זמן בהוטן: הצצה לממלכה הסודית בהימלאיה שהמציאה את "מדד האושר"

מהרגע הראשון שבו נחתִּי בשדה התעופה הבינלאומי הקטן ועשוי העץ של בהוטן, הרגשתי מייד שהגעתי למקום הנכון.

הממלכה הקטנה שבה חיים כ־800 אלף תושבים בלבד, 75 אחוזים מהם בודהיסטים, משתרעת על פני 38 אלף קמ"ר וחבויה בהרי ההימלאיה בין סין להודו. במשך שנים רבות היתה מבודדת מרצון משאר העולם, על מנת לשמור על תרבותה ועל צביונה המיוחד, אולם נפתחה אט־אט בשנים האחרונות לזרים מבחוץ, כמוני.

בהוטן היא מדינה שלא קובעת את הישגיה במונחים כלכליים של תל"ג לנפש, כמקובל בעולם, אלא במדד של "אושר לאומי" (מושג שנולד אצלה) - ומצליחה בכך. פגשתי שם תושבים מקסימים ונעימים, המשתלבים בטנגו נפלא עם הנופים המדהימים.

אמנם לא ניתן לטייל בממלכה באופן עצמאי, תמיד יהיו לצידך נהג ומדריך, אולם למזלי זכיתי לאירוח ולחסות של מר קרמה נמגאיי (Karma Namgay), בעל חברת "מרקורי בהוטן" (Mercury Bhutan), אדם אחראי ומקצועי ובעיקר בן אדם נהדר, שעשה הכל בקארמה הנכונה. זכיתי למסע במנהרת הזמן, בתקווה שלא תתקלקל.

ביג בודהה

מעל עיר הבירה טימפו ניצב פסל בודהה ענקי, יותר מ־50 מטר גובהו, מהגדולים בעולם. התיירים והמקומיים שמגיעים למקום נהנים גם מהאפשרות לטייל בתוכו.

רמזור אנושי

בעיר הבירה טימפו הציבו פעם את הרמזור היחיד במדינה, אך התושבים, שלא היו מורגלים לחידוש, גרמו לתאונות דרכים. בתוך זמן קצר הסירו את הרמזור והציבו במקומו שוטר תנועה בשר ודם.

צ'ילי חריף

המקבילה הבהוטנית ל"סלט ישראלי" היא סלט פלפל צ'ילי חריף הנקרא "אמה דאשי". הסלט, שנחשב למאכל הלאומי, מוגש בכל ארוחת בוקר, צהריים וערב ועשוי מרצועות פלפל אדום או ירוק חריף, עם מעט פירורי גבינת יאק ומלח.

"דיבייט" נזירים

החלופה הבהוטנית ל"בוחן פתע". הדיבייט הוא חלק ידוע בשיטת הלימוד במנזרים ומתרחש בחצר המנזר בשעות אחר הצהריים. קבוצת השואלים "מתקיפה" את קבוצת המשיבים בשאלה מלימודי היום, תוך כדי רקיעת רגל ומחיאות כפיים דרמטיות. המשיב נדרש לענות מהר, נכון ובלי להתבלבל, וכשזה קורה הוא מאושר וחוגג.

חיוך של אמא

בכל מפגש עם מקומיים הם תמיד מחייכים, שמחים להצטלם ואף רואים בכך מחמאה. כך בדיוק קרה גם עם האם והתינוק המתוק שפגשתי בדרך, אי שם בכפרים הציוריים של בהוטן.

ביתם הוא מבצרם

כמו מבצרים רבים בבהוטן, מבצר וונגדי נבנה במאה ה־17, להגנה מפולשים זרים. המבצר ממוקם בנקודה אסטרטגית על פסגת הר במפגש הנהרות סנקוש ודאנג, וחולש על כל העמק. המבצר נבנה בבנייה מסורתית שמשלבת אבנים, טיט והרבה קורות עץ, ונשרף כליל בשנת 2012, כנראה בגלל נר חמאת יאק שלא כובה כהלכה. הוא שופץ לחלוטין בתקופת הקורונה ונפתח מחדש בשנת 2021.

משחק ילדים

ילדים הם ילדים בכל העולם - וגם נזירים צעירים נוהגים להשתובב מדי פעם, בהפסקות מלימודי הדת האינסופיים.

לימודי ליבה

ילדי בהוטן לומדים באנגלית ובדזונקה (בהוטנית), שהיא מקצוע חובה. ב־60 השנים האחרונות, מערכת החינוך במדינה צמחה מ־11 בתי ספר בלבד בשנות ה־60 לכמעט 1,200 בתי ספר כיום.

מזון לנפש

הנזירים בבהוטן אוכלים ״אוכל נזירי" הכולל אורז מבושל, סלט צ'ילי, ירקות מבושלים, תפוחי אדמה עם צ׳ילי, תירס קלוי, אטריות כוסמת, תה עם חלב ומנה אחרונה - פירות טריים. בכלל, הקולינריה הבהוטנית פשוטה ודלה יחסית לקולינריה העשירה והמורכבת של הודו או סין.

עכשיו מעונן

הגשם הוא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום בבהוטן. כאן נראות שתי נזירות במנזר מבודד במזרח המדינה, שממתינות בסבלנות שהגשם הרב ייפסק.

תחת מטרייה אחת

שני נזירים צעירים חוזרים לכיתה לאחר הפסקת האוכל. נזירי בהוטן עוברים לימודים בפנימיות ובמכללות להכשרת נזירים הממוקמות ברחבי הממלכה. הכשרתם הראשונית אורכת כשבע שנים.

ירוק מאוד

תושב בהוטני בלבוש מסורתי צופה על העמק הירוק. חוויית הטיול ברחבי המדינה הזו דומה לשיט בתוך גלויה תלת־ממדית. הגובה הממוצע של העמקים הוא כ־2,200 מטר מעל פני הים וההר הגבוה ביותר מתנשא לגובה של כ־7,570 מטרים.

אור יקרות

הבהוטנים נוהגים להאיר את המקדשים והמנזרים בלילות ויוצרים בכך יופי נוסף למראות. יש ריכוז גדול של מקדשים ומבצרים בכל רחבי המדינה, כמו מקדש פונאקה הנמצא על אם הדרך.

גג העולם

במהלך הטיסה בין בהוטן לקטמנדו שבנפאל מתגלה מחזה בראשיתי ונפלא של ההימלאיה ושל האוורסט, ההר הגבוה בעולם, 8,848 מטר מעל פני הים.