היה כאוס גדול וחלק מהגורמים לא הפנימו עדיין את המצב. בגלל מהות האירוע, כדי לפעול חתכנו מייד פרוצדורות שונות וכללים בירוקרטיים וזאת כדי להתנהל מהר בשטח. אמרתי לעצמי שזה הזמן להתעלם מכללים רבים כדי לפעול כאשר מאוחר יותר אסביר את השיקולים שלנו", הוא מספר בשיחה עם "ישראל היום".
בימים הראשונים של שבוע פריצת המלחמה, כוחות פיקוד העורף נאלצו להתמודד עם סיטואציות שבשגרה אינן חלק מהגדרת תפקידם. "הודעות על רצח למשל הן הודעות שהמשטרה מוסרת בשיתוף עם הרשויות המקומיות, אבל למשטרה לא היה מספיק כוח אדם ביממות הראשונות. היה חוסר באנשי מקצוע. פניתי למפקד המשטרה האחראי שהסכים שגם אנחנו נכנס לתחום ונסייע להודיע למשפחות על מות אהוביהם".
"לא הכינו אותנו לבשר למשפחות את ההודעה הקשה הזו, אבל הבנו שצריך למנוע את הסבל הגדול ולכן כל הפקודים שלי בכל נפות המחוז התגייסו מייד למשימה. תפקידים נוספים שנכנסו אליהם היו הכנסת חיילים כשומרים בבתי הספר עם פתיחתם מחדש. זה לא תפקיד שהחיילים אומנו לבצע וזה לא התחום שלהם אבל הבנו שזה מה שצריך לעשות וכולם ממש לאורך כל שרשרת הפיקוד וכוח האדם התגייסו לכך. כולם הבינו את גודל האירוע, לא התווכחו ופעלו מייד", הוא מספר.
איך להודיע על שתי נרצחות באותו הבית
אחת הדילמות הקשות שעימן התמודד הייתה בנוגע למשפחה שבה שתי אחיות נרצחו. גופתה של האחות הראשונה זוהתה וגופת האחות השנייה זוהתה רק מאוחר יותר. אל"מ רוקח נאבק בשאלה, האם לבשר על הזיהוי הכואב הראשון או לחכות לזיהוי האחות השנייה ולהודיע על האסון באופן מרוכז.
"התלבטתי מה לעשות. לבשר על הבת הראשונה או לחכות לזיהוי של הבת השנייה ולהודיע על האסון יחד וזאת כדי שלא להודיע פעמיים על אסון ואולי כך לשבור את המשפחה יותר. שיתפנו בדילמה הזו את ראש העיר ואת שאר הכוחות הרלוונטיים".
במסגרת האירוע המורכב שהחל עם פרוץ המלחמה לקח אל"מ רקח על עצמו לסייע לגורמי הזיהוי של משטרת ישראל, שפעלו לזהות את החללים במחנה שורה. כך הוא ופקודיו נחשפו למראות קשים ביותר, ללא הכנה.
"נחשפתי בשורה למראות קשים מאד שלא יוצאים מהראש. הובאו לשם בשקיות שחורות המון גופות של צעירים וזה היה מחזה נוראי. לא הוכשרנו לתפקיד כזה של סיוע לזיהוי הנרצחים, אך מכיוון שלא היה כוח אדם מספיק נרתמנו לעזור כאשר הלוחמים מבינים את חשיבות הפעילות הקשה הזו. כמובן שעקבנו אחרי המצב הנפשי של הלוחמים ובדקנו וסייענו להם כדי שלא ייכנסו למצוקה" הוא מספר.
התמיכה שהעניק פיקוד העורף לשאר הכוחות נוספה לתחומי אחריותו הקבועים שכוללים טיפול בטילים ובנפלים, העברת מידע לאזרחים, אחריות על התקהלויות ולמעשה האחריות על המשך התפקוד של המחוז כולו.
"היה לנו שיתוף פעולה מועיל וטוב עם כל ראשי הרשויות באזור. שיתפתי אותם כל פעם בשיקולים שלי בכל הנוגע לפתיחה ואישור של פעילות או איסור שלה. כשאתה משתף בשיקולים את הגורמים השונים, הם קשובים יותר ומשתפים פעולה. השקיפות הזו יוצרת אמון מאד גדול וכך גם אם אתה מחליט לאסור משהו בניגוד לדעת ראש העיר הוא עדיין משלים עם ההחלטה. צריך עוד לדעת בהקשר לכך כי 60 אחוז מהתל"ג של מדינת ישראל מיוצר במרכז הארץ במחוז דן. לכן אתה שוקל גם את הסיכונים השונים ולוקח על עצמך את האחריות לפתוח את העסקים השונים כדי שהכלכלה תמשיך לפעול".
"באותו אופן" הוא מוסיף, "החלטנו על הפעלת בתי הספר. התלמידים נפגעו קשה מאד בסגרי הקורונה ולנגד עיניי עמדה המחשבה שעוד נזק חינוכי יהיה קריטי, וגם כאן הפעלנו שיקול דעת וניהול סיכונים והחזרנו את הלימודים. זו גם הסיבה שאישרנו את ההופעה הגדולה של אביב גפן. חשבנו שקיום השגרה ואישור ההופעה בעת ההיא מוצדקת במסגרת ניהול האיומים של ירי הטילים" הוא מספר.
הציבור איבד אמון שייקח הרבה זמן לתקן
בכל הקשור לכישלון המערכת הצבאית אומר אל"מ רקח, "האמון בצבא נפגע קשה מאד. הציבור איבד אמון שייקח הרבה זמן לתקן. הצבא ייצטרך לעבוד קשה מאד בתחום, וכאן לדעתי חלק משיקום האמון הוא דרך שקיפות בהחלטות ובפעולות כמה שיותר".
מה אתה לוקח איתך כלקח מ-7 באוקטובר?"
הלקח המרכזי שלי הוא להציב פחות סימני קריאה ויותר סימני שאלה. אנחנו כל הזמן צריכים להיות ערים למציאות שמשתנה סביבנו ולהיערך אליה כל פעם מחדש. עלינו לשמר את הרלוונטיות שלנו תוך שיתוף פעולה הדוק עם כלל הגורמים ואת זה יש לעשות בלי שיקולי אגו מכל סוג שהוא".
אילו אירועים משמעותיים עברת במהלך המלחמה עד כה?
"היה מקרה אחד שנפל בו טיל על בית. הגעתי לשם והכוחות בשטח חשבו שאין בין ההריסות בני אדם. אני בכל זאת צעקתי, 'יש כאן מישהו'? ובתגובה שמענו צעקה מבפנים. זו היתה צעירה לכודה שלקח לנו זמן רב לחלץ אותה. אבל זה סיפוק גדול מאד להציל אדם. המקרה השני הוא המקרה של אלון שמריז, שנהרג בשוגג על ידי כוחותינו למרות שהוא הניף דגל לבן. כאן לקחתי את האבא שלו לסיור בדרום והסברתי לו את מה שקרה. הייתה לו ביקורת גדולה מאד על צה"ל ועל הגופים השונים בשטח אבל העובדה שעבדנו איתו והסברנו לו את הדברים החזירה לו את האמון בפקע"ר".
