באחד הפרקים של הסדרה המדוברת "מראה שחורה" מוצגת מציאות דיסטופית, שבה היחס לאזרחים מבוסס על מעין דירוג חברתי. הדירוג, שזמין לעיני כל, מושפע מלייקים ומ"ציונים" שמעניקים האזרחים אלו לאלו, והוא משפיע בצורה ישירה על חיי האזרח: היכן יוכל לגור, עם מי ייפגש ואפילו אילו טיפולים רפואיים לא יוכל לקבל כי אינו ראוי לכך.
"מראה שחורה" עוסקת בתרחישים מחיי היום־יום שלנו ומקצינה אותם, אבל הפרק המדובר כבר ממש כאן: התרחיש שהוצג קורה כיום בסין באופן כמעט זהה, והסינים מתפארים בכך שמדובר בתוכנית שעליה עבדו מאז 2011. המפלגה הקומוניסטית במדינה עוקבת אחר אזרחיה בכל רגע נתון מאז שעלתה לשלטון לפני כשבעה עשורים, והשיטות משתכללות עם הטכנולוגיה. בשנים האחרונות, כשמיליוני אזרחים מחזיקים במכשיר סלולרי משלהם, החליטו בסין להוציא לפועל את תוכנית הדירוג האזרחי שעליה עמלו.
התושבים, מצידם, אוהבים את קונספט הדירוג, המבוצע על ידי אפליקציה בשם Alipay. האפליקציה היא בראש ובראשונה ארנק אלקטרוני, וכוללת גם מערכת שליחת מסרים דמוית וואטסאפ, רשת חברתית דמוית פייסבוק, התיק הרפואי של התושבים נמצא בה, וכמובן גם מצבם הכלכלי, הרישומים הפליליים והתחביבים שלהם.
השיטה השתכללה עוד יותר כשלמאות מיליוני המשתמשים הוצע להשתמש באפליקציה נוספת בשם Zhima Credit, שתפקידה לשקלל את כל הפעולות שמבצע המשתמש ב-Alipay ולתגמל אותו בהתאם. במילים אחרות, מעקב מדויק וחודרני אחרי כל פעילות בחיי האזרח וקבלת ציונים בהתאם - החל מעבירות תנועה ותשלום חשבונות במועד, ועד לציונים באוניברסיטה.
מי שמדורג גבוה זוכה להטבות רבות וחייו הופכים לנוחים הרבה יותר, אך הסנקציות המוטלות על המדורגים נמוך - כלומר, אלו ששגו או סטו מדרך הישר, אפילו במעט - משקפות היטב את החסרונות שבשיטה. הסנקציות יכולות להיות בעלות השפעה מינורית, דוגמת איסור לאמץ כלבים או לקבל מסגרת אשראי מצומצמת, אך יש גם סנקציות בעלות השפעה גדולה יותר, כגון מניעת רישום ילדים לבתי ספר איכותיים, ואפילו צו איסור יציאה מהארץ. לאזרח הסיני אין שום חובת שימוש באפליקציה, ובשיטת הדירוג הוא עושה זאת מרצונו ומוותר על הפרטיות שלו, אבל בתמורה מרוויח סביבה "ראויה" - כל הרעות החולות יורחקו ממנו, פיזית או מטאפורית.
הסיבה למהלך הסיני הייתה פשוטה: ראשית, כך ניתן לשמר את המעקב אחר האזרחים, ושנית - ואף חשוב מכך - כך הממשל יכול להפוך את הרשת, שבה קמו מחאות דוגמת האביב הערבי, לכלי שבשליטתה.
מחפשים עתיד מתוק
באוגוסט האחרון ערכה חברת אינטל סקר בקרב 1,000 נשאלים אמריקנים על השפעות הטכנולוגיה, בדגש על התפתחות הבינה המלאכותית. 40 אחוז מהנשאלים טענו כי החידושים הטכנולוגיים גרמו ליותר בעיות בחיים מאשר לשיפורם. החשש מחידושים טכנולוגיים הוכח כנפוץ יותר בקרב נשאלים בני 40 ומעלה, ואילו הנסקרים הצעירים היו נלהבים יותר לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות.
פרופ' יאיר עמיחי־המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה, מציין כי נושא ההתמכרות הוא ההיבט הבולט ברוב המחקרים העוסקים בשימוש בטכנולוגיה. "אפשר לומר שכולנו קצת מכורים, אבל מכיוון שהסביבה שלנו מתנהלת באופן דומה, זה הופך את המצב, כביכול, לנורמטיבי. אם פעם, בתור מכור להימורים, היית צריך להגיע לקזינו ולהמר, היום הכל מגיע אליך באמצעות אפליקציות.
"ולא מדובר רק בהימורים או במשחקים אלימים, גם רשתות חברתיות כמו פייסבוק נחשבות ללא פחות מסוכנות. הדימוי העצמי של ילדים ונוער נבנה בעיקר ברשתות. אם שיתפתי רגע מאושר שחוויתי ולא קיבלתי עליו פידבקים חיוביים - האם הוא באמת היה רגע מאושר? הרשתות החברתיות גם הפכו את הנרקיסיזם לנפוץ הרבה יותר. אם אתה פופולרי בפייסבוק, באינסטגרם או בטוויטר, אתה עשוי לחשוב שכל העולם מסתובב סביבך. הדור הזה מרוכז מאוד בעצמו ולא שם למה שמסביב".
לעומת עמיחי־המבורגר, העתידן פרופ' דוד פסיג לא נמנה עם החוששים. "יש מושג בפסיכולוגיה שנקרא 'פרדוקס הקִדמה' - ככל שמתקדמים יותר, אנשים מרגישים רע יותר", הוא מסביר. "המין האנושי נמצא בפחד מתמיד מהתפתחות ומשינויים. נסו לדמיין כיצד חשו בני האדם הראשונים כאשר גילו את האש - איזו בעתה ודאי אחזה בהם. בכל פעם שיש התפתחות דרמטית היא מלווה בפחד רב. בשנות ה־60, למשל, כשהחלו לדבר לראשונה על הפריה מלאכותית, נשמעו משפטים כמו 'אוי ואבוי, אנחנו הולכים לייצר מפלצות בתוך מבחנות'. בסופו של דבר, לכל תהליך והמצאה יש גם תופעות לוואי, אך ככלל, המין האנושי רק הולך ומשתכלל ומתפתח".
איך אפשר להרגיע אדם מן השורה, כזה שצפה בכל הפרקים של "מראה שחורה" וחרד לגורל האנושות?
"אין סיבה להיות בפאניקה, נהפוך הוא. עלינו להיות נפעמים מהתפתחות המין האנושי. מומלץ להביט בהתפתחויות בעשורים האחרונים בתחומים כמו רפואה, כלכלה, ואפילו חברה ומוסר. אנחנו פשוט מפוחדים כי אנחנו יותר מדי ערים לדברים שמתרחשים. כשאתה ער ובעל ניסיון אתה מפוחד, אבל זה לא אומר שהעולם יהיה גרוע יותר. להפך, סך הכל העולם טוב יותר".
את דבריו של פסיג מחזק ד"ר אייל דורון, חוקר חשיבה יצירתית ומוכנות לעולם החדש: "זה בכלל לא משנה כרגע אם ב־2030, ב־2040 או ב־2050 יגיע היום שבו האינטליגנציה האנושית 'תפסיד' לבינה המלאכותית. כבר מחר אנו צריכים לחשוב ולפעול אחרת. התפיסה שגדלנו לתוכה היא ליניארית ואומרת: 'אני לומד את זה, מתמקצע, וכשאני מוכן אני מתחיל לעבוד בזה'. אנחנו צריכים לעבור למצב שבו אנחנו חיים, לומדים ומבינים תוך כדי תנועה. היכולת להסתגל לשינויים וללמוד דברים חדשים הופכת להיות החשובה ביותר".
אבא, אמא, קצת יותר לאט
כך או כך, אל מול הטכנולוגיה ששועטת קדימה, מתפתחת בעשרות השנים האחרונות "תנועת ההאטה", שמבקשת לצמצם את ההשפעות המפליגות שיש לתעשייה ולמִכשור על חיינו. באופן מפתיע היא החלה ב־1986 ברומא, כשסניף חדש של מקדונלד'ס עתיד היה להיפתח למרגלות "המדרגות הספרדיות". כמה שפים מקומיים לא אהבו את רעיון ה"פאסט פוד" וארגנו הפגנת מחאה, שעד מהרה התפתחה לארגון עולמי, המוכר בשם "סלואו פוד". משם התנועה המשיכה להאטה וחשיבה בתחומים נוספים - החל בעבודה ובמשפחה וכלה בתיירות ובכלכלה.
"גם אני, כמו מרבית תושבי העולם המערבי, מכיר תודה על המתקנים שהמודרנה מעניקה לי, ולא הייתי מעדיף לחיות בתקופות קדומות יותר", אומר עמית נויפלד, אחד ממובילי תנועת ההאטה בישראל, "יותר משתנועת ההאטה מבקרת את הטכנולוגיה, היא מבקשת לעורר מודעות להשפעותיה".
נויפלד, מחבר הספר "היסטוריה של מהירות - מדריך פילוסופי ומעשי להאטה", מגדיר שורה של השפעות שליליות של הטכנולוגיה, ובאופן כמעט מובן אליו מזכיר את המסכים: "אם הטלוויזיות צמצמו את הקשרים בין בני אדם וגזלו את תשומת ליבנו זה מזה, הטלפונים החכמים הפכו את ההתנתקות לאומנות. חובבי גאדג'טים אוהבים לציין את העובדה שבכל טלפון חכם יש מעבד חזק מזה שהיה למחשבים שהנחיתו את אפולו 11 על הירח. ייתכן שזה נכון, רק שאנחנו לא מנסים להנחית אפילו עפיפון. רק רצינו לצאת לבר לשתות משהו עם חברים, ובמקום זה אנו יושבים מול מסכים, קוראים חדשות וצופים בסרטונים. הטכנולוגיה שחררה אותנו מלא מעט מטלות פיזיות, וכעת, מתברר, משחררת אותנו גם ממטלות חברתיות, כמו להיות נוכחים ולתקשר בצורה עמוקה עם אחרים".
המסכים היא בעיה ידועה ומדוברת, מה עוד הטכנולוגיה משנה בנו?
"הכישורים שלנו מתמעטים. אם בעבר מרבית האנשים ידעו לתקן את הצנרת בביתם, את התנור שבמטבח או את השמלה שנקרעה - היום אנשים לא מסוגלים להתמודד עם רוב הבעיות הטכניות שפוקדות אותם. כישורי חיים בסיסיים, שבעבר הועברו מדור לדור, העניקו לאנשים תחושת שליטה על העולם שבו הם חיים, אבל התקדמות הטכנולוגיה ושפע המוצרים הפכו שליטה זו לבלתי אפשרית.
"יותר מכך, בעבר הלא רחוק, הנגר, החנווני או החייט הכירו את קהל לקוחותיהם היטב, ובבואם להתקין בעבורם גלגל לכרכרה, למכור להם מזון או חליפה חדשה, הם היו לוקחים בחשבון את כלל צורכיהם מתוך היכרות עם סגנון חייהם. מובן גם שאיש מהם לא היה מעלה בדעתו ליצור מוצר שלא נועד לתקופת חיים שלמה. היום, כשמרביתנו רוכשים בגדים ורהיטים בייצור המוני - מה יש לנו להתפלא שהם לא מאריכים ימים? ביטול הקשרים החברתיים עם היצרנים הוא שאִפשר את ביטול הערבות והמחויבות ההדדית".
כולנו עבדים של מישהו
לפני 400 שנה הוגי דעות האמינו שהמכונה עתידה לשחרר את האדם, אבל לדברי נויפלד, בפועל היא כבלה אותו אליה: "מתברר שהשעות הרבות שבילינו במשרד היו רק ההתחלה. הטלפון החכם אינו מתחשב בשעות, במזג אוויר, בחגים או בשמחות. האדם העובד, אם אינו נוקט אמצעי מניעה, עלול למצוא עצמו זמין בכל שעה משעות היממה - תופעה שאין לה אח ורע מאז בוטלה העבדות בעולם. מעבר לכך, הטכנולוגיה ומהפכת המידע (המבורכת) יצרו שני מעמדות שבויים: האחד - פועל פס הייצור, שממנו לא נדרשת כל הכשרה והוא נדון לבצע את אותה פעולה רפטטיבית שוב ושוב, והשני - 'המומחה' (רופא, עו"ד וכו'), שעודף המידע בתחומו כובל אותו לעיסוק אינסופי בתחום התמחות אחד, שאותו הוא בחר, במקרים רבים, בראשית שנות ה־20 שלו".
אז מה עושים?
"ברגע שאנחנו מכירים בהשפעות השליליות של הטכנולוגיה, אנחנו יכולים לבחור לצמצם את החשיפה שלנו. אני חי בלי טלוויזיה כבר 15 שנים, ובאופן זה הצלתי אלפי שעות חיים מגוויעה מול תכנים גרועים. אני פעיל ברשת חברתית אחת בלבד - פייסבוק, ומוותר על נוכחות בטוויטר ובאינסטגרם, למשל. אני ממעט להשתמש בטלפון החכם, וביום־יום משתדל להשאיר אותו ככל האפשר על מצב 'שקט'. נוסף על כך, אני משתדל תמיד לשוחח עם אנשים מאשר להתכתב איתם.
"אני גם מסרב להשתתף בחגיגת שיפור רמת החיים. אני כמעט לא רוכש חפצים חדשים ותמיד מעדיף לרכוש יד שנייה. המקרר במטבח שלי הוא 'אמקור' משנות ה־60, שעבר חידוש. על כל הרהיטים שלי יש בולים של מס מותרות. אגב, הטלפון החכם שלי הוא גלקסי II שקיבלתי לפני שבע שנים.
"אשתי ואני מקפידים ללמד את עצמנו 'כישורי חיים', כמו תפירה, גינון, נגרות ועוד, וכך נאבקים בחוסר האונים שהטכנולוגיה הטמיעה בעולם. אנחנו גם מקפידים להותיר לעצמנו זמן פנוי, כדי להשאיר פתח ללמוד כל יום משהו חדש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו