אילת עשור, הונג קונג
"אנחנו מקבלים מענקים, והתחושה היא שהממשל לא מפקיר את התושבים"
אילת עשור (42), פיזיותרפיסטית ומדריכת פילאטיס, חיה כבר 15 שנה בהונג קונג עם בעלה אלעד (42), שעוסק בתחום התכשיטים, ועם ילדיהם אורי (14), יואב (12), עידו (10) ורוני (8)
"הונג קונג היא כיום אחת המדינות הבודדות שאפשר להסתובב בהן ברחובות באופן בטוח יחסית. למעט בתי ספר, בריכות ציבוריות, בתי קולנוע וחדרי כושר - הכל פתוח, ואין הגבלות על התקהלויות. בערב אנשים יוצאים למסעדות או לברים, ויש תחושה של אופטימיות. הסיבות לכך הן המשמעת של התושבים והעובדה שממשלת הונג קונג פעלה ממש מהר. כבר בסוף ינואר, כשהמגיפה התגלתה בסין, הממשלה כאן סגרה את מוסדות החינוך ודאגה לבצע חיטוי של מרחבים ציבוריים על בסיס יומי.
"עם זאת, האזרחים נזהרים, וברחובות אנשים מסתובבים במסיכות. תיירים שהגיעו ממדינות נגועות באירופה ובארה"ב העלו במקצת את מניין החולים, ולכן מצב הרוח קצת יותר ירוד ואנחנו מקפידים להישאר יותר בבית. ההנחיות לשמירה על בריאות הציבור הן חד־משמעיות: נכון להיום, כל מי שנכנס להונג קונג צריך לשהות 14 יום בבידוד ביתי, ולא משנה מאיזו מדינה הגיע. לאנשים שנכנסים לבידוד מצמידים צמיד אלקטרוני שאמור להתריע בכל פעם שהם עוזבים את גבולות הבית.
"לפני כשבועיים, דייר בבניין שלי חזר מצרפת והרגיש לא טוב. הוא וכל המשפחה שלו נלקחו מייד לבית מלון שעבר הסבה למרכז בידוד. מכיוון שהוא אובחן בשלב מוקדם, לא לקחו את כל דיירי הבניין לבידוד. צוות חיטוי הגיע מייד לחטא את המעליות וחדרי המדרגות, ובשבועות הקרובים מנהל הבניין עומד בכניסה, מודד לנו חום ומוודא שאנחנו מחטאים ידיים.
"בנוסף, ממשלת הונג קונג הקצתה מיליארדים רבים לסיוע לתושבים בתקופה הזאת, כך שכל תושב קבע יקבל מענק חד־פעמי של 10,000 דולר הונג־קונגי, שהם שווי ערך ל־5,000 שקלים, וכל ילד עד גיל 18 יקבל מענק של כ־2,000 שקלים. אלה לא סכומים גבוהים מאוד, אבל זאת עזרה וזה בעיקר נותן תחושה שהממשל פה לא מפקיר את התושבים. אם את שואלת אותי, בימים אלו נראה לי שבטוח יותר להיות בהונג קונג מאשר בישראל".
אלינור שאשו וין, סינגפור
"ממשלת סינגפור מאוד לא סלחנית להפרות נהלים, והישראלים למדו לא להתחכם"
אלינור שאשו וין (44), מתגוררת בסינגפור כבר שלוש שנים עם בעלה בן (44), שעוסק בתקשורת לוויינים, ושלושת ילדיהם, רומי (14), ברי (13) וים (4)
"מה שהיום חווים בישראל, אנחנו חווינו לפני חודשיים. הייתי אז בלחץ גדול, לא ידעתי לאן זה יתגלגל, ארזתי את הילדים ובאנו לארץ. בגלל הפרשי השעות בין ישראל לסינגפור, ובגלל שלא רצינו שהם יפספסו את הלימודים, הם היו צריכים לקום מדי יום בשלוש לפנות בוקר כדי להשתתף בלמידה מרחוק, וזה שיגע אותם והקשה עליהם. אחרי שלושה שבועות, כשהבנתי שאין כל סיבה לנתק את הילדים משגרת היומיום שלהם, חזרנו לסינגפור.
ראש ממשלת סינגפור הרגיע אותנו. משפחת שאשו
"היום נראה שבסינגפור מגיפת הקורונה נמצאת יחסית בשליטה. בכל יום מתגלים חולים חדשים מעטים, ואני מקווה שכך זה יימשך. בממשל ממליצים לעבוד מהבית ולהימנע מאירועים גדולים. פעילויות הפנאי שאחרי שעות הלימודים בוטלו, ובבית הספר מודדים לילדים פעמיים ביום חום.
"בשבוע שעבר, לי הסיין לונג, ראש ממשלת סינגפור, קיים מסיבת עיתונאים, ואני הייתי בלחץ נוראי. פחדתי שהוא ידווח על החמרה בתנועה החופשית ויוסיף כל מיני הגבלות, אבל ברגע שהוא התחיל לדבר, הרגשתי כאילו לקחתי כדור הרגעה. הוא הרגיע, אמר שאין סיבה להיות בלחץ, ושהחיים ממשיכים בשגרה שלהם.
"השבוע גם התקבלה החלטה לאסור כניסת תיירים ולחייב תושבים שחזרו מחו"ל לשהות 14 ימים בבידוד ביתי. כל זה על מנת לשמור עלינו, האזרחים שחיים פה באופן קבוע, כדי שנוכל להמשיך להסתובב חופשי ברחוב, בלי עוצר או הסגר.
"ממשלת סינגפור מאוד לא סלחנית להפרות של הנהלים שהיא קבעה, והישראלים למדו שלא כדאי להתחכם. לאחרונה, למשל, היה פה מקרה של בחור אירופאי שהפר בידוד, ובאותו הרגע שללו לו את אישור השהייה והעבודה לכל החיים. הוא והמשפחה שלו נאלצו לעזוב, ואסור להם לחזור.
"עכשיו כל מה שנותר לנו לקוות זה שהשקט הזה יישמר".
אורן שיבי, מילאנו, איטליה
"סירנת האמבולנסים כבר הפכה לרעש רקע"
אורן שיבי, (48), בעלים של קבוצת מרוצים. מתגורר זה 12 שנה בעיר ויג'באנו, 30 ק"מ מדרום למילאנו, עם אשתו אוקסנה (29), בנו, מיי (15), ובנה של אוקסנה, קיריל (8). בת נוספת של אורן, ברי (12), מתגוררת עם אמה בניו זילנד
"המצב באיטליה מוזר ולא פשוט בכלל. בתוך שלושה ימים סגרו את המדינה, אמרו שאין מספיק ציוד רפואי לכל החולים. בכל יום מתים מאות מנגיף הקורונה, רובם מבוגרים. באיטליה תוחלת החיים היא מהגבוהות בעולם, ו־20 אחוז מהאוכלוסייה הם מעל גיל 65. גיל המתים הממוצע פה הוא 83.
"המראות במילאנו עצובים ומצמררים". משפחת שיבי
"השיא היה כשבשבת האחרונה מתו מהנגיף כמעט 800 בני אדם בתוך יממה. המספרים לא נתפסים. סירנת האמבולנסים שמפנים חולים ומתים הפכה לרעש רקע שכבר התרגלנו אליו. הסירנות נשמעות ללא הפסקה יומם ולילה.
"אנחנו נמצאים בסגר כבר שבועיים וחצי. שלושה ימים לפני הסגר נסעתי למילאנו, והמחזה היה עצוב ומצמרר. הכבישים היו ריקים, הדממה היתה מקפיאה. עצוב לראות עיר, שבדרך כלל שוקקת חיים, כשהיא מתה.
"בטלוויזיה משדרים תשדירים שפונים אל החבר'ה הצעירים, ומבקשים מהם לשמור על הבידוד ולא להסתובב ברחובות. אסור לצאת מהבית בכלל. המקומות היחידים שעדיין פתוחים הם רשתות המזון, בתי המרקחת ומקומות עבודה נחוצים.
"שוטרים עומדים בכניסות וביציאות הערים והכבישים המהירים, וגם במרכזי העיר. אם תצא מהבית, סביר להניח שיעצרו אותך לתשאול. אם אין לך סיבה מספיק טובה, יחזירו אותך הביתה, ואם תגיד שיצאת לקניות - יבקשו ממך להציג חשבונית.
"בתוך הסופר יכולים להיות בו בזמן בין 10 ל־20 אנשים, כל השאר צריכים לחכות בחוץ, במרווח בטוח זה מזה. כיאה לאיטליה, המוצר הראשון שנעלם מהמדפים הוא הפסטה, אבל כרגע אין מחסור. אני משתדל ללכת לסופר מוקדם בבוקר כדי להספיק להיכנס בקבוצה הראשונה, ואז בדרך כלל המדפים מלאים.
"בשבועיים הראשונים של השבתת מערכת החינוך לא היה ברור איך תתבצע הלמידה מרחוק, אבל בימים האחרונים כבר יש שיעורים מקוונים ואפילו מבחנים. בזמן הפנוי שלהם, הילדים משחקים הרבה במחשב, מדברים עם חברים ורואים טלוויזיה. כשהם רוצים להתאוורר הם יוצאים לחצר, כך שבגדול הם מסתדרים. אני מנצל את הזמן כדי לעשות עבודות בגינה, ואני רותם לשם כך גם את הילדים.
"אני לא מפחד להידבק. אנחנו משפחה צעירה שלא נמצאת בקבוצת סיכון. אני יותר מפחד מכך שאין לי הכנסה. בשנות ה־90 הייתי נהג מרוצים של פורמולה, והיום אני בעלים של קבוצת מרוצים ויש לי גם מגרש מרוצים. כל ההכנסה שלי תלויה בתיירים שבאים להתנסות בנהיגה בפרארי או למבורגיני, ועכשיו אפילו תייר אחד לא מגיע. גם יצרניות המכוניות סגרו את המפעלים, וכל התעשייה מושבתת.
"בשבוע שעבר אמר ג'וזפה קונטה, ראש ממשלת איטליה, ש־25 מיליארד יורו הוקצו לטובת סיוע לאזרחים. כך שלמרות הכל, אני מקווה לטוב".
שרון ציון, מדריד, ספרד
"הווירוס הזה משנה בבת אחת תרבות שלמה"
שרון ציון (46), מנהל פיננסי. מתגורר זה 18 שנה בכפר קובינה, 20 ק"מ מצפון למדריד, עם אשתו לאורה (42) וארבעה מחמשת ילדיהם: עמית (20), ים (17), עידן (9) וליה (4). בתם הבכורה כנען (21) עלתה לפני שלוש שנים לישראל כדי להתגייס לצבא, והחליטה להישאר
"הספרדים הם אנשים חמים, וכשהם נפגשים הם נותנים נשיקות וחיבוקים. הווירוס הזה משנה בבת אחת תרבות שלמה. אנשים אומרים שלום מרחוק וכמעט לא מדברים זה עם זה, אבל בכל ערב, בשעה שמונה בדיוק, משמיעים במערכת הכריזה של בניין העירייה מוזיקה שמחה ומעוררת מוטיבציה. כל התושבים יוצאים אל המרפסות או החלונות ומוחאים כפיים כדי לתת כבוד לצוות הרפואי. הבנתי שזה ככה בכל ספרד.
"אנשים פרצו לסופר וגנבו". שרון ציון
"לפני שבועיים, כשמספר הנדבקים בווירוס הקורונה בספרד עלה בצורה משמעותית, החליטו לסגור את כל מערכות החינוך וביקשו מכל מי שיכול - לעבוד מהבית. מאחר שלא פשוט לשבת בבית עם ארבעה ילדים, החלטנו להעביר את התקופה הזאת בכפר קטן בהרים של סלמנקה, שם יש לנו בית קטן, והוא מרוחק כשלוש שעות נסיעה ממדריד. חשבנו ששם נוכל להסתובב בחופשיות, בלי לסכן את עצמנו ואת הסובבים אותנו.
"ביקשנו מהבת הגדולה, כנען, להצטרף אלינו כדי שנהיה כולנו ביחד, אבל היא החליטה מטעמי ציונות להישאר בארץ. 'אדם ציוני צריך להישאר בארץ גם כשרע', היא אמרה. בסוף זה יצא לטובה, כי יום לאחר שהגענו לכפר אשתי קיבלה הודעה שהיא צריכה להיכנס לבידוד. מתברר שקולגה שלה חלתה בקורונה.
"עם קבלת ההודעה החלטנו לחזור לבית בקובינה. ראשית, מרבית האוכלוסייה בכפר מבוגרת ולא רצינו לחשוף אותם לסכנה מיותרת; ושנית, הבית בקובינה גדול יותר ויכולנו לבודד את אשתי בחדר השינה למשך שבועיים שלמים. אפילו שמנו קרשים וניילון במסדרון שמוביל לחדר, כדי שלא יהיה מעבר.
"הסטטיסטיקה מדברת על סיכויי ההידבקות של 70-80 אחוז למי שנחשף לחולה, אבל בסוף הכל היה בסדר והיא לא פיתחה תסמינים. הקושי בבידוד של לאורה היה בעיקר מצד הילדים, ובמיוחד מצד ליה, שהיא הכי קטנה. כשהיא ביקשה את אמא, עשינו איתה שיחת וידאו. הפעם היחידה שבה היא יצאה מהחדר היתה ביום שישי האחרון, כשעשינו קידוש, וגם אז היא היתה עם מסיכה וכפפות ועמדה רחוק.
"בימים הראשונים של ההשבתה החלקית של המשק, היתה הסתערות של אנשים על רשתות המזון. אני עשיתי משלוח באינטרנט, והוא הגיע ללא נייר טואלט, ללא פסטה וללא קוואקר. לפני שבוע, רגע לפני שהתקבלה ההודעה על ההשבתה המלאה, שמעתי אפילו שאנשים פרצו לסופרים בקובינה ובמדריד, ופשוט גנבו מזון. מרגישים את הלחץ.
"בעצם, מיום שני שעבר, כשהוכרז מצב חירום, נשללה הזכות שלנו לתנועה חופשית. היום הכפר נראה כמו כפר רפאים, אין יוצא ואין בא. כרזו לנו להישאר בבתים, וזה ממש עוצר. למשטרה יש סמכות להטיל קנסות בסכום של החל מ־100 יורו למי שמפר את העוצר, ומי שיגלה התנגדות עלול להיקנס בסכום של עד 30 אלף יורו ולהסתכן בשנת מאסר.
"אחד התחומים שכן נכנסו לשגרה מסוימת הוא הלימודים המקוונים. למוסדות החינוך לקח כמעט שבועיים להבין מי נגד מי, אבל היום נראה שכבר השתלטו על העניינים ומתחילים ליצור קבוצות לימוד שיעסיקו את הילדים לפחות לכמה שעות.
"המטרה העיקרית היא להתגבר על הווירוס ולשרוד, אבל האתגר האמיתי יהיה אחרי הכל. ספרד רק יצאה ממשבר כלכלי קשה מאוד, ומכה כזאת יכולה להיות קטלנית, במיוחד עם כל המובטלים החדשים, שגם ככה בקושי גומרים את החודש ואין להם רזרבות לחיות מהן".
אלון גרטי, אנטוורפן, בלגיה
"במצבים כאלה תמיד טוב לחזור הביתה"
אלון גרטי (39), עוסק ביהלומים. מתגורר שלוש שנים וחצי באנטוורפן עם אשתו תמר (35) ושתי בנותיו, עלמה (4) ודריה בת השנה וחצי. לנוכח המצב החליטה המשפחה לחזור לישראל
"הבלגים, אפשר לומר, קצת איטיים בכל מה שקשור לקבלת החלטות. בדומה לישראל, כבר שנה וחצי שאין פה ממשלה, ובגלל זה אין שר בריאות אחד שמתווה קו ברור. בנוסף, בניגוד לישראל, הגבולות של בלגיה פתוחים וקשה מאוד לסגור אותם.
"הבלגים קצת איטיים". משפחת גרטי
"בכל זאת, אם עד לפני שבוע אנשים הסתובבו פה באדישות ובפסיביות ולא הבינו על מה כל הלחץ, בשבוע שעבר זה השתנה, כשמספר הנדבקים קפץ ביום אחד ב־150 אנשים. אפשר לומר שזה היה הרגע שבו חלה נקודת המפנה בהתייחסות של הממשל ושל האזרחים בכל מה שקשור לווירוס הקורונה.
"אני ואשתי בסוף שנות השלושים שלנו, והבנות שלנו עדיין קטנות, אז אנחנו לא בקבוצת הסיכון להידבקות ואנחנו לא לחוצים או מפחדים. אני מודאג יותר מהמשבר הכלכלי. כשאנשים נמצאים עם הגב לקיר, דברים לא טובים עלולים לקרות. אני מקווה שאנשים ינשמו עמוק ולא ייכנסו להיסטריה.
"בתי הספר נסגרו מיידית, ממש מהרגע להרגע, וכך גם בתי קפה, קניונים, חדרי כושר ומקומות בילוי. רשתות מזון ובתי מרקחת הם היחידים שנשארו פתוחים.
"אנשים קיבלו אפשרות לעבוד מהבית. אני עוסק בתחום היהלומים, כך שהנוכחות שלי במשרד היא לא קריטית, מה גם שכרגע אנשים עסוקים בהישרדות יומיומית ויהלומים זה הדבר האחרון שהם קונים עכשיו. אני מאמין שאחרי המשבר הזה תתחיל צמיחה מחודשת, אבל זה ייקח כמה חודשים.
"ברחובות אפשר לראות תנועה דלילה יותר של אנשים, ויש הימנעות של התושבים בשימוש בתחבורה ציבורית. אנשים לא מסתובבים במסיכות על הפנים, אבל כן דואגים להסתובב עם אלכוג'ל ולחטא את הידיים כל הזמן.
"כרגע אין הגבלות על התנועה ברחוב, אבל התחושה היא שכבר לא בטוח להסתובב בחוץ. אנחנו, למשל, לא לוקחים את הבנות לפארק. המתקנים לא מחוטאים, ואין לנו יכולת לדעת אם נגע בהם מישהו שנחשף לנגיף. חברים שלנו, שבכל זאת יצאו לבלות בחוץ, סיפרו שעצרה לידם ניידת משטרה והשוטרים ביקשו מהם לשמור על מרחק של לפחות מטר אחד זה מזה.
"כשנפוצו השמועות על כך שעומד להיות סגר, הרבה מהתושבים נכנסו להיסטריה והתנפלו על הסופרים. גם אצלנו, כמו בהרבה מדינות אחרות, נייר טואלט היה המוצר הראשון שחסר, ביחד עם אורז ומוצרים יבשים אחרים.
"כשהבנו שהמצב עומד להחריף, החלטנו שעדיף להיות בארץ. יש לנו דירה בתל אביב, ונגור בה עד שהכל יירגע. למזלנו, הצלחנו לעלות לטיסה האחרונה שחברת אל על הוציאה מבלגיה לישראל. זה לא שפה טוב יותר, אבל במצבים כאלה תמיד טוב לחזור הביתה, גם במחיר של להיות בבידוד.
"לפני כמה ימים בלגיה נכנסה לעוצר כללי, והרשויות שם מדברות כרגע על הגבלות עד 20 באפריל, אבל אני מעריך שייקח עוד הרבה מאוד זמן עד שהקורונה תעבור ונחזור לשגרה. צריך לתת לגל הזה לעבור ולזכור שאלה ימים היסטוריים בכל העולם, שגם בעוד 100 שנה ידברו עליהם".
ברית שחם, פריז, צרפת
"ברחובות יש עוצר מלא, שוטרים שולחים משפחות הביתה"
ברית שחם (23), מתמחה בסוכנות לצלמים דוקומנטריים. מתגוררת בפריז בביתה של משפחה צרפתית, ועובדת כאופר. הגיעה לעיר לראשונה לפני שלוש שנים, ללימודי תואר ביחסים בינלאומיים ולימודי צרפתית
"על הקורונה שומעים בחדשות בצרפת כבר מפברואר, אבל אז אף אחד לא הפגין לחץ מוגזם. עד לפני שבועיים אנשים הלכו ברחובות בלי מסיכות, תחנות המטרו היו מלאות אדם, וכך גם בתי הקפה.
"מתגעגעת לילדים שטיפלתי בהם". ברית שחם
"כל אווירת השאננות הזאת הסתיימה ביום שישי ה־13, כשהנשיא טראמפ הכריז על עוצר טיסות לאירופה. מייד אחריו הודיע עמנואל מקרון, נשיא צרפת, שהוא מתכוון לסגור את המוסדות החינוכיים ולצמצם פעילות במרחב הציבורי, שתכלול סגירה של מוזיאונים, בתי קפה ומרכזי קניות.
"אני לא שמעתי את הנאום, וכשהתעוררתי בבוקר הטלפון שלי היה מלא בהודעות. עד גיל 12 חייתי בישראל עם הוריי, וכשהם נפרדו עברתי עם אמא שלי להתגורר בניו יורק. בדיעבד, התברר לי שבזמן שישנתי כל החברות האמריקניות שלי, שהן סטודנטיות בצרפת, עלו בתוך שעתיים על טיסה בחזרה לארה"ב. זאת היתה ממש תחושה של בריחה המונית. אני חושבת שההיסטריה היתה יותר מהסגר ומהעובדה שאולי לא יהיה אפשר להגיע הביתה, מאשר מההידבקות בנגיף. הבנתי שאם אני לא משריינת לי מקום על טיסה לארה"ב, אני עלולה להיתקע בפריז עד שכל משבר הקורונה יעבור.
"רגע לפני שעזבתי הספקתי ללכת עם הילד ששמרתי עליו לבית הספר, לאסוף את כל הספרים והמחברות. הוא רק התחיל השנה ללמוד בכיתה א'. בשלב הזה כבר היה אפשר לראות הרבה מאוד אנשים במסיכות ברחובות, והיתה תחושת לחץ והיה חשש מהלא נודע.
"הפרידה מהמשפחה ומהילדים שבהם טיפלתי היתה עצובה, אבל באופן מאוד בוגר, למרות שמדובר בילד בן 6 ובילדה בת שנתיים, הם הבינו את הסיטואציה. השבוע שוחחתי איתם, והבנתי שהם כבר בעוצר מלא. אם המשפחה סיפרה לי שיצאה עם הילד לרחוב, שיוציא קצת מרץ על הקורקינט שלו, ושוטר שלח אותם מייד הביתה. למזלה, היא לא קיבלה קנס כספי".
מאיה לוי, ניו יורק, ארה"ב
"המחשבה שהעיר הזאת תהיה משותקת נראית לי כמו תרחיש בדיוני"
מאיה לוי (48), מתגוררת זה 16 שנה במנהטן עם בעלה אורי (48), יועץ כלכלי, וילדיהם יהלי (18) ומיקה (11). בנם יותם (21) משרת בצה"ל ביחידת חילוץ והצלה
"התחושה בניו יורק היא של חוסר ודאות מוחלט. הנשיא טראמפ התעורר באיחור של כמעט חודש. הוא חשב שזה לא יגיע אלינו. אבל בשבוע שעבר, לאחר שמניין החולים כמעט הגיע ל־500, התעוררנו למציאות אחרת. כל התיירים ברחו והעיר התרוקנה. בתי קפה נסגרו וחיי הלילה נעצרו כמעט לחלוטין. התפוסה ברכבת התחתית עמדה על כ־20 אחוז בלבד.
חוסר ודאות מוחלט. משפחת לוי
"עכשיו, סוף־סוף, נפל לאנשים האסימון והם התחילו להבין שנגיף הקורונה הוא לא צחוק. המדפים בסופר התרוקנו, ואפילו אני, שהייתי קצת אדישה, נכנעתי לבעלי ונסעתי לניו ג'רזי לעשות קניות. מובן שנייר טואלט, פסטה ואורז היו חסרים. אין ספק אנחנו לקראת תקופה קשה ומלחיצה מאוד.
"בתחילת השבוע האחרון חלה החמרה נוספת בהגבלות, והוכרז על סגר מלא. ההנחיה כרגע היא להישאר בבתים, ולצאת רק לקניית מצרכים או תרופות. רק עסקים חיוניים נשארים פתוחים, וכבר מדברים על כך שהצבא יסתובב ברחובות. חיל ההנדסה של ארה"ב כבר מתכנן להשתלט על 10,000 חדרים במלונות, מעונות סטודנטים וחללים אחרים בעיר, כדי לייעד אותם למתן שירותים רפואיים. בעירייה מתכננים לאכוף את ההגבלות על כמות האנשים שמגיעים לגני משחקים ופארקים.
"ביל דה בלאזיו, ראש עיריית ניו יורק, אמר שעכשיו הזמן להיות שכנים טובים ולגלות ערבות הדדית. לצערי, על השכנים שלי אני לא יכולה לסמוך, אז מייד התקשרתי לשתי חברות טובות ואמרתי להן שאני מטילה עליהן את האחריות לדאוג לי אם אני נאלצת להיכנס לבידוד.
"כעת אנחנו מתלבטים אם לבוא לארץ, להיות עם הבן הגדול שלנו שמשרת בצבא. ברגע שיפסיקו את תנועת הרכבת התחתית ויסגרו את הגשרים - ניו יורק תיעצר. המחשבה שהעיר הזאת תהיה משותקת נראית לי כמו תרחיש בדיוני לחלוטין, חוויה סוריאליסטית".
אורלי אלבז, בנגקוק, תאילנד
"התיירות נעלמה, ואני פוחדת שהמשבר הכלכלי ייצור כאוס מוחלט"
אורלי אלבז, בעלים של רשת בתי מלון. מתגוררת כבר 20 שנה בתאילנד עם בעלה קובי ובתה נוי (15). ילדיהם הגדולים של בני הזוג מתגוררים באנגליה ובארה"ב
"כל מי שמכיר את תאילנד יודע שמדובר במקום שאווירת החופש והרוגע שולטים בו. אבל מסוף ינואר, בסמוך לראש השנה הסיני, כשנגיף הקורונה והנזקים שהוא גרם עלו לכותרות, אני מרגישה את הלחץ באוויר.
"מרגישה את הלחץ באוויר". אורלי אלבז (משמאל) עם בתה נוי וחברתה סבאנה
"בעקבות ההחמרה במספר הנדבקים, חלו החמרות גם בהנחיות הממשל. השבוע כבר הוכרז מצב חירום לאומי, אסור לצאת מאזור הבית, אסור לנסוע בתחבורה ציבורית ומי שייפר את הנהלים צפוי לקנס של עד 40 אלף באט (כ־4,000 שקלים) ומאסר.
"עוד לפני כן פורסם צו ממשלתי שמורה על סגירת כל הקניונים והשווקים בבנגקוק ובמחוזות הסמוכים, ורק חנויות מזון ומוצרי צריכה חיוניים כמו תרופות נשארות פתוחות. בית הספר הבינלאומי, שבו לומדת בתי, נסגר, והלמידה מתבצעת מהבית באמצעות שיעורים מקוונים. אמרו לנו שזה יימשך כך עד סוף שנת הלימודים, ביוני.
"גם הגבולות נסגרים, וישראלים רבים התבקשו לעזוב את המדינה לפני שלא תהיה להם דרך לצאת. מעבר לכך, כל מי שמגיע לתאילנד בימים אלו צריך להציג עם הנחיתה מסמך שאומר שהוא נבדק לנגיף הקורונה ב־72 האחרונות ושאינו חולה, ועליו גם להציג אסמכתה שיש לו ביטוח רפואי כדי לשלם על טיפול במידת הצורך.
"הלחץ ברחובות נובע בעיקר מהמחסור בתיירים, ולא בגלל תחלואה של קורונה. עונת התיירות בתאילנד מגיעה לשיאה בין החודשים נובמבר לאפריל. בזמן הזה, בימים רגילים, קשה למצוא חדר במלון טוב. היום צריך רק לבחור. התיירים הסינים מהווים 50 אחוז מהתיירות הנכנסת, והם נעלמו ביום אחד.
"כ־100 בתי מלון נסגרו עד עכשיו. בבעלותנו מספר בתי מלון, ולצערי כבר בסוף החודש איאלץ כנראה לסגור את מלון חמשת הכוכבים שלי שבאי פאטאיה. בשאר
בתי המלון התפוסה עומדת כרגע על 10 אחוזים, אבל אם המצב יימשך - איאלץ לסגור גם את שאר המלונות. אני פוחדת שהמשבר הכלכלי הזה ייצור כאוס מוחלט".
ד"ר דני ראב"ד, טורונטו, קנדה
"קנדה מפגרת אחרי ישראל, עכשיו הפאניקה התחילה לחלחל"
ד"ר דני ראב"ד (38), מתמחה באונקולוגיית ילדים בבית החולים SickKids. חי בטורונטו כבר תשעה חודשים עם אשתו לנה (38), ד"ר להוראת מדעים, שבארץ עסקה במיזם "5 פי 2" לקידום מצוינות בחינוך מדעי טכנולוגי, וילדיהם עמית (8), עומר (6) ואורי (ארבעה חודשים)
"טורונטו, אפשר לומר, מפגרת אחרי ישראל בערך בשבוע. אם מקשיבים לחדשות בארץ, אפשר לקבל אינדיקציה של מה יקרה בקנדה כמה ימים לאחר מכן. עד עכשיו ההתנהלות פה היתה שגרתית למדי, והקורונה היתה משהו שדיברו עליו בעיקר בתקשורת.
"אין פה מחסור בציוד מגן לצוות המטפל". משפחת ראב"ד
"אבל בשבועיים האחרונים המציאות הזאת השתנתה, והפאניקה התחילה לחלחל. בסופרים המדפים ריקים ואין נייר טואלט. אני לא מצליח להבין מה זאת ההיסטריה הזאת עם נייר הטואלט. הרכבת התחתית, שבדרך כלל מפוצצת באנשים, מתחילה להתרוקן, ופחות ופחות אנשים משתמשים בה.
"פארק הטרמפולינות שאליו אני הולך עם הילדים, ושבדרך כלל הומה אדם, ריק כמעט לחלוטין. אנשים מפחדים לצאת שלא לצורך מהבית, והתחלתי לראות יותר ויותר אנשים במסיכות. כל מי שחוזר מחו"ל צריך לשהות בבידוד ואין כניסה לזרים, פרט למי שמגיע מארה"ב. לפני שבועיים גם סגרו את מערכות החינוך לפחות עד אמצע אפריל. בתי הקפה ומקומות בילוי נסגרו גם הם, והשבוע נודע שמסעדות יישארו פתוחות רק לצורך משלוחים. אם לשפוט לפי המצב בישראל - כנראה ממש בימים הקרובים ניכנס גם לסוג של עוצר כמו אצלכם.
"למרות שאני עובד בבית חולים ונחשף להרבה אנשים, אני לא מודאג. המחלה אצל ילדים ואנשים בריאים היא ברובה קלה. שמעתי שבארץ נדבקו אנשי רפואה, ושיש מחסור בציוד בסיסי כמו מסיכות ומטושים. פה אין חוסרים בציוד שאמור להגן על הצוות המטפל, אבל טיפולים לא דחופים נדחו למועד לא ידוע, וחלק גדול ממפגשי רופא־חולה נעשים בשיחת וידאו. בכל מקרה, לצוותים הרפואיים פה אסור לקחת חופשה. אני מקווה שהמשבר הזה יחלוף מהר, לטובת האזרחים וצוותי הרפואה כאחד".