"בערבי חגים כל המשפחה הקרובה היתה חוגגת בבית של עוזי", מספר אוהד חיטמן, זמר ומוזיקאי ואחיינו של עוזי חיטמן. "את ההגדה של פסח, למשל, היינו שרים בקולות, עוזי, אחיי ואני, ואחרי הארוחה היינו נכנסים לחדר העבודה שלו, לפסנתר הישן והחורק שעליו הוא תמיד השמיע לכולנו שיר חדש שנמצא בעבודה. כילד, אהבתי מאוד את החלק הזה בערב".
במלאת 20 שנה למותו של עוזי חיטמן וכחלק ממוסף מיוחד לזכרו שיתפרסם בראש השנה בעיתון ובאתר "ישראל היום" - המוזיקאי אוהד חיטמן, אחיינו של עוזי, מתגעגע.
בשיחה אישית, חשופה ומרגשת עם כתבת התרבות מאיה כהן, מספר אוהד על הגעגוע לדוד שאהב והעריץ, שנפטר ב-17 באוקטובר 2004. לקראת המוסף שיצדיע ליצירתו של חיטמן, מגדולי היוצרים בישראל ומי שהותיר אחריו מורשת מוזיקלית ונכסי צאן ברזל, חזרנו עם האחיין אל הילדות ואל ערבי החג וארוחות השישי עם הדוד שאהב, זה שבסוף כל ארוחה כזאת השמיע לבני המשפחה יצירה חדשה שטרם יצאה לאוויר העולם, ומי שהפך להשראה ולהשפעה על האחיין, שסלל את דרכו בעולם המוזיקה.
חיטמן ג'וניור, אח לתמיר וענת, גם הם מוזיקאים, הוא בנו של חיים, אחיו של עוזי. במפגש באולפן "ישראל היום" הוא מספר גם על המורכבות שהיתה בייחוס הנחשב, כ"אחיין של", ואפילו על הניסיון לברוח מאותו שם משפחה.
עוד הוא מספר על התהליך שעבר במשך השנים, שהוביל להשלמה ולחיבוק שהוא מעניק היום לאותו ייחוס, כשגולת הכותרת היא "חיטמן שר חיטמן", מופע שהוא מעלה על הבמות ובו הוא מעניק חיים חדשים ליצירות של הדוד האהוב ומצדיע בכל האהבה והכישרון ליצירות שכולנו מכירים.
במהלך הראיון אוהד שר ומנגן את השירים שכולנו גדלנו עליהם, שירי הילדים של חיטמן והלהיטים למבוגרים, בהם עכשיו התור לאהבה, מי ידע שכך יהיה, אלוהים שלי, אדון עולם - וגם שיר שמצא במחברת של עוזי לאחר מותו, שאותו השלים והלחין.
"אריק איינשטיין היה מבחינת עוזי פסגה מקצועית, והוא תמיד היה אומר 'יום אחד אני אכתוב לו' - עד שזה באמת קרה", מספר אוהד. "אני זוכר את ארוחת החג שבסיומה עוזי השמיע לנו את 'עכשיו התור לאהבה', עם הפסנתר המזייף, כשהאוכל תקוע לנו עדיין בגרון. אחרי שהוא סיים - פתאום הסתכלתי עליו אחרת. אני זוכר שחשבתי לעצמי איך ייתכן שהדוד המפורסם שלי, עוזי חיטמן הגדול, מתרגש משיר שהוא כותב - כאילו זאת הפעם הראשונה שלו.
"זה משהו שנצרב לי בזיכרון. לא הבנתי את זה לעומק אז, אבל רק כשהתחלתי בקריירה שלי, ובטח היום, כשאני לא רחוק מגילו של עוזי כשכתב את השיר, אני מבין שזה מה שמחזיק גם אותי: להיות הילד הנצחי הזה, להתרגש בכל פעם מחדש. זה הדבר שכנראה היה הערך המוסף של עוזי לעומת המון מוזיקאים מוכשרים אחרים.
"הוא חי בכל פעם בהתרגשות כאילו הוא כותב עכשיו את השיר הכי חשוב בחיים שלו, ובגלל זה הוא הצליח לייצר כל כך הרבה להיטים. יותר מ־600 שירים מוכרים. היום אני מעריך את זה כמוזיקאי בוגר. אדם לא יכול לייצר שיר גדול מהחיים, אם הוא לא מתייחס בחרדת קודש לשיר הבא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו