מלצר, יש וירוס ביין שלי

חלמאות ישראלית, רשלנות ממשלתית, חוסר שקיפות או מזל רע? שנים רבות סבל היין הישראלי מתדמית בעייתית מעבר לים, ועל אף איכותו, הוא מוקם על מדפי המוצרים הכשרים, לצד הגפילטע פיש והמצות, ולא זכה להכרה הראויה.

אך דווקא כשהיה נדמה כי העבודה השיווקית המאומצת ורבת השנים מתחילה לשאת פרי, מדליות מתחרויות יוקרתיות מתחילות להצטבר לצד ניקוד גבוה ממגזינים בינלאומיים נחשבים, ויותר נקודות מכירה מקדמות את הבקבוקים מישראל למדפי היין המרכזיים כשווים לצד יינות העולם, ניחתה מכה חדשה, וירוס הליפרול (Leafroll 3).

הליפרול מאיים על איכות היין המיוצר בישראל, ויש הטוענים שאף יכול לגדוע את הענף שעליו הוא צומח. המחדל הגדול הוא שהתפשטות הווירוס, לטענת גורמים רבים בענף, התאפשרה בשל התנהלות כושלת, אולי אף רשלנית, של המדינה, שאמורה לפקח על ניקיונם של הצמחים והנטיעות ולנטרל בדיוק בעיות כאלו. 

לא, אין צורך להיכנס לפאניקה. הווירוס הזה שונה לגמרי מווירוס הקורונה. הוא פוגע בגפן עצמה בלבד - גורם לקיפול העלים, להאדמה מוקדמת ומרובה שלהם ובסופו של דבר לפגיעה בכמות ובאיכות הענבים. ייתכן שאם היה מישהו נפגע ממנו - ההתייחסות אליו היתה אחרת.

"הצמח הוא בעצם מפעל לייצור סוכרים", מסביר האגרונום ד"ר ישי נצר, ראש המעבדה לפיזיולוגיה ואגרו־טכנולוגיה של הגפן באוניברסיטת אריאל בשומרון, "העלים קולטים את הפחמן הדו־חמצני שבאוויר, ובעזרת השמש ותוך שימוש במים נוצרות מולקולות סוכר (בתהליך הפוטוסינתזה), המשמשות מקור האנרגיה של הצמח. זה מדהים - בענבים יש את ריכוז הסוכר הגבוה ביותר ביחס לשאר הפירות בכל עולם הצומח. אין שום מכונה מעשה ידי אדם שמסוגלת לחקות את התהליך הזה, ועד כמה שאנחנו חוקרים ויודעים - עדיין רב הנסתר על הגלוי בו. 

חוסר שקיפות של משתלת יזרעם. גבי סדן וכרם נגוע ליד צומת חירם // צילום: אייל מרגולין/ג'יני

מערכת הובלת הסוכרים בגפן ובצמחים נקראת 'שיפה', ותפקידה לשנע את הסוכר ממקום הייצור או האגירה שלו אל איברי הצמח, שם הוא נצרך להתפתחות. בגדול, הווירוס האמור מתערב בשיפה וגורם להפרעה בתהליך; הסוכרים לא מתפנים מהעלים ואז מתחילה סדרת תהליכים שמקטינה באופן דרמטי את הפוטוסינתזה. זה יכול להופיע בכמה עוצמות ובעצם זה גורם להפסקת ייצור הסוכרים - תהליך החיוני לצמח, פוגע בצבירת סוכר בענבים, ובא לידי ביטוי גם בארומות ובסופו של דבר בפגיעה באיכות היין. העלים הופכים מירוקים, בעלי תכולת כלורופיל גבוהה, לאדומים עם עורקים ירוקים - מין מראה מרהיב של שלכת. זה יפה לצלמים וציירים אבל זוועה לכורמים".

איך בעצם הגפנים נדבקות בווירוס הזה?

"אפשרות אחת היא שחומר הריבוי, כלומר השתילים עצמם, הגיעו נגועים, ואז כבר בתוך שנתיים־שלוש מהנטיעה, לפעמים פחות, אפשר לראות את הסימפטומים בגפנים. אפשרות שנייה ולא פחות קטלנית היא הידבקות מכרם סמוך. ההפצה של הווירוס אל הכרם ובתוכו נעשית על ידי הכנימה הקמחית, חרק לבנבן זעיר שעובר ונישא ברוח - או כ'טרמפיסט' על גבי כלים חקלאיים - אף למרחק של עשרות ומאות מטרים.

"למרות הקושי, אפשר אמנם להדביר את הכנימה, אבל גפנים שכבר נדבקו - תישארנה נגועות. כדי לנקות כרם נגוע חייבים פשוט להרוג אותו - לא רק עקירה של הגפנים אלא גם ריסוס יסודי בחומר שהורג את השורשים שנשארו עמוק באדמה (שורשי הגפן חודרים עמוק מאוד לאדמה, ועליהם נמצאות הכנימות בחורף; ר"פ). רק לאחר מכן ולאחר שמחכים שנה־שנתיים (הוברה) ניתן לטעת כרם מחדש.

"הווירוס קיים גם בכרם של ענבי מאכל אבל שם האפקט שלו מינורי אם בכלל, כי הבציר נעשה הרבה יותר מוקדם וההשפעה על הענבים כמעט שלא תורגש. מה שכן, כרם מאכל יכול להוות 'מקור אילוח', דהיינו שהוא יעביר את הווירוס הלאה לכרם גפן־יין שכן, ולכן הפתרון לבעיה צריך להיות בשיתוף פעולה עם בעלי הכרמים הללו גם כן". 

"הם הכחישו שקיים וירוס"

הראשון לזהות את הווירוס בכרמי ישראל היה ככל הנראה צוות המחלקה החקלאית של יקב רמת הגולן. "זה היה עוד בסוף שנות התשעים־תחילת האלפיים", מספר גבי סדן, יינן מוערך ובעלי יקב הבוטיק "כרם שבו", שבאותה תקופה עבד בצוות הייננים ביקב הצפוני. "זיהינו בכרמים סימפטומים שנראו דומים לאלו של הליפרול 3. לומדים על זה אמנם באוניברסיטה אבל לא מתייחסים לזה יותר מדי ברצינות... שלחנו דגימות למעבדה של 'השירותים להגנת הצומח' (יחידה של משרד החקלאות, האחראית לנושא; ר"פ), והתשובה היתה שלילית. חזרנו על הבדיקה שוב ושוב - אך התשובות שקיבלנו מהם היו זהות. 'זה לא ליפרול 3'. המחלקה החקלאית של היקב החליטה לשלוח דגימות לחו"ל, ומשם התשובות שהתקבלו היו חד־משמעיות - הווירוס קיים. עדכנו את 'השירותים להגנת הצומח' אבל הם המשיכו להתעקש שהתוצאה שלהם היא הקובעת...

"הבאנו מומחה מדרום אפריקה כדי להתמודד". נעה מעוז // צילום: דרור דותן

"רק שתבין, היו אז שתי משתלות יחידות בכל הארץ שהיו מורשות על ידי המדינה לספק את חומר הריבוי. 'מרחביה' הקטנה ו'יזרעם' של חברת הזרע - המשתלה המרכזית. כל הארץ קנו רק משם. לא היית יכול להביא זמורות בעצמך מחו"ל, והמדינה בעצם נתנה בלעדיות למשתלה מזוהמת! ב־2007 כשנטעתי את הכרם הפרטי שלי, כרם שבו, וכבר היתה מודעות גבוהה לנושא מצידנו אחרי חוויה לא נעימה של ויכוח עם שתלנים על איכות החומר, נסעתי לבקר בעצמי ביזרעם עם עוד שני חברים מהתחום כדי לראות בעיניים.

"כשהגענו לחווה פשוט התחלנו לבכות, באופן הכי מילולי שמשתמע מזה - כל החלקה שם היתה נגועה באופן מובהק. הכל היה אדום ומסולסל, אבל מה שנאמר לנו היה רק ש'ככה זה תמיד בסתיו'... התברר שאת הבדיקות מטעם 'השירותים להגנת הצומח' עשו בפועל באפריל־מאי, כשהכרם רק מתחיל ללבלב ועדיין לא רואים את השפעת הווירוס, במקום לבדוק באוגוסט־ספטמבר. זה היה הטריגר לפיצוץ של הנושא". 

 

אז מה עשיתם?

"ביקב קיבלו החלטה אסטרטגית, וב־2007 נסעתי מטעמם לטפל בפרויקט הקמת חלקת ריבוי עצמאית. הגענו לחברה בשם ENTAV, שמתמחה בייצור חומר ריבוי איכותי והבאנו אותם לרמת הגולן כדי לבנות 'בנק' עצמאי של חומר ריבוי. במקביל, המדינה הבינה שחוות יזרעם בעייתית והם הורו על סגירתה.

"נוצר חלון הזדמנויות (2009-11) שבו היינו יכולים לייבא בעצמנו חומר ריבוי נקי בכמות מסחרית לנטיעה מיידית, וגם זה התאפשר רק אחרי מלחמת עולם ומאבק עיקש שלנו בשיתוף עם יקבים נוספים - ישראל איבצן ז"ל מיקבי כרמל היה מאוד דומיננטי - מול משרד החקלאות, שניסו למנוע מאיתנו להביא זמורות לנטיעה".

הגוף שמאגד את יצרני היין הגדולים והבינוניים בישראל הוא "המועצה לגפן היין בישראל", חברה לתועלת הציבור שחברים בה ראשי היקבים המסחריים לצד נציגות כורמים ואף נציגות קטנה ליקבי בוטיק. בשנים האחרונות מי שמרכזת את העיסוק בנושא מטעם המועצה היא נעה מעוז, אגרונומית בעלת תואר שני בגידול גפן, היועצת ליקבים בנושאים של תכנון והקמת כרמים, בחירת כנות וזנים, השקיה, דישון, אגרו־טכניקה, נוף והחלטות בציר. בעבר עבדה ביקב רמת הגולן וליוותה את נושא הכרמים כחלק מהמחלקה החקלאית־מקצועית ביקב. 

"הווירוס מלווה אותי מהיום הראשון שלי בעבודה", מחייכת מעוז, "שנים שהיו דיווחים על בעיות בכרמים מצד מגדלים שונים אבל רק ב־2007 הפנימו במשרד החקלאות שמקור הבעיה הוא לא בהדבקה בכרם אלא שמשתלות יזרעם ומרחביה עצמן נגועות ומפיצות חומר ריבוי עם וירוס. ב־2008 לא היו נטיעות (זו היתה שנת שמיטה; ר"פ) אז סגרו את החוות כדי שהן יטופלו ו'יתנקו' מהווירוסים. אנחנו ביקב רמת הגולן הבאנו מדרום אפריקה את פרופ' גרהרד פיטרסון, חוקר וירוסי גפן מהמובילים בעולם, כדי להתייעץ איתו איך מתמודדים עם הווירוס.

"רב הנסתר על הגלוי". האגרונום ד"ר ישי נצר בכרם מחקר // צילום: מרים צחי

"במקביל ליבוא שרמת הגולן עשו מצרפת היו עוד מי שייבאו חומר ריבוי שנחשב אז נקי אבל בדיעבד התברר שגם הוא היה נגוע חלקית בשני וירוסים אחרים - האחד הוא ליפרול 2, שהגיע מצרפת ונצפה רק בבדיקה מולקולרית. לטענת הצרפתים הם 'חיים איתו בשלום ואין לו השפעה', אבל בישראל ההשפעה שלו דומה לליפרול 3 גם אם פחותה בעוצמתה. הווירוס השני נקרא GPGV, שלא ברור מה ההשפעה שלו, אם בכלל".

אז אחרי שסגרו את יזרעם ואילצו אותם לחסל את הנגיעות, הבעיה היתה אמורה להיפתר, לא?

סדן: "ככה חשבנו, אבל אז הגיע המשבר השני שהתפוצץ בשנת 2017. יזרעם התחדשו והביאו חומר ריבוי מחו"ל שנטען שהוא בדוק ונקי, כשבמקביל שוב נאסר עלינו להביא חומר ריבוי עצמאית, ושוב רק מהם היה אפשר לרכוש אותו. די מהר חקלאים התחילו לדווח שגם נטיעות חדשות של כרמים בני שנה ושנתיים נגועים בווירוס ברמה גבוהה, והיה ברור שהווירוס הגיע מחומר הריבוי החדש שהגיע מיזרעם ולא מהדבקה בשטח". 

גם סדן וגם מעוז תמימי דעים - "לאורך כל הזמן היתה בעייתיות של חוסר שקיפות עם הבדיקות שיזרעם עשו - הם לא הסכימו לחשוף את תוצאות הבדיקות שלהם אלא המציאו כל מיני אישורים עקיפים שמי שמעיין בהם רואה שזו היתה 'מריחה'. גם אז כמו בעבר, ניסינו לתאם ביקור ביזרעם ושוב פעם מרחו אותנו". 

"אני מכיר", אומר סדן, "גם אנשי מקצוע מיקבים מובילים שהגיעו לשם בלי תיאום וראו שם בחלקה סימפטומים לווירוס שלא דווחו, וניסיון לטשטש את הממצאים".

חממות סטריליות

"באותו שלב כבר הבנו שאין עם מי לדבר ואנחנו חייבים לקחת את עצמנו בידיים", מספרת מעוז. "התארגנו חבורה של אנשי מקצוע, במסגרת המועצה לגפן יין, הקמנו צוות היגוי, וקיבלנו החלטה על הקמת 'בית גרעין' - מעין בנק, מאגר חומר ריבוי ראשוני שלא יהיה שייך לשום יקב אלא לענף עצמו, וישמש הבסיס להקמת חוות ריבוי שמהן יסופקו השתילים לחלקות האם. הגענו לדרום אפריקה, שם חוו משבר דומה עם הווירוס אבל השכילו לצלוח אותו, יצרנו קשר עם חברה בשם VITITEC, ומצאנו שם חומר ריבוי נקי שעומד בקריטריונים הגבוהים שגיבשנו. כיום יש שני בתי גרעין - האחד אצל משתלת 'חישתיל' במושב נחלים ועוד אחד ברמת הגולן.

גפנים נגועות // ד"ר ישי נצר

אלו בעצם חממות סטריליות, 'כספות', שמהן יכולה לרכוש חומר ריבוי כל משתלה שתעמוד בקריטריונים שקבענו, ושתסכים לעמוד בחוזה תחת הפיקוח שלנו. מעין מה שעשו ברמת הגולן עם חברת ENTAV הצרפתית - כולל ביקורות שלנו וכו'. כבר יש שלוש משתלות שיש להן הסכם איתנו - חישתיל באשקלון, משתלת מחמיד בוואדי ערה ומשתלת סולומון שחר במשען (אשקלון), ומהם אפשר לרכוש חומר ריבוי נקי".

בשנים האחרונות היו דיווחים על מחסור בשתילים, וכתוצאה מכך על האטה בנטיעת כרמים חדשים ובחידוש חלקות קיימות. היום כבר יש חומר ריבוי שניתן לרכוש ולטעת?

מעוז: "בהחלט. חישתיל הוציאו כבר שתילים ב־2019 מקלונים דרום־אפריקניים (שבמקור נאספו ממקומות שונים בעולם), מהזנים הפופולריים דוגמת קברנה סוביניון, מרלו, סירה, מלבק, נביולו, פינוטאז', שרדונה, שנין בלאן, ריזלינג, ויוניה וסוביניון בלאן, ואנחנו יודעים על כורמים שכבר החלו בהליך של חידוש הכרמים שלהם ונטיעתם מחדש".

מה המצב היום בכרמים בישראל? כמה מהם נגועים בווירוס? 

מעוז: "להערכתי, היום כ־50 אחוזים מכרמי הארץ נגועים. אפשר אמנם להפיק יין מכרם נגוע, אבל לאורך זמן הכרם יגווע וגם האיכות של הענבים יורדת. מה שבאמת צריך לעשות זה לחדש את הכרמים, לשנטע אותם בחומר ריבוי חדש ונקי, ויחד עם זאת לחנך וללמד את הכורמים איך לשמור על הכרם החדש נקי כדי שלא יידבק מכרמים סמוכים". 

סדן: "מעבר להשקעה הכספית הגבוהה בנטיעה, כ־20 אלף שקלים לדונם, מורכב מאוד לשנטע שטח שהיה עליו כרם כי נשארו שורשים נגועים באדמה - במקרה הטוב תאבד שנים טובות של יבול (עקירה, ריסוס, הוברה, נטיעה חדשה ושלש שנות ערלה; ר"פ), והנטל הכלכלי קשה".

התדמית בסכנה

ויש גם מי שהחליטו לעשות מעשה. קבוצה של כורמים מהגליל העליון ורמת הגולן הגישה בספטמבר 2018 תביעה בבית משפט השלום בנצרת, נגד מדינת ישראל (משרד החקלאות) וחוות יזרעם על הנזקים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מאספקת חומר ריבוי נגוע. בתביעה, המגובה בחוות דעתו המקצועית של שמאי החקלאות עמרי עתריה ובפרוטוקולים של ישיבות מ"השירותים להגנת הצומח" ושל המועצה לגפן יין, נטען כי 72 דונמים של כרמי גפן יין ניטעו על ידיהם בחומר ריבוי שסופק על ידי חוות יזרעם והיה נגוע, כאשר הנזקים ואובדן ההכנסות מגיעים לכ־2.5 מיליון שקלים.

האמת היא שאם מביאים בחשבון את כל שטחי כרמי היין בישראל המוערכים ככאלו שניזוקו מהווירוס, הנזקים עלולים להגיע עד למאות מיליוני שקלים ואף להמשיך לעלות מדי בציר. בהמשך הוגשו עוד שתי תביעות בנושא, על ידי קיבוץ מלכיה (על נזק של כ־1.5 מיליון שקלים), וכן על ידי כורמים מגוש עציון (כ־1 מיליון שקלים נזקים), וכל התביעות נידונות בימים אלו בבית המשפט אך נמצאות בשלבים מקדמיים של הגשת כתבי הגנה ודיונים ראשונים.

מדוע עד עתה הוגשו רק שלוש תביעות? עו"ד אורן נתיב, המייצג את התובעים, מסביר כי מכיוון שחלק ניכר מהכרמים החדשים טרם הגיעו לניבה, הנזקים של הכורמים עדיין לא מורגשים אך להערכתו, לכשיתחילו הנזקים להצטבר, גם מספר התביעות יגדל.

מעבדת מחקר

מה הלאה? האם מחיר יין ישראלי יאמיר כתוצאה מצמצום בהיצע הכרמים והענבים האיכותיים? האם נוכל להמשיך וליהנות מיין ישראלי משובח או שניאלץ לייבא מחו"ל? נדמה כי הכל תלוי בהתנהלות הכורמים, היקבים והמדינה. כיום כבר יש חומר ריבוי נקי זמין שניתן לטעת ממנו כרמים חדשים או מחודשים, וגם נמצאה הדרך להימנע מהדבקה דרך אותה כנימה.

ענף היין, מלבד היותו ענף חקלאי וצרכני מקומי, משמש גם שגריר תדמיתי חשוב של ישראל בכל העולם, ולכן מן הראוי כי המדינה והעומדים בראשה יקבלו אחריות, ישנסו מתניים ויגבשו תוכנית הצלה, שתכלול פיצוי ראוי לכורמים שניזוקו - בלי לחכות לבתי המשפט. זה יהיה זול ומהיר יותר מאשר להתנהל שנים בדיונים משפטיים מול תביעות עתק, וגם ישביח את היין ויצעיד את המדינה כולה קדימה.

תגובות: 

מדוברות משרד החקלאות קיבלנו את התגובה הלקונית הבאה:

"ענף הגפן נחשב לענף הסובל מפגיעות כתוצאה ממחלות ומווירוסים בעקבות כמות רבה של נגעים בענף, וכן לנוכח שיטת הגידול של הגפן. חלק מן הווירוסים שהוזכרו בפנייתך הם וירוסים המהווים בעיה עולמית. בדומה לשאר מדינות העולם, גם השירותים להגנת הצומח ולביקורת ושירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות מסייעים לכורמים".

 

תגובת מר צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן יין: 

"לפני כעשור התגלתה מחלת קיפול העלים בהיקף רחב בכרמי יין בארץ ובעולם. הווירוס כנראה הגיע מחומר ריבוי נגוע, ותפוצתו מתרחבת בכרמים בעזרת הכנימה הקמחית של הגפן, המשמשת וקטור למחלה. כיום יש מודעות גבוהה בקרב הכורמים לסכנה הטמונה בכנימה, ויש פעולות להקטנת נוכחותה והפצתה. הכורמים סורקים את הכרמים בסתיו ועוקרים גפנים המראות סימפטומים למחלה. נראה שפעולות אלו יאטו את התפשטות המחלה בכרמים החדשים. עיקר המאמץ של ענף כרם היין ומשרד החקלאות בשנים האחרונות היה הבטחת חומר ריבוי נקי.

"במקביל נעשה מאמץ לעידוד עקירת כרמים נגועים, זאת על מנת לשפר את ענף כרם היין, בעיקר בהיבט של איכות הענבים. השלב הבא הוא בניית תוכנית של שנטוע כרמים (עקירה של כרמים נגועים בווירוס ונטיעה של שתילים נקיים). נערכו פניות למנכ"ל משרד החקלאות לקבלת מענקי שנטוע לכרמים שנפגעו מן הווירוס עם תוכנית רב־שנתית לעקירה ונטיעה של כרמים הנגועים בווירוס ליפרול 3 כולל תחשיבים וקריטריונים. לצערנו, התקבלה תשובה שלילית, והנימוק היה סדר עדיפויות של משרד החקלאות. אנו נפנה בשנית להנהלת המשרד לאחר אישור תקציב המדינה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו