פוליטיקה של פחד: איך נס פורים חושף את הצדדים האפלים

מגילת אסתר היפה והייחודית, שמתארת את מהלכו של נס המסתתר בתוך מערך אירועים טבעי ומתחפש לצירוף מקרים, היא גם אחד המסמכים הפוליטיים המרתקים - במקורות ובכלל.

סביבת ההתרחשות העיקרית של כל אירועי המגילה היא בארמון המלוכה. גורלם של ההמונים בחוץ הוא רק נגזרת ממה שקורה בחדרים ובמסדרונות של הארמון וההרמון הפרסיים. נכון שזה סיפור על נס הצלה גורלי, וכך הוא נצרב על ציר ההיסטוריה, אבל בעצם מהות הנס, המנוע והמנגנון שלו פועלים בלשכה של איש אחד. אולי אפילו בין שתי אוזניו של איש אחד. אחשוורוש. ככזו, היא גם דגם מפואר להרבה מבנים פוליטיים וציבוריים המוכרים לנו היטב.

אלף שנה בערך אני מכיר את המערכת הפוליטית די מקרוב. סיקרתי אותה ועבדתי בה והתעניינתי בה. אני מכיר את מנגנוניה ואת בעיותיה ותחלואיה, ורוב הזמן אני לא מופתע משום עיוות או חריגה. ועדיין יש דברים קטנים שמכניסים אותי פתאום לשוק.

• • •

ידיעה שקראתי השבוע סיפרה על שיתוף פעולה פוליטי, ליתר דיוק "סולחה" בין שני יריבים, שהיתה פרי מאמציו של פוליטיקאי שלישי. יפה, לא? הכי יחד ננצח. העניין הוא ששני הניצים והגורם המתווך הם יריבים פוליטיים מרים. מבחינת רוב הציבור האזרחי, הם לא אמורים אפילו לברך זה את זה לשלום כשהם נפגשים בעבודה. רבים מהאזרחים מאמינים שאכן זהו המצב. הרי גם בטלוויזיה הם מגדפים ומקללים זה את אלו, ואלו את זה. והנה - אחוקים. שיתוף פעולה מרהיב.

כרגיל, מה שהביא לתוצאה הוא אינטרס משותף אחר, צדדי, וגם חברות ותיקה. הרי אין זה סוד שבמערכת הפוליטית מתקיימות חברויות בין יריבים פוליטיים. רוב הזמן זה אנושי וזה בסדר, וכך צריך להיות. לפעמים כשזה ממש־ממש בולט בחדותו ובמוזרותו - אלה דווקא לא חדשות טובות, אלא כאלה שמלמדות על קלקולה של המערכת, על היותה נגועת אינטרסים מכף רגלה ועד ראשה, ובעיקר מלמדות על הפער. הפער הבלתי נתפס בין תפיסת המציאות הפוליטית של הבוחרים לבין תפיסת המציאות הפוליטית של הנבחרים.

• • •

אפשר להגדיר ולהכתיר מחלוקות פוליטיות בהרבה כותרות. אפשר לשרטט את מפת המחלוקת הפוליטית, אצלנו וגם במקומות אחרים, בהרבה דרכים, ואפשר להעביר את קו השבר בהרבה מקומות. יש מעט מאוד עניינים שבקונצנזוס, ואחד הבולטים שבהם הוא זה: רוב עצום בציבור מסכים לשרטט קו שמפריד בין ההמון לבין הפוליטיקאים.

יהיו שיחמירו ויאשימו את הפוליטיקאים משני הצדדים בחרחור ריב לצרכים פוליטיים, ויהיו מקילים שלא ייחסו להם כל אסון וכל רע - ועדיין יראו בהם את הבעיה ולא את הפתרון. צרפו את זה לנהי הרגיל כלפי פוליטיקאים שחושבים רק על עצמם ועסוקים בהישרדות, או מנוהלים רק בידי אינטרסים, וקיבלתם משהו שכבר מתקרב לקונצנזוס. הפוליטיקאים מנותקים, הפוליטיקאים חיים במערכת נפרדת שאינה קשובה לרחשי העם, אם לא היו פוליטיקאים הכל היה נפתר מזמן.

• • •

נחזור למגילה. הנה, אירע הנס ונהפכה הקערה. אסתר מצליחה ללכוד את לב המלך, להסיר את חינו של המן ולהכניס לתמונה את בן־דודה, מרדכי, שמתברר שהמלך נוטה לו חסד בגלל פרשייה קודמת אחרת שבמהלכה הוא הציל את חייו. והבשורה הפוליטית יוצאת החוצה בקול רעש תקשורתי גדול: מהפך! האפקט הציבורי ברחבי הממלכה עצום, והוא מתואר היטב בפסוק אחד שלא מותיר מקום לספק. פרק ח' פסוק י"ז:

"וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם".

מיהם "עמי הארץ"? אולי יש בביטוי הזה, שכאן הוא מתאר בפשטות עמים החיים בארץ, גם רמז למטבע הלשון השיפוטי המתאר בורות. עמי הארץ האלה, יהיו אשר יהיו, לא מתחכמים. הפחד שלהם הוא מהיהודים. הם מבינים שהיהודים על הסוס, ועל כן מבצעים פעולה הישרדותית שאולי יש בה גם הכרעה הכרתית אידיאולוגית: הם מתייהדים.

אני לא יודע בדיוק איך התבצע הגיור ההמוני הזה ואיך התייחסה אליו הרבנות, אבל אין ספק שבאלפי בתים נוספים ברחבי הממלכה בוצעו באותה השנה ניקיון וקרצוף יסודי לפסח, והמכירות של דייסון עלו פלאים. זאת תגובה עממית, היסטרית ומובנת.

רגע אחרי זה, בפרק הבא, מופיע פסוק שכתוב באותו מבנה בדיוק, אבל בשינויים קלים. הנה, ט' ג':
"וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים: כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם".

כאן ההתייחסות היא לא ל"עמי הארץ", אלא לפוליטיקאים. שרי המדינות, האחשדרפנים, הפחות, פקידי המלוכה. אלה, שימו לב, לא פחד היהודים נפל עליהם, כי אם פחד מרדכי. הם מייחסים - בצדק, אולי - כל הצלחה להצלחה פוליטית, וכל הצלחה פוליטית לניצחון פרסונלי. הם מפחדים ממרדכי. לא מהיהודים. ועל כן, גם התגובה שלהם פוליטית להפליא: הם "מנשאים" את היהודים. אולי הכוונה היא מיטיבים עם היהודים ומרימים אותם, כך שיהיו נישאים, אבל אני אוהב לחשוב שהכוונה ב"מנשאים" היא מלאכותית ומן השפה ולחוץ.

• • •

כיוון שהכל פוליטי, גם התגובה פוליטית. הם לא משנים תפיסה. ודאי שהם לא "מתייהדים", כחבריהם עמי הארץ. הם פשוט מצקצקים בראיונות ומצהירים במסיבות עיתונאים שממשלתם רואה בעין יפה את היהודים, וכמה היהודים חמודים, ומרדכי? שיתוף הפעולה בינינו הוא לא מהיום, ורבים מטובי חבריי הם, ובכן, יחצנים ויועצי תקשורת.

הם לא נדרשים לתגובה מהותית, כי גם הפחד שלהם אינו מהותי. הוא פחד פוליטי. הוא פחד מההרסני ומהמחסל, אבל תמיד־תמיד הוא כולל גם את מרכיב הארעיות והזמניות. הכלל המוביל הוא שבפוליטיקה הכל אפשרי והכל בר־חלוף, והכל יכול גם להשתנות בשנייה אחת.

הנה, גם המציאות הפוליטית החדשה הזו, שבה היהודים הם השולטים ומרדכי הוא האישיות הבכירה בשער המלך, גם היא באה לעולם בתוך שנייה וחצי, וכתוצאה ממקבץ אירועים אקראיים לכאורה. ועל כן - בלי לחץ. מורידים את הראש, "מנשאים את היהודים", מפרסמים הודעת תמיכה במרדכי ומכינים בשקט את הקמפיין הבא.

נכון שהפסדנו כמה מנדטים של מתייהדים ושל הרוגים בשושן הבירה, אבל הכל עוד יכול להשתנות 300 פעם, ותמיד יהיו הסכמי עודפים, ובאדר־עופר ואחוז חסימה משתנה - ולכו תדעו.

• • •

אז זהו ההבדל בין עמי הארץ לבין האחשדרפנים והפחות (איזו מילה יפה!). ומה שהכי עצוב בכל הסיפור הוא שאין לדעת מי באמת צודק בהתייחסותו. התגובה הפוליטית השקרנית והמסויגת של הפוליטיקאים ראויה אמנם לכל בוז, אבל גם פאניקת ההתייהדות הסיטונית, מבוססת הפחד, של עמי הארץ - גם היא לא הכבוד הכי גדול.

אבל הם צדקו. הם צדקו. הסיבוב ההוא, לפחות, הסתיים בישועה גדולה. זה לא היה מהלך פוליטי, זה היה נס מטורף. הבה נרעישה רעש־רעש־רעש ברעשנים, ושיבואו עלינו עוד ניסים. בזמן הזה כבימים ההם.