טיטניק", של התסריטאי/במאי ג'יימס קמרון, סידר לקייט ווינסלט מועמדות לאוסקר, הפך אותה לאחת מכוכבות הקולנוע המפורסמות בעולם והיה לסרט המצליח ביותר בהיסטוריה האנושית. ובכל זאת, במשך שנים השחקנית הבריטית המצוינת הצהירה בראיונות שאף פעם לא תעשה איתו סרט נוסף.
"כמעט טבעתי פעמיים וסבלתי מהיפותרמיה", סיפרה בזמנו על חוויותיה מהצילומים המפרכים. "בכל פעם שמשהו היה משתבש, הוא היה מאבד את זה ומתחיל לצרוח. תצטרכו לשלם לי הרבה מאוד כסף כדי שאסכים לעבוד עם ג'יימס קמרון שוב".
"באמת אמרתי את כל הדברים האלה?" שואלת כעת ווינסלט בחיוך חצי נבוך, כשהיא מתבקשת להסביר מדוע שינתה את דעתה והחליטה לתת לקמרון הזדמנות נוספת. "חלפו כמעט 27 שנים מאז עשינו את 'טיטניק', והייתי מאוד צעירה אז. היה לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד. זה היה הסרט ההוליוודי הראשון שלי. חגגתי יום הולדת 21 על הסט. יותר מחצי חיים הספיקו לחלוף. אנחנו אנשים שונים כיום. האמת היא שלא התלבטתי לרגע כשג'ים התקשר אלי והציע לי להשתתף ב'אווטאר: דרכם של המים'. זה מאוד החמיא לי וריגש אותי שהוא חשב עלי. הסכמתי עוד לפני שקראתי את התסריט".
אחרי "טיטניק" גם אמרת שלא תעשי שוב סרט שמתרחש במים, והסרט הנוכחי מתרחש רובו ככולו בתוך המים.
"טוב, זה דווקא מצחיק, כי תמיד אהבתי את המים. אנחנו חיים ליד האוקיינוס, ואני כל הזמן גולשת ושוחה. גם בתור ילדה, תמיד הייתי הראשונה שקופצת לתוך המים כשיצאנו לחופשה עם המשפחה. כשג'ים אמר לי שהתפקיד שהוא מייעד לי ב'דרכם של המים' יצריך ממני ללמוד צלילה חופשית (צלילה למשך דקות ארוכות ללא בלוני חמצן, י"ק), רק שמחתי עוד יותר".
איך היה לחזור לעבוד עם קמרון שוב אחרי שנים רבות כל כך?
"זה היה שונה לחלוטין. באופן אירוני, 'טיטניק' היה הרבה יותר מסובך וקשה לביצוע עבור השחקנים. למרות כל החידושים הטכנולוגיים והאתגרים הנלווים, שיטת העבודה ב'אווטאר' דווקא משחררת לחלוטין. ג'ים הוא עדיין הגאון שהוא תמיד היה. הוא עדיין מלא תשוקה, אבל הוא נרגע כבן אדם, הוא התרכך. סיגורני וויבר ואני אפילו דיברנו על זה. נולדו לו עוד ילדים, הוא איש משפחה עכשיו. ב'טיטניק' היה הרבה מתח והיה לחץ, אבל סדרת סרטי 'אווטאר' היא הבייבי שלו. הוא מכיר את הדמויות ואת העולם הזה".
"בתוך כך", היא מוסיפה, "ג'ים גם מאמין שבני אדם מסוגלים לעשות דברים על־אנושיים לפעמים. אני לא מכירה עוד מישהו כזה. הוא מאמין שאנחנו יכולים לדחוף את עצמנו רחוק יותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים. אני אוהבת לראות כיצד הוא מעודד אנשים ללכת את המרחק הנוסף הזה, כדי להתנסות במשהו שמפחיד או מרתיע אותם".
מבחן קמרון
"אווטאר: דרכם של המים" נוחת על המסכים לא פחות מ־13 שנה אחרי שהסרט הראשון - אפוס עתידני סוחף ופורץ דרך מבחינה טכנולוגית על התנגשות עצומת ממדים בין בני האדם לבני שבט הנאבי - ריסק את הקופות ברחבי העולם והפך לתופעה תרבותית של ממש. עם תקציב של יותר מ־350 מיליון דולר, מדובר באחד הסרטים היקרים ביותר (והמושקעים ביותר) שהופקו אי פעם. אם יצליח כפי שהסרט הקודם הצליח (2.9 מיליארד דולר בהכנסות גלובליות), קמרון מבטיח לפחות עוד שלושה סרטי המשך (העבודה על "אווטאר 3" כבר כמעט הסתיימה, ו"אווטאר 4" כבר נמצא בצילומים).
אבל הדרך אל פסגת טבלת הסרטים המכניסים ביותר בכל הזמנים רחוקה מלהיות מובטחת. בתי הקולנוע טרם התאוששו מהקורונה, ושירותי הסטרימינג הפורחים גורמים לכך שפחות ופחות אנשים בוחרים לצאת מהסלון שלהם כדי לצפות בסרטים חדשים.
נשאלת גם השאלה: מי בכלל זוכר את "אווטאר"? ברצינות, האם צפיתם בו שוב מתישהו מאז יצא? האם אתם מכירים מישהו שממש אוהב אותו? הוא אמנם עורר מהומה רבה כאשר עלה לאקרנים (ואף החזיר את התלת־ממד לאופנה למשך כמה שנים), אך נדמה שאין לו מעריצים רבים. לעיתים עושה רושם שטביעת הרגל שלו על התרבות הפופולרית מסתכמת בחופן בדיחות שעוסקות בדמיון של בני הנאבי לדרדסים.
קמרון, מצידו, לא נשמע יותר מדי מודאג. אפשר להבין אותו. זו לא הפעם הראשונה שבה הוא נמצא עם הגב לקיר, וגם לא הפעם השנייה. הוא הרי רגיל לכך שכולם מפקפקים בו. הוא הרי רגיל לכך שכולם מנבאים שהוא ייכשל. זה קרה לו כשהוא יצר את "טיטניק". זה קרה לו כשהוא עשה את "אווטאר". כולם זוכרים כיצד זה הסתיים בשני המקרים.
"היו לי ספקות רבים כשהקורונה השתוללה", סיפר הבמאי בן ה־68 למגזין ההוליוודי "וראייטי" על השטיח הכחול, דקות ספורות לפני הפרמיירה העולמית של סרטו החדש. "נאלצנו להפסיק את העבודה למשך שישה חודשים. לא ידענו אם ייוותרו בתי קולנוע שבהם נוכל להציג את הסרט שלנו. אבל החזקנו מעמד. אנשים שוב ממלאים את האולמות. הכל חזר. מכרנו את כל הכרטיסים להקרנות של השבועות הראשונים. אז כן, אפשר להגיד שאני די שמח".
לשחק מתחת למים
העלילה של "אווטאר: דרכם של המים" מחזירה אותנו לירח המיושב והמופלא ויזואלית פנדורה (שנמצא במרחק ארבע שנות אור מכדור הארץ), ומתרחשת יותר מעשור אחרי אירועי הסרט הראשון.
בזמן שחלף, הנחת לשעבר ג'ייק סאלי (סם וורת'ינגטון) ואהובתו בת הנאבי, נייטירי (זואי סלדנה), הספיקו להקים משפחה ולהתרגל לחיים רגועים ונעימים בינות לצמחייה העבותה והעצים הזרחניים. כל זה משתנה באחת כאשר משלחת חדשה מכדור הארץ נוחתת על פנדורה, כדי להמשיך בכרייתו של המינרל הנדיר ורב הערך Unobtanium ("זה שאינו ניתן להשגה", בתרגום חופשי).
כדי לסבך את העניינים עוד יותר, גם קוואריץ' (סטיבן לנג), איש המארינס הקשוח והאכזר שהובס בידי ג'ייק ונייטירי בסופו של הסרט הקודם, חוזר לפנדורה, והוא מעוניין בדבר אחד בלבד: נקמה.
כדי להגן על בני השבט שלהם מפני הכובשים התוקפניים, ג'ייק ונייטירי מחליטים לנטוש את היערות עם ילדיהם ולהסתתר אצל שבט אחר, שחי את חייו בסמוך ובתוך המים. ווינסלט, שמתכבדת להיות השחקנית הבכירה שמצטרפת לאנסמבל, מגלמת את רונאל, בת הזוג האמיצה, הלוחמנית (וההרה) של מנהיג שבט זה.
"ג'ים יודע לכתוב תפקידים לנשים", מחמיאה ווינסלט לקמרון, "הוא מעריץ נשים. הנשים שלו חזקות ומוכשרות ומנהיגות, ויש להן מה לומר. הן מובילות עם הלב, בעלות יושרה ומתעקשות על האמת שלהן. הן לוקחות בעלות על הכוח שלהן, והן גם מאוד חזקות פיזית. מאוד אהבתי את זה שהוא יצר גיבורה נשית שיכולה לעשות את כל מה שצריך, אף שהיא בהיריון. זו הדרך שלו להביע הערכה ליכולות הנשיות. הרי לא מפסיקים לעשות דברים כשנכנסים להיריון. אני עבדתי המון כשהייתי בהיריון. יצאתי להליכות ארוכות, ממש עד שילדתי. עשיתי הרבה דברים פיזיים. אז מאוד הערכתי את זה".
מה עוד את יכולה לספר על הדמות שלך?
"היא ללא ספק המטריארך. היא מנהיגת השבט, והיא תעשה הכל כדי להגן על המשפחה שלה ועל הכפר שלה. היא לא רוצה שהם יהיו מאוימים בשום צורה. היא מסכימה לקבל את ג'ייק ואת נייטירי ואת הילדים שלהם, והיא מסכימה להסתיר אותם. אבל היא חשדנית מאוד, והיא רואה איך הגעתם של האורחים החדשים משפיעה על ההתנהגות של הילדים שלה. פתאום הם כבר לא כל כך מקשיבים לה ומתחילים להסתבך בצרות".
אף שהדמות שהיא מגלמת ממלאת תפקיד משני בסרט, ווינסלט בילתה חודשים ארוכים בהכנה לפני שהגיעה לסט הצילומים. היא למדה את שפת הנאבי, השתלטה על המבטא (תחום שבו היא מתמחה) ועבדה על הדרך שבה הדמות שלה נעה. כמו כן, במהלך ההכנות לצילומים ווינסלט גם הדהימה את כולם, כולל את קמרון, כאשר הצליחה להישאר מתחת למים למשך שבע דקות ורבע, ללא סיוע של בלוני חמצן, וקבעה בכך שיא חדש. השיא הקודם, שעמד על שש דקות וחצי, נקבע בידי לא אחר מטום קרוז במהלך צילומי "משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים".
"זה היה פשוט מדהים", היא נזכרת. "מתִי על זה. עבדתי עם מקצוענים אמיתיים, שעזרו לי למצות את מלוא הפוטנציאל שלי. זה לא משהו שאפשר פשוט לנסות לעשות בבית לבד. דברים יכולים להשתבש באופן איום ונורא אם אתה לא יודע בדיוק מה אתה עושה. אבל מאוד אהבתי את האימונים. אהבתי את החוויה כולה. זה גרם לי להרגיש ביונית, וזה לא משהו שאת מצפה להרגיש בגיל כזה, כשכבר יש לך שלושה ילדים".
"ביום ששברתי את השיא", היא מספרת, "ביקשתי מבעלי לא להגיע כי הייתי לחוצה ולא רציתי שהוא יהיה שם. אבל הוא התגנב פנימה בכל זאת וצילם אותי. רואים אותי עולה מהמים וישר שואלת 'אני מתה? מתִי?' כי ככה זה מרגיש כשאתה נמצא מתחת למים כל כך הרבה דקות. ישר רציתי לדעת כמה זמן הצלחתי להישאר למטה, ולא האמנתי כשאמרו לי. הדבר הראשון שרציתי לעשות זה להתקשר לסט כדי ליידע את ג'ים".
"קייט היא שדה אמיתית", אמר קמרון לאחרונה, "גם היא לא ידעה שהיא מסוגלת לזה, אבל מכיוון שהיא משקיעה המון בשלב ההכנות היא נאחזה בצלילה החופשית כמשהו שיעזור לה לפתח את הדמות שלה. כדי לצלם חלק מהסצנות שלה היא היתה צריכה להגיע למצב שבו היא רגועה לחלוטין מתחת למים, ובסוף התברר שזה הדבר הכי טבעי עבורה. אני חושב שהיא היתה צריכה להוכיח משהו לעצמה. אני כמובן לא גובה ממנה תשלום נוסף על הרגע הטיפולי שהיא חוותה כשהיא הצליחה לא לנשום למשך שבע דקות ורבע, והפכה למלכה התת־ימית".
"הצילומים מתחת למים מתרחשים בבריכות ענקיות ומאוד עמוקות והם מצריכים המון מאמץ כי צריך לנקות את הראש מכל הדברים האחרים", מספרת ווינסלט, "מובן שהכל קורה הרבה יותר באיטיות. הגוף לא זז במהירות שבה אתה רוצה שהוא יזוז, בייחוד אם מצלמים סצנת קרב".
"כשאנחנו מסיימים בית ספר", היא מוסיפה, "אנחנו חושבים שימי הלמידה שלנו מאחורינו, שלא נלמד עוד הרבה דברים חדשים כמבוגרים. אז לקבל הזדמנות כזאת זה משהו שתמיד מלהיב אותי. התהליך הזה של ללמוד, של להרגיש את השינוי הגופני שמתרחש בך, שמאפשר לך לעצור את הנשימה ליותר ויותר זמן - אני מתה על זה".
בדרך שלה
לאחר כמה שנים שבהן קצת נעלמה מהנוף, ווינסלט נמצאת כרגע בעיצומה של תקופה מעולה. השחקנית בת ה־47, שכבר הספיקה להיות מועמדת לאוסקר שבע פעמים (ולזכות פעם אחת, על תפקידה בסרט "נער קריאה"), מככבת בשלל פרויקטים מדוברים, על המסך הגדול והקטן, וקוצרת שבחים מקיר לקיר.
בשנה שעברה היא קטפה אמי על תפקידה כבלשית השתיינית מר שיהאן בסדרת המתח המומלצת "הסודות של איסטאון", ששודרה ב־HBO, וכיכבה לצד הכוכבת הצעירה סירשה רונאן ("נשים קטנות") בדרמה התקופתית הלסבית "אמונייט".
נוסף על כך, ממש לאחרונה היא גם הופיעה לצד בתה בת ה־22, מיה טריפלטון, בפרק של סדרת האנתולוגיה הבריטית "...I Am", שעסק בהתמכרות לרשתות חברתיות. אל מפגש העיתונאים לכבוד "אווטאר: דרכם של המים" ווינסלט מגיעה היישר מהסט של הדרמה הביוגרפית "לי", שבה היא מגלמת את צלמת המלחמות לי מילר, ושאותה היא גם מפיקה.
לצד כל אלה, בשנים האחרונות ווינסלט גם הצליחה לחזק את מעמדה כאייקון פמיניסטי. היא מתנגדת כבר שנים לכך שצילומיה יעברו טיפול בפוטושופ, וב"הסודות של איסטאון" היא הגדילה לעשות והתעקשה על כך שדמותה תוצג תמיד במלוא תשישותה, ללא איפור וללא פילטרים.
"אני רוצה לחשוב שהסיבה שאנשים התחברו כל כך לדמותה של מר", אמרה ל"ניו יורק טיימס", "נובעת מכך שאני משחקת אותה כאישה בגיל העמידה. הגוף שלה והפנים שלה משקפים את הגיל שלה ואת מה שהיא עברה בחיים. אני חושבת שזה דבר שחסר בימינו".
ווינסלט נשואה בשלישית, ויש לה שלושה ילדים (משלושה אבות שונים). אחרי ההצלחה הגדולה של "טיטניק" היא נמנעה בכוונה מעשיית סרטים גדולים. "איבדתי את הפרטיות שלי בן־לילה והרגשתי חשופה", סיפרה בעבר. "החלטתי לקחת צעד אחורה. חשבתי שאולי המקצוע הזה לא מתאים לי, אבל תמיד היה לי נוח לעשות סרטים קטנים".
היא אוהבת לגוון בבחירותיה, והיא לא נוהגת לחזור על עצמה. לראיה, שיתוף הפעולה הנוכחי שלה עם קמרון הוא הפעם הראשונה בקריירה שלה שבה היא עובדת בשנית עם אותו הבמאי. כשאני אומר לה את זה, גם היא לא מאמינה שזה נכון. מצחיק לראות אותה מריצה את כל הקריירה שלה בראש במשך כמה שניות, עד שהיא מסיימת ואומרת לי שאני צודק.
נהנית לתת עצות לצעירים
התפקידים האהובים עליה הם אלה שדורשים ממנה ללמוד דברים חדשים. כך, למשל, היא מציינת לטובה דווקא את "סטיב ג'ובס", סרטו המושמץ של דני בויל, שבמהלך צילומיו נאלצה לבצע סצנות מורכבות וארוכות בטייק אחד. את התפקיד בסדרת המד"ב לנוער "מפוצלים", שהוא הבחירה המסחרית ביותר בפילמוגרפיה שלה, בחרה רק מפני שהתחשק לה לגלם נבל. הרי אם רק היתה רוצה בכך, יכלה להצטרף מזמן לאחד היקומים הקולנועיים.
"אני לא עושה הרבה שוברי קופות", היא מודה, "זה נכון. ככה הקריירה שלי נראית. יש לי מזל גדול שהצלחתי לנווט את הדרך שלי בצורה כזאת ושמצאתי את ההזדמנויות שאפשרו לי ללכת בדרך שרציתי ללכת, כי ככה אני יכולה לרחף לי בין סרטים קטנים לתפקידים בטלוויזיה, לסרטים גדולים יותר, לתפקידי משנה. אני פשוט אוהבת לשחק. אני גם לא בהכרח בררנית בנוגע לז'אנר או לנושא, כל עוד מדובר בתפקיד שאני יכולה להביא בו משהו מעצמי ושזה יהיה משהו שיכול להיות לי אכפת ממנו".
חוסר הפחד שמאפיין את בחירת התפקידים של ווינסלט ואת המחויבות המוחלטת לדמויות שהיא מגלמת היה נוכח כבר בסרטה הראשון, "יצורים שמימיים", של פיטר ג'קסון, שבו גילמה טינאייג'רית שעוזרת לחברתה לרצוח את אמה. מייד לאחר מכן עשתה תפקיד משנה ב"על תבונה ורגישות" של אנג לי, וזכתה במועמדות ראשונה לאוסקר. אמה תומפסון, שכיכבה לצידה, התרשמה ממנה עמוקות, סיפקה לה טיפים רבים והחליטה לקחת אותה תחת חסותה. כיום ווינסלט מקפידה להעביר את הטיפים האלה הלאה לשחקנים הצעירים שמופיעים לצידה.
"זו הסיבה שאני אוהבת לעבוד עם ילדים", היא אומרת. "ב'דרכם של המים' היו הרבה שחקנים צעירים, וכל כך כיף לראות איך הם נדהמים מהתהליך. כל כך כיף לשמוע את השאלות שלהם ולהיות בעמדה שבה אני יכולה לחלוק איתם את הטיפים שלמדתי לאורך הדרך. אני שמחה שאני יכולה לעזור להם לעשות את זה. ג'ים גם עודד את זה מאוד, הוא אוהב לראות את זה. סביבת העבודה היתה רגועה, וזה עזר לילדים להרגיש בטוחים בעצמם".
מאיפה מגיעה הנטייה המתמדת הזאת לדחוף את עצמך לקצה?
"אני לא חושבת שאני דוחפת את עצמי לקצה. הבעל שלי עושה את זה, וזה תמיד מעצבן אותי. אבל אני לא חושבת שאני קיצונית, אני דווקא די זהירה. אני לא עושה סקי, לדוגמה. לא למדתי לעשות סקי כשהייתי ילדה, כי למשפחה שלי לא היה כסף לזה, ואז כשהייתי בת 25 הפכתי לאמא והייתי צריכה להיות אחראית יותר, וגם גידלתי את הבת שלי לבד לפרק זמן מה, אז החלטתי לא לעשות דברים מסוכנים. והנה, ממש לאחרונה החלטתי שאני כבר לא אלמד לעשות סקי, כי אני לא רוצה להיות במצב שאני יכולה להיפצע. אני דווקא דואגת לעצמי מאוד. אז אני לא חושבת שאני חסרת פחד. ממש לא... אבל אני כן אמיצה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו