.
לא אובייקטיבית
אשתדל לכתוב באובייקטיביות ככל יכולתי. אני לא יכולה לחשוב עליו רק במושגים עובדתיים, כי אני אוהבת אותו. כשהתיישבתי לכתוב את הטור, ניסיתי להיזכר בגברים בתקשורת המעיזים לפרוץ את תבנית ה"גבר גבר", גברים שהם סטרייטים ונחשבים מצליחים לפי אמות המידה החברתיות (למה רק גברים סטרייטים? כי השאר מלכתחילה לא יתקבלו למועדון המפוקפק של הגברים הרעילים).
שאלתי גם את עורך הטור אם הוא מצליח לחשוב על עוד גברים שמאתגרים את הסטריאוטיפ. הוא ענה לי: "ליאון די ייחודי בנוף הישראלי, תכלס". אני מדברת לא פעם על נשים מפורסמות שפועלות לנפץ את ייצוגי הנשים המיושנים והמגבילים. אם נסתכל אל המקבילה הגברית, המצב די עגום. בכל זאת הצלחתי למנות מעט גברים המאתגרים את המודל.
שוברים מוסכמות
שחר חסון הוא בעיניי אחד האנשים המיוחדים והחדים במדינה. הייתי בהופעה שלו לפני כמה שבועות, ומעבר לזה שהוא מצחיק ממש, יותר מכל ריגש אותי איך דרך הצחוקים הוא מאתגר את הנרטיב הגברי ולא חושש לשתף את חוסר שביעות הרצון שלו מחלקים בגופו. שיח על דימוי גוף אינו לגיטימי במודל של גבריות רעילה. היה רגע נוגע בהופעה, שבו שחר שיתף שרק לאחרונה הצליח לומר לאבא שלו שהוא אוהב אותו. זה לא מובן מאליו שגבר מפורסם ומצליח ידבר בכנות על הקושי שיש ביחסים בין אב לבן, ועל כך שלא לימדו אותו לדבר את הרגשות שלו. שחר גם מספר על חיי המין שלו באופן מלא כנות, שמנפץ את מודל הגבריות הרעילה. אבל בשביל לשמוע את זה תצטרכו ללכת להופעה.
בן־אל תבורי, למשל, אולי תופתעו שהוא ברשימה (אני לא רוצה לדון בהתנהגויותיו שפורסמו בפומבי, אלא בסגנון הלבוש שלו בלבד), אבל העובדה שהוא בוחר ללבוש חצאית ופאייטים - זה לא מובן מאליו בחברה שלנו, להיות גבר שמביע את טעמו בלבוש אקסטרווגנטי. זה שמור לנשים ולגברים הומוסקסואלים, על פי הגבריות הרעילה. בן־אל חוטף על כך תגובות מקניטות ומגחיכות. לפי המודל הסטריאוטיפי, גברים בתקשורת אמורים ללבוש טי־שירט או חליפה, ולא להתעסק ב"הבלים" כמו אופנה.
גם אסף אמדורסקי חורג מהתבנית ה"גברית" בלבוש. ובכלל, יש לו אומץ להביע דעות לא קונבנציונליות. אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם אישה היתה מעיזה לדבר באותו אופן בזמן צפיית שיא. דיבור עוקצני של נשים מקבל תגובות קשות הרבה יותר מאשר אצל גברים. כשאני מדברת על אמדורסקי ובן־אל תבורי, אני מציינת אותם כי הם פורצים את המודל הגברי בישראל. אז נכון, הם לא יופיעו בשמלת ערב ובלק צבעוני משוח על הציפורניים כמו הארי סטיילס, אבל צריך לזכור שאנחנו חיים במדינה דתית ומסורתית ברובה.
אבל לפני כולם נמצא דיוויד בואי, המלך הבלתי מעורער. בסרט הנפלא שיצא לאחרונה על חייו, ניתן לצפות בראיונות שנערכו בתקשורת הבריטית בתחילת דרכו של בואי וללמוד על האופן הלגלגני והמזלזל שבו התייחסו ללבושו ולהופעתו החיצונית לפני שנחל הצלחה כלכלית וזכה לפרסום עולמי. כשאתה נעשה כה חזק לפי המודל הגברי, אף אחד כבר לא יעז ללעוג לך.
תג מחיר
בואו נדבר על המחיר שגובה הלחץ "להיות גבר גבר". כשנער נדרש להפגין רק כוח וסמכותנות, ולא לגלות שהוא נעלב או מקנא או צריך עזרה - הוא לא יוכל להתפתח כאדם בעל עושר של חוויות ורגשות. גבר כזה נידון לכלא של יחסים שטחיים עם העולם. ההצגה הגברית הזו נקראת "גבריות רעילה" - התנהגות שיש בה תוקפנות פיזית או מילולית, חוסר יכולת להודות בחולשות, אדישות וכמובן מיזוגיניה, הומופוביה וטרנספוביה.
גברים שמאמצים גבריות רעילה נוטים להעיר הערות מיניות או לספר בדיחות סקסיסטיות ("יאללה, מה את נעלבת? צוחקים איתך") ולפלוש למרחב של נשים במרחב הציבורי בכוח, בדיבורים ובמעשים.
גברים שלוקים בגבריות רעילה יקטינו וישפילו גם גברים אחרים שמערערים את הביטחון הנמוך שלהם ממילא. גברים שאינם סטרייטים וגברים סטרייטים בעלי התנהגות עדינה או רגישה - יהיו שק חבטות להתנהגות התוקפנית של גבריות רעילה.
גם הגברים משלמים
על פי איגוד הפסיכולוגים האמריקני, הוכח כי התאמה לאידיאולוגיה גברית סטריאוטיפית משפיעה לרעה על בריאותם הפיזית והנפשית של גברים, וכן מגבילה את ההתפתחות הפסיכולוגית וחושפת אותם לסכנות של דיכאון, חרדה והתמכרויות לאלכוהול, להימורים, למין ולסמים. בגלל שהמחיר שגובה הגבריות הרעילה עצמה קצת פחות מדובר, רבים מאמינים שמשתלם לצמצם את עצמם ולזייף קשיחות ואטימות, מאשר להסתכן בהשפלה.
לכל גבר יש סיפור
לכל גבר שאני מכירה יש יותר מסיפור אחד על האופן שבו הושפל ונפגע על ידי גבריות רעילה שהופגנה, אם על ידי אבא או סבא או אח גדול, אם מידי ילד שהיה חזק יותר חברתית או פיזית, אם בצבא או במקום העבודה. אצל רבים מהגברים הסיפורים האלו מודחקים ומוסתרים, אבל לא נשכחים: הם הנורות האדומות הפנימיות שמזהירות אותם מלהביע חולשה או רגש, כי הם חוו על בשרם מה קורה כשהם הופכים לקורבנות של הגבריות הרעילה.
אז ככה זה וזהו זה?
גבריות רעילה אינה טבעית או מולדת. אנחנו יונקים אותה מהמודלים הגבריים במשפחה, בחברה ובתקשורת. דמיינו ילד קטן שמתבונן בגברים בסביבתו, על בני המשפחה ועל גיבורי הסרטים והסיפורים. זו הדרך שבה מתעצבת ההתנהגות. כך אנחנו לומדים, לא רק בילדות, איך כדאי להתנהג כדי להתקדם ולהצליח.
מה לומד הילד הזה? הוא נחשף לגברים שנוהגים בתוקפנות, אבל סולחים להם על כך כי הם מרוויחים הרבה כסף. הם רואים מי המודלים הגבריים שמקבלים הכי הרבה כבוד, ולא רק זאת, הם מגלים שהחברה כמעט לא מענישה את מי שחזק ואת מי ששולט במשפחה, בממלכה, בכיתה. ייצוגי נשים וגברים בתקשורת נחקרים רבות. אחד המחקרים, לדוגמה, מצא שאחת האמירות הכי מעליבות כלפי נער בסדרות היא "אתה משחק בכדור כמו ילדה". השוואת גברים לנשים היא העלבון האולטימטיבי בכל מקום שאליו תפנו.
התקשורת אכן משקרת לכם
משחקי המחשב שהילדים משחקים בהם, הסדרות ואפילו הסרטים המצוירים רוויים בגבריות רעילה. כשמנתחים באופן מחקרי את התיאורים של תפקידי המגדר במדיה, עולים הנתונים הבאים: גיבורים גבריים מוצגים כדומיננטיים, כוחניים, בעלי אינטליגנציה רגשית נמוכה, גבוהים, אתלטיים ושריריים, ואילו גיבורות נשיות חיוביות מוצגות ככנועות, רגשיות ונדיבות שפועלות למען האחר, מפגינות צניעות ולא דורשות דבר לעצמן. והן כמובן רזות, צעירות ומחייכות. גיבורות נשיות שליליות מוצגות כשתלטניות, כבעלות מראה חיצוני לא אטרקטיבי, והן בדרך כלל יחיו בגפן ללא זוגיות.
כשמתבגרים צופים במסרים הסטריאוטיפיים המגדריים על המסך, הם לומדים מהגיבורים איך להתנהג אל נערה בדייט, איך להגיב לחבר שבוכה ואיך להתקדם בעבודה.
שים חצאית ושב בשקט
גבריות רעילה מובילה להתנהגות אלימה - גם ואולי במיוחד ברשתות החברתיות. ליאון סופג הרבה ממנה, למשל כשסיפר בראיון שחווה קושי לקבל את העובדה שאשתו מרוויחה יותר. ליאון מספר בכנות בראיונות שהוא גדל בבית פטריארכלי, ועל הניסיונות והקשיים לתלוש מעצמו את הדפוסים שספג מהחברה ומהסביבה. לאחרונה העלה פוסט ושיתף שזו הפעם הראשונה שהוא נשאר בבית כשאחת מהבנות חולה, ושהוא גאה בעצמו על שניפץ את הדפוס האוטומטי בזוגיות, שלפיו זו האחריות שלי לטפל בבנות כשהן חולות. כל מי שחושב לעצמו, "נו, מה הביג דיל, זה ברור שהוא אמור להיות שותף מלא, מה מיוחד בזה" - מוזמן לקרוא דגימה חלקית מהתגובות:
"הוא כמו פודל", "שים חצאית ושב בשקט, יא שפחה של פאולה", "סנג'ר של הבית", "סמרטוטון", "נראה לי שבבית הוא עושה קולות של שטיח".
ניסוי מחשבתי
בואו נשחק משחק: נגיד שזה היה נכון, ובאמת ליאון הוא גבר חלש וחסר אונים שנמצא במערכת יחסים מתעללת עם אישה שתלטנית, מכשפה, שמחזיקה אותו בכוח בתוך הזוגיות. נגיד שזה נכון, זורמת איתכם בשביל הניסוי המחשבתי.
יש לי כמה שאלות אל הגברים והנשים שכתבו את התגובות המקסימות האלה:
1. נגיד שזו היתה אמת. נגיד שהייתי אישה אלימה וליאון היה הקורבן: האם חולשה של אדם היא סיבה להקניט אותו? לצחוק עליו? אם כותבי התגובות אכן מאמינים שליאון הוא קורבן של קשר חולני, למה אתם תוקפים אותו? האם חולשה היא סיבה ללגלג? מי לימד אתכם לתקוף אדם כשאתם חושבים שהוא במצוקה?
התשובה: זהו בדיוק מודל הגבריות הרעילה, שלפיו גברים חלשים הם שק האיגרוף של הגברים ה"חזקים". מגיל ילדות בנים צוחקים על חבר שנעלב ואומרים "יא קוקסינל", "יא הומו", "יא נקבה". כך אתה לומד שמי שחלש - חוטף.
2. נגיד שליאון שבוי בקשר עם אישה מתעללת (שזו אני): האם הייתם כותבים לאישה שנמצאת במערכת יחסים מתעללת את התגובות הנוראיות האלה? נסו לברר למה אתם מרשים לעצמכם לכתוב כך לגבר.
התשובה: כשאישה היא המובלת, הצייתנית והכנועה בתוך מערכת יחסים, זו שמתעללים בה, היא לא מעוררת את זעמם של בעלי התפיסה הרעילה בנוגע ליחסי כוח בין גברים לנשים.
3. האם הייתם כותבים לאישה שמפרסמת פוסט שמתגאה בכך שבחרה להישאר עם הילדה החולה בבית בזמן שבעלה הלך לעבודה "את סנג'רית של הבית", "סמרטוטה", "את כמו פודל"?
התשובה: ברור שלא. כי לפי הגבריות הרעילה, אישה ממילא אמורה להישאר עם הילדים כשהם חולים. לפי מודל הגבריות הרעילה, את יכולה להתגאות באימהות שלך ובכך שאת מטפלת בבית. רק "אל תהפכי את הגבר לסנג'ר שלך".
אז מה עושים?
כדי להילחם בגבריות רעילה, יש להציג גבריות בריאה. נכון, לתקשורת יש אחריות להעביר מסר שאין דרך "נכונה" להיות גבר או אישה. אבל עזבו אתכם, אל תטילו על נטפליקס את האחריות לבריאות שלכם ושל הילדים שלכם. הראו להם דוגמה אישית בבית איך מתנהג גבר אמיתי וראוי. דברו איתם על הדימויים הבעייתיים שהם רואים. אל תקניטו ותדברו רעות על גברים המעיזים למרוד במודל. גבריות רעילה היא התנהגות נלמדת, העוברת מדור לדור - אנחנו יכולים לעצור אותה.
אחיותיי הנשים, אל תיתנו יד לאמירות כמו "גבר לא מחליף חיתולים" או "למה הוא תמיד מגיע לאסיפת ההורים, אין לילדים אמא?" הגיע הזמן להשמיד את הביטוי "הוא עוזר בבית".
הדרך לייצר מודל חדש היא ללמוד לפתח חשיבה ביקורתית כלפי מה שמלמדים אותנו, ובעיקר להסכים להרגיש את כל הרגשות.
עשה לי את זה:
הספר של הפסיכולוג אמנון טולידאנו "מגבריות לחירות" תפס אותי מהרגע הראשון. הוא מתאר בשפה קולחת ונגישה את השינויים שחלים במאזן הכוחות המגדרי, ומתאר באופן אותנטי את המלכוד שחשים גברים רבים.
הספר מנסה למצוא דרך וכלים אל גבריות חדשה, שתשחרר את הנשים והגברים מעול הגבריות הסטריאוטיפית ומהמחירים שלה.
Info@paulanatural.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו