כשספיר אחותה הגדולה של שחף ניסני ז"ל הלכה לקניון עם בנה ופתאום הוא קפץ וקרא: "אימא הנה דודוש", היא כמובן הופתעה מאוד. ב-7 באוקטובר 2023 נפלה סמ"ר שחף ניסני ז"ל, אחותה הצעירה, תצפיתנית בת 20 ששירתה במוצב נחל עוז. שחף, שהייתה אמורה להשתחרר מצה"ל שלושה ימים לאחר מכן, נרצחה יחד עם תצפיתניות נוספות במתקפה הרצחנית של חמאס על המוצב.
רני הקטן שהתרגש לראות את "דודוש" שלו לא הסתיר את השמחה. הוא התכוון לסטיקר של שחף, שהיה מודבק בקיר בתוך קניון אשקלון, אחד מבין אלפי סטיקרים של שחף שהוציאה המשפחה ומודבקים בכל רחבי הארץ והעולם.
מפעל ההנצחה הזה הוא מזמן לא רק פרויקט של משפחת ניסני או חברים קרובים. אילנה ניסני אמא של שחף מספרת שגם אנשים זרים לגמרי מתחברים לסיפור של שחף ורוצים לקחת חלק בהנצחה.
"מלא בני נוער נוסעים לשליחות של שנה, אז הם באים וציידנו אותם במלא סטיקרים", סיפרה האם. ספיר האחות הגדולה מוסיפה, "אימא דאגה לארגזים מכל גודל, מכל סוג. המחסן אצלה בבית זה משהו פסיכי. מדביקים את זה באמת בכל מקום, וגם בחו"ל עכשיו היא הפיקה סטיקרים אותו דבר באנגלית".
"תעשו אחד בשביל השני ולא בשביל לקבל, אלא באמת מהלב" - זהו המשפט שנבחר להנציח את זכרה של שחף על גבי הסטיקר שהפיצה משפחתה. המשפט, שנלקח ממכתב פרידה שכתבה שחף לחברותיה במוצב יום לפני נפילתה, מסכם מבחינתם את אישיותה ואת דרך חייה.
"קיבלנו את הסטיקר הראשון באזכרה של שחף, באזכרה של השלושים יום. חברה שלה שהיא למדה איתה, רלי, הביאה לנו חבילה של סטיקרים עם תמונה של שחף. היה את הציטוט שנלקח מתוך מכתב ששחף כתבה בשישה באוקטובר, יום לפני השבת השחורה״. מבחינת המשפחה הסטיקרים עם תמונתה של שחף והציטוט שלה הפכו לסמל של זיכרון והנצחה.
שחף, ילידת אשקלון, הייתה הבת הצעירה במשפחה. אמה, אילנה מספרת: "כבר הייתי בת 37, אבל התעקשתי ורציתי אותה. היא באה אחרי הפלה ולידה שקטה. אבל תמיד רציתי משפחה גדולה והתעקשתי עליה. רציתי נורא בת. בסוף אחרי קשיים מרובים היא הגיעה וכל הזמן שחף הייתה אומרת שהיא המתנה שלי״.
על שחף, שהייתה המתנה של המשפחה שלה, עברה ילדות לא פשוטה באשקלון. היא סבלה מחרדות ביטחוניות וחברתיות בעיר, שהתמודדה תמיד עם הפגזות טילים קשות בסבבי הלחימה מול חמאס. נדמה כאילו הבחירה הנכונה לשחף הייתה להתגייס לשירות קל אולי, אבל שחף בחרה אחרת לגמרי. היא גויסה כתצפיתנית ובחרת לשרת במוצב נחל עוז, מוצב שכמו עיר ילדותה היה תחת איום מתמיד.
המשפחה מספרת שהשירות היה משמעותי מאוד לשחף ויצר חיבור עז בינה לבין חברותיה במוצב. עם הזמן היא הפכה למעין "מאמא של החמ"ל" ככה כינו אותה הבנות, מספרת ספיר אחותה, "היה לה משהו מאוד בוגר, למרות גילה הצעיר שידע להכיל את כולן".
עומר קינן, ששירתה עם שחף בנחל עוז, מסבירה שהמשפט שמופיע על הסטיקרים היה דרך החיים של שחף: "היא באמת עשתה את זה. זה לא סתם, תמיד תמיד חשבה באמת על האחר". כאשר טסה עומר לתאילנד לריטריט טיפולי עבור תצפיתניות מכל הארץ, לא היה לה ספק שתיקח איתה את ערימה של המדבקות, "מגיע לה להיות בכל מקום. אז כמובן שלקחתי איתי סטיקרים ובכל מקום הדבקתי את שחף".
מה היתה תגובתה של שחף לו ידעה על הסטיקרים? נטע חיים חברתה מהבית באשקלון אומרת: ״אם היא הייתה יודעת שהפנים שלה רצות בכל מקום, היא הייתה בהלם. היא הייתה קוראת לנו פדחנים. אני ממש יכולה לדמיין בראש את הצחוק המתגלגל שלה, שצוחק עלינו ומגחך וכועסת עלינו שהתמונות שלה רצות ככה בכל מקום, אבל היא הייתה הכי יפה בעולם, והכי מגיע לה שיראו אותה בכל מקום".
"קינת הסטיקר" של שחף ניסני ז"ל היא עדות חיה לאובדן הכבד אך גם לרוח האנושית והטובה שממשיכה לחיות דרך זכרה של לוחמת צעירה ואהובה. כפי שאמה אילנה מסכמת: "זה באמת משפט שמאפיין אותה, כי באמת היה לה לב גדול וחיוך ענק. באמת, והיא הייתה כולה שמש אחת״.
–
הסטיקרים הפכו מאז השביעי באוקטובר לחלק בלתי נפרד ממפעל ההנצחה של המשפחות השכולות. כולנו עוברים על פניהם ביומיום ברחוב, ולפעמים אפילו עוצרים להסתכל על האדם המיוחד שניבט מהמדבקה. "קינת הסטיקר", הפרויקט המיוחד של "ישראל היום", מבקש לעצור ולהתעכב על הסיפורים שחבויים בכל סטיקר.
במסגרת הפרויקט נוצרו שלושה סרטים קצרים המספרים דרך הסטיקר את סיפורם של שני חיילים וחיילת, שנפלו בקרב בשבעה באוקטובר. תמונה, משפט, קוד סריקה, סיפור שלם שנחשף ומגלה לכולנו על רוחם המיוחדת של האנשים שאבדו, אך ממשיכים ללוות את כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו