אביאל לוי, לוחם האש חוזר לכלא אופק, ומספר לאסירי הנוער את סיפורו // צילום: מיכאל וקסל
הזמזום החזק של פתיחת שערי הברזל במתחם הכליאה "אופק" לא העיב על קור רוחו של רב־כבאי אביאל לוי, לוחם אש בתחנת טבריה. הוא פסע בשלווה לאורך גדרות התיל ומסדרונות הבטון עד שהגיע לאגף 2, המוכר לו כל כך מילדותו. כשחצה את הדלת הכחולה של אחת הכיתות באגף ניכרה ההתרגשות בעיניו. ידו רעדה לרגע כשהקרין לאסירים הצעירים תמונות מתחנות חייו המורכבות - החל מעברו כסוחר סמים בגיל 13, דרך הירייה שקטלה את שותפו להתפרצויות לדירות ועד למאסר הארוך, להתפכחות בגיל 18 ולמעידות שכמעט הכשילו את שיקומו.
סיפורו של אביאל מזכיר במעט את קורותיו של הסטנדאפיסט דניאל חן בסדרה "ילד רע" המבוססת על חייו, שפרק הסיום שלה ישודר הערב (חמישי, 02.01) ב־HOT. בשני המקרים מדובר בשיקום יוצא דופן, שאינו מאפיין את בני הנוער העברייניים, מאחר שמרביתם חוזרים לכלא שוב ושוב.
אביאל עבר דרך מרשימה. הוא יצא למכינה קדם־צבאית, שימש מפקד בסיירת גולני, חזר עכשיו מ־300 ימי מילואים בעזה ובלבנון, מסיים בעוד שנה תואר ראשון בחינוך, מרצה בפני ארגונים על התהליך שעבר - וכעת הוא שוקד על תוכנית שיקומית לבני הנוער, שתיפתח בעוד חודשים ספורים ב"אופק".
"גרמתי להמון שריפות וכיום אני מכבה אותן, תרתי משמע", הוא אומר. "לצאת מעולם הפשע זה אתגר. המחויבות האישית שלי היא לצעירים האלה כי יכולתי בקלות לסיים את חיי בכלא. היתה לי הזכות להשתקם בזכות פרויקט בכלא אופק, שסייע לצעירים להגיע למכינות ולהתגייס לצה"ל. הייתי אחד הבוגרים הראשונים שלו. עכשיו אני בונה את 'לוחמים לאופק', שהיא תוכנית דומה שתלמד את האסירים על ערכים, כושר תכנון ומנהיגות. הם יוכלו לבחור אם לצאת למכינה קדם־צבאית ולהתגייס או להשתלב בכבאות כתומכי לחימה. אני רוצה להוציא אותם מהשכונה, לשתף את המשפחות ולתת להם תחושה שהשמיים הם הגבול".
בסיום ההרצאה נראה לרגע כי אביאל הצליח להדביק את הנערים בלהיטותו. הוא מתלהב כאשר שני כלואים כבני 17 מתעניינים בגיוס לצה"ל. אחד מהם, שביצע עבירות אלימות קשות, מנחית אותו בחזרה למציאות. "אתה פייטר, כל הכבוד. הראית לי צד אחר", פותח הצעיר את דבריו. "למרות שיש לי משפחה עבריינית והאחים שלי גם בכלא, אני חושב להתגייס לקרבי. הבעיה היא שלא בא לי להוכיח את עצמי, שיקבלו אותי כמו שאני".
אביאל אמפתי ואינו מוכיח את האסיר המתריס: "מה מעניין אותך בגיוס לצה"ל?"
אסיר: "מרגש אותי אדרנלין".
אביאל: "אני מזדהה איתך, גם אני חיפשתי ריגוש. יש תחושה של הישג כשאתה מבצע פשע ומצליח להתחמק מהמשטרה. תדע שהצבא הוא יותר מעניין ומאתגר. אתה נכנס לשטח אויב כדי להגן על מדינת ישראל. אם אני עשיתי את הדרך הארוכה, גם אתה תוכל".
אסיר: "לא מתאים לי. פה זה לא סדרה בטלוויזיה".
"מביא את המציאות"
ניחוח של סופגניות מטוגנות ממלא את אגף 2, בזמן שאביאל יוצא מההרצאה במרכז החינוך ופוסע לעבר המתחם הסגור שבו שהה בתא 23 במשך שנה. לרגל חנוכה אפשר הצוות לאסירים הצעירים להכין במטבח ספינג'ים, כדי שיחלקו אותם לחבריהם בסיום ארוחת הצהריים.
האגף באופק מזכיר את הסט של "ילד רע", הסדרה שיצרו רון לשם והגר בן אשר, שהוקם בהשראת המקום. ברחבה המרכזית נמצאים עמדת לוחמי כליאה מבוצרת, דלתות ברזל בעלות חלון קטן ומסורג, שולחן ביליארד וטלפונים ציבוריים כתומים, שנעלמו מהרחובות לפני כשני עשורים. בצד, מסביב לשולחן פיקניק מעץ, יושבים שלושה נערים המנצלים את ההפסקה מהלימודים כדי לפטפט מעל ערימה של פרוסות נקניק ובקבוקי קולה.
אביאל ניגש לאחד התאים ומהפתח ניבטות שתי מיטות ברזל, האחת עם מצעים כחולים והשנייה עם צהובים. התא מצוחצח ונראה כמו אחרי מסדר צבאי. בין המיטות שולחן אוכל קטן עם שני כיסאות פלסטיק ועליו מונחים בשורה ישרה שמפו, סבון ודיאודורנטים. בניגוד לבתי סוהר של בוגרים, אין בתא ארוניות, ואת הבגדים מניחים האסירים בנישת בטון ללא דלת. על המדפים העליונים יותר מונחים בסדר מופתי שלל חטיפים.
"איזה חדר פגז יש לכם. עושה לי חשק לשנ"צ", צוחק אביאל. " יש כאן עדיין סוכריות 'אייס'? אני לא מאמין. אפשר לקחת אחת? הסוכריות האלו ליוו אותי לאורך הדיונים בבית המשפט".
אחד האסירים, בן 16, מרצה עונש מאסר על עבירות אלימות - העבירה הנפוצה ביותר בקרב הכלואים. "ההרצאה שלך נתנה לנו תקווה", הוא אומר, "זה לא כמו בסדרה 'ילד רע', שם יש קצת קשקושים. אתה מביא לנו את המציאות".
אביאל, איך התרשמת מהסדרה?
"יש אנשים הטוענים שהיא יכולה לעודד בני נוער לעשות שטויות, אבל אני חושב אחרת. הסדרה שמה מולנו תמונת מראה, וטוב שמתפתח סביבה שיח. אי אפשר לעצום עיניים מול האתגרים שבני הנוער מתמודדים איתם מאחורי הסורגים".
משהו שם הזכיר לך את תקופת המאסר שלך?
"באחת הסצנות השחקן הראשי חזר להשתמש בסמים בזמן ששהה במוסד טיפולי, והמנהל כעס וקרא לו נרקומן. לא הייתי במוסד כזה, אבל באופק השתתפתי בפרויקט 'צהלה', המעודד אסירים להשתקם ולהתגייס לצה"ל. יוזם הפרויקט, אלוף־משנה (מיל') דן חפץ, מעולם לא התהפך עלי ככה, אלא מצא דרכים יצירתיות להסביר לי שאני מיוחד".
בן ה־17, המנהל עדיין את משפטו בגלל תקיפה, אומר ששום דבר בחייו לא גורם לו להרגיש כרגע מיוחד. "איך אני מגיע לשיקום כמו שלך?" הוא שואל בטון מיואש. "זה המאסר השלישי שלי, והשופט מטיח בי כל הזמן שאני עבריין. הוא לא מאמין שהשתניתי ושהתבגרתי. אם אין מי שיאמין בי, איך אשתקם? ביקשתי מבית המשפט לא להשתחרר על שליש כדי שלא אצטרך לחזור לשכונה. ראית הרבה אסירים שמעדיפים להישאר בכלא ולא לצאת הביתה מחשש להידרדר?"
אופק, כלא הקטינים היחיד בישראל, ממוקם במתחם של ארבעה בתי סוהר ליד תל מונד ומיועד לבני נוער עד גיל 18. במקום נמצאים 210 אסירים ועצורים, אולם רק 80 מהם ישראלים, השאר שוהים בלתי חוקיים מהשטחים (שב"חים) שנכנסים לישראל כדי לגנוב מכוניות או לפרוץ לבתים.
אף אחת מרשויות המשפט והרווחה לא ששה לראות בן 14 מאחורי הסורגים, והגישה בישראל היא שיקומית. השופטים יעדיפו לשלוח חשודים קטינים למעצרי בית, למוסדות או לפנימיות כדי לתת להם אפשרות לחזור למוטב. אופק היא האופציה האחרונה לאחר שמוצו כל האפשרויות. אלו נערים שאימצו נרטיב עברייני הדורש סדר יום מוגדר, משמעת קפדנית וגבולות ברורים. יוצאים מהכלל הם קטינים החשודים ברצח, באונס ובתקיפות בסכין או בנשק חם - אלה תמיד יישלחו למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
האסירים באופק יושבים על מגוון עבירות פליליות, החל מגניבת קורקינטים ושוד של נהגי מוניות, המאפיינות בני נוער, ועד להתפרצויות לבתים, מעשי אלימות, עבירות מין ורצח. סדר יומם נפתח בספירה ראשונה ב־6, ושעה אחר כך הם אוכלים בתאיהם ארוחת הבוקר, הכוללת פרוסת לחם, גבינה, ביצה, ירקות וגם חלב עם קורנפלקס. ב־8 מתקיים מסדר בוקר, ורבע שעה אחר כך הם מתפזרים לכיתות עד לארוחת הצהריים ב־12. כעבור שעה של מנוחה ושיחות טלפון משתתפים הכלואים בחוגים כגון כדורגל, תיאטרון, קורס די־ג'יי, טיפול בפינת החי או השתתפות בתנועת הנוער הצופים.
במהלך היום מגיעים למקום מרצים מתחומים מגוונים שמלמדים את הכלואים על השואה, ארכיאולוגיה, ליצנות רפואית ועל הקשיים במשפחות של מכורים לסמים. הפעילות החינוכית מסתיימת ב־5 אחר הצהריים, ובערב מגיעים האסירים לקבוצות שיחה על כישורי חיים וניהול כעסים. האגף נסגר בסביבות 7 בערב, וכיבוי האורות ב־11, למעט בימי חמישי ושישי שבהם ילכו לישון מתי שירצו.
אף שמדובר באסירים המציגים חזות קשוחה, מרביתם מכורים לתוכניות טלוויזיה המיועדות לילדים קטנים, במיוחד "בוב ספוג". לצד המסגרת הנוקשה של כלא מתקיימות פעילויות חברתיות המאפשרות להם להרגיש כמו כל נער אחר בגילם. "פעם בחודש הם לוקחים חלק בפרויקט יום הולדת, ובו הם מכינים עוגות שוקולד ומחלקים לכולם", מציינת ראש תחום החינוך באופק, רב־כלאי רותם הרוש־קוצ'ינסקי. "בימי חמישי נערכים טקסים של כיתה מצטיינת, תלמיד מצטיין ותלמיד עידוד, והם בוחרים מעין מתנה. לרוב הם מבקשים להכין טוסטים או חביתה בלחמנייה, והשבוע ביקשו לבשל מקלובה. לצערי אין מספיק אסירים כמו אביאל, אבל הוא הדוגמה לכך שאפשר לבחור אחרת".
מענה שיקומי לכל האסירים הפליליים, ובמיוחד לבני הנוער, הוא חלק ממדיניות שמתווה כעת נציב שב"ס, רב־גונדר קובי יעקובי. לאחרונה הורה להוסיף משאבים כלכליים כדי לשלב את האסירים הצעירים בחברה. "זו חובתנו החברתית", מבהיר ראש אגף האסיר בשב"ס, גונדר אריק יעקב.
"שיעור הרצידיביזם, המאסרים החוזרים בקרב נערים, הוא גבוה ועומד על כמעט 60%. לשם השוואה, שיעור האסירים שעברו שיקום ולמרות זאת חוזרים לכלא עומד על 36%. לאחרונה מוסדה תוכנית 'מתן', שמטרתה לשחרר קטינים ממאסר וממעצר על ידי מציאת חלופות שיקום בקהילה. התוכנית הגדילה באופן משמעותי את מספר הנערים שסיימו את שלב הפיקוח ללא הפרה מצידם".
אביאל לוי: "הענישו אותי בהעברה לתא של עצורים. ישנתי בלי כרית ועם שמיכת סקביאס. המרדתי את העצורים האחרים ודפקנו על הדלתות בכל פעם שהסוהרים הלכו לאכול צהריים. הם אזקו אותי למיטה במשך שעתיים ולא יכולתי לזוז"
"מגניב שמפחדים ממני"
את ילדותו העביר אביאל (27) בשכונה ד' בטבריה, הנחשבת לחצר האחורית של העיר. אף שגדל במשפחה נורמטיבית, הוא סיים בקושי את בית הספר היסודי הדתי, ועל חטיבת הביניים ויתר בגיל 12.
"גדלתי למציאות שבה הילדים לא הולכים לתנועות נוער, לא מתגייסים לצבא ובוחרים בעולם הפלילי", הוא אומר, "זו סטיגמה שהופכת לזהות שלך. ההשפעה של השכונה התחילה עוד בכיתה ד', כשהייתי בן 9. רוב הזמן ברחתי מהלימודים. העבירו אותי מבית ספר לבית ספר, ובמקום למצוא פתרון גלגלו את הבעיה הלאה. בסוף כיתה ו' נפלטתי ממערכת החינוך, הסתובבתי ברחובות ועבדתי בבסטה של בגדים בשוק העירוני. חסכתי כסף, ועם חברים קניתי סוס. בנינו בשכונה מין חווה, ושם העברתי את רוב הזמן".
באותם ימים נפתח לאביאל תיק ראשון במשטרה. "נהגתי על אופנוע לא שלי ובלי רישיון", הוא מספר. "רכבנו עליו בשטחים הפתוחים מסביב לטבריה, ואחרי יומיים שרפנו אותו. החוקרים חשדו בי, אבל לא היו להם הוכחות. יום אחד, כשישבתי בגינה, עצר לידי רכב וממנו יצא המנהל של 'מפתן נעורים', מסגרת טיפולית לנושרים מהלימודים. הוא שכנע אותי להגיע אליו ולמדתי אצלו כמה חודשים. כשהמקום נסגר חזרתי לשכונה כשאני חסר מעש.
"הייתי בן 13 כשנחשפתי לסמים כמו גראס וחשיש. גנבתי כלי רכב כדי לנהוג בהם והמשטרה קראה לי לחקירות, אבל השתחררתי כי לא היו להם ראיות. פעם אחת עצרו אותי בחשד ששרפתי את דירת השכן, ובחיפוש הפכו לנו את הבית".
שרפת?
"באמת שלא. לא היו למשטרה חשודים אז לקחו את הילד שמסתובב ברחובות. שהיתי לילה בתא נערים בכלא צלמון ולמחרת שוחררתי. אחד החברים בשכונה סיפר לי אחר כך שקצינת מבחן אמרה לאמא שלו להתרחק ממני כי אני עבריין. כילד הייתי מבסוט, זה מגניב שמפחדים ממני".
מהר מאוד התקדם אביאל מעישון סמים לסחר בסם. במקביל, החל לפרוץ לבתים. "חיפשתי אקשן ושיחקתי בחתול ועכבר עם המשטרה. בכל פעם עצרו אותי לכמה ימים, אבל לא הגישו כתבי אישום. הרגשתי חזק וזה נתן לי מוטיבציה להמשיך. שדרגתי את הסחר בסמים לקוקאין".
רשויות המשפט והרווחה לא ששות לראות בן 14 מאחורי הסורגים. השופטים יעדיפו לשלוח קטינים למעצרי בית, למוסדות או לפנימיות כדי לתת להם אפשרות לחזור למוטב. אופק היא האופציה האחרונה
כעבור שנתיים היה אביאל חלק מחבורה של ארבעה פורצים, המבוגרים ממנו בשנים רבות. הם יצאו מטבריה ליישובים הסמוכים, ושם גנבו כסף, זהב ותכשיטים. "ניהלתי אורח חיים של נער עשיר", הוא מחייך במבוכה, "קניתי מותגים, יצאתי למסיבות וישבתי שם עם חבילת שטרות בכיס. הרגשתי מלך העולם".
איך הגיבו ההורים?
"הם היו חסרי אונים, ולא ידעו למי לפנות לעזרה. המשטרה פשטה על הבית לפחות פעמיים בחודש, עצרו אותי פעם אחר פעם ותמיד טענתי שנטפלים אלי. הצלחתי לחמוק ממאסרים כי היינו חבורה מתוחכמת. עשינו תצפיות על הבתים, שמנו לב היכן מחביאים מפתחות והורדנו את שאלטר החשמל כדי לבדוק אם מישהו יוצא החוצה לבדוק מה קורה".
איך הכיפה על ראשך מסתדרת עם הדיבר "לא תגנוב"?
"הייתי פורץ לבית ומנשק את המזוזה בחוץ, עד כדי כך הייתי מנותק".
בגיל 15 וחצי הפכו אביאל ושותפיו ליעד של בלשי ימ"ר צפון, שהמתינו להזדמנות לתפוס אותם על חם. זה קרה ב־7 בינואר 2014. "פרצנו לשלושה בתים בחצור הגלילית והרגשתי כאילו מישהו עוקב אחרינו. בדרך חזרה, ליד צומת קדרים, ראיתי משאית שעומדת באלכסון. היתה לי תחושה שזו לא תאונה רגילה כי ממש מעלינו ריחף מסוק משטרתי. באותו רגע קפצו על הרכב כמויות של בלשים.
"ישבתי מאחור, ואחד מהם ניסה לפתוח את הדלת. החלטנו לברוח והשתחלנו דרך הפקק. פרצנו מחסום משטרתי וניידות רדפו אחרינו. פתאום שמעתי ירי והתכופפתי, אבל מי שישב לידי חטף כדור בראש. עפו עלי שפריצים של דם, וניסיתי לעצור את הדימום שלו בלי הצלחה. הוא היה כבר מת. הנהג פנה למחצבה, איבד שליטה על הרכב והתרסקנו על עץ. השוטרים הקיפו אותנו בנשקים שלופים.
"חטפתי מהם מכות ואיבדתי את ההכרה. התעוררתי ברכב של הימ"ר כשאני עם אזיקים על הידיים והרגליים. לקחו אותי לחקירה, וזה היה שונה ממה שהתרגלתי אליו. חקירות ימ"ר היו ארוכות ומתישות. הכחשתי את האשמות וטענתי שהייתי טרמפיסט ברכב".
שני שוטרים נפצעו באירוע הדריסה, וכעבור שבועיים הוגשו נגד אביאל ושותפיו כתבי אישום חמורים על התפרצויות לבתים, קשירת קשר לביצוע פשע, דריסת שוטרים, סיכון חיי אדם והעלמת ראיות. השלושה נשלחו למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. אביאל שהה בתחילה בכלא צלמון, ומשם הועבר לאגף 2 באופק. כבר בהתחלה הפגין אלימות בלתי נשלטת והטיל את אימתו על הכלואים האחרים.
לא ניצלת את ההזדמנות כדי להשתקם?
"היתה לי דעה מאוד נחרצת והתעקשתי לא להגיע למרכז החינוך. הענישו אותי והעבירו אותי מהתא המסודר לתא של עצורים. ישנתי בלי כרית ועם שמיכת סקביאס. המרדתי את העצורים האחרים ודפקנו על הדלתות בכל פעם שהסוהרים הלכו לאכול צהריים. הם אזקו אותי למיטה במשך שעתיים ולא יכולתי לזוז. בכיתי מעצבים".
גם כשחזר לתאו, התנהל אביאל באגף בעדינות של פטיש 5 ק"ג. "הרגשנו שאחד הבכירים מתנכל לנו, אז החלטנו לעשות לו 'הצפת אגף'", הוא אומר באי־נוחות. "לקראת כיבוי אורות סתמנו את האסלות בכוסות פלסטיק, שמנו פחיות טונה בבור הניקוז של המקלחת ואטמנו את הפתחים מתחת לדלתות במגבות. במשך שעתיים הזרמנו מים ובבת־אחת משכנו את המגבות. הסוהרים נכנסו אלינו עם אלות, ורק למחרת הגענו איתם להסכמות".
יש לך כיום קשר עם מישהו מהאסירים באופק?
"אני בקשר עם מי שהשתקם, ויש כאלה שאני קורא עליהם באתרי החדשות".
קשה לזהות באביאל את הילד הרע והנער הסורר שהיה. הוא תמיר, מדבר בשקט, והמדים האפורים של הכבאות מוסיפים לו הילה של גיבור. בהרצאה הוא מגולל את המהמורות הרבות שעבר, ומדי פעם מסובב את ראשו לעברה של כלאי אתי איכילוב, שהיתה אז קצינת החינוך באגף 2 וכיום משמשת קצינת חינוך בכלא "רימונים". היא מביטה בו בגאווה.
"אתי התייחסה אלי כאילו אני הבן שלה, למרות הצרות שעשיתי", מחייך אביאל. "היא סיפרה לי על פרויקט 'צהלה' שפחות פעיל כיום. אמרתי לה שאני וצה"ל לא נסתדר יחד, אבל היא ביקשה שאנסה בשבילה. דן, יוזם הפרויקט, הביא הרצאות של לוחמים, ובמשך חודשיים תהיתי מי מממן אותו כדי שישטוף לנו את המוח על הצבא. כשגיליתי שהוא פועל בהתנדבות, הגישה שלי השתנתה. הוא לא דיבר אלינו כאל עבריינים, אלא כאילו היינו הצעירים הכי ערכיים בחברה.
"באחד הימים הוא כתב על הלוח 'אילו תכונות נדרשות מעבריין מצליח'. אמרנו מנהיגות, קור רוח, אומץ, תחכום, כושר תכנון. הוא מחק את הכותרת וכתב 'מה נדרש ממפקד מצליח בצה"ל'. ככה הוא הבהיר לנו שאנחנו צריכים להפנות את התכונות שלנו לנתיב אחר. זו היתה הנקודה שבה רציתי להשתנות".
כשבועיים לאחר שסיים את הפרויקט, בינואר 2015, הגיע רגע השחרור של אביאל. "ביום שני הייתי בבית, ובחמישי התייצבו אצלי בלשים והחזירו אותי לאופק בגלל תיק של תקיפה בין אסירים בכלא. שהיתי שם שבוע וחצי והשתחררתי למעצר בית מבלי שהוגש נגדי כתב אישום".
אביאל בן ה־16 וחצי חזר לשכונה ד', והסביבה הביטה בו בהערצה כעל עבריין בעל שם שנכלא כבר פעמיים. "הרגשתי שזה המקום הטבעי שלי, ושפרויקט 'צהלה' היה אפיזודה זמנית. חזרתי לשטויות ומכרתי קוקאין וקריסטל. המשטרה הגיעה לחיפושים יותר מאשר בני משפחה שהגיעו לבקר".
שנה וחצי אחר כך, כשהיה בן 18, הואשם אביאל בסחיטה באיומים ונשלח למעצר עד תום ההליכים בכלא צלמון לבוגרים. "שמעתי בלילה עבריין בכיר בוכה בגלל שלא אפשרו לו לצאת לאירוע משפחתי, והחלטתי שלא אגיע למצב הזה. נלחמתי לצאת למעצר בית, ולבסוף התלונה בוטלה. זמן קצר אחרי שהשתחררתי התחדש הקשר עם דן, והוא הציע שאצא למכינה קדם־צבאית, 'אחד משלנו', בבית ינאי. צורפתי לתוכנית בתוך שבוע ובהתחלה רציתי לברוח. בסופו של דבר נשארתי שם כמדריך וכחונך והחלטתי להתגייס כלוחם בגולני. בלשכת הגיוס ביקשו שאוציא מהמשטרה את הרישום הפלילי שלי. מתברר שנפתחו לי 35 תיקים מגיל 12 ועד 18. לא זכרתי את כולם".
"מחובר לקהילה"
בפברואר 2017 התגייס אביאל לחוות השומר, סיים את הטירונות בהצטיינות, עבר טירונות נוספת ומשם יצא לגיבוש בסיירת גולני. הוא עבר אותו בהצלחה, נשלח לקורס מ"כים וסיים גם אותו כמצטיין. הוא שימש סמל מסלול מחזור אחד, ולאחר מכן הצטרף לצוות לוחמים והשתתף במעצרים בשכם. לקראת סוף השירות השלים 12 שנות לימוד. בזכות הדרך החריגה והתהליך שעבר קיבל חנינה מהנשיא וכל הרישום הפלילי שלו נמחק, כולל המאסר באופק.
אביאל היה בטוח כי השמיים אינם הגבול עבורו, כשבידיו גיליון הרשעות צח כשלג. עם שחרורו מצה"ל שימש במילואים מגבש סיירת גולני, הבוחן את המועמדים ליחידה המובחרת, ושדרג את ההרצאה שהכין במהלך שירותו, "תא 23", שאותה העביר לתלמידי בתי ספר, לאנשי חינוך וגם לחניכי קורסים של המשטרה.
הוא ניסה להתקבל לעבודה במשרד הביטחון, ואף שצלח את הראיונות נאלץ לוותר על החלום מאחר שהמשטרה, באופן מפתיע, לא אישרה למפקד לשעבר בסיירת לקבל רישיון לנשק אישי.
"כיום כבר יש לי רישיון, אבל אז זו היתה נקודת שבר שערערה אותי", הוא מודה בכנות. "עברתי שיקום כל כך ארוך, והוא נתקע באזרחות? חזרתי לעצמי כששמעתי על האפשרות להתגייס לארגון הכבאות וההצלה, ואני שם כבר ארבע שנים. כלוחם אש אני מציל חיים מדי יום, ובשנה האחרונה התמחיתי גם בחילוץ מגובה עם סנפלינג. מבחינתי, סגרתי מעגל. אני עובד בתחנה הממוקמת ליד שיכון ד' ומתגורר עדיין בשכונה שבה הייתי מעורב בקטטות ובסמים. כיום אני מחובר לקהילה בדרך שונה".
איך השכנים מגיבים לשינוי שחל בך וכשאתה חוזר הביתה במדים?
"לפעמים הם מתאספים סביבי והילדים קוראים לי בשמי. אני יודע שעכשיו אני משמש מודל חיובי. הצלת חיים היא ערך עליון".
אחד מאירועי ההצלה הזכורים לאביאל התרחש זמן קצר לאחר שהחל את תפקידו, כשבתחנה התקבל דיווח על ריח חריג שעולה מדירה בבלוק מגורים. "היינו בטוחים שמדובר באוכל שנשרף, והאירוע לא נשמע מסוכן. ביצענו סריקות במקום ודפקנו על דלתות, ורק מדירה אחת לא היה מענה. פרצנו פנימה וראינו שהבית אפוף עשן בגלל סיר שנשכח על הכיריים. בחדר השינה מצאנו זוג מבוגר ישן במיטה. חמש דקות מאוחר יותר היינו עלולים למצוא גופות".
אביאל: "חזרתי לעצמי כששמעתי על האפשרות להתגייס לארגון הכבאות וההצלה, ואני שם כבר ארבע שנים. כלוחם אש אני מציל חיים מדי יום, ובשנה האחרונה התמחיתי גם בחילוץ מגובה עם סנפלינג. מבחינתי, סגרתי מעגל"
באותה תקופה גילה אביאל כי בארגון הכבאות נפתחה תוכנית שהזכירה לו את פרויקט השיקום באופק. מדובר בקורס "תנופה", המיועד לצעירים בסיכון ומכשיר אותם כתומכי לחימה המסייעים בפריסת זרנוקים, בסידור ציוד, וכדומה. "ביקשתי להדריך אותם מחזור אחד כי אני קורא להם נוער בסיכוי", הוא אומר. "אלו נערים שנפלטו ממערכת החינוך וקיבלו פטור משירות צבאי. הם כמו נערי רפול של הכבאות. הסיוע שלהם, במיוחד בימים אלו, הוא אדיר".
היכן תפס אותך 7 באוקטובר?
"הייתי במשמרת, ובאותו יום גויסתי למילואים. בהתחלה הייתי על גבול לבנון ותפסנו מוצב על הגדר, ומשם ניהלנו קרבות מול חיזבאללה. באחד הימים פרצה לידנו שריפה גדולה בגלל ירי של טילי קורנט, והאש איימה על המוצב והציתה כמה כלי רכב. בגלל שהאזור היה מטווח לא יכולנו לקרוא למטוסי כיבוי.
"התקשרתי למפקד תחנת הכבאות בטבריה וביקשתי סיוע. באותם ימים התקיים אצלנו פיילוט שנועד למצוא דרך להשתמש עם הכבאית במעכב בעירה שקיים רק במטוסים. מחוז צפון נרתם לרעיון, ומצאתי את עצמי פועל על מדי צה"ל לצד צוותים מהתחנה שלי. עבדנו כמה שעות תחת אש תופת עד שיצרנו קו הגנה מסביב לבסיס".
לפני כשבוע סיים אביאל את המילואים, חלקם בציר נצרים בעזה, והתפנה להגשים את החלום של "לוחמים לאופק", במטרה להעניק לאסירים את מה שעשתה עבורו תוכנית "צהלה". בבית הסוהר הוא הבחין בגונדר חגי דוד, ששימש מפקד אופק וכיום מפקד גם על כלא רימונים. המפגש ביניהם היה מחזה לא שגרתי. האסיר הסורר לשעבר מתחבק עם מי שהיה מפקד הכלא שלו, כששניהם לובשים כיום מדים.
"הרעיון הוא לארגן לנערים עבודת צוות ותרגילי מנהיגות, ולאפשר להם להתנסות במה שצריך כדי להפוך אותם לתומכי לחימה", מסביר אביאל. "בראייה שלי, אני מוציא אותם למכינה קדם־צבאית, ומשם הם יחליטו אם מתאים להם להתגייס לצה"ל או לכבאות".
גונדר דוד: "בוא נתחיל בגיוס של עשרה נערים ונעביר אותם לאגף אחד. אני איתך על מלא בכל מה שקשור לשיקום ואדאג לתקציבים. אני בטוח שנציב שב"ס ומפקד המחוז שלומי שגיא יעופו על הרעיון. תגיע לכאן לכמה הרצאות ותעשה את מה שאנחנו לא נוכל. הנערים רואים בך אחד מהם, ויש להם אמון בך".
tala@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו