כבר לא בודדים

סמ"ר בנימין לב ז"ל, בילה את ילדותו בצרפת. בהיותו נער חזרה המשפחה לישראל, ובנימין החל ללמוד בישיבה. בגיל 21 התגייס לצה"ל ושירת בפלוגה החרדית של הצנחנים שאבטחה את יהודה ושומרון. סמ"ר שלמה רשטניקוב (20), חייל בודד מחיפה עלה מרוסיה, התגייס כחייל בודד והשאיר אחריו את אמו נטליה, את אביו אולג ואת אחיו אנדרי. סמ"ר ולנטין (אלי) גנסיה ז"ל, הגיע לישראל בפברואר 2022, וכחצי שנה מאוחר יותר, באוגוסט, התגייס לשירות צבאי בגדוד 890 של הצנחנים. אחת לכמה חודשים נפגש עם בני משפחתו. שלושתם היו חיילים בודדים, הנה סיפורם:

סמ"ר בנימין לב - "חזרנו במטוס לארץ ובכינו"

הפעם האחרונה שבה הרב נתנאל לב, רב הקהילה היהודית בעיר יאר שבדרום צרפת, דיבר עם בנו בנימין, לוחם בפלוגה החרדית בגדוד 202 בצנחנים, היתה בחג הסוכות.

בשיחה עימו שיבח הרב את בנו על כך שהוא נותן את עצמו ואת גופו כדי להגן על עם ישראל, ואמר שהוא גאה בו. הוא לא תיאר לעצמו שהמילים שלו יקבלו משמעות נוראה יומיים לאחר מכן, כשבנימין ייהרג בקרב עם מחבלים בנחל עוז.

סמ"ר בנימין לב ז"ל בילה את ילדותו בצרפת. בהיותו נער חזרה המשפחה לישראל, ובנימין החל ללמוד בישיבה. כמה שנים לאחר מכן החליטה משפחתו לשוב לצרפת, ובנימין בחר להישאר בארץ. בגיל 21 התגייס לצה"ל ושירת בפלוגה החרדית של הצנחנים שאבטחה את יהודה ושומרון. בזמנו הפנוי למד לנגן בגיטרה, וכן למד אנגלית, מחשבים וסייבר.

בבוקר הטבח בעוטף, לאחר שהתברר שמחבלים חדרו ליישובים, יצא בנימין לאזור עם המ"פ שלו ועם חובש נוסף. "החובש שהיה עם בני, שניצל מהקרב, סיפר לי שכשהם הגיעו למקום הם ניהלו קרב יריות מול המחבלים", מספר האב, "אחד מהחיילים נפצע, ובנימין, שלא רצה להשאירו כך בשטח, יצא מהמסתור וניסה למשוך אותו אליו. באותו הרגע הוא נפצע קשה מירי".

בנימין נפטר מפצעיו. הוא הותיר אחריו שמונה אחים - שלוש אחיות המתגוררות בישראל, וחמישה אחים ואחיות נוספים המתגוררים בצרפת, עם אמם יהודית ואביהם הרב נתנאל.

בני המשפחה, דתיים שומרי שבת, אמנם ידעו על האסון שפקד את ישראל באותו היום - אך לא ידעו שבנם נהרג.

"רק ביום ראשון הגיעו לביתנו נציגים משגרירות ישראל ובישרו לנו שבנימין נהרג בקרב. למחרת עלינו כולנו על טיסה לישראל", מספר נתנאל בכאב. "ישבנו במטוס שהיה מלא ישראלים שחזרו לארץ, ובכינו. האווירה היתה ממש קשה, כולם דיברו על מה שקרה, על מספר ההרוגים ועל המלחמה שפרצה.

"עברתי בין הנוסעים עם התמונה של בנימין וביקשתי מאנשים במטוס להניח תפילין במטוס. היו כאלה שהסכימו וכאלה שלא. סיפרתי להם שאני בדרך לקבור את בני, שנהרג בקרב, ושלי אסור להניח תפילין לפני ההלוויה. לאחר ששמעו את הסיפור, רבים מהם התחילו לבכות ואף הניחו תפילין. אפילו הקברניט יצא מהתא והגיע אלינו. היה מרגש מאוד.

"אני באמת מאמין שאנחנו, היהודים והישראלים, חזרנו ליסודות שלנו. העם היהודי כל הזמן מסוכסך עם עצמו, אבל יודע לשמר את האחדות שלנו בזמנים קשים. היהודים יודעים למות ביחד, אבל לא יודעים לחיות ביחד. אחרי מה שקרה לנו השנה, אנשים בישראל חזרו ליסודות וכולנו מאוחדים".

הרב נתנאל לב יגיע לישראל ביום הזיכרון ויעלה לקברו של בנו כדי להתייחד עם זכרו.

סמ"ר שלמה רשטניקוב - "שלמה אהב את המדינה בכל ליבו"

סמ"ר שלמה רשטניקוב (20), חייל בודד מחיפה, לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני, נהרג ב־7 באוקטובר בקרבות ביישובי העוטף. שלמה עלה מרוסיה, התגייס כחייל בודד והשאיר אחריו את אמו נטליה, את אביו אולג ואת אחיו אנדריי.

שלמה נולד וגדל בעיר וולגוגרד שברוסיה, וכבר בשלב מוקדם החליטו הוריו לשלוח אותו ללמוד בבית ספר יהודי בעיר, שם הוא נחשף להיסטוריה של מדינת ישראל, לחגים ולשפה. בני משפחתו מספרים עליו שהוא אהב את מדינת ישראל בכל ליבו, ולכן בחר לעלות לישראל כבר בגיל 14.

נטליה מספרת כי שלמה מאוד אהב את הלימודים בבית הספר היהודי. "הוא היה ילד חייכן שאהב אנשים ואהב את החיים, ובעיקר אהב מאוד את ישראל. הוא התעניין בחגים הישראליים, בתרבות הישראלית. הוא התחבר מאוד לרב הקהילה, שהיה גם רב בית הספר, ומהר מאוד החליט לעלות לישראל. בשנה הראשונה שלו בישראל הוא כל כך נהנה - הוא טייל, הכיר חברים חדשים, למד גיטרה, הופיע בלהקת בית הספר, התלהב מהמורים ונהנה ללמוד על המדינה ועל ההיסטוריה שלה".

שלמה עלה לישראל במסגרת תוכנית נעל"ה - נוער עולה לפני הורים, שבמסגרתה הנערים והנערות מסיימים את לימודי התיכון כאן בארץ. הוא החל ללמוד בכיתה ט' בפנימיית כפר סיטרין שבחוף הכרמל, ואז החליט להתגייס לגולני.

יממה לפני שנהרג, הוריו של שלמה שוחחו איתו באריכות. לדבריהם, הוא היה מאושר. בבוקר אותה השבת הם ניסו להשיגו בטלפון, ללא הצלחה. הם פרסמו באינטרנט בישראל מודעת חיפוש אחר בנם, וניסו למצוא כל מידע עליו. רק כעבור ארבעה ימים הגיעה אליהם הידיעה המרה על מותו בקרב. אנשי השגרירות במוסקבה יצרו קשר עם רב הקהילה היהודית של חב"ד בוולגוגרד, והוא בישר לבני משפחתו של שלמה על נפילתו. יממה לאחר מכן כבר עלו בני המשפחה על טיסה לישראל, כדי ללוות את בנם במסעו האחרון בהר הרצל.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה יתקיים במוסקבה טקס זיכרון לשמונה נופלים במלחמה, וביניהם גם שלמה. גם בוולגוגרד ייערך טקס מיוחד לזכרו. תלמידי בית הספר היהודי ילבשו חולצה לבנה ועליה תמונתו של שלמה.

סמ"ר ולנטין (אלי) גנסיה - "ולנטין היה כולו חיים וחיוכים"

"ולנטין היה כולו חיים וחיוכים, אבל לפני שהוא נהרג הוא אמר לי שאם יקרה לו משהו - החלום שלו הוא להיקבר בהר הרצל. לאחר שנהרג הגשמנו לו את החלום והוא נקבר בהר", מספרת אמו, ג'נביב מולינה.

סמ"ר ולנטין (אלי) גנסיה ז"ל נולד בשנת 2000 הרחק מישראל. את מרבית ילדותו בילה בעיר מונפלייה שבצרפת. נער חייכן, עקשן, אוהב מעשי קונדס, ובעיקר אוהב לעזור לאחרים. כשהיה בן 17 התהפכו חייו. הוא הגיע לישראל לטיול במסגרת תוכנית "תגלית", התאהב בחיים בישראל והחליט לעלות לארץ. בתוך שלושה חודשים כבר דיבר עברית והתגייס לצנחנים. ולנטין, הילד הדינמי שתמיד הגן על כולם כשחיוך על פניו, התעקש לשרת שירות משמעותי בצבא. הוא הגיע לישראל בפברואר 2022, וכחצי שנה מאוחר יותר, באוגוסט, התגייס לשירות צבאי בגדוד 890 של הצנחנים. אחת לכמה חודשים נפגש עם בני משפחתו.

ב־7 באוקטובר הגיע ולנטין עם חבריו ליחידה לקיבוץ בארי, ושם גם נהרג מירי מחבלים שחדרו ליישוב. "יום לפני כן הייתי בפריז", מספרת האם ג'נביב, "ולנטין היה בחופשה בים המלח והתקשר להגיד לי שבת שלום. בבוקר שבת שמענו על חדירת המחבלים ליישובי העוטף ועל ירי הטילים. התקשרתי לוולנטין, אבל הוא לא ענה. בהתחלה לא דאגתי כי ידעתי שהוא בים המלח. התקשרתי שוב ושוב, אבל הוא לא ענה. בסוף הצלחתי להשיג בטלפון את ההורים של החבר שלו ג'וש מהשירות הצבאי, והם אמרו לי שג'וש נפגע ברגליים ובידיים ושהבן שלי נפגע בראש. הבנתי שהנורא מכל קרה. חזרתי הביתה, לקחתי את הדרכון, ואני, הבת שלי קלואי ואביו של ולנטין טסנו לישראל. נסענו לקרובי משפחה שלנו המתגוררים בארץ, ולשם כבר הגיעו נציגים מהצבא לבשר לנו שוולנטין נהרג בקרב בקיבוץ".

הפעם האחרונה שג'נביב ראתה את בנה היתה בחגי תשרי. "ביקרנו ביד ושם, ובסיור שם הוא אמר לי שהגיבורים האמיתיים נקברים בהר הרצל, ושזה גם רצונו".

כמה חודשים לאחר נפילתו בקרב, ביקשה אמו לבקר בקיבוץ בארי ולדעת איך בדיוק נהרג. מאז עזבה את עבודתה והתמסרה למשימה אחת - להנציח את הבן שלה ולסייע לשקם את כל היישובים בישראל ובעוטף שבנה נלחם עבורם. היא פעילה במפעל הנצחה לבנה בשיתוף הסוכנות היהודית וקרן היסוד, פועלת במסגרת פרויקט הנצחה בכפר נוער בצרפת בנושא ריצה, ועוסקת בהנצחה ובהסברה בקהילות היהודיות ברחבי צרפת.

לפני כחודשיים ביקרה ג'נביב בארץ וסיירה שוב בהיכל הזיכרון ובעוטף עזה במקום שבו נפל בנה. שני הביקורים תועדו והוקרנו כסרטון בטקס הנחת דגל הלאום שנערך בצרפת.