כשהיה בן 7, חייו של מאיר אשל קיבלו תפנית מכוננת. הילד הסקרן, בן להורים שורדי שואה, הציץ לחצר ביתו של השכן, שהיה אמן, וחזה בו מצייר ומפסל. מכאן והלאה הוא חזר לצפות בו במשך שעות, ודמיונו הצעיר ניצת באש היצירה. לימים תתורגם חוויית הילדות הזו לקריירה מפוארת שישיק בתחום העיצוב החזותי.
"השכן היה מרצה בבצלאל, האקדמיה לאמנות ולעיצוב בירושלים, והוא מאוד השפיע עלי", נזכר אשל בחלוף 70 שנה. "היה לי חלום גדול ללמוד בבצלאל. למגינת ליבי, מגיל 14 נאלצתי לעזור בפרנסת הבית, ועבדתי בבית דפוס במקום ללמוד".
רק מקץ שנים הצליח אשל (77), כיום אחד מבכירי המעצבים בישראל, להגשים את חלומו. הוא התקבל לבצלאל, הפך למרצה מבוקש במוסד היוקרתי ובהמשך לימד גם במכללת ויצו בחיפה, ובמשך עשרות שנים גם במכללה האקדמית "אמונה" לאמנויות ועיצוב בירושלים.
במהלך הקריירה הענפה יצר ועיצב אשל מאות בולים, שטרות, מטבעות ויצירות מגוונות אחרות. עבודותיו זכו בפרסים בינלאומיים והפכו לנכסים תרבותיים וחזותיים, ובמובנים רבים הן מייצגות את תמצית הסיפור הישראלי ב־50 השנים האחרונות. שיטת יצירתו מערבת אופטימיות תמידית עם אהבה, צניעות, נועם הליכות וכבוד ניכר לארץ ולאנשיה.
בגלריה לאמנות עכשווית "וילה" שבמכללת "אמונה" נפתחה אתמול תערוכת רטרוספקטיבה ראשונה לאשל, "50 שנות עיצוב ישראלי", שמציגה את מיטב יצירותיו. התערוכה החופשית, שתינעל ב־30 ביוני (אוצרות: עדי אנג'ל ובתיה אייזן), מתחקה אחרי המסע העיצובי שעבר האמן הוותיק, וממחישה בעושרה את ריבוי הנושאים שבהם טיפל.
ד"ר אפרת גרוסמן, ראשת "אמונה" ותלמידתו לשעבר של אשל: " השילוב של ראש פתוח לסגנונות שונים עם עיצוב מדויק שתמיד פוגש ערכים היה מנצח. כל עיצוב של מאיר בנוי משכבות של תוכן, היסטוריה וסיפור אישי. זכינו שדורות חדשים בעיצוב ממשיכים את דרכו היום".
שטרות מנהיגי המדינה: "הדיוקנאות עוצבו מראשי התיבות של השם"
בסוף שנות ה־90 יצא בנק ישראל במכרז לייצור שטרות כסף חדשים. מאות מעצבים ניגשו למכרז, ומאיר אשל זכה בו. בתום מחקר מקיף וחובק עולם, שארך חודשים ארוכים, נולדו במוחו היצירות שהפכו אולי למפורסמות ביותר שלו. "לא ידעתי למה נכנסתי, עבודת פרך. שלחו אותי לחו"ל ללמוד את כל העסק. ביקרתי בבית דפוס גדול באירופה שבו מדפיסים שטרות. למדתי שם את כל סימוני הביטחון שנועדו למנוע זיופים. זאת היתה עבודה מטורפת, כי הייתי צריך לשזור את הכל בתוך השטרות עצמם.
"התבקשתי לעצב ארבעה שטרות עם ארבעה דיוקנאות. 20 שקלים עם ראש הממשלה השני משה שרת; 50 שקלים עם הסופר ש"י עגנון; 100 שקלים עם הנשיא השני יצחק בן צבי; ו־200 שקלים עם הנשיא השלישי זלמן שז"ר. מצאתי פתרון מתקדם ויצירתי להטבעת הדיוקנאות בשטר: בניתי כל דיוקן מראשי התיבות של שם האיש, במשחק של גדלים. את שרת, לדוגמה, יצרתי מצירוף האותיות מ' וש', בכל פעם בגודל אחר - עד ליצירת הדיוקן השלם, שנתפס ויזואלית בעין. בבנק ישראל אהבו מאוד את התוצאה"
בול למלחמה בעישון: "לבחור בין רעל למתוק"
הבול הראשון שעיצב אשל לשירות הבולאי ב־1983 (עם אשתו באותם הימים, נעמי) עסק במאבק בעישון. "עישנתי שתי קופסאות ביום, סיגריות טיים. לצורך הבול לקחתי מאפרה מלאה סיגריות, רוקנתי אותה, שטפתי היטב ושמתי בה סוכריות מכל צבעי הקשת. הרעיון היה שאנחנו יכולים לבחור בין רעל ואפר לבין מתוק ושמחה. התהליך של עיצוב הבול הזה היה מיוחד עבורי, כי בעקבותיו לקחתי שתי שאיפות אחרונות - והפסקתי כליל לעשן! מאז לא נגעתי יותר בסיגריות"
בול 50 שנה לאיחוד ירושלים: "כבוד לשזור יחד עבר והווה"
אשל הפך ירושלמי בתחילת שנות ה־80, ולדבריו הוא מאוד קשור לעיר, לנכסיה התרבותיים, לנופיה, למגדליה ולמוסדותיה. הוא מכיר את שביליה, את מזגה הייחודי ואת הניחוחות העולים ממנה. על בסיס זה הוא יצר ב־2017 את סדרת הבולים לרגל 50 שנה לאיחוד ירושלים במלחמת ששת הימים. הוא שזר פנימה את המורשת הירושלמית על כל גווניה: הכותל, האוניברסיטה העברית, גשר המיתרים, הרכבת הקלה ועוד.
"זה כבוד גדול עבורי לשזור יחד את העבר וההווה של העיר המיוחדת והמרהיבה הזאת", הוא מסביר. "זה דרש מחשבה על כל פרט. השתדלתי לתת מהמיטב של העיר, להעניק את המרקם המדויק והמאחד של הבירה שלנו"
בול פסיפס עזה: "עולם אחר לעומת מה שקורה שם היום"
לאורך השנים עיצב אשל סדרות בולים ומדליות החולקות כבוד לנושאים היסטוריים רבים, כמו מקורות הכתב באזורנו (בול מכתבי בר כוכבא), בתי כנסת עתיקים ועוד. בתערוכה של אשל מוצג בול מתוך הסדרה "פסיפסים בארץ ישראל", המציג פסיפס מבית הכנסת העתיק בעזה, מהמאה השישית. את הבול המרהיב עיצב אשל ב־2016.
"ברור שהבול הזה מעלה בי עכשיו הרבה רגשות. עזה היתה בעברה אחרת לגמרי. המוסלמים החריבו את העתיקות בצורה ברוטאלית, או שאולי הן נהרסו באופן טבעי, אני לא יודע להגיד. אבל כשחושבים מה מראה הבול הזה, הדר מרהיב מבית כנסת קדום בעזה, לעומת מה שיש שם כיום - זה עולם אחר לגמרי"
מטבע למשרתי המילואים: "רלוונטי מאוד גם לימים אלה"
אחת מהיצירות המרגשות ביותר של אשל, מ־2008, שרלוונטית כעת יותר מתמיד, היא מדליה מיוחדת שמוקדשת למשרתי המילואים בישראל. המדליה בנויה משרשרת עם דסקית צבאית ובובת דובי שמונחת עליה. מסר חזותי קצר, קולע וממוקד - שנוגע בלבבות של כולנו.
"היתה כאן מחשבה על הילדים ששומעים שאבא הולך למילואים, והם אומרים 'מה, שוב?' הם נותנים לו את הדובי שלהם, כדי שיחשוב עליהם בצבא ויהיה איתם בלב, והם איתו. מחוות הוקרה לאנשים הנפלאים והמסורים האלה. אני מאוד מחובר ליצירה הזאת, אז וכמובן כעת, כשהיא הפכה שוב רלוונטית מאוד"
בול 50 שנה ליד ושם: "הטלאי הצהוב הפך למגן דוד כחול"
כבן דור שני לשורדי שואה, עבודותיו של אשל נוגעות באופן אישי וייחודי בנושא הטעון.
"היה קשה בבית. הוריי, לאה ושמעון, לא דיברו על מה שעבר עליהם", קולו נשנק. "בגיל 14 נאלצתי לקום ב־5:30 בבוקר, עם הזריחה, ללבוש בגדי עבודה ולצאת לבית הדפוס הגדול 'אחדות' בתל אביב. הייתי חייב לסייע בפרנסה. בכל יום קיבלתי בוקס בלב כשראיתי את שאר חבריי הולכים לבית הספר בבגדים אחרים. מאוחר בערב הייתי חוזר מהדפוס, אל השתיקות והבכי בבית. זה היה קשה מנשוא עבורי".
אחד מהבולים שעיצב למוזיאון יד ושם, ב־2003, הוא "הבול הצהוב", שמכיל רשימות של עובדי כפייה מהמחנה שאמו שהתה בו. רוב העובדים נרצחו, ואלה ששרדו נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. פסי הרכבת ששימשו להסעת היהודים להשמדה הופכים בבול לפסים התכולים של דגל מדינת ישראל, והטלאי הצהוב הופך למגן דוד כחול.
"הבול הזה סגר עבורי מעגל", מתרגש אשל. "אמא שלי מעולם לא סיפרה לי מה קרה לה בשואה. יום אחד הייתי בספרייה ביד ושם, ומצאתי באחד מהספרים שם תיאור מדויק של המחנה שבו היא שהתה.
"רציתי לבטא בבול את הקושי, את העצב ואת האובדן הגדולים, לצד התקומה והמזור בדמות הפסים התכולים של הדגל שלנו, והדרך שבה הטלאי הצהוב הופך למגן דוד"
בולים לכוכבי הכדורגל: "עם תנועת הגוף של כל אגדה"
בשנת 2011 אשל יצר ועיצב סדרת בולים שהנציחה דמויות בולטות בכדורגל הישראלי לדורותיו.
הסדרה הפכה למבוקשת מאוד בקרב קהילת האספנים, והיא כוללת דיוקנאות של אגדות דשא כמו נחום סטלמך, אבי כהן, אבי רן, יעקב חודורוב והשופט מנחם אשכנזי, זכרם לברכה.
"החלטתי לא לתת רק את הפרצוף המוכר, אלא לכלול בבול גם את התנועה המפורסמת של כל אחד: סטלמך בנגיחה, אשכנזי עם היד למעלה, אבי כהן עם התנועה המיוחדת לו.
"הלכתי לבני משפחותיהם ושוחחתי איתם, למדתי על השחקנים הרבה מאוד, ורק אחרי שהייתי מצויד בכל המידע - עיצבתי את הבולים, שנושאים עליהם גם את חתימות היד של הכוכבים"
מדליה לשביל ישראל: "נעל ההליכה במסלול מוצגת כעציץ פורח"
בהזמנת בנק ישראל, ב־2010 אשל יצר מדליה שמוקדשת לשביל ישראל - מסלול הטיול שמאפשר להרפתקנים לחצות את הארץ לאורכה במסע רגלי. אחרי שזכה במכרז התיישב אשל לעבוד, אך כשסיים לשרבט סקיצות - אבוי, אירעה תקלה.
"בכל שנה, לרגל יום העצמאות, בנק ישראל יוצר מטבע מיוחד, ואחד כזה הוקדש לשביל ישראל. תכננתי אותו בקפדנות יתרה. זה לא פשוט להכניס במטבע קטן את אורך כל השביל, שנמתח מדן ועד אילת, ולתת לזה ביטוי הולם. בעיני רוחי ראיתי את המטיילים בשביל, את נעלי ההליכה, את הפרחים והצמחייה בצד הדרך ואת המנוחה בסוף כל יום. הפכתי את הנעל לעציץ עם פרחים, וכך בעצם שילבתי הכל במטבע אחד.
"אבל אז צצה הבעיה: הוועדה מטעם החברה הישראלית למדליות ולמטבעות קיבלה באהדה רבה את עיצוב המטבע, אבל הוסבר לי שהפרחים ששיבצתי בנעל היו מוגנים, והם דרשו שאחליף אותם! כאן כבר נכנסתי לתחקיר רציני. פגשתי מומחית גדולה לפרחים ולצמחייה מהאוניברסיטה העברית, וקיבלתי ממנה את כל המידע - איזה פרח מוגן ואיזה לא. לפי זה יצרתי מטבע חדש עם פרחים 'כשרים', לא מוגנים, והכל עבר בשלום"
בול 50 שנה ליום כיפור: "מלחמה עם עצב, לצד אופטימיות"
במלחמת יום כיפור לחם אשל בגזרת תעלת סואץ בחזית המצרית. לדבריו, הוא נושא בליבו עד היום את המראות שנצרבו בו. בשנה שעברה יצר אשל סדרת בולים במלאת 50 שנה ל"מלחמה ההיא". כאמן שרבות מיצירותיו נשענות על המסורת היהודית, הוא עיצב סדרת בולים שעוסקת במלחמה, עם ציטוטים מתוך הפיוט "ונתנה תוקף" שנאמר בראש השנה וביום כיפור. לצידם הוא עיצב בול נוסף, שבו נר הזיכרון בנוי מסמל המלחמה ומעליו מרחפת יונה - משאלת לב לימים של שלום, תקווה ומזור.
"הייתי שם", משחזר אשל, "חוויתי את האש ואת מראות המלחמה הקשים, וזה נותן תוקף אחר ליצירה שלי. גם כאן עיצבתי מלחמה עם שלום, קושי ועצב, שכול עם אופטימיות"
מטבעות לאישים דגולים: "העוצמה של בגין, הרוך של נעמי שמר"
אשל לא פסח ביצירותיו על אישים דגולים מדורנו, והקדיש מדליות הנצחה למנחם בגין, לנעמי שמר ולאהוד מנור, זכרם לברכה. ביצירות, שאותן עיצב בהזמנת החברה הישראלית למדליות ולמטבעות, ניכר הכבוד שהוא רוחש לדמויות שנטלו חלק בבניית הארץ ותרבותה.
כל אישיות מובאת בתמצית הייחודית לה: עוצמתו של בגין במראה צדודיתו, היד הכותבת היצירתית של מנור והרוך והנשיות של נעמי שמר, לצד יכולתה להיישיר מבט אל רוחות הזמן.
"אני רוחש כבוד לכל אדם באשר הוא", מספר אשל. "אם מדובר באיש בעל שם ואם בכל אחד אחר מהיישוב, אני נותן את כולי ליצירה ולעיצוב. לומד וחוקר עליהם - ומבצע".
לאורך השנים עסק אשל רבות גם בנושאים שקשורים לצרכים מיוחדים ובסיוע לאנשים עם מוגבלויות. בין השאר, הוא יצר בולים לעמותת ציירי הפה והלסת ולעמותות שמטפלות באמצעות בעלי חיים. גולת הכותרת של יצירתו בתחום זה היא המפות לעיוורים שעיצב ב־1978, ושעליהן הוציא פטנט רשום. המפות, שהוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם, מאפשרות לעיוור להתמצא ברחבי העיר, כולל מקרא סימנים שאשל עיצב במיוחד.
התערוכה מתקיימת ב"וילה - הגלריה לאמנות עכשווית" במכללה האקדמית "אמונה" לאמנויות ועיצוב בירושלים.
תאריך פתיחה: 30.05.24 בשעה 18:00.
תאריך נעילת התערוכה: 30.06.24.
ימים ושעות פתיחה: א'-ה' - 09:00-19:00, ימי ו' 8:00-12:00
התערוכה פתוחה לכניסה חופשית. לתיאום סיור - graphicemuna@gmail.com
צילומים: אפרת אשל; מדליות: באדיבות החברה הישראלית למדליות ולמטבעות; בולים: באדיבות השירות הבולאי; שטרות: באדיבות בנק ישראל (זכויות היוצרים שמורות לבנק ישראל)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו