יום שני השבוע, 2 בצהריים. בלשכתו שבבניין מועצת קריית יערים יושב יצחק רביץ, ראש המועצה, מרפרש את דף האינטרנט שמדווח על נתוני התחלואה ביישוב, ומבליע חיוך קטן של סיפוק. "התחלנו את השבוע הזה עם 250 חולים, עכשיו יש 161. קורה פה משהו. יש ירידה, ואנחנו מתחילים לראות את זה".
בעוד שעתיים יחל כאן פיילוט ראשון מסוגו, שבמסגרתו ייקראו כלל התושבים להתחסן במבצע בזק של מד"א בשיתוף פיקוד העורף, ואשר יימשך יומיים - בשני וברביעי. מטרת המבצע: להגיע למצב שבו 70 אחוזים מאוכלוסיית היישוב הבוגרת, מעל גיל 16, מחוסנת - בין שבזכות החיסונים ובין שכתוצאה מפיתוח נוגדנים במקרה שחלו והחלימו.
קריית יערים (טֶלְז־סְטוֹן) בלטה בשנה האחרונה בקרב היישובים החרדיים בשני נתונים, שלמעשה סותרים זה את זה: האחד - תחלואה גבוהה באופן יחסי למספר התושבים; והאחר - שמירה מוחלטת על ההנחיות מצד רוב התושבים. איך זה מסתדר ביחד? זה מה שניסינו להבין.
קומת הלשכה כמרקחה. כל העובדים מגויסים אל הטלפונים, מנסים להגיע לכמה שיותר אישי ציבור ולגבאים של בתי הכנסת, כדי שישכנעו את התושבים שהם מכירים לבוא ולהתחסן. בימים האחרונים נפתח במועצה חמ"ל עם שש טלפניות, וגם בכירי המועצה נרתמו למלאכה. הם התקשרו לאנשים וקראו להם לבוא להתחסן, באישור הרבנים. רופאי היישוב שלחו הקלטה לכלל התושבים. בעלי הסמארטפונים קיבלו מסרון, והאחרים קיבלו הודעה באימייל או בטלפון בבית, ממערכת אוטומטית.
"זו פעם ראשונה שדבר כזה נעשה בעולם, חיסון כלל־יישובי", אומר אמיר חסידים, איש מילואים מיקל"ר פיקוד העורף (יחידת הקישור לרשות המקומית) ותושב הר אדר שמעבר לכביש, המפקח על המבצע. "לא היה כזה בשום מקום בעולם - לא בארה"ב, לא בקנדה ולא באוסטרליה. יישוב שלם מחוסן בצורה מרוכזת, כדי להגיע לחסינות עדר.
"יש פה כבוד גם למדינת ישראל, וגם למערכות שדאגו לעניין הזה, פיקוד העורף, מד"א ושאר הכוחות שהיו מעורבים במבצע, וכמובן, למועצה המקומית, שנרתמה לעניין בצורה יוצאת דופן".
* * *
קריית יערים מונה כ־7,100 תושבים, מהם 3,845 מעל גיל 16. הקהילה מורכבת ברובה מחרדים מודרנים ומ"חוצניקים", עולים מארה"ב וממדינות אחרות, ומאברכים ליטאים. רוב העיר משתייך לפלג הליטאי. חסידים הם המיעוט.
היישוב בנוי בצורה מעגלית. הרחובות ארוכים, וסיבוב של כמה דקות כבר מאפשר להתמצא במקום. לאורך הרחובות פזורות גינות רבות, שחלקן הפכו, בשל המצב, לבתי כנסת. כך, למשל, שטח ירוק עם כמה מתקנים בין הבניינים ברחוב קדושי טלז כוסה בבד קשיח, ובתוספת חיזוק של כיסאות פלסטיק וכמה סטנדרים, הפך לבית כנסת של ממש באוויר הפתוח. כעת מתקיימת כאן תפילת מנחה. רבע שעה לאחר מכן מתקיים מניין נוסף מעבר לכביש, בגינה שממול.
אבי מילר, חובש ומתנדב באיחוד הצלה וגם נהג אמבולנס בארגון, מתגורר באחד הבתים הסמוכים. בלילות הוא עובד כזמר חתונות מצליח במגזר החרדי, וגם כעת, בימים שאינם ימי סגר, מופיע בחתונות מצומצמות.
"קריית יערים היתה היישוב הראשון שנסגר בארץ, ומרצון", הוא מספר במרפסת ביתו, שמשקיפה אל הרי ירושלים. "היתה כאן תחלואה ענקית שבוע אחרי פורים. אם היית אומר אז למישהו שאתה מקריית יערים, היו מתרחקים ממך קילומטרים.
"ובאמת, אנשים פחדו לדבר איתי בתקופה ההיא. לא ידעו אז מה זו קורונה, ושרר כאן פחד מוות. אני נהג אמבולנס המון שנים, הייתי באלפי מקרים של תאונות ופיגועים, ובהחלט זיהיתי פה פחד מוות".
איך אתה מסביר את התחלואה הגבוהה כאן?
"בגלל שהיישוב לא גדול, אז כל מספר חולים שלא יהיה בו, בולט. אבל בגדול, אנשים פה מאוד שומרים. זו לא האוכלוסייה של בני ברק. יש כאן הרבה אמריקנים, אנשים מודרניים, עושי צבא, חבר'ה כמוני, וכולם שומרים. אני מדבר עם החברים והשכנים, ויש כאן רצון עז להתחסן.
"המועצה פה החליטה ארבעה ימים לפני תחילת הסגר הנוכחי להיכנס לסגר מרצון. בתי הכנסת נסגרו לפני כולם. אנשים, כמו שראית, עברו להתפלל בחוץ, בקור, בלי יוצא מהכלל. כולל בשבת, בתפילות הארוכות. ואין פה חתונות המוניות או חתונות בכלל, כשאסור. מי שיעשה פה חתונה או אירוע כלשהו, ייתקל באכיפה מיידית. לא ניתן לעשות בכלל אירועים ביישוב, מקפידים על זה מאוד. גם התושבים מצידם משתפים פעולה, מבינים מאוד, רגישים לעניין ויודעים כמה זה חשוב".
מילר מספר שהמועצה סיפקה מעטפת לתושבים, שתסייע להם לצאת מהיישוב כמה שפחות, כדי לא "לייבא" קורונה לקריית יערים. "למשל, עד תחילת המגיפה היתה בכל היישוב רק צרכנייה אחת. אנשים נהגו לצאת לירושלים כדי לקנות את צורכי השבת, חלות ודברים נוספים.
"בתחילת הקורונה, המועצה הקימה אוהל ענק בכניסה ליישוב, פתוח ומאוורר, שבו כל תושב היה יכול לקנות את כל צורכי השבת ובכלל, מא' ועד ת', במחירים מסובסדים, כדי לעודד אנשים לצאת מהיישוב כמה שפחות.
"בפן האישי, גם אני נתתי את חלקי כדי לשמח את התושבים. בסגר הראשון, כשאפילו באוויר הפתוח לא היה ניתן להתפלל במניין, נעמדתי באחת השבתות באמצע פארק מרכזי ופשוט עשיתי שמח, עם ניגונים ושירים. אנשים הצטרפו מכל המרפסות. היה אז פחד נוראי, והם נאחזו בכל דבר שיכול היה להוציא אותם קצת מהמצב. זו תפילה שלא אשכח לעולם.
"בהמשך, המועצה שכרה אותי ואמנים נוספים מהיישוב, כולל אנשי הגברה וסאונד, כדי שנשמח את התושבים ב'משאיות השמחה'. ככה נתנו לנו פרנסה גם בזמן הקורונה. חשבו גם עלינו וגם על התושבים".
* * *
מתחת לביתו של מילר, בקצה הגינה הציבורית שממול, ממוקמת בימים האחרונים ניידת של קופת חולים מכבי, שהגיעה לחסן את התושבים חברי הקופה. אוהל ענק נמתח בצמוד לניידת, ובו יושבים בצד אחד הממתינים לחיסון, ובצד אחר המחוסנים, שמתבקשים להמתין במקום רבע שעה לאחר החיסון. המקום שוקק פעילות, בשיטת הסרט הנע. שתי אחיות היושבות בניידת אמונות על ביצוע החיסונים.
"מהרגע שהרב קנייבסקי הורה להתחסן, היה ברור לי שאעשה זאת בהקדם האפשרי", אומר אברהם (41), אברך שהזמין תור לחיסון. "הדחף העיקרי שלי להגיע הוא כי הרבנים אמרו שיש להתחסן", הוא אומר. "בהתחלה חשבתי שנצטרך לנסוע בשביל החיסון למקום גדול יותר, כמו מבשרת ציון או אפילו ירושלים, אבל הנה, החיסון הגיע עד אלינו, למרות שאנחנו יישוב קטן יחסית. ואנשים ממהרים להתחסן".
בבית מחכים חמשת ילדיו, שלא הולכים למסגרות הלימודיות בגלל הסגר. כשיחזור הביתה, תבוא אשתו להתחסן.
מחוץ לניידת החיסונים עומד זאב רייכמן, חסיד עם פאות שמשתלשלות מצידי פניו, מנהל מרחב מבואות ירושלים במכבי. "הבאנו את הניידת לכאן לאחר שראש המועצה רביץ פנה אלינו ואמר שזה לא לעניין שתושבים שרוצים להתחסן צריכים לצאת מהיישוב ולנסוע למבשרת ציון", הוא מספר. "אז הרמנו את הכפפה.
"אל הניידת הזאת מגיעה לא רק אוכלוסייה מקומית, אלא באים גם ערבים שגרים ליד, באבו גוש. הופתענו מהיקף הביקוש. בכל ערב אנשים מגיעים לכאן, באים לשאול אם נותרו חיסונים מיותרים ואם הם יוכלו להתחסן, גם אם אינם בטווח הגילאים שמחוסן כעת. יש כמה ניידות כאלה של מכבי ברחבי הארץ, וכך, עם הניידת, אנחנו יכולים לתת שירות גם לאנשים עם מוגבלויות. כדי שהתהליך יהיה יעיל, אנחנו מבקשים מהם להביא איתם גם קרובים ומכרים בגילאים המאושרים, כדי לחסן גם אותם באותה הזדמנות".
הניידת מתייצבת ביישוב מהבוקר ופועלת עד 6 בערב. המלאי מספיק לכמה מאות מתחסנים ביום. "המחשב בניידת מחובר למערכת, וכך אנחנו יודעים מי הגיע ומי לא", אומר רייכמן. "כמו שאתה רואה, אין עומס. אנשים קיבלו תורים ממש לפי דקות. בכל חצי שעה אנחנו מתעדכנים במספרים, כדי לראות אם חסרים לנו פלקונים (בקבוקוני חיסונים), ואם אנחנו מגלים שיש כמות מיותרת, מכל סיבה שהיא, אנחנו מזמינים עוד אנשים לבוא להתחסן.
"נכון לאתמול, יום ראשון, 79 אחוזים מאוכלוסיית המבוגרים מעל גיל 40, כבר חוסנו. זה מספר עצום. אני מעודכן בנתונים כל הזמן - מי כבר חלה, מי עבר בדיקה סרולוגית ויש לו נוגדנים, מי קיבל את המנה הראשונה של החיסון, מי את השנייה, ומי הזמין חיסון ראשון. הכל מפולח, אנחנו עובדים פה כמו במבצע צבאי".
שאולי פישר, עוזר ראש המועצה, מוסיף: "המטרה שלנו היא להגיע כמה שיותר מהר, אולי אפילו עד סוף השבוע הנוכחי, למצב שבו 70 אחוזים מהתושבים מעל גיל 16 מחוסנים - ולהגיע לחסינות עדר". בשבוע שעבר, אגב, גם קופת חולים מאוחדת הרימה מבצע דומה ביישוב.
יש גם תושבים שחוששים להתחסן?
רייכמן: "ברגע שהרבנים אמרו - הכל נגמר. וזה בכל גוני המגזר החרדי. למשל, חסידים שהרבי שלהם אמר להם להתחסן, מוכנים לעשות את זה באש ובמים. מוכנים להתאבד והעיקר להתחסן".
רייכמן מאפיין גם הוא שהסיבה למספר המתחסנים הגבוה, יחסית לערים החרדיות האחרות, קשור לאוכלוסיית היישוב. "יש פה יותר צעירים, יש יותר סמארטפונים. אנשים מבינים פה עניין. לא תראה פה כמעט, אם בכלל, אנשים שלא רוצים להתחסן בגלל הקונספירציות השונות".
* * *
בחלק החדש יותר של קריית יערים מתגוררת יעל צין (26), אשת תקשורת חרדית ומגישת תוכניות באולפן אתר "כיכר השבת". יעל ובעלה יצחק (27), הורים לשלושה (בת 5, בן 3 ובן שנה), החלימו רק לפני שבועיים מקורונה, ולדבריה, עד עכשיו לא חזרו לגמרי חושי הטעם והריח שלה.
"קריית יערים הוא כנראה היישוב הראשון שבו התחילה הקורונה בארץ עם עשרות חולים ביישוב, מייד אחרי פורים", היא אומרת. "אנחנו המצאנו את המוטציה הישראלית".
הבית שלה שקט כעת, הילדים ירדו עם הבעל לפארק הסמוך. "כבר יותר מחודשיים שהם לא הולכים למוסדות הלימוד, בהתחלה בגלל שהבת שלי היתה בבידוד, ואז המפקחת באה לביקור במעון בדיוק ביום שבו היא נדבקה, בלי לדעת שנדבקה - ושוב כולם היו צריכים להיכנס לבידוד.
"אחר כך אחד הילדים שלי לא הרגיש טוב, אז אמרתי לבעלי, אין מה לשלוח יותר, זאת פשוט רולטה. אין לי כוח לשמוע שוב ושוב שאני צריכה להיכנס עם הילדים לבידוד. ואז התברר שאנחנו נדבקנו, ואחר כך נכנסנו לסגר הכללי. אז זהו, כולם בבית".
את המחלה עברה בקושי רב. "הרגשתי על הפנים. בדרך כלל אני סופרוומן, בכושר, ואילו אז הייתי במיטה בלי יכולת לזוז. אבל אנשים פה עוזרים מאוד. מאחורי הדלת חיכה לי אוכל קומפלט לשבת, כל השכנות התחלקו ביניהן. הילדים, אגב, לא נדבקו. בדקנו אותם כמה פעמים עם אנשי מד"א שהגיעו לכאן".
במה שונה קריית יערים מהערים החרדיות מבחינת בטיפול בקורונה?
"ראש המועצה לקח אחריות מלאה על הנעשה ביישוב, ברובד הכי אישי. למשל, כשאנחנו חלינו, הוא היה מי שבישר לי את זה רשמית בהודעה אישית בווטסאפ: 'גברת צין, אני רוצה לעדכן שקיבלתם תשובה חיובית, אז נא להקפיד על ההנחיות, וכשיתקשרו מהחקירה האפידמיולוגית, תעני בבקשה כמו שצריך כדי שלא נצטרך בהמשך להגיע לעוד ועוד הדבקות שיתפזרו ביישוב'. הוא גם הציע עזרה ככל שתידרש, ולא כי אני אשת תקשורת.
"רביץ יודע על הנעשה בכל בית ספר, בכל חיידר ובכל משפחה, ואם יש חולה מאומת, הוא מעדכן את כל הגורמים הרלוונטיים - מד"א, קופות החולים וכל מי שצריך, כדי לחסוך עוגמת נפש אחר כך. המועצה נקטה מהרגע הראשון צעדים תקיפים, הסברה משמעותית מאוד וגם פיקוח הדוק שמנע כל הפרה.
"רביץ רוצה להיות מודל, להוכיח לשאר היישובים ברחבי הארץ, לא רק החרדיים, אלא גם לשכנים שלנו, כמו אבו גוש, שאפשר למגר את הקורונה על ידי השתלטות ממוקדת. הכל כאן פועל עם הסברה ברורה מאוד, בשונה מערים אחרות.
"אמא שלי, למשל, שמתגוררת בביתר עילית, סיפרה לי שאף אחד לא דיבר איתה בשום שלב. לא הסבירו לה את המצב. היא אישה מבוגרת דוברת אנגלית, שלא מבינה טוב את השפה העברית, והמודעות בעיתונים לא מובנות לה. אף אחד לא בא לעדכן אותה במה שנוגע אליה או למבצע החיסונים. אין שם מספיק הסברה, ואפילו הייתי אומרת שיש כמעט הכחשה".
אז איך את מסבירה את התחלואה הגבוהה כאן, בקריית יערים?
"זה בגלל שאין פה בכלל חנויות ועסקים, חוץ ממכולות, מה שמחייב יציאה מהיישוב. אני, למשל, עובדת ויוצאת כל הזמן, ונחשפת לעוד אנשים. ואני באמת נדבקתי במקום העבודה. נחשפתי לחולה מאומת והדבקתי את בעלי והכנסתי את כולנו לבידוד. בכלל, עד שאובחנתי כחולה, כבר הכנסתי המון אנשים לבידוד.
"עד כמה שמנסים פה ומקפידים, שום דבר לא יעזור אם אנשים לא ישמרו על עצמם בבית ולא ייצאו בכלל. זה האופן היחיד שיכול למגר לגמרי את הקורונה. המועצה, בתנאים הנוכחיים, עשתה את המקסימום מצידה, וגם נגעה בכל הנקודות הקטנות. למשל, בנתה אוהלים חיצוניים לבתי הכנסת, שאנשים לא יצטרכו להתפלל במקומות סגורים. רוצים ללמוד ולהתפלל? בבקשה, בחוץ.
"תמיד יהיה אחוז מסוים של מפירים, אבל פה זה כמעט אפסי. בעלי הלך לפני כמה ימים לבית המדרש לקחת איזה ספר ואמר לי שראה בעזרת הנשים שני אברכים שיושבים ולומדים. הם ראו שריק שם בבית הכנסת, ובבית שלהם יש צרחות של הילדים, אז הם ברחו לבית המדרש.
"גם אני מתחרפנת בבית עם הילדים. יש לנו דירה לא גדולה במיוחד, עם מרפסת של חצי מטר. אני עובדת רגיל, משרה מלאה פלוס, ולא מצליחה לתפקד. ויש כאן משפחות עם עשרה ילדים, שגרות בגודל כזה של דירה".
כשאת רואה את המחזות מבני ברק, מה עובר לך בראש?
"אומרים 'אתם החרדים מפירים, שורפי אוטובוסים'. אבל קיצונים יש בכל מקום. נכון, בבני ברק שרפו אוטובוסים, אבל מדובר בכמה חולי נפש, שבסוף אנחנו סובלים מהם. אני שומרת על ההנחיות בכל מאודי, שומרת חוק. לא מגיע לנו לקבל את ההכללות האלה".
* * *
שעתיים לפני תחילת בליץ החיסונים, ראש המועצה מספר לי על הצעדים שאותם נקט בשנה האחרונה כדי למגר את הקורונה. "כל פתרון שיכולנו להביא, הבאנו. למשל, הפיילוט של הבדיקות היה כאן. כשאלוף (מיל') רוני נומה (הממונה על המגזר החרדי ב'מגן ישראל'; ח"ב) הציע מבצע בדיקות לכל היישוב, כדי שנוכל לאתר את כל החולים ולבודד אותם, השבתי מייד בחיוב, עוד לפני שידעתי את הפרטים. אמרתי לו, 'כן. אחר כך כבר נחשוב איך בדיוק להביא את התושבים'.
"המבצע ההוא הצליח מעל למשוער. עשינו בדיקות לכלל התושבים ביום־יומיים מרוכזים, והציבור בא בהמוניו. כשהתחילו להגיע התשובות, התברר שיותר מ־50 מהנבדקים חולים, בלי שבכלל ידעו. וזה המון. מדובר על כאלה שלא היו להם שום תסמינים וגם לא כוונה להיבדק, ובזכות המבצע מצאנו אותם, בודדנו אותם ועזרנו להם, וכך מנענו מאות חולים נוספים.
"היה עוד אימפקט למבצע הזה, כי מאותו רגע בכל פעם שהבאנו בדיקות לקריית יערים, היו תורים ארוכים. ברור לך שאם היו בודקים את כל מדינת ישראל, לא היו מוצאים רק 10,000 חולים חדשים אלא 100 אלף, כי יש הרבה חולים סמויים. המבצע הכוללני שעשינו עזר מאוד, ועכשיו אנחנו רואים רגיעה יחסית במספר החולים ולא התפרצות. בכל מה שנוגע למניעת התפשטות, אנחנו בעד כל רעיון שהממשלה באה איתו".
איך יזמתם את מבצע החיסונים?
"כל הזמן אמרתי לאנשי 'מגן ישראל', 'תביאו כמות גדולה של חיסונים, כמה שאתם יכולים, ואני אביא את האנשים'. היום צפויים להתחסן 750 אנשים - מלבד התושבים הרבים שהתחסנו באופן פרטי בקופת החולים שלהם. מבחינת המספר היחסי, זה כמו 75 אלף מתחסנים בירושלים. אנחנו מנסים להביא הכי הרבה אנשים שאפשר".
אמיר חסידים מציין כי "קריית יערים נבחרה לפיילוט בגלל שיעור התחלואה הגבוה יחסית, וגם כי ראש המועצה פעיל מאוד בתחום ודחף לכך. המספרים באמת מראים תמונה מבהילה של שיעור תחלואה גבוה מאוד. בסופו של דבר, יש שלושה מחוללי תחלואה עיקריים: ראשית, מצב סוציו־אקונומי, כלומר המעמד הכלכלי של משפחה, כמה נפשות בחדר, וכו'; שנית, התנהגות האוכלוסייה, אם מדובר בחרדים, חילונים, ערבים וכן הלאה. משפחות של חרדים וערבים הן גדולות ומתגוררות בדירות קטנות, כשממילא מספרי הנדבקים גדולים; אבל יש גורם שלישי שמתעלמים ממנו, והוא גיל האוכלוסייה. האוכלוסייה בקריית יערים, בהיותה יישוב חרדי, היא צעירה מאוד: 40 אחוזים מהתושבים הם מתחת לגיל 18, שזה מספר מטורף - יותר מכפול מאשר באוכלוסייה החילונית.
"כשמתבוננים בשיעורי התחלואה כאן, ברור מאוד שעיקר התחלואה מרוכז בגילאים הצעירים. לכן, ביישוב שבו יש בעיקר צעירים, ושנמצא בו מספר אבסולוטי גבוה של חולים, ההחלטה הכי נכונה היא לחסן את כל התושבים".
* * *
"גם פה ביישוב יש אנשים שחוששים מהחיסון", מספר רביץ. "כל הקונספירציות שרצות בציבור החילוני הגיעו גם אלינו, מה גם שלחלק גדול מהתושבים אין אינטרנט.
"אז במקום שסתם טלפנים מהמועצה ידברו עם התושבים בגובה העיניים ויפריכו את החששות, פשוט לקחנו למבצע הזה את גבאי בתי הכנסת, אלה שמכירים את הקהל שלהם. וגם הוצאנו מכתב מהרב המקומי שקורא לתושבים להגיע למבצע החיסון.
"יש גם בחורים מהיישוב שלומדים בישיבות שונות ברחבי הארץ בקפסולות, לפי המתווה, ויצאה הוראה מהרבנים שאותם בחורים ייצאו מהישיבות ויבואו לכאן להתחסן, ואני לא צריך להסביר כמה הוראה כזאת היא דרמטית.
"בשבוע האחרון הפכנו את כל בניין המועצה למטה קורונה. כל עובדי המחלקות - למשל, מחלקת הנדסה - עובדים סביב מבצע החיסונים, ובעיקר עוזרים לאנשים לפרק את החששות.
"למשל, רק בימים האחרונים הגיעה הוראה, גם מהרשויות וגם מהרבנים, לחסן גם נשים בהיריון. יש פה בקריית יערים מספר גבוה של נשים בהיריון, והיה צורך להסביר שההוראה היא שהן יתחסנו. אותו דבר לגבי נשים מיניקות, שגם זה יש כאן לרוב. אז רצו שאשאל בעניין את היועץ הרפואי הרב פירר, יהודי שלעיתים לוקח כמה ימים כדי לתפוס אותו. והנה אתמול בחמש דקות השגנו אותו, והוא הורה שגם נשים מיניקות תלכנה להתחסן.
"אנחנו מובילים בטבלה בשיעור המתחסנים בפערים אדירים, ביחס ליישובים החרדיים האחרים. כבר כעת, עוד לפני המבצע, אנחנו ב־31 אחוזים מחוסנים ומחלימים, כשכרגע בבני ברק, למשל, הנתון הוא 26 אחוזים. בשיעור המתחסנים מעל גיל 60 אנחנו עומדים כעת על 93.1, מול 58.3 בבני ברק".
בתחילת המגיפה בישראל הובלתם את טבלת החולים.
"בליל פורים, כשעוד היה מותר להתכנס עד 5,000 איש, התקיימה כאן סעודת פורים שבה השתתפו 70 תושבים. היה שם מישהו שיומיים לפני כן פגש בת דודה מצרפת, ונדבק. שם התחילה ההדבקה ביישוב, וזה באמת התפשט מאוד. מהאירוע הזה הגענו ל־39 חולים, וכל משרד הבריאות עמד על הרגליים. אבל האירוע הזה הדליק לנו את הנורה האדומה, שדבר כזה לא יישנה כאן.
"היום כבר כמעט אין כאן חולים חדשים. לכל חולה חדש אנחנו מכינים ערכה, אחרי שאנחנו בודקים במרשם האוכלוסין מה הגילאים במשפחה, ותופרים לכל משפחה את החבילה המתאימה לה, עם ספרים, משחקים, ערכות לימוד וכו'. הפעולה הזאת, שנשמעת זניחה, עוזרת בסופו של דבר לכך שמשפחה של תשע או עשר נפשות, שנמצאת בבידוד, לא תרצה להפר אותו.
"בכל יום הם מקבלים טלפון מנציג המועצה: מה שלומכם? מה אתם צריכים? ולעיתים הם באמת צריכים, כשהאמא במיטה וגם האבא מנוטרל. ואז מגיעה להם ארוחת צהריים חמה ומזינה עד דלת הבית. אותו הדבר אם הם זקוקים לקניות במכולת: הם שולחים לנו רשימת קניות, ויש צוות שעורך עבורם את הקנייה ומביא להם אותה עד פתח הבית".
דפיקה נשמעת בדלת. בפתח עומד אברומי, בנו בן ה־11 של ראש המועצה, שהביא לאבא ארוחה חמה שהכינה אמא רבקה, הרל"שית של נשיא המדינה ראובן ריבלין. השניים הורים ל־12 ילדים.
"אצלנו אין דבר כזה 'זום'", מספר אברומי. "יש אצלנו תורים על הטלפונים, מתי כל אחד מאיתנו מקבל את הטלפון כדי להקשיב לקו של החיידר או בית הספר, שם מושמעים השיעורים. יש גם מבחנים דרך הטלפון ועשינו אפילו מסיבת 'סיום מסכת', גם היא טלפונית".
"אתה מבין?" אומר אביו, "כל ילדי היישוב נמצאים במצב הזה. הם בבית בגלל הסגר, מטפסים על הקירות. לכן חילקנו למשפחות חבילות משחקים וצעצועים, וחבילות מיוחדות לחולים או למבודדים, שלא ישתגעו בבית".
* * *
אחד הצעדים יוצאי הדופן שנקטו בקריית יערים היה סגר מרצון. כאלה כבר היו כמה.
"הסגר הראשון מרצון התחיל בשבוע לפני סוף מארס, שבוע לפני שאר המדינה ונמשך עד ל"ג בעומר, 45 יום", אומר רביץ. "יש ליישוב שני שערים - אחד נעלנו לחלוטין, ובשני היתה שמירה 24 שעות. אישרנו רק לתושבים להיכנס, ספּקים נכנסו רק בתיאום מראש.
"כשהחלטתי על הסגר, צלצלתי למפקד משטרת הראל והודעתי לו. הוא אמר לי, 'החוק לא בצד שלך. אם מישהו יתלונן שלא נותנים לו להיכנס או לצאת, נצטרך לגבות אותו'. אבל לאורך כל השבועות הללו לא היתה אפילו פנייה אחת למשטרה. שער הכניסה בימים האלה היה כמו גבעת הצעקות ברמת הגולן. הורים באו מרחוק לפגוש את הילדים הנשואים, והם צעקו זה אל זה משני עברי המדרכה.
"הפעולות העצמאיות הללו עזרו. מ־2 באפריל ועד 7 ביוני לא נרשם שום חולה חדש בקריית יערים. בית הכנסת הראשון בארץ שנסגר היה כאן בקריית יערים. הוא נסגר כבר בתענית אסתר.
"גם בסגר הנוכחי סגרנו את מוסדות הלימוד ארבעה ימים לפני שאר המדינה, בהוראת הרבנים קנייבסקי ואדלשטיין. היו 31 חולים חדשים ביישוב, 19 מהם מתחת לגיל 14, וזו היתה נורה אדומה. פניתי למחוז החרדי במשרד החינוך ושאלתי מה עושים, והם אמרו, 'אם אין החלטה כללית על סגירה, אנחנו לא יכולים להורות לסגור את המוסדות'. אז אמרתי, זו אחריות שלנו לעשות את זה.
"הייתי בקשר עם החינוך העצמאי (הגוף הממונה על בתי הספר החרדיים), כי הייתי צריך את הגיבוי שלהם לצעד הזה. וכאמור, גם הרבנים הורו לנו לסגור, בשל המצב. ההחלטה הסופית הגיעה באמצע יום לימודים, ופשוט ביקשנו מההורים להגיע ולאסוף את הילדים. זו החלטה שבוודאות מנעה התפשטות גדולה ותחלואה גבוהה מהמצופה. אגב, יש לנו פה, גם כעת, 'סגר על סגר': בכל סוף שבוע, מחמישי ועד ראשון בבוקר, אין כניסה לאנשים שמחוץ ליישוב.
"תסתכל", הוא מפנה לעברי את מסך המחשב. "בוא ניקח את הנתונים אונליין. היום היו מעט מאוד חולים, ארבעה בלבד, וכולם בתוך אותה המשפחה. כלומר, אין חולים חדשים. יש ירידה. כמובן, עוד מוקדם לשמוח, והכל יכול להשתנות. בסוף, הסיבה לתחלואה שהיתה פה היא הרבה בגלל הילדים. ילד נכנס הביתה ומדביק ברגע אחד את כל המשפחה, שיכולה להיות 12 וגם 14 נפשות.
"יש, למשל, משפחות שבגל הקודם היה להן בן אחד חולה ואף אחד לא נדבק ממנו, וכעת ילד אחר חלה וכולם נדבקו. זה אולי קשור למוטציה, אנחנו מזהים התנהגות חדשה שלא היתה בגל הקודם.
"אבל כמו שאמרתי, אנחנו במגמת ירידה. אתה יכול להסתובב ולראות: כל תלמודי התורה ובתי הספר פה סגורים הרמטית, ואף אחד גם לא מנסה לשחק עם זה. אין פה כמעט אנשים מהפלג הירושלמי, בוודאי לא כהתארגנות. לקהילה החסידית יש פה תלמוד תורה, וגם הוא סגור.
"שומרים פה במאה אחוז על ההנחיות שלנו, יותר מתל אביב ורעננה. לא תמצא פה בטיילת וברחוב אדם אחד שהולך בלי מסיכה. ולראיה, מספר הדו"חות הנמוך מאוד של המשטרה על הפרת הנחיות ביישוב. וזה לא כי המשטרה לא אוכפת כאן, כי דו"חות תנועה המשיכו להינתן כרגיל, אלא פשוט כי אין למי לתת דו"חות על הפרת ההנחיות".
מה קרה בערים חרדיות אחרות, כמו בני ברק?
"גם בבני ברק מדובר על כמה בודדים שהתפרעו, אנחנו יודעים לנתח את התמונות. יש 230 אלף תושבים בבני ברק, ובלי להכיר את המקרים באופן פרטני, אני אומר לך במאה אחוז שמדובר שם על קומץ קטנטן של מפירי הנחיות.
"לגודל היישוב יש משמעות. הגודל של בני ברק, וגם ערים חרדיות גדולות אחרות, כמו ביתר עילית, יכול להצמיח כאלה שוליים שהתפרעו. אנחנו יישוב לא גדול, אז השוליים האלה לא קיימים. גם בבני ברק מדובר על השוליים של השוליים, כמה עשרות בודדות של מפירים ומתפרעים, ובכל פעם אותם אנשים".
* * *
אני מלווה את רביץ למתחם החיסונים, מרחק חמש דקות נסיעה מבניין המועצה. ב־4 אחר הצהריים כבר ממתינים עשרות תושבים בכניסה לבית הספר לבנות בפאתי היישוב, שהפך למרפאת חיסונים ענקית. משאית הקירור עם החיסונים אמורה להגיע בכל רגע, והממתינים שומרים על אווירה טובה. "בחרת כבר זנב מהקטלוג?" אומר אחד מעוזרי ראש המועצה לחבר שממתין לתורו להתחסן.
צוותי מד"א כבר כאן, מתארגנים בארבע כיתות בבית הספר, שבהן ייערכו החיסונים. המשאית מתעכבת מעט, ובינתיים מגיעים עוד ועוד אנשים. חלקם מעדיפים להמתין בכניסה, כדי לא לשהות במקום סגור.
"זאת הזדמנות מצוינת לסיים עם זה", אומר יעקב (37), שממתין לתורו. "היישוב מלא במודעות שקראו לתושבים להגיע לכאן להתחסן, אי אפשר לפספס את זה, ואתה רואה, אנשים באו".
בעודו מדבר, צפירה חזקה נשמעת מאחור. משאית הקירור כאן. אנשי מד"א והצוות של ראש המועצה ניגשים לדלת המשאית, להוציא את האוצר היקר. אחרי שהם מוציאים וסופרים, ראש המועצה רביץ מגיע גם הוא ובודק: "הגיעו מספיק חיסונים? בדקתם?". הספירה מעלה שאכן, כל החיסונים הגיעו בשלום.
"אני חושבת שזאת בירת החיסונים של האזור", אומרת שירה (36), חרדית תושבת היישוב. "תסתכל מסביב, לא כולם פה חרדים. גם מנווה אילן ומיד השמונה באו לכאן. זו באמת התרגשות גדולה מאוד, אור בקצה המנהרה".
רביץ מביט סביב, מרוצה. "המועצה מפוצצת כעת בטלפונים של כאלה שרוצים להתחסן", הוא מחייך. "רואים מה שהולך פה ורוצים להגיע". הוא עצמו קיבל בשבוע שעבר את החיסון השני. צעירים ומבוגרים מכל הגילאים ממתינים. החיסונים נכנסים אל בית הספר, ובדקות הקרובות מתחיל המבצע כמו סרט נע, במהירות וביעילות.
בערב, עם תום היום הראשון של המבצע, אני שואל את אמיר חסידים איך היה. "הצלחה משוגעת", הוא משיב. "לא נשארה מנה אחת. כל אלה שנרשמו מראש הופיעו והתחסנו. זה מאמץ שאני גאה להיות חלק בו. אני בסך הכל מתנדב, אבל להיות באירוע כזה בעין הסערה זו זכות. היה מרגש לראות את האנשים שבאים, לראות משפחות שלמות שמגיעות להתחסן".
* * *
יומיים לאחר מכן, ביום רביעי בערב, מוסרים לי במועצה את הנתונים העדכניים: נכון לסגירת הגיליון בסך הכל כ־100 מהתושבים מעל גיל 16 עדיין לא התחסנו, ובתכנון ליזום יום חיסונים מרוכז נוסף.
או כמו שהסביר לי אחד מעוזריו של ראש המועצה רביץ: "כנראה שדי בקלות נצליח להיות היישוב הראשון בעולם שבו הגיעו לחסינות עדר".