כברת דרך עברה ציפי לבני מאז שנכנסה לציבוריות הישראלית, כחברת כנסת, כשרה והגיעה בשיאה אף למועמדת לראשות הממשלה. לחלקם הגיעה בזכות עצמה, חלק אחר צלחה בעיקר בשל שגיאותיהם של אחרים. אולם אין ספק כי למעלה מעשור הייתה לבני חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה הישראלית והשפיעה רבות על השיח ועל המפלגות הפוליטיות בישראל. בין השאר גם מפני שהייתה חברה ברבות מהם.
קל להדביק ללבני את המושג אופורטוניזם. לא רק משום שהוא יושב בול על דמותה, ועל השיא העולמי ששברה עם חילופי המפלגות שעברה מיום היווסדה ועד פרישתה, אלא גם בשל האופן שבו עשתה זאת, פעם אחר פעם. אבל יהיה זה כינוי לא מדויק לפועלה. כי לא רק מפלגות החליפה לבני תכופות, אלא גם דעות. במשך חמש עשרה שנה פיתחה מיומנויות של מטוס חמקן לברוח מכל סוג של אחריות מפני דיבוריה ומעשיה, והם היו הפוכים לגמרי מהדימוי שהצליחה לגדל לעצמה בהצלחה לא מבוטלת.
לא הייתה יריבה ראויה // צילום: גדעון מרקוביץ'
לא בכדי איש ממחנה הימין לא בירך את לבני עם פרישתה, איחל לה הצלחה, או ביכה על לכתה מהכנסת של יריבה ראויה. לא קטנוניות היא הסיבה, אלא בעיקר זלזול. לבני לא הייתה יריבה ראויה, היא הייתה רק בלון שנופח בלי פרופורציה. בלי דעות ובלי מסר. שנאתה לנתניהו העבירה אותה על דעתה והניעה את כל פועלה ומעשיה. בכוח מנסים כעת בשמאל להדביק לה תכונות שלא היו ולא נבראו, רק כי היא הייתה הדוברת החדה ביותר נגד נתניהו שידעה לבקר אותו על כל דבר שעשה, כולל הדברים הטובים. זאת הייתה מומחיותה. עשרים שנה של קריירה פוליטית מסתכמות ביכולתה הנדירה לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה על כל נושא ועל כל דבר. אצל אולמרט זה היה הסטאז', אצל נתניהו זה כבר הפך להתמחות.
ציפי לבני נחשבת לאישה חזקה ואסרטיבית, היודעת לעמוד על שלה. בפועל, במהלך חייה הפוליטיים לא הייתה כמעט צומת שבו לא נכנעה ויצאה בהרכנת ראש מהמערכה. כך ויתרה לאהוד אולמרט על הנהגת קדימה ועל ראשות הממשלה אחרי נפילתו למשכב של אריאל שרון. כך גם נכשלה להרכיב ממשלה אחרי פרישתו של אולמרט, ופעם נוספת אחרי הבחירות, שבהן ניצחה למעשה את נתניהו. מול הערבים הייתה יושבת לבני בשולחן המו"מ בממשלת אולמרט בכניעה מוחלטת ומביעה נכונות למסור את יהודה, שומרון וחצי ירושלים. גם מול ברק אובמה הרכינה את ראשה, כשהתלוננה פעם אחר פעם על אישורי בנייה שניתנים ליחידות דיור בירושלים.
ויתרה לאולמרט על ראשות קדימה // צילום ארכיון: קוקו
לבני העדיפה את הגישה האירופית המתרפסת מול איראן בהסכם הגרעין, מאשר את העמדה התקיפה של נתניהו. כיו"ר אופוזיציה, במקום להירתם למערכה, פעלה להחליש את ישראל כשתקפה את נתניהו במקום את איראן, ואת הממשלה במקום את הערבים. בשנים האחרונות ניסתה לבני כמה פעמים להתנער מדימוי דוברת אבו מאזן שדבק בה, אולם בפועל לא הייתה מי שביטאה טוב יותר את שאיפותיו ממנה.
לבני הפכה לקולם של אנשי מחנה שלם, המעוניינים לנקות את המדינה משחיתות ומפגיעה בדמוקרטיה. אולם כשעמדה בראש מפלגה א' נעצרו רבים מאנשיה ומקורביה בחשדות למעשים פליליים, שאותם הותירה בתפקידם בלי שום מצפן מוסרי שיאמר לה אחרת. גם במקרה שבו לשכתה שכרה חוקר פרטי שיעקוב אחרי נתניהו ורעייתו, לא היה ללבני כל קושי לשקר לציבור ולמבקר המדינה ולומר שלא היה ולא נברא. וכשהקימה את מפלגה ב', אפילו לא עבר בדל מחשבתה לסדר בה מוסדות דמוקרטיים כלשהם.
רמזה שגבאי סילק אותה בשל היותה אישה // צילום ארכיון: אורן בן חקון
אפילו לאחרונה, כשרמזה כי אבי גבאי סילק אותה בבושת פנים בשל היותה אישה, אמרה זאת בלי שום קושי או תחושת אשמה על כך שהיא עצמה מינתה לתפקיד בכיר במפלגתה עבריין שביצע מעשה מגונה בחיילת, ולא תבעה ממנו שום מחיר בשם ההגנה על נשים. קשה לזכור שלבני הייתה אחת הרפורמיסטיות הכי גדולות של מערכת המשפט בתחילת דרכה, אולם כשהבינה היכן מרוחה החמאה הפכה בן לילה למגנה הנחרצת והנחושה ביותר לבית המשפט העליון.
אולם את כל זאת לא הייתה יכולה לבני להשיג ללא גב איתן וחזק מהתקשורת, שכיסתה על כל מעשיה ולא נתנה לרבב להידבק במעשיה. כך הפכה לבני לבשורת מחנה השמאל וכמועמדת לראשות ממשלה, והיא עצמה לא ידעה שהיא כזאת. הומלכה ונמשחה בשמן המנהיגות, בדיוק כמו שאהוד אולמרט - העסקן מהעשירייה השלישית בליכוד, אבי גבאי - האנונימי הזחוח, ובני גנץ - הפילוסוף השתקן, נמשכו לפניה ואחריה, כביטוי לאובדן המנהיגות והדרך של אותו מחנה. כמו שרון ואולמרט, הבינה כי הדרך לליבה של התקשורת המרכזית עוברת בוויתורים מפליגים לערבים. וזה אכן פעל, מעלליה ודרכיה העקלקלות תמיד הוסוו וטויחו לאורך כל הדרך.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!