על רקע משבר התקציב שמאיים לפרק את הממשלה, החלו בימים האחרונים להתפרסם דיווחים על שינוי בעמדת בכירי האוצר שכעת תומכים בתקציב דו-שנתי – בהתאם לעמדת רה"מ החליפי בני גנץ. בתחילה כזכור אנשי המשרד תמכו בתקציב חד-שנתי, כפי שדורש ראש הממשלה בנימין נתניהו ובניגוד להסכם הקואליציוני.
אז מה גם לשינוי? נכון לומר שאי העברת תקציב עד כה היא בעיה גדולה, אבל זה רק סימפטום לבעיה הגדולה עוד יותר. תחילה ראש הממשלה הציע להתארגן במהירות להכנת תקציב חד-שנתי והיה בזה היגיון רב שזכה לתמיכה גם מצד הגורמים המקצועיים בבנק ישראל ובמשרד האוצר. באי הוודאות החריגה, בימי הקורונה, צריך לתכנן לטווחים קצרים יותר ולהיות מסוגלים להגיב מהר. אלא שהשותפה הקואליציונית הבכירה, כחול לבן, סירבה לעניין ודרשה תקציב דו-שנתי.
הוויכוח הזה עשה רע לכלכלה, מכיוון שבינתיים לא קודם שום תקציב – לא חד שנתי ולא דו שנתי. כעת, בדרג המקצועי באוצר מודאגים מכך ונראה שאף שינו את דעתם בעניין ומעדיפים לדחות בחקיקה את המועד האחרון להגשת התקציב ולהכין מראש תקציב דו שנתי שיבטיח יציבות ושקט תעשייתי.
אלא שראש הממשלה ושר האוצר דבקים בעמדתם שהתקציב הנוכחי צריך להיות חד-שנתי. ההיגיון שלהם, לפיו לא נכון לתכנן תקציב דו-שנתי בתוך תקופה בלתי נודעת שכזו, רק מתחזק. אם לא די באי הוודאות שמייצרת הקורונה, הרי גם השותפה הקואליציונית הבכירה מוסיפה לספק. אם אי אפשר לעבוד אתה ייתכן שהממשלה הזו לא תחזיק מעמד לשנה הבאה ואז גובר הסיכוי, או הסיכון, לבחירות.
אם לשם אנחנו הולכים הרי שבוודאי שאין היגיון להכין תקציב לשנה שכזו. תקציב הוא אמנם עניין כלכלי בעיקרו, אך הוא טוב רק במידה שהוא משקף את צרכי הממשלה. כמו שאין תקציב נכון למשק בית אנונימי, אין גם תקציב נכון לממשלה כזו. תקציב משק בית משקף את הערכים, הרצונות והצרכים של ראשיו וכך גם תקציב מדינה. היעדר היכולת של הממשלה הזו להעביר תקציב חד-שנתי עד כה, מעמיד בספק את הסיבה שלה להתאמץ להכין תקציב דו-שנתי.