ימי כתום: מה קורה כשמחברים תקופה כאוטית לנשיא כאוטי

יששש

אמנם ליל הפיטורים של גלנט ביאס לי את השמחה על היבחרו של טראמפ, אבל עדיין מצאתי מקום בליבי לעלוז על הניצחון הסוחף לתפקיד החשוב בעולם. כשעלה השחר על המספרים המדהימים, שתיתי לי שייק ירוק של שחרית ובירכתי שהחיינו, וברוך מתיר ספקות, ויאללה, טראמפ, יאללה.

מודה. הייתי בלחץ. במוחי רצו תסריטי אימה על מה יקרה אם הכסילה הזאת, קמלה, שלא הייתי נותן לה להיות רשג"דית בצופים, תיבחר. ידעתי שגם אנחנו וגם כל העולם ניכנס לתקופת חושך של ארבע שנים, שאחריה לא בטוח שהשמש תטרח לזרוח שוב. הצחוק שלה אכל לי את העצבים, והתשובות שלה לשאלות שרפו לי את הנוירונים. יאללה, הלכה. תודה ושכחנו ממנה.

ואני לא חסיד שוטה של הכתום הכתום הזה. ממש לא. מדובר באישיות מורכבת שהרבה מחלקיה מאוד בעייתיים. לא הייתי רוצה אותו כחבר, כשכן, כחתן, כחזן. אבל מול האתגרים של האנושות, מול הטירוף הכללי שהבעיר את כל חלקי העולם, צריך אדם בלתי מאוזן שישיב את האיזון. הלוואי, אמן.

אני גם מאמין שהנבחרת שאסף סביבו תעזור לו למתן את האימפולסיביות שלו מחד, ותוסיף לו יצירתיות נועזת מסוג אילון מאסק מאידך. ימים טובים באים, אלא אם כן יירד מהפסים, יאבד יכולות מוחיות, יירצח עוד לפני ההשבעה, חלילה.

כל הימים האחרונים דיברו על מרוץ צמוד. לא יודע אם שמתם לב, אבל בכל פעם שזה נאמר במחיצתי, נחרתי חרישית נחרת ביטול. היה לי ברור שדונלד הולך לקחת בענק, כי עקבתי אחרי אתר אחד בלבד שידע את האמת לפני כולם. פולימרקט. זה האתר שבו ניתן להמר על כל דבר בעולם, והסכומים שרצים שם עצומים. המהמרים מכל העולם קבעו כבר לפני שבועות רבים - טראמפ לוקח בגדול.

יש הבדל בין מהמרים לסוקרים. סוקרים מרוויחים מעצם עריכת הסקר, מהמרים מרוויחים רק אם הם צודקים. לכן ברור היה לי שאם יש לטראמפ יתרון של 30% בזירת ההימורים, אין מצב שהוא מפסיד, לא משנה מה יגידו בתחנות הטלוויזיה האמריקניות, שהפכו מכלי תקשורת למכונות תעמולה בלתי אלגנטיות, או באולפנים בארץ, שבהם רצונות אישיים גברו על ניתוחים ענייניים. הגדיל מכולם גיל תמרי, שחזה בביטחון מוחלט את היבחרה של קמלה, ויצא, שוב, פטטה.

אז כשהמצב אצלנו לא משהו, לפחות אמריקה הביאה לנו משענת ומזור. מקווה שלא יתהפך עלינו האיש המוזר הזה, הנהדר הזה, הנורא הזה. ימים של שלום בפתח. אולי. הלוואי.

פיטר

אז ראש הממשלה פיטר את גלנט. מעשה מטורף בעיניי, אבל אני מקשיב גם למי ששמח עניינית מהצעד הזה. אני לא יודע מה תרם גלנט לניהול המלחמה, לא הייתי בבור, לא יודע מה חלקו נטו בניצחון הסוחף בכל החזיתות. לא נכנס לזה.

נגיד שהפיטורים הם מחויבי המציאות. נגיד. משאיר לכל שאר הכותבים כאן ובכל מקום להמשיך לגדף את ביבי על הצעד הזה, אבל מבחינתי זה נגמר, צריך להסתכל הלאה. מה שמטריד אותי באמת הוא המחליף, ישראל כ"ץ. איך האיש הזה קיבל את התפקיד הזה? כי הדעת, לפחות שלי, לא יכולה לקבל את המינוי הזה.

קראתי לקטע הזה "פיטר" לא בגלל הפיטורים, אלא בגלל פיטר אחר. לורנס ג'יי פיטר, שכתב ספר מעניין - "העיקרון הפיטרי". הוא מתאר שם מה קורה בארגונים כאשר עובד מצליח בתפקידו, נגיד כשר התחבורה, ואז הוא מקודם במעלה ההיררכיה הארגונית ומגיע לתפקיד שהוא מחוץ ליכולותיו, נגיד שר החוץ.

העיקרון הפיטרי חוזה שעובד כזה ייתקע בתפקיד שאינו מתאים לו וידרדר את הארגון במורד הביצועים הבינוניים שלו, אך אינו חוזה שאותו עובד, שהוכיח שהוא אינו מתאים לתפקידים בכירים ממש, ימשיך לעלות בסולם ולהגיע לתפקיד שאינו מתאים לו בכלל והוא אף יכול לגרום בו נזק משמעותי.

ישראל כ"ץ היה שר חוץ מזעזע. האיש לא דובר אנגלית, לא כשפת אם ואפילו לא כשפת דודה רחוקה. יותר מזה, אין לו הקסם האישי הנדרש כדי ליצור יחסים אישיים עם שרי חוץ ומנהיגים. הוא איש כבד פה, נואם גרוע, והתוצרים שהנפיק במהלך המלחמה בסיוע בינה מלאכותית כחומרי הסברה התאימו לחוג דיפלומטיה בכיתה ה'. התביישתי שוב ושוב, בשבילו ובשבילי.

הסחף המדיני נגדנו רשום גם, אם לא בעיקר, על שמו. לא היה לנו איש מרשים שייסע בעולם וישכנע. לא היה לנו אדם שיש לו חברים בכל מקום בעולם, ורק מתוקף החברות יש למדינה קרדיט. כלום. ואקום. ועוד בזמן מלחמה.

ועכשיו הוא שר הביטחון. אני בטוח שבעיניו זה מינוי ראוי, הורדוס שכמותו, אבל מה הוא מביא לתפקיד חוץ מנאמנות עיוורת למנהיג העליון? אילו יכולות אסטרטגיות? איזו היכרות אינטימית עם הצבא על כל יחידותיו? מילא, בימי שלום, עם שנה ללמידת התפקיד, ניחא. אבל ללא כל חפיפה מסודרת, באמצע מלחמת עולמות? מקווה שכמו שאנחנו מסתדרים בלי ראש ממשלה, הצבא יסתדר בלי שר ביטחון. שלטון העם. דמוקרטיה?

פלסטיק

אני מניח שאינכם מאזינים לפודקאסט הרפואי הטוב בעולם, לטעמי, של ד"ר אנדרו הוברמן, "המעבדה של הוברמן", באנגלית קשה במיוחד. אם כן, דלגו הלאה. אם לא, הישארו איתי לרגע.
האזנתי ברוב קשב לפרק מעולה שעוסק במיקרופלסטיק והשפעותיו, ומה ניתן לעשות בעניינו.

אם לא הייתם בכדור הארץ לאחרונה, כדאי שתדעו שהוא מזוהם ברמות קשות בחלקיקי פלסטיק זעירים בגודל ננו־מילימטר. משהו שלא רואים בעין, ואפילו במיקרוסקופ זה קשה, אבל הם נמצאים בכל מקום - במים, באוויר, במזון, בכלים, ואפילו בטור הזה יש מלא מיקרופלסטיק.

הפירורים הקטנים האלה מתפרקים משלל מוצרי הפלסטיק שאנחנו עושים בהם שימוש ונכנסים לנו לגוף. כיוון שהם כה קטנים, הם מגיעים לכל המערכות ומצטברים בהן ללא יכולת פינוי ופירוק, וגורמים נזקים שחלקם כבר ידועים וחלקם ייוודעו בהמשך.

מה שיודעים כעת הוא שהמיקרופלסטיק מתיישב בין היתר בעורקים ומגדיל את הסיכוי להתקפי לב ולשבץ מוחי, הוא מתערב בחילוף החומרים, גורם למחלות כליה וכלי דם, משבש פעילות הורמונלית כי הוא מחבב במיוחד את אשכי הגבר ואת שחלות האישה, ואף מצליח לחדור את מחסום הדם־מוח ולהצטבר במוח עצמו. עד כדי כך.

אינני איש הפחדות. אני פה כדי להעביר את הכלים שלמדתי להקטנת הפלישה של החלקיקים אל תוך הגוף שלנו. יש מה לעשות, ואני עצמי יישמתי מייד את מה שלמדתי. כדאי גם לכם.

1. לא מחממים מזון במיקרו בכלי פלסטיק, גם לא בכאלה שכתוב עליהם שהם בטוחים לשימוש במיקרו. הם לא. הם מפרישים מגוון חומרים לתוך המזון. לזרוק. לחמם רק בזכוכית. קל.

2. לא שותים שתייה חמה בכוסות נייר עם ציפוי פלסטיק, שזה בעצם כל החד־פעמי לשתייה חמה. הציפוי הזה מתפורר אל תוך הקפה והתה. להביא ספל מהבית, לבקש כוס קרמיקה בבית הקפה.

3. נמנעים כמה שאפשר ממים מינרליים בבקבוק פלסטיק. הבקבוקים עמדו ככל הנראה בשמש איפשהו בתהליך השינוע, ולכן המים מפוצצים בחלקיקים. עוברים לבקבוק נירוסטה וממלאים ממתקן מים שיש בו סנן.

4. לא צורכים מלח ים. הריכוז הכי עצום של מיקרופלסטיק נמצא בים, ולכן המלח מזוהם. עוברים למלח הימלאיה, הוורוד הזה, שחבל שבא בגושים כאלה גדולים.

5. אוכלים ברוקולי וכרובית. יש להם סגולה לניקוי המערכת מפלסטיק. בכלל, מזון עתיר סיבים עוזר לטיהור פנימי.

6. והכי חשוב - לא אוכלים לווייתנים. הם מפוצצים בפלסטיק. ותרו על שיפודי הלווייתן החביבים עליכם. לא נורא.

אמצו אל ליבכם את ההמלצות האלה. שלא תגלו יום אחד שאתם ערימה של פלסטיק.

avrigilad@gmail.com