"שאלתי את עצמי: איך עוד לא עשו עליה סרט?"

ב־2014, קייט וינסלט רכשה במכירה פומבית שולחן אוכל שהיה שייך פעם לצלמת המלחמות האגדית לי מילר, ובאופן אינטואיטיבי החליטה שהיא חייבת לגלם את מילר בסרט. כעת, עשור אחר כך, עם יציאתה של "מבעד לעדשה", הדרמה הביוגרפית החדשה בכיכובה ובהפקתה של השחקנית זוכת האוסקר - זה סוף־סוף קורה.

"ישבתי ליד השולחן הזה, שהיה שייך למילר", נזכרת וינסלט בת ה־49 במהלך כיתת אמן שמתקיימת במסגרת פסטיבל הקולנוע של ציריך, לכבוד עליית הסרט לאקרנים. "דמיינתי כיצד לי והחברים הבוהמיינים שלה אכלו, שתו ונהנו סביבו, ותוך כדי כך שאלתי את עצמי: איך יכול להיות שאף פעם לא עשו עליה סרט עלילתי? מייד התחלתי לבדוק את עניין הזכויות".

וינסלט כבר הספיקה לגלם עשרות תפקידים במהלך הקריירה העשירה והמפוארת שלה. בין השאר, היא כיכבה בלהיטים קולנועיים אהובים כמו "טיטאניק", "שמש נצחית בראש צלול" ו"על תבונה ורגישות", ולאחרונה גם צצה על המסך הקטן בסדרות מדוברות כמו "הסודות של איסטאון" ו"המשטר". אך כששומעים באיזו תשוקה ובאיזה להט היא מדברת על סרטה החדש - שכבר הספיק לארגן לה מועמדות לפרס גלובוס הזהב (ושגם צפוי לסדר לה מועמדות שמינית לאוסקר) - מבינים מייד שזהו לא סתם עוד פרויקט עבורה. הפעם היא מושקעת בתפקיד באופן אישי.

"הרגשתי שאני פשוט מוכרחה לעשות את הסרט הזה", היא מספרת. "רציתי להגדיר מחדש את האופן שבו העולם רואה את לי מילר. רציתי שהקהל יפגוש אותה בתנאים שלה. שיראו אותה כפי שהיא היתה באמת. היא הרי הגדירה מחדש את הפמיניזם. היא עשתה את מה שכולנו עושות כיום, אבל הרבה־הרבה לפנינו, כשזה עוד לא היה מובן מאליו.

"בתחילת דרכה, בטרם החלה לצלם, לי היתה דוגמנית ונערת שער. היא היתה מוזה עבור האמנים הסוריאליסטיים. התקופה הזאת מגיעה עם דעות קדומות מסוג מסוים, אבל לא רציתי שהיא תקוטלג כך עד סוף ימיה. היא היתה אישה מופלאה שכל הזמן נעה קדימה, שכל הזמן המציאה את עצמה מחדש. אני מקווה שהסרט הזה יראה לאנשים את אופייה האמיתי".

"מבעד לעדשה", שאותו ביימה צלמת הקולנוע הוותיקה והמוערכת אלן קוראס, מתמקד בעשר שנים סוערות במיוחד בחייה של מילר, שבמהלכן היא סיקרה את אירועי מלחמת העולם השנייה באירופה בשליחות המגזין "ווג". עם זאת, וינסלט מבקשת להדגיש ש"זהו לא סרט על מלחמה - זהו סרט על אישה".

הקומיקאי האהוב אנדי סמברג ("ברוקלין תשע־תשע"), בתפקיד משנה רציני ודרמטי לשם שינוי, מגלם את דיוויד שרמן, צלם של המגזין "לייף" שמתלווה לחלק ממשימותיה של מילר, שבין השאר כללו גיחות תכופות ומאוד מסוכנות לחזית, טבילה ידועה לשמצה באמבט הפרטי של היטלר במינכן (שהפכה לצילום איקוני), וכניסה למחנות הריכוז דכאו ובוכנוואלד זמן קצר לאחר ששוחררו.

כוח־העל

"היה לי ברור שאי אפשר לעשות סרט ביוגרפי רגיל על מילר", אומרת וינסלט. "החלטנו להתמקד בעשור הכי משמעותי בחייה. היא השתנתה המון במהלך התקופה הזאת. הצילום שלה כל כך ייחודי. קודם כל, משום שהיא אישה, אבל גם משום שהיא בחרה לצלם נושאים אחרים מאשר הצלמים הגברים.

"היא הסתכלה בין החריצים והציצה מאחורי הווילון. התמונות שלה סיפרו את הסיפורים של הקורבנות, של הנשים ושל הילדים. היא וידאה שהסיפורים שלהם לא יישכחו. היתה לה האפשרות הנדירה לראות אנשים כפי שהם. זה היה כוח־העל שלה. בגלל זה הצילומים שלה כל כך חשובים ורבי־עוצמה".

באשר לזמן הרב שנדרש כדי להביא את הפרויקט למסך, וינסלט אומרת: "לפעמים הדברים האלה מתארכים. אין ספק שהיה מדובר במאבק רצוף אתגרים, אבל אני מאמינה שכשיש משהו שחשים תשוקה כלפיו - פשוט צריכים להמשיך.

"לא הגישו לנו שום דבר על מגש", היא מספרת, "נפגשתי עם משקיעים פוטנציאליים, ברובם גברים, שפשוט לא הבינו על מה הסרט. אחד מהם אפילו שאל אותי 'למה שאחבב את האישה הזאת בכלל?'.

אני עדיין לא מאמינה שהסרט באמת נעשה ושהמסע סוף־סוף הגיע לסיומו. ניסיתי לגרום לפרויקט הזה לקרות במשך תקופה כל כך ארוכה. עכשיו אני חשה גאווה, וזה דבר שחשוב להכיר בו ולהיות מודעים אליו. אנחנו נוטות לשכוח לעצור לרגע ולהגיד לעצמנו 'אני ממש גאה בעצמי'. במיוחד אנו, הנשים".