לקראת יום העצמאות אפשר להבחין בפעילות גוברת בעיתונות ובטלוויזיה בתחום הפרסומות לבשר, רהיטי גן ומכשירי ברביקיו. זה לא מפתיע, כי יום העצמאות הוא כבר כמה עשורים יום החג של המנגל ויום הנכבה של העופות, הפרות והכבשים, והמפרסמים רוצים למצות את הפוטנציאל המסחרי הטמון בו.
לא ברור איך בדיוק קשורים הפיקניק והשיפודים לעניין העצמאות, הרי חוגגים פה יום הולדת למדינה ולא למועצת הלול. נכון שגם בבית המקדש שלנו עסקו בזבח, אבל שם תפקידו של הבשר היה לשמש קורבן לאלוהים, לא להידחס בפיתה לצד חומוס ומטבוחה.
את החומוס ואת הפיתות לקחנו מהעמים השכנים, ויש מצב שביום העצמאות אנחנו בעצם חוגגים את הלאמת המאכלים של האויב, וגם דואגים לעשות את זה בפרהסיה, כדי שהם יראו וייראו.
משום מה יש הסכמה מקיר לקיר, או מצידנית לצידנית, על כך שביום העצמאות הגבר הישראלי מקבל זיכיון בלעדי על הנפנוף והצלייה המשפחתיים. גברים שביום־יום לא תתפוס אותם מכינים אוכל, גם אם כל המשפחה שלהם על סף גוויעה ברעב, מופקדים ביום העצמאות על המנגל כאילו הם מינימום חיים כהן. זה קורה גם במקרים (כמו המקרה שלי) שבהם אין שום קשר בין יכולותיו של הגבר, שבשוטף מתקשה להכין פתיתים בלי שהם יהפכו לפחמים - לבין התפקיד הגסטרונומי החשוב שהוא צריך למלא.
בשיחות הסלון של השנים האחרונות גברים רבים מדברים בלהט על המנגלים שיש להם בחצר או במרפסת. בדיוק כמו שקורה לי בשיחות על ריצה, הליכונים ואופניים, אני מגלה שאין לי שום דבר לתרום בשיחות הללו. מה לי ולדיונים מעמיקים על מכשירי ברביקיו, השוואות בין עוצמות להבה, ויכוחים על טכניקת הצלייה המועדפת ודיון בשאלה הרת הגורל אם עדיף להשתמש במעשנת עץ או בנינג'ה גריל ברזילאי. כשאני מנסה להתבדח ולהגיד ש"אתמול קניתי גריל - זה הטעם בביסלי שאני הכי אוהב", כולם מסתכלים עלי כמו על ילד שמפריע לשיחה של המבוגרים.
תכלס, העניין של גברים ומנגל הוא קצת עולם ישן. עכשיו, כשהבישול הוא כבר לא נחלתן של נשים בלבד, ובזכות תוכניות הבישול בטלוויזיה גברים הפכו לבשלנים רגישים שנפשם הפיוטית אופה לחם, מחבקת כרובית ומתנה אהבים עם עגבנייה, אולי אפשר לשחרר מאיתנו את החיבור הכפייתי למנגל, וכחלק מהשוויון בין המינים, לתת גם לנשים לנפנף. מצד שני, הגברים יתקשו לוותר על תפקידם המסורתי, שמאפשר להם להישאר קרובים לצלחת ורחוקים מהסמול טוק עם החותנת החופרת ליד השולחן.
השילוב היום־עצמאותי של בשר על האש עם מטס חיל האוויר בשמיים הוא מושלם עבור הגבר הישראלי, שכמו שהוא אוהב לדבר על סוגי קבב, הוא אוהב לברבר גם על מטוסי קרב, תקיפות ו"מבנים", ומדבר עליהם בביטחון של מפקד חיל האוויר, למרות שבצבא הוא היה פקיד בשלישות. המטס גם מאפשר לו, ברגעים שבהם עיני כולם נשואות אל עבר טייסינו הנהדרים, להגניב אל פיו עוד קציצה, שלא נספרת לו כחלק מהארוחה.
על הגבר גם מוטלת אחריות גדולה בתחום מציאת מקום פנוי והתמקמות בפארק. חשוב למצוא מקום שיהיה גם רחב ידיים, גם שקט (כדי שאפשר יהיה להרעיש), וגם מוצל (אבל לא מוצל מדי, שהעצים לא יישרפו).
כזכור לכם מטורים קודמים, כשאני מתקרב לאזור האש יש לי נטייה חזקה לשרוף את הבשר. אפילו הגברת הראשונה הבינה שכאשר אנחנו מזמינים אורחים לברביקיו, עדיף שאתרכז באיסוף אשפה, ברחיצת כלים ובספונג׳ה. יש מצב שירשתי את התכונה הזו מאבא שלי, כי גם כילד לא זכורה לי אפילו פעם אחת שבה הוא עמד מול מנגל. ביום העצמאות הוא בעיקר צילם מצעדים צבאיים.
היכולות הלא מרשימות שלי בתחום המנגול לא הפריעו לי להיות מזוהה עם הענף. לפני בערך 35 שנה כתבתי את השיר ששינה את חיי מסתם אדם למשורר לאומי. כתבתי אותו בעקבות התופעה המרתקת של גברים, נשים וטף שמחליטים לעשות פיקניק בצומת הקרוב לביתם.
השיר נכתב לבקשת ארז טל במסגרת תוכנית הרדיו ״מה יש״, לרגל יום העצמאות. ארז השמיע לי כמה פלייבקים ללא שירה, ואני החלטתי לכתוב מילים על בסיס הלהיט שהיה אז פופולרי מאוד Brother Louie, של הצמד הגרמני הדביק Modern Talking. למילים שלי לא היה שום קשר למילים המקוריות.
המילים היו:
כן, יצאנו אל המרחבים
והעמסנו ת'רכבים
ויצאנו אל הפיקניק,
כן, אני הכנתי שיפודים
וגם קשרתי ת'ילדים
פיקניק בצומת מסובים.
כבר נשרף השישליק, הקבבי בבי בבי
תרחצי ת'כלים, מותק, בובי בובי בובי
תן לי סטייק, נסתפק בשיפודי פודי פודי
ונשיר ונרקוד, פוצי מוצי פוצי מוצי.
פזמון:
פוצי מוצי פוצי מוצי, אל תרוצי, אל תרוצי
זה הזמן להוציא איזה סטייק שתרצי
פוצי מוצי פוצי מוצי, אל תרוצי, אל תרוצי
זה הזמן להוציא איזה סטייק שתרצי
מדובר ביצירת מופת, לכל הדעות (ואם לא לכל הדעות, אז לדעתי). החלטתי לקרוא לה "שיר המנגל", אלא שחשוב לזכור שבשנות ה־80 לא קראו לזה מנגל אלא ״על האש״, או בפי המתנשאים - ״ברביקיו״ (פעולה אנגלוסקסית מהוקצעת ומפונפנת שלא התאימה לישראלי החורני והמזיע). המילה מנגל, שמקורה בטורקית בכלל, לא היתה חלק מהלקסיקון, ורק אחרי שהשיר תפס, הפכה לחלק מהשפה ולמונח הרשמי לצליית בשר על האש. סליחה על חוסר הצניעות, אבל במובן הזה, אני מרגיש האליעזר בן יהודה של הקציצות, או אם תרצו - אליעזר בן שיפודה.
לאחרונה, כחלק מהמודעות הסביבתית לשמירה על הטבע, על כדור הארץ ועל בעלי החיים, חלה עלייה גדולה בכמות הצמחונים והטבעונים, לצד פעולות אקולוגיות אחרות כמו שימוש במכוניות חשמליות. טבעונות הופכת יותר ויותר פופולרית ונכונה פוליטית, ואפילו הנשיא שלנו צמחוני. אם אני קורא נכון את המפה, משתמשי הבנזין ואוכלי הבשר ימצאו את עצמם בעוד עשור או שניים במצב דומה לאלה שהיום מעשנים סיגריות בחורף הקר מחוץ לבנייני משרדים, דחויים ומנודים.
כחלק מההישרדות שלי, וכמי שתמיד קופץ על כל טרנד כדי לנסות להישאר בכוח על עגלת הקוּליות, חשבתי שגם לצמחונים ולטבעונים מגיע שיר משלהם ליום העצמאות, ואני מגיש להם כאן את הגרסה הטבעונית לשיר המנגל, עם פרוסות דקות של גמבה וצנון.
שיר המנגל 2021
כן - נוסעים באוטו על חשמל
שיפוד של סלק ובצל
הטבעונים יוצאים לפיקניק פיקניק
כן לקחנו סויה דמוי בשר
ושניצל תירס נהדר
טופו בטעם של קלקר (מתגעגע לבשר)
אין שישליק אנטרקוט או קבבי בבי בבי
גם קציצות מסרפד זה סבבי בבי בבי
אין פה סטייק נסתפק בקולרבי רבי רבי
יש רק מש על האש, אל תירה בי רבי רבי
פזמון:
מאמי מאמי מאמי מאמי
תטגני לי אדממי
ובמקום שתי ביצים
שייק ירוק של מיצים.
פוצי מוצי פוצי מוצי
אל תרוצי אל תרוצי
את נורא חלשה
כי אכלת רק כרישה.
yairn@israelhayom.co.il