לונדון היא, כידוע, אחת מבירות הקולינריה החשובות בתבל. הסצנה הלונדונית מאופיינת ברב־תרבותיות, בשפע טעמים וסגנונות ובמגוון המעניק מענה נפלא לכל חך וגחמה.
בדומה למעוזים גסטרונומיים רבים, גם בלונדון ניכרת השפעת ההגירה במובן הכי חיובי וטעים שאפשר. בזכות האוכלוסייה המגוונת אנו זוכים לטעום בעיר אחת טעמים חובקי עולם: הודי, פקיסטני, סיני, וייטנאמי, קוריאני, יפני, צרפתי, איטלקי, ספרדי, אמריקני, מקסיקני, ועוד - ובשפע.
בביקורי האחרון בעיר חיפשתי לטרוף מכל העולמות, ושמתי לי למטרה לזלול בזול. המשימה הוכתרה בהצלחה יתרה, ואני מאושרת לחלוק איתכם את המלצותיי:
בורו מרקט
לבורו מרקט הגעתי מצוידת ברשימת המלצות מדוקדקת. מתוך ערב־רב של סגנונות בחרתי את המסעדה המקסיקנית "אל פסטור" (El Pastor), שחזיתה הפשוטה לא מספרת את הסוד המופלא שמתגלה מאחורי קירות האבן. זו מסעדה רחבת ידיים, צבועה בצבעים תוססים ומאופיינת בשמחת חיים - ובעיקר באוכל טעים במיוחד.
במטבח הפתוח עובדת בריגדת טבחים מהוקצעת, שמוציאה אל הדלפק מנות מסורתיות, עשויות בקפידה ובתשומת לב יתרה. טורטיות תירס מתוצרת בית, טוסטדות פריכות שמוכנות במקום, תבשילי שעועית, בקר ועוף, מנות דגים מעודנות, ועוד.
טעמתי כאן מנות שניכרות בשפעת טעמיהן ועדינותן: טאקו עוף במשרה של צ'יפוטלה וכמון, מוגש עם מיונז, צ'ילי, אבוקדו, כוסברה ובצל; טוסטדה תירס כחול עם טרטר טונה רענן בסלסת צ'ילי ושומשום על גואקמולה מסורתי; סול במשרה ליים, חלפניו, צ'ילי ובצל סגול, ועוד.
המשכתי לדונאטס ב"bread works" בבורו מרקט. המאפייה העצומה משתרעת על הרחוב המחבר בין שני צידי השוק, ואפשר גם ללמוד בה את רזי האפייה בקורסים רבים שמוצעים לקהל. מול החלונות הגדולים, שדרכם ניתן להציץ על מלאכת האופים, מוצב דוכן דונאטס המציע טעמים רבים: קרם וניל, שוקולד, פירות יער, ליים, קרמל, ועוד ועוד.
אך זה לא העיקר. הסופגנייה המשגעת, שעוטפת את כל הטוב הזה, היא מהמשובחות שטעמתי. רכה, ארומטית, מאופיינת בניחוח פרי הדר, עטופה כולה ביהלומי סוכר שקופים וממולאת בקרמים קלאסיים ומלאי טעם.
שורדיץ'
מרכז העניין של השכונה הססגונית שבמזרח לונדון הוא אמנות הרחוב המקשטת את קירות בתיה ובנייניה. בין קיר עם ציור של בנקסי ואחד של טיירי נואר מומלץ לעצור לכוס קפה נפלאה ב"אוריג'ין קפה" (Origine Cafe). הקפה כאן חזק ומלא בטעם וארומה, והוא מוגש בספלי חרס יפים בחלל קטן המעוטר אף הוא בפוסטרים במקום קירות.
הלאה. כשם שלנו יש מרק עוף וליפנים ראמן - כך לווייטנאמים יש פו - קערת מרק גדולה ומהבילה שיש בה הכל: ציר מלא טעם, אטריות אורז דקיקות, עשבי תבלין ונתחי בשר. בימי החורף הקרים אין צורך בדבר מלבד פו עשוי כהלכתו. ב"קפה סונג קיו" (Song Que Café) טעמתי מתוך סקרנות גם קערת בון: אטריות ורמיסלי, ירקות פריכים, בצל קריספי, נתחי בקר צלויים ומתקתקים ואגרולים מטוגנים וחתוכים לחתיכות. על כל אלה יוצקים רוטב דגים מלוח/חמוץ/מתקתק - והרי לנו חגיגה. עוד מומלץ לטעום ספרינג רולס כמובן. פיסות בשר או דג מטוגנים ומצופים בתערובת של צ'ילי ושום יבש, וגם ירקות כבושים ומוחמצים.
סוהו
"דישום" (Dishoom) ההודית הפופולרית מעולם לא אכזבה. תמיד טעים כאן, תמיד מלא. דגמתי כאן שוב מנות אהובות: צמד צלעות טלה במעטפת תבלינים עזת טעם, צלויות לכדי שלמות בטנדור; קלחי תירס קלויים בחמאת תבלינים הודיים; ראפ של נאן במילוי כזה או אחר; וכל תבשיל קארי שמוצע בתפריט. אם מתכננים את הארוחה כהלכה, השפע עצום והמנות לא יקרות כלל. כדאי להתייעץ עם צוות המלצרים, הם מקצועיים ויודעים להמליץ בדיוק על מה שחשקה בו נפשכם ולא ידעתם להגדיר.
ממשיכים ל"באו" (Bao) הקטנה, שלה כבר סניפים רבים ברחבי העיר - אך אני נאמנה לזה שבסוהו. התפריט מצומצם מאוד ומתבסס רובו ככולו על לחמניות הענן הסיניות. בתוך המאפה המאודה והקליל מתערסלות הפתעות טעימות מכל גזרה: בשר, עוף, דג וירקות. לצד החוויה הנחשקת מוגשות צלוחיות קטנות של מיני מחמצים ומותססים, שמשלימים את הבילוי לארוחת צהריים קלילה, אגבית ומאוד מומלצת.
את חנות העוגיות הוורודה והמטריפה "קרם" (Crème) הכירו לי אסף, צוף וסול - אנשי "בטן מלאה". גם כאן התור מתפתל - ובצדק. עוגיות שמנמנות, רכות וצ'נקיות במבחר קטן ומצומצם כשוקולד חלב, מיסו ושוקולד לבן, שוקולד מריר ובננה. זהו. מלבד העונג שבעוגייה הנפלאה, כאן מכינים גרסה מושחתת ואדירה לאפוגטו האיטלקי. כוס גדולה למדי ובה גלידה רכה מאוד, מנת אספרסו חמה ומרה, ומעל כל זה פירורי עוגיות חמאתיות. פינוק מושלם לשעת אחר הצהריים בעיר.
אזור שבע החוגות
הישראלים אוהבים עוף בכל תצורה, אבל בעיקר זאת המטוגנת. במזללת העוף השיקית "צ'יק אנ' סאוור" (Chick n’ Sour) באזור שבע החוגות (seven dials) העוף המטוגן הוא הכוכב. מלחמנייה מתקתקה ובה קריספי צ'יקן כהלכתו, דרך שוקיים א־לה קנטקי פרייד צ'יקן, ועד להררי כנפיים טעימות מדי. גם כאן יש קריצה אסייתית, והיא עושה שירות מצוין למנות: זיגוג הקונג פאו המתובל של הכנפיים, הנוכחות הטובה של הג'ינג'ר בקולסלאו, וגם האדפטציה של טוסט שומשום מסורתי - אלא שפה הוא במילוי עוף, כמובן.
את המאפייה האינסטגרמית "ארום" (Arome) ניתן לזהות בקלות רבה לפי התור המשתרך מול דלתה משעות הבוקר המוקדמות ועד לסגירה. כדאי להשכים קום ולהגיע עם הפתיחה, אז הוויטרינה גדושה במאפים מעוררי חושים שאי אפשר לעמוד בפניהם: בריוש שוקולד וניל, שבלול פיסטוק וחמוציות, טוסט בריוש בציפוי סוכר וקינמון, ועוד.
שימו לב שלא לפספס את גזרת המלוחים, שהרי אין טעים יותר מבצק קרואסון כרוך במילוי מלוח. כאן אפשר ליהנות ממאפה מלוח במילוי מוצרלה, עגבניות צלויות ופסטו, או בצל ירוק ונקניק מעושן, או מיסו ופטריות, ועוד. ומה בגזרת האלכוהול, אתם שואלים? ובכן, בלונדון אופי הטיפול במשקאות הוא כמעט גסטרונומי, מסוגת הקראפט קוקטיילס.
במרכז קינגלי קורט החמוד, ובבטן האדמה, נמצא הבר השובב ומלא ההומור "קהוטס" (Cahoots). הקוקטיילים כאן נרקחים לתפארת, וצורת ההגשה מלאה בניצוצות של חנות תחפושות. כוסות בצורת גולגולת, גביעים מעוצבים כציפורים אקזוטיות, עשן שמיתמר מפיה של כוסית, ועוד קריצות וחיוכים שכאלה.
הבר "נייטג'אר" (Nightjar), שנמצא ממש באותו מרכז, הוא כבר קוקטייל־בר מהוקצע וסולידי. יש לו שפה עיצובית פשוטה ונקייה, עד שמציצים בתפריט הקוקטיילים, שם אין גבול ליצירתיות. התפריט מאויר כולו בצבעי עיפרון, ולכל משקה יש שם, כוס מיוחדת ואלמנטים מסוגננים שמאפיינים אותה ואת הקוקטייל המוגש בה.
זוהי חגיגה של טעמים, מרקמים, צבעים וגחמות. נוסף על חוויית האלכוהול השמחה הזאת, הנייטג'אר הוא גם מקום להופעות חיות קטנות ומעניינות. שימו לב לתוכנייה שמתפרסמת אונליין.