שבוע לא נעים עבר על השחקנית ג'ניפר לורנס ועל כמה עשרות מפורסמות אחרות שהחשבונות הסלולריים שלהן נפרצו ותמונות העירום הפרטיות מאוד שלהן הופצו בהמוניהן ברשת, אבל לפחות יש בפרשה הזאת גם מי שנהנה.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אני לא מדברת על הגולשים אסירי התודה בכל רחבי העולם, זה ברור מאליו, אלא על סוכני ה־FBI חמורי הסבר שעליהם הוטלה המשימה המפרכת לחקור כיצד בדיוק התרחשה הפריצה לחשבונות הכוכבות ולהגיע אל האשמים. חקירה נחושה כזאת בלי ספק תחייב ראיונות אינטימיים עם המתלוננות הנסערות בניסיון להבין איך בדיוק הן תיעדו את עצמן, מתי ובאיזה היקף. שלא לדבר על ימים ולילות של עבודה משרדית מאומצת כשעל הרצפה סביבך פזורים בערבוביה - כמו תמיד בסדרות בלשיות - הממצאים המרשיעים. האורות בבניין דולקים עד השעות הקטנות של הלילה ובפנים הבלשים החרוצים - סוחבים רק על קפה דיינרים גרוע וטסטוסטרון - בוחנים את הממצאים שוב ושוב בחיפוש אחר קצה של רמז. נכון, מאתיים פעם כבר סקרתם את הסלפי של דוגמנית־העל קייט אפטון בחוטיני, אבל לא ראיתם את הסידרה "בלש אמיתי"?! לפעמים פריצת הדרך מתרחשת רק בפעם המאתיים ואחת.
איור: יעל בר
בני מזל, חברי צוות החקירה ב־FBI, גם אם לא מאוד פופולריים בסוכנות כרגע. ככה זה כשהוטל עליך לנתח פיקסל אחר פיקסל תמונות עירום גנובות של דוגמניות הלבשה תחתונה כשהחבר'ה האחרים בקומה מנקרים על המקלדת עם החקירה הלוהטת שהם קיבלו: מעקב אחר אישי דת מוסלמים המגלים זיקה לדאעש או שקועים במסמך מספר 50,017 שהדליף אדוארד סנאודן לעיתון הגרמני "דר שפיגל".
לי עצמי אין הרבה מה לתרום לחקירת ה־FBI, שכן האמת היא שלא ראיתי כמעט אף אחת מהתמונות. הייתי שמחה להצהיר שסירבתי לצפות בהן מסיבות ערכיות ומצפוניות - מה שראוי בהחלט לעשות - אבל האמת הפחות מרשימה היא שעד שהבנתי שלא מדובר בסתם פורנו רך אלא באירוע אקטואלי מרכזי שזוכה לאזכור בכל מהדורות החדשות תחת כותרות מסוג "האח הגדול: פרטיות בעידן הסמארטפון והרשתות החברתיות", שמכסות על הסיבה האמיתית לאייטם אפילו פחות מהחוטיני של קייט אפטון, חלפו יום או יומיים והתמונות הוסרו כבר מכל האתרים המובילים. המקיצים באיחור כמוני נענשו במקרה הזה בחומרה מיוחדת: לא רק שמילות החיפוש הרלוונטיות בגוגל כבר לא מעלות אף צילום עירום חושני, נכון להיום הן יובילו אתכם לדיון ארוך מדי ב"הפינגטון פוסט" בשאלות כמו "אובייקטיביזציה של נשים בניו מדיה" או "הכחשה ודו־פרצופיות ביחסה של החברה האמריקנית לסקס", לא בהכרח בלתי מעניין כשלעצמו אבל הרבה פחות מעניין ממה שקיוויתם למצוא כשהתחלתם לחפש.
הצילום היחיד שכן יצא לי להיתקל בו היה סלפי פרטי אבל תמים למדי של ג'ניפר לורנס בתחתונים מתעדת את עצמה במראה באמבטיה. אטרקטיבי בהחלט אבל שום דבר יוצא דופן בהשוואה לכמויות העירום מכל הסוגים וכל רמות הסיווג, שצריך לעשות מאמץ עילאי כדי לא להיתקל בו ברשת.
אם לומר את האמת, ובלי להעליב חלילה, לאור העובדה שאנחנו שקועים כרגע עד צוואר בשלבים האחרונים של פרויקט בניית בית מצאתי את עצמי, אחרי שהעפתי מבט קצר בשחקנית, מתפנה לשאלה המסקרנת יותר אם הברז בכיור של ג'ניפר לורנס הוא מסוג קבוע או נשלף.
כל מאמרי התוכחה הארוכים שנכתבו ועדיין נכתבים מוצדקים לגמרי כמובן, פריצה לחשבון פרטי היא עבירה פלילית גסה ולצפות בזבל הבלתי חוקי הזה אחר כך בבית זה למעשה לחלוק את השלל. צודקות מאוד גם נשים דוגמת לנה דנהאם, שפנתה בטוויטר המגה־פופולרי שלה לחרמני כל העולם - גברים ונשים - בבקשה חסרת הסיכוי לא להסתכל על התמונות האלה מהסיבה הפשוטה שזה לא בסדר, ואני מאחלת לה הצלחה בניסיונה להפוך את העולם למקום טוב יותר. אישית אני נוטה להעריך שזה רק עניין של זמן עד שאלוהים מכיסאו הרם מקווצ'ץ את היצירה הכושלת שברא לכדור קטן ומשגר אותו לסל האשפה בפינת המשרד (וגם בטח קולע).
רפרוף על התגובות לפרשה ברשתות החברתיות ובטוקבקים בהחלט מחזק את הרושם הזה. התגובה הכי נפוצה והכי מטומטמת שנתקלתי בה היא זו שרומזת בצורה כזו או אחרת, או שמצהירה במפורש, שמכיוון שהנשים שבהן מדובר חושפות במידה כזו או אחרת את גופן גם ככה בשביל הרבה מאוד כסף, זה לא אסון גדול אם במקרה הזה גופן נחשף בלי שהתכוונו לזה ובחינם. אין אפילו כוח להתווכח עם אמירה אידיוטית כזאת אבל רק כדי לסגור את הפינה בואו נסכים שהעובדה שאייל שני מבשל במסעדות שלו לכל בית ישראל לא אומרת שאסור לו להכין בבית כוס קפה לאשתו.
כמו אצל כולם, גם אצלי המקרה המסוקר הזה הציף חששות ופחדים באשר לסיכוי שחומרים מסווגים שאני מעדיפה להסתיר מעין הציבור ייחשפו פתאום ויזכו לתפוצה. אין גבול לסכנות שטומנת בחובה טכנולוגיה מחוכמת. מה אעשה אם מישהו יחליט למשל לפרסם תיעוד שלי במצלמת וידאו ביתית משנות התשעים כזמרת בלהקת חתונות, מפזזת בשמלה בצבע זהוב דליק על במה קטנה באולם שמחות בפתח תקווה ונותנת בקולות הרקע ללהיט החתונות מהתקופה "במבוליאו במבוליאה"? מה אני יכולה להגיד, הייתי צעירה, הייתי צריכה את הכסף.
נותרתי גם עם מסקנות עגומות על מקורותיי העיתונאיים הדלים. זה קרה כשנפגשנו בשבת עם חברים בפארק - מחצלות, בקבוק יין וילדים מתרוצצים - והתברר לי שכל המבוגרים במקום, כולם אזרחים טובים, משלמי מסים ואוחזים בחיי מין משמימים - קיבלו מייד כשנחשפה הפרשה ממישהו בווטסאפ את הלינקים הרלוונטיים, לא מתוך רצון מודע לחמוס את פרטיותן של נשים חלילה אלא כסוג של שיחת ברזייה: אתמול עסקנו בפתיחת שנת הלימודים ואיכות הצהרון והנושא שעל הפרק היום - אם זו כן או לא בר רפאלי. אני אמנם לא חברה באינספור קבוצות ווטסאפ שונות, אפשר להתאמץ יותר, ובכל זאת היה נדמה לי שגם אצלי די תוסס. הייתי מצפה לקצת יותר השקעה מאימהות ב'3.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו