שגרירים של ברכה

ממדינה קטנה כמעט ללא משאבי טבע - לישראל של ימינו: על נקודה אחת אין מחלוקת. מי שהפכו את ישראל למה שהיא כיום אלו רק האנשים שלה. חתני פרס ישראל לשנת ה־70 למדינה, שעשו זאת במו ידיהם, מספרים ל"ישראל היום" מהי ישראל עבורם נבחרת.

המתינו מספר שניות לטעינת הפיד:

נתן שרנסקי, פרס ישראל למפעל חיים בתחום העלייה וקיבוץ הגלויות: "עבורי ישראל היא פרס. חיים בלי ישראל היו בשבילי חיים בלי זהות, בלי ערכים ובלי כוח להילחם עבור החופש. בלי תקווה, הערך היחיד היה הישרדות. אין זה מקרה שכל הסקרים מראים שהישראלים הם בין העמים האופטימיים ביותר בעולם".

יהודית ויהודה ברוניצקי, פרס ישראל למפעל חיים בתחום התעשייה: "ישראל עבורנו היא חדשנות בתחום ההשכלה והחינוך הטכנולוגי, קידום התעשייה הישראלית ודו־קיום בין יהודים לערבים".

בכיוון השעון מימין למטה: פרופ' הרט, דוד לוי, מרים פרץ, גיל שויד, יהודית ויהודה ברונצקי, נתן שרנסקי// צילומים: אורן בן חקון, אורי מרקוביץ', אפרת אשל, משה שי, גיל אליהו, יואב ארי דודקביץ'האונ' העברית 

גיל שוויד, פרס ישראל בתחום ההיי-טק: "ישראל היא עבורי בית בהקשר העמוק ביותר של המונח. מעבר למימד האישי, המקום שבו חיה משפחתי ושבו אני מגדל את ילדיי, ישראל היא בית גם עבור צ'ק פוינט כחברה גלובלית שהוקמה בישראל. כאן הוא בסיס האם שממנו אנחנו חושבים על העתיד".

פרופסור סרג'יו הרט, פרס ישראל בחקר הכלכלה: "בתור ילד שאפתי בכל מאודי להגיע לישראל. בתור מבוגר היה ברור לי שכאן מקומי; ועכשיו אני מודאג מהדרך שבה היא הולכת".

דוד לוי, פרס ישראל למפעל חיים בתחום החברה: "ישראל בשבילי זו המולדת שעליה חלמתי משחר נעוריי. תיארתי אותה בדמיוני כארץ התנ"ך. לנגד עיניי ראיתי את כל שלמדתי ומה שהוריי הטביעו בי. כל הדמויות שהן בעצם יסוד קיומנו, זהותנו ודתנו. למענה גם יצאתי את הגולה בליל הסדר, כמו ביציאת מצרים".

מרים פרץ, פרס מפעל חיים לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית: "ישראל בעיניי זה הבית. הבית שהוריי במרוקו חלמו עליו. זה הבית שאליו הגעתי ושבו אני מרגישה שאני במקום הבטוח בעולם, שייכת, חופשייה, מחוברת וגאה. זה בית עם מגוון דעות, רעיונות, אמונות ותפיסות אידיאולוגיות. זה בית שלעולם לא אהיה בו בודדה."

בכיוון השעון מימין למטה: יהודה הראל, דויד גרוסמן, פרופ' שלמה הבלין, פרופ' נאווה בן צבי, רון בן ישי, פרופ' אלישע קימרון// צילומים: קוקו, גדעון מרקוביץ', אייל מרגולין/ג'יני, 

פרופ' אלישע קימרון, חתן פרס ישראל למחקר במדעי היהדות: "ישראל הרבה יותר תוססת ממדינות אחרות: אנשים רוצים לדעת יותר ולהכיר את העולם. לפני שנה וחצי נפלתי ושברתי את הלסת, וכולם התאספו סביבי ולא עזבו אותי עד שהגיע אמבולנס. לא יודע אם זה היה קורה במדינה אחרת".

רון בן ישי, פרס ישראל לתקשורת: "מה שישראלי בעיני היא הנכונות להיחלץ, ללא חשבון, לעזרת הזולת בעת מצוקה ובמצבי חירום, והיעדר הסבלנות וההתחשבות בזולת שמאפיינת אותנו ביומיום ובשגרה." 

פרופ' נאווה בן צבי, פרס ישראל למפעל חיים בתחום החינוך: "ישראל זו מעבדה של העולם כולו. המולקולות הן המגדרים והמגזרים שמנסים לגרום להם להגיב אלו עם אלו, להתקיים זה בצד זה, כאשר הקשיים כמו בכל מערכת גדולה ומורכבת, הם רבים". 

יהודה הראל, פרס ישראל להתיישבות וחקלאות: "במילה אחת, ישראל בשבילי היא בית. זה פרויקט שאני שותף בהקמה שלו, שההורים שלי היו שותפים בו, אבל זה קודם כל פרויקט שלא הסתיים. ישראל היא המקום היחיד שאני מרגיש בו בבית".

דויד גרוסמן, פרס ישראל לספרות: "לפני כמה שנים הלכתי בגשם שוטף בשכונת מאה שערים. פתחתי מטרייה ופתאום אני מרגיש משיכה קלה במטריה. ראיתי אברך צנום וקל רגליים והוא אמר לי: "הולכים קצת ביחד". נראה לי שבכל מיני רמות יש משמעות לסיפור הזה".

פרופ' שלמה הבלין, פרס ישראל לחקר הפיזיקה והכימיה: "ישראל היא נס. התגשמות החלום שלנו מזה אלפי שנים, מתקופת בבל ולאורך כל הדורות. אני שמח שהרוב מכירים במציאות של הנס הזה וביישומו הלכה למעשה. עלינו לשמור על ישראל מכל משמר, שחס וחלילה לא נאבד את מה שיש".

מימין לשמאל: הפרופסורים סרוסי, שליזנגר ולובוצקי

פרופ' אדווין סרוסי, פרס ישראל לחקר התרבות, האומנות והמוזיקיולוגיה: "ישראל היא בשבילי הגשמה של חלום אישי כנער יהודי שנולד בדרום אמריקה. האמנתי אז שהנוסחה היחידה לקיומי כיהודי מודרני שאינו מקיים את כל מצוות הדת היא במסגרת מדינת לאום שרוב תושביה, שפתה, סמליה וחגיה יהודיים".

פרופ' יצחק שליזנגר, פרס ישראל לפסיכולוגיה: "חלוץ בתיעוד ובהמשגה של שפת הסימנים של החירשים בישראל, עבודותיו בתחום הארגומנטציה התלמודית בזיקה לסוגיות כלליות בהבעה לשונית, היא תרומה ייחודית. חידושיו כרוכים באופן עמוק בתרבות ובשפה העברית".

פרופ' אלכס לובוצקי, פרס ישראל לחקר המתמטיקה ומדעי המחשב: ישראל היא היצירה המפוארת ביותר של העם היהודי במאות השנים האחרונות. זכינו לקיבוץ גלויות, ריבונות ועתה תפקידנו לעבור לשלב השלישי של הציונות, שהוא הקשה מכולם: יצירת חברת מופת ותרבות לאומית שתהיה אכן אור לגויים". 

בהכנת הידיעה השתתפו דן לביא, נועם (דבול) דביר, יולי ילון, ניקי גוטמן, מיטל יסעור בית-אור, אריאל ויטמן, אילן גטניו, דניאל סיריוטי ועדי חשמונאי