היומן שלו עמוס בפגישות עם שחקנים וסלבריטאים מהשורה הראשונה, רשתות השידור בארה"ב מחזרות אחריו, ובארון הבגדים בבית שלו בהוליווד כבר יש כל מה שצריך ללבוש בעונת הפרסים הבאה. אבל לא יעזור שום דבר, גידי רף מתגעגע לישראל.
"שלא תטעה", הוא אומר לי בכניסה לאולפנים בסאנסט בולווארד, "הבית האמיתי שלי הוא בתל אביב. שם אני רוצה לחיות, וכל יום שאני לא שם, אני מרגיש פספוס.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"כשנגמרה העונה השנייה של 'חטופים' בישראל, לא רציתי לחזור ללוס אנג'לס. רציתי לכתוב את העונה השלישית. אני ואודי (בן זוגו, פרופ' אודי פלג; ד"כ) עברנו לגור בתל אביב, והיה לנו מאוד טוב בארץ. אבל ההצלחה של 'הומלנד' והמכירה של הסידרה החדשה שכתבתי, 'הרודן', לרשת FX חייבו אותי לחזור לארה"ב".
תהיה עונה שלישית ל"חטופים"?
"הלוואי והיה לי זמן לכתוב אותה. אני כבר לא יודע אם זה יקרה, כי עבר יותר מדי זמן מהעונה השנייה".
באולפנים שבהם אנחנו נפגשים מצטלמות סדרות כמו "סקנדל", "המדריך לרוצח" ו"חדר החדשות", אבל רף (42) עורך כאן את הפרקים האחרונים של "Dig", הסידרה החדשה מפס הייצור המתרחב שלו. עלילת הסידרה מתרחשת ברובה בירושלים, ומעל ראשינו תלויים מפה של העיר וצילומים של העיר העתיקה וכיפת הזהב, שכמעט מתמזגים עם הנוף האייקוני שנשקף מהחלון: הכתובת "הוליווד" שנטועה בגבעה שממול.
על קיר אחר תלויות תמונותיהם של חלק מהמשתתפים הישראלים בסידרה: משה איבגי, שמיל בן ארי ואסי כהן. גם נועה תשבי מופיעה בסידרה, בעוד שהתפקיד שיועד ליהודה לוי קוצץ.
סיפור על אהבה וחושך - האב שהחליט להקדיש את חייו לטיפול בבנו
מה הקטע עם השחקנים הישראלים? חסרים שחקנים בהוליווד?
"לי היה מאוד חשוב להביא לפרויקט עוד נוכחות ישראלית חוץ ממני, בעיקר כשהעלילה מתרחשת בארץ. רציתי שהקאסט יהיה הכי אמין ואותנטי".
אלפיים שנות קונספירציה
הרעיון נולד לגמרי במקרה, בדרך חזרה לארץ מטקס גלובוס הזהב בשנה שעברה (שבו היתה "הומלנד" מועמדת לפרס הסידרה הטובה ביותר בפעם השלישית). "ישבתי במטוס ליד אבי ניר, מנכ"ל קשת, והוא זרק לי שהחלום שלו זה לעשות סידרה על ארכיאולוגיה בירושלים. מכיוון שנולדתי וגדלתי בירושלים, נדלקתי על הרעיון.
"התחלתי לחקור דמויות שיכולות להיות מעניינות, כאלה שיושבות בירושלים אבל יש להן אפיל בינלאומי, והרבה קונספירציות שיכולות להיות מתחת לפני השטח בירושלים. גיליתי שבכל שגרירות אמריקנית יש נספח משפטי, שהוא למעשה סוכן FBI, והתפקיד שלו הוא לחקור פשעים נגד האמריקנים ופשעים שאמריקנים ביצעו מחוץ לאמריקה. חשבתי שזו יכולה להיות דמות נהדרת, שיכולה לעבור מקונסוליה לקונסוליה בכל מיני מדינות אם יהיו עוד עונות.
"פגשתי ארכיאולוגים ישראלים, ערכתי סיורים, קראתי על ארגונים רדיקליים שיש בירושלים, יהודים, מוסלמים ונוצרים. לאט לאט התגבש הקונספט המדויק".
רף חתום על "Dig" כיוצר, מפיק ובמאי. לתפקידים הראשיים לוהקו ג'ייסון אייזקס - שחקן בריטי ממשפחה יהודית־בריטית, שהוריו עשו עלייה ומתגוררים כיום בירושלים, ומוכר יותר כמאלפוי מסרטי "הארי פוטר"; אן הייש ("לכשכש בכלב", "בחזרה למלזיה"); ואורי פפר הישראלי ("פלפלים צהובים", "נויורק", "מינכן", "מלחמת העולם Z").
"העלילה מספרת את סיפורו של פיטר, סוכן FBI שמוצב בירושלים ומופעל על ידי לין (אן הייש), שהיתה פעם תלמידה שלו בהכשרת הסוכנים בוושינגטון", אומר רף. "הוא רוצה לברוח הכי רחוק מהבית בגלל טראומה, שגם גרמה לו לאבד את האמונה הדתית שלו, ופתאום מוצא את עצמו בעיר הכי דתית בעולם. רצח שהוא חוקר בירושלים חושף בפניו קונספירציה של אלפיים שנה.
"החוקר הישראלי המקומי שמסייע לו הוא גולן (פפר), אבל בהתחלה הם מאוד חושדים זה בזה, עד שהם מבינים שאין להם מישהו אחר לסמוך עליו מלבד זה על זה. לכל הדמויות יש משבר באמונה, ועל זה בעצם הסידרה - על פנאטיות ומקומה בעולם".
בהתאם לחזון של רף, ובסיוע ראש העיר ירושלים ניר ברקת, התחילה הסידרה להצטלם במקום האמיתי. "צילמנו במקומות מדהימים, זה היה מאתגר מאוד. הרחובות צרים, היה חם וצפוף, אבל אחת המטרות שלנו היתה להראות את ישראל בצורה שלא מראים אותה לקהל האמריקני. אני מאמין שזה יעזור להמחיש את המורכבות של העיר, וכמה פלגים שונים יש שם".
חטיפת שלושת הנערים ומבצע צוק איתן שיבשו את התוכניות. "NBC ויוניברסל היו מאוד סבלניים איתנו כשהתחילו הבעיות בארץ, משכנו כמה שיכולנו, אבל בשלב מסוים המצב הלך והידרדר. השחקנים ואנשי הצוות האמריקנים היו בארץ בזמן שטילים עפו להם מעל הראש. לנו הישראלים הציניים זה אולי נראה כלום, אבל זו היתה תקופה מפחידה.
"כשהודיעו לנו שאנחנו צריכים לעבור לצלם בקרואטיה, זה היה עצוב, כי היה לנו צוות ישראלי גדול שהשקיע רבות בסידרה, אבל מצד שני האולפנים חיכו כמה שיכלו, זה היה מובן לגמרי. אז העברנו את ירושלים לקרואטיה. בגלל שהרומאים כבשו חצי מהעולם, מצאנו בקרואטיה מקומות דומים כל כך לירושלים, שאפילו ירושלמים ותיקים לא יידעו להבחין בהבדל".
למה לא חזרתם לצלם בארץ אחרי שהמבצע הסתיים?
"מבחינת עלויות, זה כבר לא היה הגיוני".
ביטול הצילומים בארץ ירתיע הפקות בהוליווד מלעשות את זה שוב?
"אין לי ספק שהצילומים בארץ היו יכולים לפתוח דלת מאוד רחבה להפקות נוספות. כבר כשהבאנו את 'הומלנד' לצילומים בארץ, אנשים ראו שיש פה צוותים מקצועיים ולוקיישנים מרהיבים. אני חושש שהבעיות יגרמו למסקנות לא טובות בתעשייה".
"Dig", שכבר עלתה בארה"ב, צפויה לעלות בקרוב גם בישראל. הפרמיירה תיערך במוצאי שבת, במסגרת כנס "INTV" לחדשנות בטלוויזיה שמארגנת קשת בירושלים, במעמד ראש העיר, היוצרים והשחקנים. למרות הרייטינג הפושר של פרק הבכורה בארה"ב (1.83 מיליון צופים, שתפח ל־5.8 מיליון הודות לשידורים החוזרים) והביקורות המסויגות, רף מאמין בהצלחתה.
עבור האמריקנים הוא Gideon. אביו, איתן רף, היה החשב הכללי באוצר בשנים 1983-1979, ואחר כך שימש יו"ר "פז", יו"ר מועצת המנהלים של בנק לאומי ודירקטור בחברה לישראל ובאפריקה ישראל. כשגידי היה בן שנתיים, עברה המשפחה לארבע שנים לוושינגטון, שם כיהן אביו כיועץ הכלכלי לשגרירות ישראל.
רף שירת בצה"ל כלוחם בצנחנים, סיים תואר ראשון בקולנוע באוניברסיטת תל אביב, אבל פנה דווקא לתחום ההייטק ועבד כאחראי תוכן בסטארט־אפ חדש. את תלאותיו המקצועיות איגד ב־2001 לספר "יומנו של סטארטאפיסט בדרך למכה". באותה תקופה עבר ללוס אנג'לס, ללימודי בימוי במכון האמריקני לקולנוע, ופרויקט הסיום שלו, סרט קצר בשם "הבייביסיטר", הוקרן ב־2003 בפסטיבל הסרטים בטרייבקה, ניו יורק.
שנה לאחר מכן קיבל את ההזדמנות הגדולה הראשונה, כשעבד כעוזר במאי במותחן "מר וגברת סמית'", שבו כיכבו אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט. אחר כך ביים בעצמו שני סרטים קטנים: "The Killing Floor" ו"Train", חזר לארץ כדי לעבוד על "חטופים", והשאר היסטוריה.
אופרת סבון משפחתית
מאחורי ההישגים המוכחים והחזות הווינרית, התגלעו גם חילוקי דעות אמנותיים מאחורי הקלעים. כך, למשל, התפרקה השותפות שלו עם הווארד גורדון, שיצר איתו את "הומלנד" ו"הרודן". "החזון של כל אחד מהם ל'הרודן' היה שונה לחלוטין", דיווח המגזין "הוליווד ריפורטר". "רף רצה אופרת סבון משפחתית מואצת, גורדון הרגיש שהדרמה המשפחתית זקוקה למרכיב פוליטי על מנת להצליח - והחיבור ביניהם לא היה הגיוני עוד. הניסיון של רשתות הטלוויזיה האמריקניות עם גורדון גרם להן לבחור בו".
רף מספק את הגירסה שלו לפרשה, תוך שהוא נזהר לא לעבור על כללי הנימוס הבלתי כתובים של בירת הסרטים. "בשלב מסוים פשוט הרגשתי שהתרומה הקריאייטיבית שלי לא נשמעת, יכולתי להישאר ולהמשיך להתווכח על החזון, או לעזוב את הסידרה. העדפתי לעזוב".
עקבת אחרי הסידרה או הצילומים?
"האמת שלא כל כך. הייתי בקשר טוב עם השחקנים ועם חלק מאנשי הצוות, אבל ברגע שעזבתי התמקדתי ב'Dig' והלכתי לכיוון שלי, ו'הרודן' הלכה לכיוונים שלה. יהיה מעניין לראות מה הם יעשו בעונה הבאה. אני מוכן לקחת את כל הקרדיט והביקורות השליליות על הפיילוט, אחר כך זה כבר לא היה בידיים שלי".
היו גורמים בתעשייה בישראל שטענו שהקשר בין "חטופים" ל"הומלנד" רופף ושהיוצרים של "חטופים" לוקחים לעצמם קרדיט מוגזם על הסידרה האמריקנית.
"העונה הראשונה של 'הומלנד' היא 'חטופים', אין בכלל מה לדבר. יש סצנות שהן זהות, מילה במילה, יש פרקים שהם דומים ברעיון, ויש פרקים ששינינו קצת את המרכיבים. כל האלמנטים ב'הומלנד' הגיעו מ'חטופים', חוץ מהתסמונת הדו־קוטבית של קארי. מי שרוצה ללכלך, שילכלך. מי שחושב שישראל היא ביצה ואמריקה היא לא ביצה, שיגיד את זה וישמח בחייו הקטנים.
"אני חושב שאחד הדברים היפים ב'הומלנד' ו'חטופים' הוא שכל אחת מהן עומדת יפה בזכות עצמה. יש בישראל אנשים שאומרים לי ש'הומלנד' מדהימה, ויש אמריקנים שאומרים לי ש'חטופים' מדהימה. אני לא רואה בעשייה הישראלית קרש קפיצה לאמריקה, היא מכובדת בפני עצמה".
אתה מרגיש חוסר פרגון בארץ?
"בוודאי, אבל זה לא מכוון רק אלי. נורא קשה לראות לאן הגיעה הכתיבה העיתונאית בארץ, יש תחושה שאם לא הרסת למישהו את החיים, לא עשית עבודה עיתונאית. וזה חבל. זה נכון לגבי ישראל בכל התחומים, אבל יש לנו תעשיית קולנוע מאוד מוכשרת, עם המון אנשים מוכשרים, ואחד הדברים שיכולים להפוך אותה לעוד יותר מוצלחת הוא פרגון.
"לכן אני מביא הפקות לארץ ומערב כמה שיותר ישראלים. אני לא עושה טובה לאף אחד, אלה אנשים מוכשרים. עוד לא קראתי אף פעם על פורמט ישראלי שנמכר לארה"ב, שכתבו שהישראלי עשה עבודה טובה. אני לא מתעסק עם זה, כי זו התעסקות עם רעל, שלא מובילה לשום מקום חיובי. הפסקתי לגמרי לקרוא ביקורות, כי רבות מהן הן ברמה של טוקבקיסטים, להבדיל מעיתונות לגיטימית".
בקשר עם קלייר דיינס
עם כוכבת "הומלנד", קלייר דיינס, הוא עדיין שומר על קשר קרוב, ומחשיב אותה לאחת מחברותיו הטובות. "דיברנו השבוע בטלפון, קבענו להיפגש בניו יורק, כי הייתי בעיר וגם היא היתה אמורה להגיע".
רף מתזז בלי הפסקה על קו ישראל־ארה"ב. "אני ואודי תמיד מחליטים יחד מתי לנסוע לארץ ומתי לחזור. זה מאוד קשה. אני הייתי עכשיו חצי שנה מחוץ לבית - צילמתי בישראל, בקרואטיה ובניו מקסיקו - ואודי הגיע כמה שהוא יכול בסופי שבוע, כי הוא מלמד ב־UCLA. זה באמת מאתגר. הבית זה איפה שאודי ואיפה שהכלבה".
שנייה אחרי שהוא מזכיר את הכלבה שלו ושל בן זוגו, הוא לא יכול להימנע מלפרוש את משנתו הטבעונית. "העובדה היא שאנחנו מוקפים בהרג אכזרי של בעלי חיים וחוסר מוסר משווע, וממשיכים להסתכל לכיוון השני. כל ארוחה היא בעיניי בחירה בין טוב לרע. רוב האנשים בוחרים ברע, אבל יותר ויותר אנשים בוחרים בטוב. לאכול בשר זה לא מוסרי, לפגוע בבעלי חיים לטובת ארנק או חגורה או נעל זה לא מוסרי.
"אם תסתכל בעמוד הפייסבוק שלי, רוב הדברים שאני מעלה קשורים בבעלי חיים, ורוב האנשים לא מגיבים בכלל. מאוד קשה לי לראות את זה. זו מציאות כואבת, שאנשים מעדיפים לא להתמודד איתה".
אתה מאלה שמתרכזים בחצי הכוס המלאה?
"כן, אני חושב שאם הכוס לא מלאה, אז צריך למלא אותה. אבל אין לי יותר מדי זמן לחשוב על זה, בסופו של דבר אני ריאליסט ומסתכל על החיים כמו שהם. מסתכל קדימה".
קדימה לבסס את הקריירה בחו"ל?
"לא בטוח. מי שמרגיש שהעשייה בארץ קטנה מדי בשבילו, שזה שוק לא רלוונטי, או שבארה"ב עושים דברים הרבה יותר טובים - טועה. שחקנים אוהבים לשחק ויוצרים אוהבים ליצור, אבל צריך לעבוד, לא לחכות שמישהו ייתן לך הזדמנות גדולה לעשות סרט באמריקה. וכתיבה היא הדבר הכי קשה שיש, כי אתה יוצר יש מאין. אחת הטעויות שאנשים עושים היא שחושבים על רעיון ואז מחכים למוזה כדי לשבת ולכתוב אותו. אין דבר כזה. אין מוזה. צריך פשוט להתמודד עם המסך הריק ולנצח אותו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו