נטע ריבקין ביקשה השבוע רק דבר אחד: שקט. להתנתק מהסערה הגדולה שנחתה פתאום על עולם ההתעמלות האמנותית בישראל ולהתרכז בדבר הכי חשוב עכשיו מבחינתה: להיות בכושר השיא שלה לקראת האולימפיאדה בריו, שתיפתח בעוד שבועיים.
"אני רוצה שיהיה לי ולאלה שקט נפשי להתכונן לריו, אבל המצב בענף ממש לא שקט כרגע", אומרת המתעמלת האמנותית הבכירה של ישראל. "יש לנו הרבה בלאגן. אנחנו מנסות להתנתק מהכל ולהתמקד באימונים שלי".
הכל התחיל בשבוע שעבר, כשנטען שאירה ויגדורצ'יק, אחת המאמנות של נבחרת ההתעמלות האמנותית, בעטה במתעמלת בתחרות בקאזאן שברוסיה. ויגדורצ'יק ידועה בקו הנוקשה שהיא מכתיבה באימונים, אבל יכולה גם להתגאות בשלוש המדליות שהשיגה הנבחרת באליפות אירופה שנערכה בחולון בחודש שעבר, ובהן זהב היסטורי בתרגיל החישוקים והאלות.
הורי המתעמלות דרשו מיו"ר איגוד ההתעמלות, אופיר פינס, להדיח את ויגדורצ'יק, והשמיעו טענות קשות לגבי התנהגותה כלפי הבנות. מקורביה של המאמנת הכחישו את ההאשמות נגדה ויצאו לקרב על שמה הטוב. ועדה ציבורית שהקימה הנהלת האיגוד, בראשות השופטת בדימוס נילי ארד, קבעה השבוע שוויגדורצ'יק תצא עם הנבחרת לריו, אך מאמנות אחרות יעבדו עם המתעמלות - ובהן אלה סמופלוב, המאמנת האישית של ריבקין, שעליה נטען בעבר שחתרה תחת ויגדורצ'יק (טענה שהיא הכחישה מכל וכל). עוד נקבע שהספורטאי אלכס אברבוך יצטרף לנבחרת כמלווה מטעם הוועדה באימונים ובתחרויות.
ריבקין, המתעמלת האמנותית היחידה של ישראל בתחרות היחידים, טסה ביום שלישי לתחרות גביע העולם עם המאמנת שלה, כמתוכנן.
"אעשה הכל כדי להצליח שם ולהגיע לברזיל שקטה ורגועה", היא אומרת. "קראתי השבוע בכל מיני אתרים המצאה מטורפת עלי, שאני פצועה, לא כשירה ולא יכולה או לא רוצה לנסוע לריו. לא היה ולא נברא, זה הכל בגלל המלחמות המטורפות האלה בענף.
"אני מרגישה מצוין, כשירה לגמרי והכל בסדר גמור. אני מתכוונת ללכת בריו עד הסוף, אין תירוצים".
את בקשר עם בנות הנבחרת?
"אני מתאמנת איתן באותו אולם ונמצאת איתן בקשר טוב, עוזרת להן ככל שאני יכולה ונותנת להן עצות מהידע שלי. לאירה אין לי קשר. המאמנת שלי מגיל 5 היא אלה, שעושה עבורי הכל, נותנת לי מעל ומעבר. יש לי עוד אנשי צוות שמאמנים אותי בכוריאוגרפיה ובשלל דברים שקשורים להופעה שלי. אני נזהרת לא להיכנס לבלאגן הזה בענף".
מה הסיכויים שלך למדליה?
"ברור לי שאני יכולה להגיע לזה, אבל כשאני עולה למשטח אני לא חושבת על מדליה. אני תמיד דורשת מעצמי 150 אחוז ומצפה להופעה טובה, שאהיה מרוצה מעצמי. אני מרגישה אחריות גדולה ויודעת שיש ציפיות ממני, זה לא מפחיד אותי. זה משהו שאני יודעת להתמודד איתו. המתח הגדול הוא להצליח במוקדמות ולהגיע לגמר. בגמר יהיו עשר מתעמלות חזקות מאוד, וכל אחת יכולה להגיע למדליה ביום נתון".
את יכולה להגיע עד הזהב?
"כן. כל ספורטאי שמגיע לרמה הזאת יגיד לך שהמטרה היא מדליה, ובטח שיש מחשבות גם על הזהב. אני מתאמנת עשר שעות ביום, עושה הכל כדי להצליח ואין סיבה שזה לא יקרה לי בריו. אני לא ניגשת לשום תחרות בתחושה לא טובה, בפחד מכישלון. אני מדברת עם עצמי ואומרת - את חזקה, את בכושר מצוין. גם הצוות שלי, המאמנות שלי, כולם מדברים באותה השפה. אנחנו חושבים חיובי, לא שלילי".
אם לא תזכי בכלום זה יהיה כישלון?
"אני לא חושבת. הצמרת העולמית של המתעמלות האמנותיות מורכבת מספורטאיות מעולות, והתחרות תהיה קשה".
• • •
ריבקין בת 25, גיל לא צעיר למתעמלת אמנותית, וזאת תהיה האולימפיאדה השלישית שלה, דבר חריג בענף. לפני שבוע וחצי היא גם הגשימה חלום ילדות: לצעוד עם דגל ישראל בראש המשלחת הישראלית בטקס הפתיחה של האולימפיאדה.
"פתאום קיבלתי טלפון מגילי לוסטיג (מנכ"ל הוועד האולימפי הישראלי; ע"נ)", היא אומרת בעיניים בורקות. "ברגע הראשון לא האמנתי. הודיתי לו והייתי בהיי, זאת זכות גדולה בשבילי, כבוד אדיר. אין מאושרת ממני.
"בילדותי, כשהייתי צופה בטקסי הפתיחה של האולימפיאדות בטלוויזיה, תמיד אמרתי לעצמי, הלוואי שאהיה שם פעם בתור ספורטאית ואשא את דגל ישראל. עכשיו אני הולכת לעשות את זה! יהיה לי מה לספר לנכדים שלי".
בגמר אליפות אירופה 2015. "אני תמיד דורשת מעצמי 150 אחוז" // צילום: אי.אף.פי
באולימפיאדת לונדון 2012, הספורטאים הישראלים לא זכו אפילו במדליה אחת. ריבקין הצילה מעט את כבודה של המשלחת כשהצליחה לעלות לגמר ולסיים במקום השביעי. בזכות ההישג הזה, היא נשאה את דגל ישראל בטקס הסיום.
"באמת היתה לי הופעה טובה מאוד בלונדון. אני חושבת שהמשלחת שלנו הפעם איכותית יותר מזו שהיתה בלונדון. יש לנו ספורטאים מצוינים בג'ודו, שזכו בלא מעט תארים ומדליות בשנים האחרונות, יש לנו את המתאבקת אילנה קרטיש, את שטילוב בהתעמלות, את צוברי בשיט, ויש גם שחיינים טובים. אולי שכחתי עוד כאלה שיכולים ללכת עד הסוף.
"היה לנו גיבושון לכל חברי הסגל האולימפי, שבו דיברנו ועודדנו אחד את השני. כל אחד עסוק בהכנות שלו אבל אולי נפתח קבוצת ווטסאפ באולימפיאדה, וכך נוכל לתקשר. אני מקווה ומאמינה שנביא לישראל הישגים יפים והרבה כבוד".
סדר היום שלה תובעני מאוד. "הבית השני שלי נמצא באולם ההתעמלות בהדר יוסף", היא אומרת. "בבוקר אני מתאמנת ארבע שעות ברציפות, עושה תרגילים בכדור, חישוק, אלות וסרט, ואז יש לי מנוחה של שעה וחצי. אני נשארת במתחם האימונים, מקבלת טיפולי פיזיותרפיה ועיסויים, וכמובן אוכלת צהריים.
"ואז יש לי שוב אימון של ארבע שעות. אני מגיעה הביתה רק בסביבות שמונה בערב. יש ימים שאני חוזרת מותשת, גמורה ממש, אבל בהרגשה טובה. ספורטאים מכירים את זה. זאת הרגשה של ניצחון. אני לא מתלוננת. זה הספורט שלי, אני בחרתי בו, ואני שלמה עם הדרך שלי".
"באולימפיאדה הראשונה שלי בבייג'ין (2008), הייתי נערה צעירה בת 17, והגעתי למקום ה־14. מאז הלכתי והשתפרתי, ואני מצליחה להיות בטופ העולמי כבר תקופה מאוד ארוכה, שומרת על מקום 7-6 בעולם. זה הישג מאוד יפה.
"זאת תהיה האולימפיאדה השלישית שלי, ובדרך כלל, בענף הקשה והתובעני שלנו, זה לא קורה לספורטאיות. אני חושבת שהתבגרתי, שההופעה שלי היום יותר טובה. אני יודעת להוציא יותר רגש בתרגילים השונים, במבט, בתנועות שלי שמתחברות למוסיקה. אני מרגישה שאני בשיא הבשלות הספורטיבית".
• • •
ריבקין סבלה לאחרונה מפציעה טורדנית בקרסול, שהשביתה אותה מפעילות, והחליטה שלא להשתתף באליפות אירופה שנערכה בארץ. היו שטענו שהיא נמנעה מלהשתתף בתחרות מאחר שבקשתה שתהיה שופטת מסוימת בוועדת השיפוט נענתה בשלילה.
"אין לזה קשר לעניין השופטת. היתה לי פציעה לא קלה בגלל שחיקה ועומס יתר, וידעתי שיש לי מטרה אחת חשובה: להגיע לאולימפיאדה בריאה. עברתי טיפולים אינטנסיביים, כל הצוות הרפואי שסביבי התגייס למעני, ואני שמחה מאוד שהצלחתי להתגבר ולחזור לאימונים מלאים ולהרגשה גופנית טובה".
ריבקין גם הטביעה לאחרונה את חותמה על הענף, כשאלמנט שהמציאה עם הכוריאוגרפית שלה, איילת זוסמן, הוכר על ידי התאחדות ההתעמלות העולמית וזכה לשם "אלמנט ריבקין". מדובר באלמנט שהיא מבצעת בתרגיל הסרט, כשידיה מאחורי הגב ובתוך ספירלה, שמסתובבת עם הסרט. ריבקין תיעדה את עצמה מבצעת את האלמנט, שלחה אותו להתאחדות העולמית וקיבלה הכרה רשמית - ובונוס של 0.1 לציון בכל פעם שהאלמנט יבוצע. כיום, היא היחידה בעולם שמבצעת אותו.
"זה מאוד מיוחד עבורי שיש אלמנט שנקרא על שמי. יש בסך הכל חמש מתעמלות בעולם שיש על שמן אלמנט, שלוש מהן רוסיות".
אנחנו יושבים בבית קפה בפתח תקווה, לא רחוק מביתה. אני מציע שנזמין ביחד קינוח מפנק, אבל ריבקין דקיקת הגיזרה לא נענית. "אני אוותר בנימוס", היא אומרת, ומזמינה בקבוק סודה.
"חלק משמעותי מהמקצוע שלי הוא ההופעה החיצונית", היא מסבירה. "להיות רזה, לשמור על הגיזרה שלי, להיראות טוב. אני ממש לא מרעיבה את עצמי, האוכל שלי מאוד מגוון, אבל אני חייבת לשמור על משמעת. לא יכולה להרשות לעצמי לקפוץ במשקל".
מה את אוכלת?
"בבוקר אני אוכלת גרנולה עם יוגורט, פרוסת לחם עם קוטג', חביתה עם ירקות. שותה תה ומיץ. בצהריים אני אוכלת בשר ודגים, ירקות ופחמימות, הכל במידה. גם בערב אני אוכלת ירקות. מדי פעם אני מרשה לעצמי קצת מתוקים במשך היום, נניח כמה קוביות שוקולד.
"אחרי תחרויות אני יכולה להרשות לעצמי לאכול ג'אנק פוד, אבל גם אז, זה לא שאני מתפרעת עם זה. אני כל הזמן בפיקוח על המשקל".
ההופעה שלה בתחרויות מוקפדת ומדויקת לא רק על המשטח, אלא גם מחוצה לו. "לפני שאני יוצאת מהמלון אני תמיד מסתרקת ומתאפרת. נוסעת לתחרות בטרנינג, ו־40 דקות לפני שאני עולה למשטח מחליפה לבגד התחרות שלי שמותאם לתרגיל שאני עושה, למוסיקה ולסגנון.
"את הביגוד המיוחד, שיש עליו אבני סברובסקי, תופרים לי במיוחד בבית חרושת מאוד נחשב ברוסיה. כל בגד כזה עולה 1,200-1,000 יורו. לשמחתי, אני כבר מקבלת היום את כל המימון, כולל הבגדים, אבל בגילים הצעירים, כל הנטל הכספי נופל על ההורים, וזה לא פשוט כלכלית. זה ענף יקר".
• • •
לפני שנתיים סיימה רביעית בתחרות הקרב רב באליפות אירופה בבאקו, וב־2015 זכתה במדליית הארד בתרגיל החישוק במשחקים האירופיים בבאקו. בספטמבר בשנה שעברה, באליפות העולם בגרמניה, הגיעה לשלושה גמרים - בקרב רב, בחישוק ובכדור, אך לא זכתה במדליות. באולימפיאדה אין תחרויות במקצועות הבודדים, אלא רק בקרב רב (אלות, סרט, חישוק וכדור).
"בארבע השנים האחרונות עשיתי דרך ארוכה. השנה הראשונה היתה פחות טובה, היו כל מיני בעיות. אחר כך היו חילופי תפקידים באיגוד ההתעמלות, והדברים התחילו להסתדר. היום אני מקבלת מהוועד האולימפי, ממכבי ת"א (האגודה שלה; ע"נ) ומאיגוד ההתעמלות כל מה שאני צריכה - ביגוד, ציוד מיוחד, אנשי מקצוע, תחרויות בחו"ל ומחנות אימון, סיוע פסיכולוגי.
"חברת 'דלק' משמשת הספונסרית שלי בשלוש השנים האחרונות, הם ממש הפכו עבורי למשפחה. אני נמצאת בקשר הדוק עם חברים בהנהלה. הם וכל המעטפת סביבי נותנים לי הרבה יותר מכסף. הם נותנים לי שקט נפשי להתאמן ולהיות מרוכזת במטרות הספורטיביות שלי.
"אני חושבת שיש הרבה מאוד תמיכה של הוועד האולימפי בספורטאים האולימפיים. אנחנו מקבלים מהם מלגה חודשית קבועה, הם מגייסים עבורנו ספונסרים ועוזרים באמת בכל דבר שנדרש. יש לי את כל התנאים הנדרשים להצליח".
"יש בי כמיהה לאהבה, אבל עדיין לא פגשתי את האדם הנכון" // צילום: אפרת אשל
היא נולדה וגדלה בפתח תקווה. בת יחידה לוורוניקה ולארקדי, שעלו לישראל מסנט פטרסבורג. "כשהייתי בת 5 באתי עם אבא שלי, שהיה מאמן כדורסל, לאימון שלו. ליד המגרש היה מועדון להתעמלות אמנותית, שניהלה אלה סמופלוב. היא ראתה אותי ואמרה לאבא שלי: תביא אותה אלי, היא מתאימה לכאן.
"אבא ידע שאני ילדה מלאת אנרגיות ושאני חייבת להוציא אותן, אז הוא הסכים. התחלתי להתאמן אצלה. בהתחלה לא הייתי כזאת טובה, לא לקחתי מקומות ראשונים בתחרויות".
הפריצה הגדולה שלה החלה בגיל 16, כשהגיעה למקום ה־13 באליפות אירופה. אחר כך הגיעה למקום ה־20 באליפות העולם, וצורפה למשלחת לבייג'ין כאחת משלושה ספורטאים צעירים, למרות שלא עשתה את הקריטריון האולימפי.
"התאמנתי בטירוף. כושר, גמישות, דיוק, אמנות הזזת הגוף. זה פגם בלימודים שלי, אפילו לא השלמתי את הבגרויות". בבייג'ין, כשהיא בת 17 בלבד, הגיעה ריבקין למקום ה־14 בתחרות הקרב רב.
שנתיים אחרי האולימפיאדה נפטר אביה של ריבקין ממחלה קשה. "אבא היה בשבילי הכל, הייתי ילדה של אבא", היא אומרת. "הוא היה החבר הכי קרוב שלי והמודל שלי לחיקוי. הוא הרגיש אותי בלי לדבר. המוות שלו היה מאוד קשה עבורי.
"בכל הצלחה ספורטיבית, אני חושבת שהוא רואה אותי וגאה בי, וזה נותן לי המון כוח. לאולימפיאדת לונדון נסעתי בידיעה שאבא רואה אותי שם, וזה החזיק אותי. כך אני מרגישה גם עכשיו. כל תחרות אני מקדישה לו, בכל אירוע גדול הוא איתי בלב".
בשבוע שעבר נערך בפתח תקווה טורניר כדורסל לזכרו של אבא שלה, וריבקין אומרת שלא יכלה לעצור את הדמעות. "ראיתי שם ילדים שאבא אימן לפני הרבה שנים, והם בגרו ובאו לחלוק לו כבוד. זה ריגש אותי.
"יש לי קשר חזק גם עם אמא שלי. המוות של אבא חיבר בינינו עוד יותר. אני גרה איתה בפתח תקווה, אנחנו ממש אחת בשביל השנייה, כמו חברות. המון שיחות נפש, אני מתייעצת איתה על כל נושא בעולם, והיא איתי".
היא תהיה בריו?
"לא, היא לא מסוגלת לעמוד במתח. גם בלונדון היא לא היתה. אפילו לראות אותי בטלוויזיה בשידור ישיר היא לא יכולה".
שני צעירים שיושבים בשולחן סמוך לא יכולים להתאפק. "סליחה שאנחנו מציקים, שיהיה לך המון בהצלחה. נחזיק לך אצבעות. הלוואי שתביאי מדליה".
היא מודה להם ומחייכת במבוכה. "כן, זה מחמיא לי שמכירים אותי בכל מיני מקומות. חשוב לי שיזהו אותי, כי זה מראה שהגעתי להישגים יפים. עוצרים אותי בסופר, ברחוב ובים, שואלים אם זאת אכן אני ונותנים מחמאות".
• • •
ויש גם את הצד השני, הפחות זוהר. "כבר 20 שנה אני במקצוע הזה, מגיל 5. אני בחרתי בו ואני מאושרת להיות בו, אבל היו לי גם רגעי שבירה. נגיד, כשהחברות שלי יצאו לטיולים סביב העולם ואני נשארתי להתאמן, לא תמיד בחשק רב. היום יש לי חברות שכבר התחתנו, ואפילו ילדו.
"יש ימים שמאוד קשה לי לקום ב־6:00 בבוקר ולהתייצב לאימון ב־8:30. לא תמיד קל לי לסרב להצעה של חברים לצאת ביום שישי בערב, כי למחרת יש לי אימון. אבל אני לא מוותרת. יש לי אהבה מאוד חזקה למקצוע שלי, והוא נותן לי הרבה חיזוקים. כמה אנשים זוכים בחוויות שאני זכיתי להן? כמה אנשים בישראל זוכים לשאת את דגל ישראל באולימפיאדה? כמה זוכים להתחרות עבור המדינה בשלוש אולימפיאדות ברצף? להשיג אינספור תארים במהלך השנים? לרגש אנשים?"
זוגיות אין לה כרגע. "זה חסר לי, אבל כרגע הספורט מעל הכל. יש בי כמיהה לאהבה, ברור שזה הדבר הכי מדהים, לחוות את זה, אבל עדיין לא פגשתי את האדם הנכון. מתחילים איתי גם דרך הפייסבוק וגם כשאני יוצאת לבלות".
ריו תהיה האולימפיאדה האחרונה שלך?
"אני מניחה. אני לא יודעת עדיין אם אפרוש מייד אחרי האולימפיאדה או אמשיך עוד קצת, אבל אני לא חושבת שאתחרה גם בעוד ארבע שנים".
את מפחדת מהיום שאחרי ההתעמלות?
"ממש לא. בעולם ההתעמלות אני כבר לא צעירה, אבל בעולם ה'רגיל' אני צעירה בת 25, אני מרגישה שעברתי המון חוויות מעצבות בחיים שלי, וזה מאוד חישל אותי. אני עוד לא מתעסקת עם מה אעשה ביום שאחרי, אבל עולות מחשבות. אולי להישאר בענף, לקדם נערות צעירות, להעניק להן מהידע שצברתי".
erann@israelhayom.co.il"צריך למחול על העלבונות ולהתגייס למען המטרה"
גם נטע ריבקין מגיעה לריו במצב לא אידיאלי.ניר וולף
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו