בלי בושה: אחד ממנסחי חוק המטפלים הוא לוביסט הסמינר שמכשיר אותם

עשרות תגובות, יוזמות, שיתופים ובקשות לעזרה התקבלו במערכת "שישבת" בעקבות התחקיר שפרסמנו בשבוע שעבר, שבו חשפנו את התנגדותם של גורמי המקצוע לניסיון לאפשר למטפלות באמנות נטולות הכשרה אקדמית מתאימה ופיקוח של המל"ג לטפל - ולסכן בכך את המטופלים.

יו"ר איגוד העובדות הסוציאליות ענבל חרמוני פנתה לרה"מ נתניהו ולשרים דרעי וגולדקנופף וקראה: "עצרו את הפגיעה במקצועות הבריאות ובמטופלים". במכתבה התייחסה חרמוני לטענה שעלתה, ולפיה חסרים כביכול מטפלים חרדים. "הצעת התיקון לובשת אצטלה של כוונה לאפשר התאמה תרבותית בין המטפל והמטופל. זוהי תכלית ראויה, כמובן, ומי כמונו עובדות ועובדים סוציאליים מכירים בחשיבות של עבודה טיפולית רגישת תרבות. ואולם, התאמה תרבותית אין משמעותה פגיעה באיכות השירות. נהפוך הוא. אנו עומדים על זכותם של מטופלים בחברה החרדית לקבל מענה טיפולי מקצועי, איכותי, ראוי והולם לצורכיהם. אנו תומכים בכל דרישה שתאפשר הרחבה של העוסקים במקצועות הטיפול והבריאות מהחברה החרדית, תוך שמירה על רף מקצועי נדרש. ככל שאכן יש מחסור או שיש חסמים לעיסוק במקצוע זה או אחר, יש לבחון את הדרכים להתמודד עימם, מבלי לפגוע במקצועיות הטיפול".

גם ארגון מקצועות הבריאות, הכוללים את האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת והחברה הישראלית לריפוי בעיסוק, קיימו ביום שלישי השבוע ישיבת חירום דחופה על רקע תיקון חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, שיאפשר למטפלים עם תעודה בלבד, ובלי הכשרה אקדמית, לטפל.

ענת אלבז־שניידרמן ורביטל גל, יו"ריות החברה הישראלית לריפוי בעיסוק, אמרו: "ההנחה המובלעת בבסיס החוק, ולפיה ילדי המגזר החרדי אמורים להסתפק באנשי מקצוע בעלי הכשרה חלקית, היא איומה, מפלה ומסכנת את בריאותם ותפקודם. אסור לנו לאפשר חקיקה פוליטית ללא התייעצות עם גורמי המקצוע הרלוונטיים ואנשי השטח, שתוביל לפגיעה ישירה בטיפול המקצועי ובעתיד הענף. כבר כיום מתנגדות נשות המקצוע החרדיות, בוגרות המסלולים הקיימים במקצועות הבריאות, להצעת החוק, שפוגעת גם באלו שהשקיעו זמן, מאמץ ועומק בהכשרתן, לטובת בריאות הציבור".

השאלה: למי יש אינטרס?

אחת השאלות המרכזיות שעלתה שוב ושוב אצל גורמים רבים לאחר קריאת התחקיר היא שאלת האינטרס: למי דחוף ללכת ראש בקיר נגד עמדת כל גורמי המקצוע שמדברים באופן ברור על הסכנות הרבות שבדבר, כאשר הראשונים להיפגע באופן קשה מהצעת החוק הם קודם כל בני המגזר ובנות המגזר החרדי. מה עומד מאחורי הסעיף שנכנס להסכם הקואליציוני של ש"ס ויהדות התורה?

ביום ראשון השבוע התארחתי בתוכנית הבוקר של פאולה וליאון בקשת 12 בנושא התחקיר. מולי עלה מר משה ברדוגו - "יועץ קשרי ממשל לתוכנית להכשרת מטפלות באמצעות אמנויות". מר ברדוגו עלה בזום כדי להסביר מדוע הצעת החוק הזו טובה וראויה. במהלך דבריו, כאשר עניתי לו לגבי אחד הסעיפים, הוא קטע אותי ואמר: "את הצעת החוק הזו אני ניסחתי".

מסוקרנת מדבריו, בדקתי אותם. ואלה הממצאים: ראשית, הסמינר החרדי היחיד שבו מתקיים המסלול המקביל של טיפול באמצעות אמנויות הוא סמינר בית יעקב שרנסקי ע"ש שרנסקי - אותו "בית מורה" שעל המחדלים האתיים והמקצועיים המתרחשים בו דיווחנו בשבוע שעבר. כלומר, המקום היחיד שיש לו אינטרס כלכלי שהצעת החוק תעבור הוא גם המקום היחיד שבו המסלול המקביל הזה מתקיים: סמינר בית יעקב שרנסקי ע"ש שרנסקי.

הלאה. אותו משה ברדוגו הוא לוביסט בשכר של סמינר בית יעקב שרנסקי ע"ש שרנסקי. ברדוגו, המשמש לוביסט קבוע למגוון חברות, מחויב על פי חוק לפרסם את רשימת הלקוחות שאותם הוא מייצג. כך שמסמך שהגיש מר ברדוגו עצמו מעיד על כך שהסמינר מעסיק אותו בשכר.

שלישית, מעבר לעובדה כי בראיון הוא עצמו הצהיר שניסח את הצעת החוק הנוכחית, מסרו לנו גורמים ביהדות התורה כי מר ברדוגו ניסה פעמים רבות לתאם פגישה בנושא עם חברי הכנסת. בסופו של דבר, הוא הצליח למצוא דלת כניסה לאחד מחברי הכנסת החרדים, שדרכה ניסח בעצמו את הצעת החוק שמיטיבה עם הלקוח שלו - אך מסכנת את בריאות הציבור.

יתרה מכך - גורמים מתוך יהדות התורה, המצויים בנבכי המשא ומתן, סיפרו לנו כי בתחילה נכנס להסכם הקואליציוני רק סעיף 193.1. ההתעקשות לנסח סעיף נוסף, המתייחס להסדרת נושא המטפלות באמנויות גם ללא תואר אקדמי, היא התעקשות של משה ברדוגו, שהוא כאמור לוביסט בשכר של סמינר בית יעקב שרנסקי.

כך נכנס להסכם הקואליציוני סעיף 193.2 המתאים לסמינר, שעל הכשלים המקצועיים והאתיים החמורים המתרחשים במסלול שהם מציעים דיווחנו בהרחבה בתחקיר בשבוע שעבר. מנחות שעבדו שם דיווחו שנאלצו לכתוב עבודות לתלמידות, חומרים קריטיים הנוגעים לפגיעות מיניות צונזרו, סטודנטיות דיווחו על עבירות אתיקה חמורות, חומרים דלפו מהצוות לבנות, ועוד.

התקשרתי למר ברדוגו כדי לעמת אותו עם הטענות. בשיחתנו הוא אישר שאכן הוא משמש לוביסט בשכר עבור סמינר בית יעקב שרנסקי ע"ש שרנסקי. הוא אף אישר בפניי כי כיום זה המוסד היחיד עם המסלול המקביל לטיפול באמנויות.

"היו מקומות נוספים שלימדו בעבר את המסלול ונסגרו", הוסיף. "אתה רק מחזק את טענתינו", עניתי, "כולם נסגרו או עברו תהליך אקדמיזציה, על פי דרישות משרד הבריאות. זאת אומרת שכרגע הסעיף הזה בחוק רלוונטי רק עבור הסמינר שאותו אתה מייצג בשכר כלוביסט בכנסת", הבהרתי.

"כרגע כן", הסכים מר ברדוגו, "אך לאחר שהחוק יעבור ייהנו ממנו כולם", אמר.

"ודאי שכך יהיה", עניתי, "וכך גם ציינו בתחקיר, אין חוק נפרד לחילונים וחוק נפרד לדתיים. ודאי שאם החוק יעבור, יפרחו המסלולים האלטרנטיביים בכל המגזרים. גם מכון 'אחיה', שאותו אתה מייצג בכנסת כלוביסט בשכר, המכון החרדי היחיד לגברים שבו ניתן ללמוד תואר מקביל בחינוך, ייהנה מהמהלך ויוכל לפתוח הכשרות. המציאות כרגע היא שבסופו של דבר המקום היחיד שייהנה באופן ישיר מהצעת החוק הוא הסמינר שאתה מייצג".

כאשר עברתי לסעיף השלישי, מר ברדוגו ניסה להכחיש. "האם נכונה העובדה שאתה ניסחת את סעיף 193.2?", שאלתי. שתיקה השתררה מעבר לקו. לאחר שניות ארוכות של דממה הוא ענה "לא". ואז הצגתי בפניו את הממצאים ששלחו אותי מלכתחילה לחקור את מניעיו. "בראיון אצל פאולה וליאון בערוץ 12, בדקה 08:39 אתה נשמע אומר בפירוש בכעס, בניסיון לסתור את הדברים שהובאו שם, 'את הצעת החוק אני כתבתי'".

"טעות", ברדוגו מכחיש. "אמרתי שזה בטעות, אבל לא באמת כתבתי את הצעת החוק".

אבל אנחנו לא מוותרים ומשתפים את ברדוגו במידע פנימי שהגיע לידינו ולפיו מר ברדוגו ניסה להתקבל אצל חברי כנסת רבים, במטרה להכניס את הסעיף הנוסף שלא הופיע מלכתחילה בהסכם הקואליציוני של יהדות התורה וש"ס, אך נדחה, עד שבסופו של דבר הצליח למצוא את הדלת לאחת מהלשכות של חברי הכנסת החרדים, וכך נכנס להסכם.

ברדוגו מבין שהמידע שבידינו מוצק והוא מאשר אותו בפנינו: "הייתי מעורב בניסוח סעיף 193.2", הוא מודה.

למרות שניתן להבין בטעות כי המגזר החרדי בעד הסעיף הזה, המסרים שאותם קיבלנו מגורמים רבי השפעה במגזר החרדי היו שהם מתנגדים מכל וכל להצעת החוק הזו, מתנגדים למעשיו של ברדוגו ואף חושבים שהוא מזיק להם.

במקביל, מצד גופים מקצועיים גדולים הנמצאים בחזית המאבק נגד שנמוך המקצוע נמסר לנו, כי הם לא מתכוונים להשאיר את המאבק רק בתחומי הכנסת, אלא אף לפנות לבג"ץ.

בלבול גם בקופ"ח כללית

למרות עמדתו הבלתי מתפשרת של משרד הבריאות על כך שתנאי הסף לטיפול מוכר באמצעות אמנויות הוא לימודים בפיקוח מוסד אקדמי, מתברר שבשטח עצמו אין פיקוח וההפקרות חוגגת - כאמור על חשבון הילדים והמגזרים העניים והמוחלשים.

הובא לידיעתנו שיש מספר מצומצם של מטפלות חרדיות מבני ברק שסיימו הכשרה בתוכנית לא מוכרת בסמינר בית יעקב שרנסקי ונקלטו לעבודה במסגרת קופת חולים כללית. זאת בניגוד לתנאי הכשירות המפורטים בחוזר מנכ"ל משנת 2010 (מספר 19/10) המחייבים הכשרה (לתואר או לתעודה) תחת מוסד אקדמי מוכר - נוהל שקיבל גיבוי גם בבג"ץ (647/11).

כלומר, קיים פער בין העמדה המקצועית במשרד הבריאות (לתואר שני בטיפול באמנויות) לבין העמדה הפוליטית (לאפשר לימודי תעודה). פער שבממשלה הנוכחית עשוי להתעצם ולהוביל שוב לקיפאון כדי לא להתמודד עם הבעיה או לאישור גורף של לימודי תעודה - בשני המקרים הדבר יהווה פגיעה בשלום הציבור.

התייחסות משרד הבריאות לפנייתנו היתה: "הרגולציה מחייבת את קופות החולים לסוג ההכשרה של המטפלים. במידה שישנה חריגה מכך - יפעל משרד הבריאות בנושא".

מצד שני, בתגובה שנכתבה במארס 22' השנה על ידי משרד הבריאות עבור צוות החקיקה של האיגוד המקצועי של המטפלים באמצעות אמנויות, כנגד אותה טענה בדיוק, נמסרו דברים שונים לחלוטין מאלו שנמסרו לנו על ידי משרד הבריאות: "כמו בכל שירות שניתן על ידי קופות החולים ואשר לא קיימת לגביו הסדרה חקיקתית לעניין בעל המקצוע המטפל, קופת החולים היא האחראית על איכות השירות והבקרה של הספקים שאיתם היא מתקשרת, וזאת מתוקף חובתה כנותנת שירותי בריאות. בהתאם לכך, קופות החולים קובעות קריטריונים לצורך העסקת מטפלים, בין היתר גם בתחום זה".

כלומר, עברה כמעט שנה מאז נעשתה פנייה בעניין למשרד הבריאות, אך המחדל לא תוקן. מהי עמדתו האמיתית של משרד הבריאות? שאלה טובה.

תגובת קופת חולים כללית: "השירות ניתן בכללית מושלם על ידי מטפלים עם תואר שני ושנתיים ניסיון. במקרים חריגים בלבד, ולפנים משורת הדין, כאשר קיימת בעיית הנגשה של השירות ניתן החזר מוגבל על הטיפול".

תגובת משה ברדוגו, לוביסט ויועץ בשכר עבור סמינר בית יעקב שרנסקי שרנסקי: "בניגוד לנטען בכתבה ובשידורים שבהם התראיינת, מסלול הלימודים לתרפיה באמצעות אמנויות בבית המורה של סמינר בית יעקב שרנסקי ת"א הינו מקצועי ביותר, נלמדים בו כל הקורסים הנדרשים לתואר, לא פחות ואף יותר מהמסלולים האחרים שקיימים בארץ. הקבלה ללימודים הינה אך ורק לבעלות תואר ראשון, משך הלימודים הינו 3 שנים, כולל יותר מ־1,180 שעות לימודים ו־600 שעות סטאז' והכשרה מעשית, הסטודנטיות נדרשות לעבודות גמר ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, אשר נבדקות על ידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בתחום. ככתוב בחוק, הלימודים והתעודות יהיו בפיקוח אקדמי ובאישור מנכ"ל משרד הבריאות, אשר יאשרו את מסלול ההכשרה כפי שהיה עד שנת 2004 וכנדרש בשאר מקצועות הבריאות. כשהחוק יעבור, יוכלו להיפתח מסלולים נוספים בתנאים הללו במגזר החרדי, באופן מיידי יוכלו להיכנס מאות נשים מקצועיות ומסורות לשוק העבודה וייתנו מזור למאות אלפי ילדים בישראל הזקוקים ומשוועים לטיפולים מקצועיים אלו. אני מודה לקב"ה על הזכות שנפלה בחלקי לסייע בקידום העניין החשוב הזה, ולהיות לעזר לאותן נשים יקרות המקיימות את הוראת גדולי ישראל בכל הנוגע להכשרות המקצועיות".

חרף דבריו של ברדוגו, לא קיבלנו ממנו תשובה לשאלה מדוע הוא מתעלם מהמענה המקצועי שכבר קיים, של למעלה מ־1,500 מטפלות חרדיות באמצעות אמנויות בעלות תואר שני, כולל דוברות יידיש. גם לא קיבלנו ממנו מענה על הטענות החמורות מתוך המערכת שדיווחו על בעיות אתיות ומקצועיות חמורות במסלול של הסמינר שאותו הוא מייצג.

גם לגבי האמירה שלפיה רק הבנות שאותן הוא כביכול מייצג "מקיימות את הוראת גדולי ישראל", אנו יודעים כי רוב הנשים והגברים שהלכו ללמוד במכללות האקדמיות החרדיות עשו זאת בהוראת רבותיהם. "אני קיבלתי אישור מהרב אדלשטיין והרב שטיינמן בזמנו", אמרה לנו מטפלת באמנויות בעלת תואר שני. "למדו איתי במכללה בנות מחסידות גור, מחסידות סלונים ומחסידות בעלז, כולן הלכו למכללות האקדמיות בהוראת רבותיהן", היא אומרת ומוסיפה: "אני מכבדת מי שלא הולכת בהוראת רבותיה ללימודים בפיקוח אקדמי, אך זה לא אומר שהיא חייבת ללמוד דווקא את המקצוע הזה ולסכן בכך את המטופלים".

"אני קיבלתי אישור מגדול הדור שכבר נפטר, וכיום אני רואה את שמו חתום על מודעות נגד ההליכה למוסדות האקדמיים החרדיים", מסר לנו עובד סוציאלי חרדי נוסף.

ובעיקר, אם החומרים הנלמדים במסלול המקביל היו עומדים בדרישות ובפיקוח המל"ג, ובסטנדרטים של משרד הבריאות, כל הסאגה הזאת היתה נמנעת. גם לגבי טענתו של ברדוגו שלפיה תנאי הקבלה הוא תואר ראשון, מדובר בתואר ראשון מקביל ללא פיקוח של המל"ג.

אכן, עד שנת 2004 לא היה צורך בתואר שני אקדמי, אך משרד הבריאות בדק, חקר ומצא שהמענה אינו מקצועי ואינו מספק ולכן החמיר את הסטנדרטים. יתרה מכך, בעקבות החמרת הסטנדרטים לטובת הציבור, מל"ג פתחה בזמנו תוכניות השלמה לאנשי מקצוע המחזיקים בתעודה. ואכן, מטפלים רבים שהחזיקו רק בתעודה השלימו לתואר.

חשוב לציין כי למרות טענתו של ברדוגו, כי תנאי הקבלה הוא תואר ראשון, מדובר בתואר ראשון מקביל לענייני שכר ולא מקביל מבחינה אקדמית.