יחידת סיור על ג'יפ ישראלי בסיני, 1956. צילום: www.IsraelMotorIdustry.Org

רכב אש: המכוניות הישראליות שהסיעו את צה"ל מאז קום המדינה

לאורך השנים, תעשיית הרכב סיפקה לצה"ל ולכוחות הביטחון יותר מ־100 סוגי כלי רכב שיוצרו או שהורכבו בארץ • תרצו טנדר, סוסיתא או לארק סלונית?

היי הג'יפ!

כבר בראשית המדינה הועלו רעיונות להקמת תעשיית רכב בישראל, שתשרת גם את צורכי הצבא. "בתחילת שנות ה־50 זה נחשב טירוף", מסביר בני אביעד, מומחה לפיתוח מערכות תשתית ידע והדרכה לתעשיית הרכב. "המדינה היתה רק בת שנתיים, שירותי הנמל היו מוגבלים, תשתית החשמל היתה לקויה, ידע בתחום תעשיית מכוניות לא היה בנמצא, וגם לא ציוד ואביזרים נדרשים". למרבה המזל, שלושה ענקי דור שנחשבו "משוגעים" לדבר הקימו את תעשיית הרכב בישראל יש מאין. בצילום: יחידת סיור על ג'יפ ישראלי בסיני, 1956.

חלוצים בתעשייה

אפרים אילין, צילום: ויקיפדיה

אפרים אילין היה אחד משלושת החלוצים של תעשיית הרכב הישראלית. כאיש אצ"ל, הוא ידע לשלב עסקים מוצלחים עם פעילות לטובת המדינה שבדרך. בספטמבר 1950, כשנתיים וחצי אחרי הכרזת העצמאות, נחנך בפאתי חיפה בית החרושת למכוניות "קייזר־אילין תעשיות", שבו חוברו למכוניות נוסעות חלקים ("קיטים") של כלי רכב שתוכננו ויוצרו בחו"ל, ובהם קייזר מנהטן, הנרי ג'י, דופין, קונטסה, טנדר הינו־בריסקה ועוד. המכוניות המשודרגות הופנו ברובן לשימוש פרטי, לצד כלי רכב שיועדו גם לשירות צה"ל והמשטרה.

אוטו הקיסר

הג'יפ האמריקני בסדרות ה־CJ, צילום: ויקיפדיה

הג'יפ האמריקני בסדרות ה־CJ למיניהן (בתמונה) היה לגולת הכותרת של ייצור כלי רכב צבאיים במפעל "קייזר־אילין". ג'יפ זה זכה למוניטין משובחים ויוצא מישראל לעשרות מדינות בעולם. ג'יפ נוסף שיוצר בבית החרושת שליד חיפה היה וויליס, בסדרות טנדר וסטיישן שנקלטו במשטרה, ובצה"ל שימשה גרסת הטנדר את הקצינים בדרגת רב־סרן

צבא יוקרתי

סטודיבייקר לארק, צילום: אתר נוסטלגיה אונליין

סטודיבייקר לארק היתה מכונית אמריקנית קומפקטית, ובישראל היא נחשבה רכב פאר (מכונית סלון). כ־4,000 יחידות ממנה הורכבו בידי "קייזר־אילין" תעשיות בשנים 1967-1960, בשני דגמים. המכונית התחבבה במהרה על אנשי הרכש של צה"ל וסופקה לקצינים מדרגת אל"מ ומעלה, עד לרמטכ"ל. המנוע העצום (לזמנו) של הלארק, 4,250 סמ"ק שניפקו 180 כוחות סוס, הפך את הרכב הזה למועדף על "נהגי שודים".

ניסוי בפיברגלס

יצחק שובינסקי, צילום: ויקיפדיה

באמצע שנות ה־50, יצחק שובינסקי (בתמונה), רואה חשבון ואיש עסקים בינלאומי, הקים את בית החרושת "אוטוקרס". בהכירו את שוק הרכב העולמי ואת השפעות החרם הערבי, שובינסקי הבין שעליו לחשוב מחוץ לקופסה, גם בגלל מגבלות התעשייה הישראלית הצעירה בתחום עיבוד המתכת - והמציא מרכָּב לרכב עשוי פיברגלס. מחומר בסיס זה נוצרו ב"אוטוקרס" מכוניות שהפכו עם השנים למיתולוגיה מקומית.

טנדר משלנו

סוסיתא, צילום: אתר נוסטלגיה אונליין

ב־1961, אחרי כמה שנות כישלון בייצור מכוניות מפיברגלס, אוטוקרס שיווקה כ־800 מכוניות מדגם סוסיתא. רכב זה, שקיבל את הכינוי "קובייה" בשל צורתו המגושמת־משהו, התברר עד מהרה כהצלחה. הסוסיתא יוצרה בתוך זמן קצר גם בגרסת טנדר (בתמונה), שנרכש על ידי צה"ל, וב־1962 הוציאה אוטוקרס לשוק את כרמל, מכונית משפחתית קומפקטית שגרסת שתי הדלתות שלה, כרמל דוכס, נרכשה על ידי צה"ל כרכב צמוד לסגני־אלופים.

המכונית הלאומית

פורד אסקורט, צילום: פייסבוק -"בלוג רכבים של פעם בישראל"

פורד אסקורט (בתמונה) היתה אחת מההצלחות הגדולות של "אוטוקרס" במהלך שנותיו של המפעל, כמכונית פרטית - וגם בשירות צה"ל. שמו הידוע של היצרן האמריקני, פורד, עשה את שלו בקרב הלקוחות הפוטנציאליים, וה"קיטים" - המכלולים שיוצרו על ידי פורד ושנשלחו לאוטוקרס להרכבה בארץ - היו איכותיים. ואכן, המכירות הרקיעו שחקים: כ־33 אלף מכוניות פורד אסקורט נמכרו לעם ולצה"ל.

מסלול שטח

איש העסקים יוסף (ג'ו) בוקסנבאום, צילום: אתר פלי"ם
קומנדקרים מתוצרת נצרת, צילום: ארכיון תעשיות רכב נצרת עילית
משאית ריאו, צילום: ויקיפדיה

ב־1966 הוקם מפעל "תעשיות רכב נצרת עילית" על ידי חברת "מכשירי תנועה", בבעלות איש העסקים יוסף (ג'ו) בוקסנבאום, לצורך הרכבה וייצור של כלי רכב מסוגים שונים, שיועדו בעיקר לצבא ולמשטרה. בין אלה: משאיות ריאו (למטה) ודודג'. יוצרו גם קומנדקרים (למעלה) שנקראו נ"נ (נושא נשק), ושאותם החליפו לבסוף רכבי האביר והסופה, שפותחו בשנות ה־80 וה־90 בשיתוף פעולה בין המפעל לצה"ל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...