ערפאת היה נהנה מכחול לבן

יאסר ערפאת מחייך מלמעלה, גאה בעבודה של יועצו משכבר הימים. אחמד טיבי הפך לאיש שבו תלויה הממשלה הבאה בישראל. תעזו לומר על זה מילה רעה, ואתם נחשבים לגזענים. 

מאוד נעים להיות עכשיו בשמאל: כל מי שמתנגד לו הוא גזען, ואין טעם לדון בטיעוניו. אבל השמאל יכול להמשיך להיות מרוצה מהנאורות שלו, ולדבר עם עצמו. המצב לאשורו הוא שבניגוד לכל התחייבות שפיזרו, אנשי כחול לבן מוכנים להקים ממשלה בתמיכה של הרשימה המשותפת, כלומר להפוך גורם פוליטי אנטי־ציוני שסדר היום שלו מוקדש לביטול אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית - לגלגל קואליציוני שיכול להכתיב סדר יום. 

עושים הרבה מהומה מהנאום של נתניהו, שבו הדגיש את משמעות הרוב היהודי בפוליטיקה הישראלית. שוכחים שעד יום הבחירות זה היה קריטריון שגם כחול לבן - מבכירי המפלגה בני גנץ ויאיר לפיד - ועד לזוטרים שלו - בוגי יעלון והאוזר - קיבלו, אימצו ואפילו לא היססו לנקוב בביטוי "רוב יהודי". במהלך הקמפיין נשבעו שלא ייגעו ברשימה המשותפת אפילו במקל. זו לא נחשבה לגזענות. אבל להזכיר את זה אחרי הבחירות זו גזענות. 

העובדה הפשוטה היא שהליכוד אכן ניצח בפרמטר שאיתו הלכו לבחירות: המפלגה הגדולה ביותר, הגוש הגדול ביותר, רוב יהודי ורוב ציוני. מפחיד לראות שעכשיו לפיד וגנץ עושים דה־לגיטימציה למושגי היסוד של הציונות, רק כדי לקבל ליטוף תקשורתי ולהכשיר את שיתוף הפעולה עם שוללי הציונות המושבעים - בשם השנאה המטורפת לנתניהו. וכן, השנאה לנתניהו העבירה אותם על דעתם. הם איבדו לחלוטין את המצפן.

גנץ מוכר את חזון המדינה היהודית לאלה שרוצים בהפיכתה למדינת כל אזרחיה. מה צריכים לחשוב אלפי חיילי צה"ל. התגובה העממית לא נעימה, אבל היא אותנטית. אנשים מבינים עד כמה התקדים מסוכן: לראשונה מדינת ישראל מאותתת שהיא מוכנה להתגמש על אופייה הלאומי. זה המסר שעובר כאן. לא "שיתוף האזרחים הערבים" ולא "מחויבות לדו־קיום". אף אחד לא קונה את מתק השפתיים הזה.

תגידו שלום לתוכנית המאה

יש לזה גם משמעות מעשית: תגידו שלום לתוכנית המאה. אפשר לשכוח מהחלת חוק בבקעת הירדן. הורוביץ וזנדברג ושלח וגרמן לא יגיעו עד שולחן הממשלה בשביל לספח את גוש עציון. גם המשותפת לא תסכים לכך. יעלון יכול לספר לאופירה וברקו עד מחר בבוקר שאין שום התחייבות לאיימן עודה בתמורה לתמיכת המשותפת בממשלת גנץ. אנחנו יודעים מה שווה המילה שלו. ומהתרשמותו, איימן עודה הרבה יותר אינטליגנט מיעלון: הוא לא יקים את ממשלת הסיפוח במו ידיו ויבגוד באחיו הפלשתינים. טיבי התכוון למה שהוא אמר כשנזף בהנדל כמו מורה בילד: בלי הורדת הסיפוח מהשולחן, גנץ לא יהיה יותר מראש אופוזיציה. אלא אם כן כחול לבן מתכוונים להוליך שולל פעם נוספת, והפעם להונות את שותפיהם. 

הנה תסריט אפשרי אחד: באיזשהו שלב תובא תוכנית המאה לשולחן הממשלה, וכשהשותפים יאיימו בפירוק, הם יפצירו בימין לגלות "אחריות לאומית" ולהצטרף למען הריבונות, ולעשות זאת מהר, לפני הבחירות בארה"ב, כי חלון ההזדמנות הולך ונסגר. כך תהפוך תוכנית המאה לבת ערובה של כחול לבן. 

תראו את גודל ההימורים שכחול לבן מוכנים לקחת על חשבון עתיד ישראל. במידה מסוימת, קמפיין הליכוד לבחירות הבאות כותב את עצמו. המסיכות הוסרו לגמרי. השאלה החשובה היא אם יעלון וחבריו יצליחו למצוא חוליות חלשות בגוש הימין־חרדים שיצטרפו אליהם. זו אפשרות.

אבל מצד שני, השנאה לביבי הביאה את בוגי־הנדל־האוזר לזרוק הצידה את כל עקרונותיהם, וכתוצאה מכך מעמדה של שלישיית תל"ם בימין הישראלי - בלתי ניתן לשיקום. הם הלכה למעשה תלויים באיימן עודה לעתידם האישי בפוליטיקה. בגוש מסתכלים גם על זה, ורושמים. אגב, האוזר והנדל - השנאה העבירה את בוגי על דעתו. אתם עוד יכולים לבחור להיות בצד הנכון של ההיסטוריה.