לקראת סוף הראיון בינינו אני שואל את יצחק קרייס, מנכ"ל המרכז הרפואי שיבא תל השומר, איך הוא נרגע מעבודתו האינטנסיבית. קרייס משתהה לרגע, חוכך בדעתו, ועונה בחיוך: "בין הברווזים לג'ימבורי. עם הנכדה הקטנה שלי אני מצליח למצוא רגעי שקט, שלווה אמיתית".
התיאור הזה, של הסב יצחק קרייס, שונה למדי מהדמות שפוגש הצוות שלו בשיבא: חריף, חד וממוקד מטרה, נע בגמישות בין אתגרי הקצה שמאפיינים את עבודתו. כבר בפתיחת השיחה בינינו הוא גורס בהחלטיות: "המדינה שלנו לא צריכה ריסטארט, אתחול מחדש, היא צריכה עדכון גרסה - ישראל 2.0. ריסטארט זה לכבות ולהדליק, אני לא מאמין בזה. במדינה הזאת יש מספיק יכולות, ניסיון, הון אנושי ותעוזה. לא צריך להחליף את הכוחות האלה, צריך רק לייצר למערכת כמה קודים חדשים שדרכם היא תשיג תוצאה טובה יותר, עתיד וחברה טובים יותר".
כשקרייס מדבר על המדינה, הוא מתייחס גם למערכת הבריאות, אשר יכולה בחזונו לתרום למצבה של ישראל. "מערכת הבריאות היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, ומהווה תרומה לחוסן הלאומי והחברתי של מדינת ישראל", הוא אומר. "כמי שמגיע ממערכת הבריאות, אני חושב שאפשר ליישם תהליכים המתקיימים בה גם בתחומים אחרים".
יש אנשי מקצוע שסבורים כי מערכת הבריאות נמצאת כיום בקריסה פנימית.
"אני לא חושב כך. יש לנו מדינה חזקה ומערכת בריאות חזקה מאוד. כשמערכת הבריאות מספקת את השירות הטוב ביותר, היא משפיעה, כאמור, על החוסן הלאומי שלנו ובונה אמון מול הציבור. ב־7 באוקטובר האזרחים קיבלו את האמון בחזרה כשפגשו במערכת הבריאות.
"מעבר לכך, מערכת הבריאות היא קטר צמיחה שמשפיע על הכלכלה. יש בה, למעשה, מנוע של צמיחה פנימית: זו מערכת שיודעת לייצר הכנסות בעצמה. ובנוסף, היא עדות לדו־קיום אמיתי - עובדים ביחד, מצילים חיים ביחד. מערכת הבריאות היא גשר לדו־קיום אמיתי".
זה נשמע אופטימי מדי. אני מדבר על מספר המיטות, מניעת מקרי מוות, עלות שירותי הרפואה. על הכל עוד נדבר בהמשך.
"אל תתבלבל, עדכון הגרסה שהזכרתי רלוונטי גם למערכת הבריאות, שלא מוכנה לאתגריה בעוד עשור מהיום. נדרש פה תכנון אסטרטגי ארוך טווח. הכוחות שלנו חזקים מאוד בכל פרמטר – זו מדינה של קופקסון, מובילאיי, ווייז - יש כאן חברות מובילות בסדר גודל עולמי, לצד מחקר ומדע. תכנון אסטרטגי ארוך טווח יצליח לרתום את כל הכוחות ביחד ולהביא להתקדמות. המדינה צומחת דמוגרפית, אבל המערכות החברתיות שלה לא משיגות אותה - תחבורה, חינוך, בריאות. אין מספיק כיתות לימוד, אין מספיק כבישים, אין מספיק מיטות בתי חולים. אבל זה לא שהכוחות לא קיימים".
לשמר את המוחות
קרייס, בן 59, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בשוהם. הוא רופא מומחה ברפואה פנימית ובמנהל רפואי, וכן משמש פרופסור לרפואה באוניברסיטת ת"א, ופרופסור עמית באוניברסיטה העברית בירושלים. את שירותו הצבאי סיים בדרגת תא"ל, ובתפקידו האחרון כיהן כקצין רפואה ראשי. במהלך תפקידו יזם את הקמת פרויקט "שומר אחי", הקיים עד היום, להורדת שיעור התמותה בשדה הקרב. עוד קודם לכן שימש ראש מחלקת התכנון באגף התכנון בצה"ל, תפקיד שלרוב אינו מאויש על ידי רופאים, והיה שותף להובלת בניין הכוח של צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה.
אנחנו נפגשים במשרדו הצנוע למראה, הניצב במבנה מיושן למדי, אשר אינו מעיד במאום על כך שמדובר במקום מושבו של מנהל המרכז הרפואי הגדול במזה"ת, שנבחר במשך שש שנים ברציפות לאחד מעשרת בתי החולים הטובים בעולם על ידי השבועון "ניוזוויק".
למען האמת, משרדו של קרייס גם אינו מעיד על פרץ הטכנולוגיה שמסביבו. ב־2019 הושקה בשיבא זרוע החדשנות ARC - Accelerate, Redesign, collaborate (האצה, עיצוב מחדש, שיתוף פעולה), בשיתוף פעולה עם מיקרוסופט. ב־ARC פועלים לקידום טכנולוגיות חדשניות בתחום הרפואה, ולשם כך הוקמו שש חממות טכנולוגיות העוסקות בביג דאטה ובבינה מלאכותית, רפואה מרחוק, רפואה מותאמת אישית, חדשנות בניתוחים, מציאות מדומה ושיקום.
לצד זרוע החדשנות הוקמה קרן הון סיכון עם חברת Triventure שמטרתה להשקיע בסטארטאפים הרפואיים השונים. בחודשים האחרונים רשמו בשיבא שני אקזיטים בסך 900 מיליון דולר. "כיום", מספר קרייס, "יש ARC בקנדה, אוסטרליה, צרפת, אנגליה ואפילו בבחריין - עד ש־7 באוקטובר עצר את זה. אנחנו מייצרים רשת בינלאומית, וזה חשוב גם למדינה".
קרייס סבור שראוי כי לכל קופת חולים ובית חולים תהיה זרוע חדשנות. "בזכות פירות הקניין הרוחני שהבאנו לכאן, נקים בשיבא תשתית ראשונה בעולם ליישום בינה מלאכותית בתהליכי ליבה ברפואה. אי אפשר לבצע דברים כאלה ממקורות תקציב המדינה", הוא מסביר. "מעבר לכך, החברות שאנחנו מקימים ונמכרות בעולם מכניסות כסף שתורם לכלכלה הישראלית".
ישראל מוציאה רק כ־7.4% מהתמ"ג לנפש על בריאות, לעומת ממוצע של 9.2% ב־OECD. אם היינו מעוניינים להשתוות למערב - היה עלינו להוציא עוד 36 מיליארד שקל. האם המיזמים האלה יאפשרו ביום מן הימים להגיע לסכומים הללו?
"אני מאמין שביום מן הימים בהחלט כן. זה יביא להגדלת המקורות למערכת הבריאות, וחשוב מכך - זה יפסיק את התלות המוחלטת במדינה. מרכזים רפואיים לא יצטרכו עוד להשליך את יהבם על המדינה. הרי ממשלות מסתכלות על מערכות חברתיות בעולם, ובתוכן מערכות בריאות, כעל מרכזי עלות. רצינו לנפץ את המיתוס הזה. חשוב להבין - הביטחון ימשיך להוביל את סדר העדיפות של מדינת ישראל. אז אפשר להמשיך לחכות, ואפשר להוביל. כמערכת בריאות אנחנו רוצים להוביל את הצמיחה הכלכלית".
לפי מה שאתה אומר זו לא רשות, זו חובה שלכל בית חולים תהיה זרוע חדשנות.
"לכל מערכת שרוצה להתפתח, כן. מערכת הבריאות חייבת להגדיל את מקורות ההכנסה שלה לשם שיפור ושימור יציבותה. אחת המחלות של המערכות החברתיות בישראל היא חוסר יציבות. אני חושב שצריך לתת משהו, אבל קבוע. בישראל אין כמעט מערכות עם יכולת לתכנון מקורות רב־שנתי. הגדלת תקציב המדינה זה חשוב, אבל משום שאנחנו יודעים שזה לא יקרה באופן מלא, עלינו לחשוב כיצד מייצרים מקורות למערכת.
"מערכת הבריאות לא שונה מתחומי הסייבר, הפינטק או הפודטק. ההבדל היחיד הוא שעד היום לא ניצלו את המוחות האלה בתוך המערכת. במצב השכיח קמו שני חכמים והקימו חברה. כיום אנחנו משמרים את המוחות במערכת ומאפשרים להם להקים יוזמות כאלה".
האם הם מרוויחים מהאקזיטים כפי שהיו מרוויחים לו היו מקימים חברה בעצמם?
"הם מרוויחים 35% ממה ששיבא מקבלים. הוצאנו פה צ'קים של מיליוני דולרים לאנשים שלי. הם היזמים. אנחנו מלמדים את העולם שהחיבור בין התמריץ האישי לתפוקה הוא משמעותי. צריך לתת לעובדים לעשות את הסטארט־אפ ניישן מתוך הארגון, כך הם שותפים לתהליך וכך גם קל יותר להטמיע טכנולוגיות. אולי כך גם נכון לשנות את בתי המשפט, מערכת החינוך והתחבורה – באמצעות טרנספורמציות מבפנים. וזה מה שעשינו. הרי הגורם המשפיע ביותר על איכות השירות הוא איכות האנשים. אנשים צריכים אופק, חזון. וככל שהרופאים יהיו טובים יותר, ויהיו מרוצים מהבחירה שלהם וממקום העבודה שלהם - אנשים יקבלו שירות טוב יותר במיון".
אבל מה כל זה שווה אם זמני ההמתנה לבדיקות MRI למשל, שגם הן קשורות לכוח אדם, לא סבירים ברוב המקרים?
"זה העניין. נכון, תורים קשורים למידה שבה הטכנאי או הרופא שלך עובדים. כמויות מכשירים זה לא החסם המרכזי שלנו, אף שהוא בוודאי משפיע. האתגר המרכזי הוא כוח האדם, וכמה הוא עובד במערכת. רוב שירותי הרפואה שצריך שיהיו זמינים וטובים קשורים בכמות כוח האדם במערכת".
כוח אדם לא יביא עוד מיטות. ממוצע מספר המיטות שלנו עומד על 2.1 ל־1,000 איש, לעומת ממוצע של 2.4 מיטות ב־OECD.
"את אתגרי העתיד לא נפתור בעוד מיטה, עוד MRI. אנחנו קוראים לזה טרנספורמציה, וזה חשוב גם למדינה. אסביר: אתה יכול לעשות את מה שאתה עושה כיום - יותר: לטפל ביותר חולים, להביא עוד מכשירי MRI. רמה מעל היא לעשות את מה שאתה עושה היום - טוב יותר. הרמה הכי גבוהה זה לעשות מה שאתה עושה היום - אחרת. זו הטרנספורמציה.
"תאר לך, וזה יקרה, שנקצר תהליכים ליד מיטת החולה באמצעות בינה מלאכותית, החלטות תומכות שיסייעו לרופא, למשל מכשירים שיסייעו בקבלת החלטות מיידית. זה יחסוך את הזמן שבו עורכים אנמנזה, מיון ראשוני. כך, בעוד עשור, נוכל להוסיף פחות מיטות על אותו מספר רופאים".
הטרנספורמציה תסייע גם עם מקרי מוות? באופן יחסי אנחנו טובים במניעה ובהתערבות ראשונית, אבל קצת פחות במניעת מקרי מוות.
"מניעה וחיזוי הם מרכיב חשוב בטרנספורמציה. למה שתגיע בכלל להיות חולה? נעשה חיזוי לפני שאדם חלה, ונמנע את המחלה ואת ההגעה למיטת החולה. ומי שיהיה חולה - יזכה לשיקום כדי שלא יחזור להיות חולה. כפי שאמרתי, המענה לאתגרי העתיד בחברה הישראלית הוא לעשות טרנספורמציה - אחרת. לבחון הליכי קבלת החלטות, לקצר זמנים, להיות אפקטיביים יותר, ליצור רצף טיפולי אחר. המערכות בישראל שבורות, כל אחד אחראי על משהו. אנחנו חושבים שבין בתי החולים לבין קופות החולים והשיקום יכול להיות רצף טיפולי אחר, רציף יותר. מה מונע אותו כיום? כלום.
"האתגר הגדול הוא שבירת שמרנות. אחת המערכות הכי שמרניות במדינה, וזה כך גם בעולם, היא המערכת הרפואית. השאיפה שלנו לזהירות והעיסוק בחיי אדם הופכים את המקצוע לשמרני. אבל חדשנות, חשיבה מחוץ לקופסה וטרנספורמציות שמגיעות מבפנים - מייצרות תהליך של התפתחות".
אבל נרצה שרופאים יהיו שמרנים במידת מה.
"אנחנו רוצים רפואה טובה, בטוחה ושירותית - אבל שמרנות כשלעצמה אינה ערך".
איך תיראה דמות הרופא הדיגיטלי, החדשן?
"דמות הרופא הדיגיטלי היא מועצמת. בבית החולים העתידי יהיה לצד הרופא 'עמית רופא', דרך מקצוע חדש שאושר ויידרש עבורו תואר שני. לצידם תהיה אחות מומחית קלינית, וכמובן כלי בינה מלאכותית. זה ייצור מולקולה ייחודית בדמות רופא שמדבר וחושב אחרת. וזה יקרה בתוך כמה שנים".
אז בעתיד אימהות יהודיות ירצו בן רופא והייטקיסט גם יחד? רופא ביום והייטקיסט בלילה?
"תשאל אותן כבר כיום, ואני חושב שתקבל תשובה חיובית. אם כיום לרופא אין אופק, והוא מטפל רק במיון ועושה תורנויות במחלקה - לא בטוח שהוא יישאר איתך. היום רופאים רוצים חדשנות, סטארטאפים, אימפקט גלובלי, וטוב שכך. אם יהיו אנשים כאלה בכל המערכות בישראל - נהיה במקום אחר".
חלק מהרופאים מוצאים את האימפקט שהזכרת בחו"ל, וזה מתחבר לנושא כאוב שעלה בתחילת השיחה – 57% מבוגרי רפואה למדו בחו"ל.
"איך ייתכן שאומרים שבמערכת הבריאות לא יהיו מספיק רופאים, כשכמעט כל ישראלי שני רוצה ללמוד רפואה? טובי הבנים והבנות שלנו, לוחמות, טייסות - קיבלו בפסיכומטרי 0.1 נקודות פחות ונסעו ללמוד בחו"ל. כשהם יחזרו לארץ, אתה חושב שאני אלך למי שקיבל 0.1 יותר? ממש לא. אני רוצה מנהיגות, ערכיות, מצוינות, מסירות. צריך לשנות את צורת הקבלה לבתי ספר לרפואה, להוסיף עוד מקומות לימוד, ולהבין שההתאמה למקצוע הרפואה אינה רק נגזרת של ציון פסיכומטרי.
"אנחנו זקוקים כיום ל־2,000 רופאים בשנה כדי לענות על אתגרי העתיד, על אתגרי החומש הקרוב. יש פה פרדוקס - יש מספיק אנשים שרוצים ויכולים להיות רופאים, אבל המדינה לא יכולה לגדל אותם. אז המדינה מתפשטת מאחריותה ושולחת אותם ללמוד בחו"ל. זה עוול מוסרי. ישראל צריכה לקחת מחדש את האחריות על גידול רופאיה. זה לא מסובך ולא עולה יותר מדי כסף. אז מקימים עכשיו שלושה בתי ספר חדשים לרפואה, וזה יעזור לאורך זמן, אבל גם באקדמיה צריך להיפרד מהשמרנות".
"תמריצים כבר בתיכון"
החזון היישומי של קרייס לתחום הבריאות כולל כמובן לא רק התייחסות לפערים במספר הרופאים, אלא גם לפערים הגיאוגרפיים במערכת. מדוח "אי־ השוויון במערכת הבריאות" שפורסם מוקדם יותר השנה על ידי משרד הבריאות, עולה כי תושבי המרכז נהנים לרוב משירותי רפואה טובים יותר, וממספר גדול יותר של רופאים מומחים בתחומי המשפחה והגינקולוגיה.
לצד אלה נמצא כי במחוז מרכז עומד ממוצע תוחלת החיים על 84 שנים, ואילו במחוזות הדרום והצפון נרשם ממוצע של 81.3 שנים. באשר למספר הרופאים - ב־2022 עמד שיעור הרופאים על 3.2 לאלף נפש. במרכז נמדד השיעור הגבוה ביותר (4.97), בעוד שבצפון ובדרום נמדדו נתונים נמוכים יותר, בהתאמה: 2.38 ו־1.92 רופאים לאלף נפש.
"אנחנו מבינים שאי־השוויון הקיים במערכת הבריאות בישראל הוא לא קביל ולא יכול להימשך. אני מדבר על תוחלת החיים, על ההמתנה לתורים. בדרום יש בית חולים מצוין, שעושה עבודה מצוינת - הוא פשוט לא מספיק גדול בשביל לתת את כל המענים, ולכן יש תורים ועומסים".
קרייס, כמובן, לא מעלה במקרה את הדוגמה לעומסים שנוצרים בבית חולים מרכזי אחד. לשם כך החליטו בשיבא להקים את המרכז הרפואי פרס, שיבא נגב, שעתיד להיפתח בשנת 2030. אני שואל את קרייס בספקנות אם זה יהיה הפתרון לאי־השוויון. "צריך לזכור", הוא מסביר, "שהמרכז תמיד יהיה חזק, וצריך למצוא איך הוא יכול לסייע לפריפריה - למשל באמצעות טלה־רפואה, כלומר שירות רפואי מרחוק, שינגיש את רופאי המרכז מבלי שהם ישהו פיזית בדרום".
אבל בסוף אין מנוס מלגרום לכוח אדם איכותי לרצות להיות בפריפריה.
"לכן אנחנו בונים בית חולים חכם שצפוי להיות מספר אחת בעולם, וגם הכי יפה בעולם. ואם הוא יהיה עתידני וייחודי - ייתכן שהרופאים שלי יעדיפו אותו על פני המרכז. זה כמובן לא מסתכם רק ברפואה. כל עוד קורס טיס ו־8200 לא יהפכו לכור היתוך, יישמר הריחוק בין המרכז לפריפריה. ברפואה זה דומה: צריך לייצר מנגנונים שבמסגרתם רופאים אשר גדלים בפריפריה ירצו להישאר בה.
"חשוב לא רק להביא אנשים מהמרכז לדרום, אלא גם לתת לאנשי הדרום את הכלים להתקבל לבתי הספר לרפואה ולאחיות. אם באת מהדרום, יש יותר סיכוי שתסיים בית ספר לרפואה בדרום. צריך לייצר תמריצים כבר בתיכון".
ומה עם תוחלת החיים? שיבא נגב יביא לשינוי אמיתי בה?
"אנחנו סבורים שהקמת עיר הבריאות של שיבא בנגב תשפר את תוחלת החיים בדרום. בכמה בדיוק? ימים יגידו. אגב, אי־שוויון הוא לא רק בעיה ישראלית. ההבדל בין תוחלת החיים בין צפון שיקגו ודרומה הוא 20 שנה. אותה עיר. ובשיקגו מתייעצים איתנו איך אפשר להשתפר".
"מתפשרים על הבריאות"
כשנתיים אחרי שנכנס לתפקיד אמר קרייס שהמחאה הבאה בישראל תתעורר סביב מערכת הבריאות. כיום, כשהוא מכהן כבר שמונה שנים בתפקיד, אני חוזר איתו לאותה הצהרה. "זה היה לפני הקורונה", הוא נזכר. "תראה, על דיור יצאו כחצי מיליון איש להפגין. אז אם בעוד 10 שנים אנשים לא יקבלו את רמת הבריאות הטובה ביותר, וימתינו 24 שעות במיון, שלושה חודשים לתור לרופא משפחה, או חצי שנה לניתוח - אנשים ייצאו לרחובות. בעיניי בריאות חשובה יותר מדיור, אבל הציבור הישראלי מוכן להתפשר על הבריאות יותר ממה שהוא מוכן להתפשר על דברים חומריים אחרים".
אנשים מבינים את חשיבות הבריאות רק כשהם מגיעים בפעם הראשונה לבית חולים.
"נכון. מצד שני כל אדם צריך בית. אבל ברגע שיהיו יותר אנשים שיחוו את פערי הבריאות על בשרם, תהיה פה מחאה על הבריאות, אלא אם כן נפעל כדי לשפר את המערכת. כפי שאמרתי, לאתגרי היום אנחנו מוכנים, אבל עלינו להיערך לאתגרים של עוד עשור. וזה כך בכל התחומים במדינה".
מערכת הבריאות מוכנה לאתגרים הביטחוניים, לתרחישים של אלפי הרוגים ופצועים?
"המערכת טובה מאוד בחירום, ואנחנו מוכנים לכל תרחיש. אבל אולי זה גם בעוכרינו - דווקא משום שאנחנו פועלים היטב במשברים ויודעים לתת מענה מעולה בחירום, האתגר האמיתי שלנו הוא בשגרה. השיטה שלפיה 'נתקלת מלפנים, קדימה הסתער' - לא עובדת בבריאות, בחינוך או בתחבורה".
דיברנו על האתגרים של שנת 2035. איפה אתה רואה את עצמך בעוד כעשור? עד היום כיהנו רק שלושה מנכ"לים בתל השומר: חיים שיבא (כיהן 23 שנים), מרדכי שני (כיהן 33 שנים) וזאב רוטשטיין (כיהן 12 שנים). גם אותך נראה בתפקיד כל כך הרבה שנים?
"אני אהיה פחות זמן ביחס אליהם. כשנכנסתי לתפקיד אמרתי שהגבלת קדנציות היא דבר נכון".
ואחר כך - פוליטיקה?
"אין הרבה תפקידים עם משמעות וחשיבות לאומית ובינלאומית המשתווים לניהול שיבא. אני מרגיש שאני משפיע, ואם בעתיד אמצא אתגר שעשוי לספק לי משמעות וחשיבות דומות, אולי יהיה נכון שאחפש את השלב הבא. אבל עד היום לא מצאתי".
בראיון כזה מתבקש לשאול מה אתה עושה כדי לשמור על הבריאות האישית שלך.
"אני חושב שכדי לשמור על בריאות של אדם יש שלושה מרכיבים שצריך לדאוג להם: תזונה, שינה וסטרס. עם שני הראשונים אני מסתדר".
ספר על הסטרס.
"לנהל את בית החולים הכי גדול במזרח התיכון זה הרבה אחריות, אבל אני אוהב אקשן ולחץ".
אתה נמצא הרבה בסטרס?
"אני לא מרגיש שאני נמצא הרבה בסטרס, אבל אני כן מרגיש שיש משמעות לגודל האחריות. ובסוף אני ישן טוב בלילה, כי אני מאוד אוהב את מה שאני עושה".
חוץ מהזמן עם נכדתך, איך עוד אתה נרגע?
"אני רץ. אבל כשאני עם הנכדה שלי בפארק הירקון, בימים שאני מצליח לקחת אותה מוקדם, באמת יש שלווה אמיתית. ומה שמטריד אותה זה דברים טובים. אז עיקר השלווה שלי הוא שם"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו