נכנסו יין: נפגעי הקורונה מצאו את הבוננזה החדשה

הריחוק, התחלואה, הפגיעה בעסקים וחוסר הוודאות הכללי שנגרמו ממגיפת הקורונה הפכו כבר מזמן לבלתי נסבלים. לדעת רבים, בהתנהלות מחושבת יותר של מקבלי ההחלטות, הסגר השלישי היה יכול להימנע. ענפים רבים יתקשו להתאושש מהמכות שניחתו עליהם, המוני שכירים איבדו את מטה לחמם, עסקים עצמאיים נסגרו, שלא לדבר על אלו ששכלו את יקיריהם. 

אבל יש כאלה, מתברר, שהקורונה עשתה להם רק טוב; לא רק רשתות המזון שנהנו מזינוקים בשווי מניותיהן, לא רק חברות השליחויות שהתרחבו; וגם לא רק אפליקציות הצפייה מרחוק דוגמת זום, וובינר ודומיהן - אלא גם ענף היין והאלכוהול, שזוכה מאז פרוץ המגיפה לעוררות גבוהה ברשתות המזון, ברשתות ובחנויות האלכוהול ובאתרי האינטרנט המספקים משלוחים עד הבית.

רשת בנא משקאות, למשל, גדלה מאז פרוץ המגיפה והיא מונה כיום 28 חנויות בפריסה ארצית, כשעשר נוספות מתוכננות להיפתח ב־2021. "אנחנו רואים עלייה של עשרות אחוזים במכירות", אומרת פאני בכר, מנהלת השיווק של הרשת, "לא רק ביין, בוודקה ובוויסקי, אלא גם ובעיקר במוצרים שלפני המגיפה נמכרו לאט יחסית - למשל ליקרים וטקילה. ראינו גם עלייה מרשימה בלקוחות נשים, שהיום באות אלינו לרשת הרבה יותר מבעבר". גם רשתות נוספות כמו דרך היין, יין בעיר, הטורקי, חינאווי, הרמיטאז' שפתחה נציגות במרכז ואפילו רשתות שיווק כמו שופרסל מדווחות על עלייה בביקושים ובמכירות יין ואלכוהול בחנויות ובמשלוחים.

אבל זה לא נגמר שם. במקביל התפתחה גם סצנת מכירת יין משנית תוססת, שבה אספנים וחובבי יין קונים ומוכרים יינות מתיישנים שכבר אזלו מהשוק וזמינים רק באוספים פרטיים. אם עד לפני כמה חודשים התופעה היתה מצומצמת למדי והתבצעה בין גיקים של יין בלבד, הרי מאז פרוץ הקורונה היא התרחבה מאוד, הוקמו קבוצות ווטסאפ ופייסבוק שמונות מאות ואלפי משתתפים, וגם שיטת המכירה השתכללה: לא תמיד הבקבוק מקבל מראש תג מחיר מדויק, אלא מוצע למכירה פומבית, מה שמספק למשתתפים גם אקשן, עניין ואף ריגוש הדומה לזכייה בקזינו או בהימורים. גם כאן מדובר בעולם של מותגים, כאשר מחירי הנחשקים שבהם יכולים להאמיר למאות ואף לאלפי שקלים לבקבוק, אך לעיתים, כשאין היענות מספקת, אפשר למצוא גם מציאות נהדרות במחירים מגוחכים.

עדיין לא בוננזה

התחביב הזה איננו נחלתם של רופאים, עורכי דין ומיליונרים בלבד. בין המשתתפים מצאנו שכירים ועצמאים, חרדים לצד חילונים, ימנים ושמאלנים וצעירים לצד בני הגיל השלישי, ואפילו נפגעי קורונה שמצאו במסחר ביין גם מקור פרנסה לעת מצוקה. שוב מתברר שהתשוקה ליין מצליחה לחבר אנשים ולשמש גשר מעל תהומות אידיאולוגיות בתחומים אחרים.

עופר הרשקוביץ (51) הוא חובב יין ותיק, המשמש מהנדס בחברת היי־טק גדולה ומתגורר בראשון לציון. "אני חושב שהתחלתי לשתות יין פחות או יותר בתקופה שהתחלתי לצאת עם בנות. האמת היא שכמו באגדה על הברון רוטשילד, גם אצלי היין הכי טוב ששתיתי בחיים היה בגיל 16. אני וחברתי הכנו פסטה, ושתינו אותה עם בקבוק אמרלד ריזלינג של כרמל. עם הזמן התמקצעתי כברמן, מלצר וסומליה במגוון מסעדות, בין השאר ביאקימונו וברוטשילד המיתולוגית, שם נחשפתי לכל עולם היין. בהמשך עשיתי קורסי יין, עבדתי ביקב שורק, ואפילו נטלתי שם חלק בבציר, יחד עם בארי ססלוב.

נתי פאוסט // צילום: יוסי זליגר

"ב־92' הכרתי את כרמי לבנשטיין ז"ל, שהיתה אז מנהלת השיווק של כרמל מזרחי, והקמנו את 'פרלמנט היין' ברוטשילד, שהגיעו אליו המון סלבס - ישראל פלם (היינן הראשי דאז ביקבי כרמל; ר"פ), ציירים מפורסמים כמו אגם וקדישמן, ראשי עיריות ושרים. זו היתה התקופה שבה מרגלית וקסטל, ראשוני יקבי הבוטיק בישראל, רק פתחו את היקבים. במקביל למדתי הנדסת תעשייה וניהול בשנקר, וכסוג של השלמת הכנסה הקמתי לפני כ־20 שנה חנות וינטג' ב־ebay עם התמחות בעטים, באמנות ובשעונים".

לפי הרקורד הזה צריך להיות לך אוסף יין מרשים.

"האמת היא שאני אוסף יין מעט שנים. את רוב היין שלי העדפתי לשמור בבטן. מאז 2008 יש ירידה דרמטית של הפעילות ב־ebay, ובשנתיים האחרונות הקמתי קבוצת יין למסחר בין חברים, בשם 'מיקודיין מסחר והצעות ביין'. הקמתי גם בית מכירות פומביות של יין ואלכוהול ברשת, בידספיריט, שם אני מוכר יין מתיישן לכל העולם ושם רוב המחזור שלי, כשהמכירות בווטסאפ משלימות את זה. נכון שיש גידול מתחילת הקורונה אבל זו ממש לא איזו בוננזה".

איפה אתה קונה את המלאי שלך?

"אני קונה את היין בכל העולם - ביקבים ובחנויות יין, שם אתה חייב קשרים אישיים כדי לקבל מחירים טובים אם אתה גם רוצה להרוויח. באתרים בינלאומיים, ב־ebay וגם מאנשים פרטיים שרוצים מכל מיני סיבות להיפטר מהיין שלהם - מבוגרים, חולי סוכרת, חיסול עסק וכו'. יש אצלי בקבוצות בעלי יקבים קטנים שבנו את העסק שלהם בעשר אצבעות ומייצרים יין לא פחות ממדהים. הפכנו לחברים ואנחנו גם עושים אירועים מפעם לפעם לחברי הקבוצה. 

"אני משתדל לקנות דברים טובים ולהחזיק לפחות חמש שנים. דוגמאות לא חסרות - 'גראן וין' של קסטל 2016, סינגלים של רמת הגולן או נובל של פלם. רוב הטראפיק במסחר בארץ נמצא ביינות הכשרים והמפורסמים. אני גם נותן אחריות על היין - אם לקוח יטען ויוכיח שהיין שרכש אצלי היה פגום, הוא יקבל את הכסף חזרה. משום שהיין נשמר אצלי מצוין בקירור, אני לא חושש. עד היום היו לי בסך הכל שני אנשים שהחזרתי להם את הכסף, כשאחד מהם היה גבולי". 

כשאתה אומר שהיינות הכשרים "מככבים", זה אומר שהלקוחות שלך מגיעים בעיקר מהמגזר החרדי?

"לאו דווקא. יש לי הרבה לקוחות שפים, שהיום, בגלל הקורונה, עושים הרבה ארוחות פרטיות ומוכרים שם יינות. יש סוחרים, חובבי יין כבדים, דתיים וגם חילונים שבקיאים במחירים, בטרנדים ובסגנונות. אלו חבר'ה שמבינים עניין ואי אפשר לעבוד עליהם.

"מה שיפה הוא שאתה רואה יותר ויותר אנשים שמתעניינים בקולינריה ויין. ההיי־טק תרם לזה הרבה - אנשים שהסתובבו בעולם נחשפו לאוכל טוב וליין טוב. אני מאמין שהתחום הזה רק בתחילת הדרך. הדור הצעיר נחשף ליין איכותי כשהוא אוכל בחוץ, השפים הפכו להיות סלבס, 'מאסטר שף' וכו'. צריך לזכור - יין הוא לא כדי להשתכר ולתפוס ראש. זו חוויה תרבותית".

"בקבוק - חוויה חד־פעמית"

ישראל כהן, עו"ד ירושלמי צעיר (31), מנהל את אחת מקבוצות הווטסאפ הפופולריות ביין. "גדלתי בנתיבות ולמדתי בישיבות שונות, אך דווקא הצעה של חבר - להירשם יחד ללימודים אקדמיים - הדליקה אותי, ואחרי שהשלמתי בגרויות והשקעתי הרבה מאמצים, סיימתי את בחינות הלשכה והפכתי לעורך דין מן השורה". 



ישראל כהן // צילום: דניאל גבריאלוב

איך הגעת לעולם היין?

"בהתחלה דווקא חיבבתי יותר וויסקי, אבל באיזשהו שלב התלוויתי לגיסי לערב טעימות יין ונחשפתי שם לעולם מופלא - לכל יין יש תכונות ייחודיות שאין לאף אחד אחר ושגם לא יחזרו יותר. תבין, וויסקי נשאר עם אותו טעם גם אחרי שנים. בעוד 20 שנה גם הבקבוק מפעם וגם בקבוק חדש יהיו בעלי אותו טעם בדיוק. 

"לעומת זאת, יין הוא חד־פעמי - בכל בציר אתה פוגש בבקבוק משהו חדש שגם מתפתח ומשתנה לאורך השנים, גם הסיטואציה שבה אתה שותה יין והאווירה שמסביב משנה את הטעם ואת החוויה. כשאני טועם יין אני מחליט אם אני אוהב אותו או לא כבר לפי הריח, עד כדי כך שיש יינות שאני יכול להריח שעות, כמעט בלי לטעום. כל זה הביא אותי לתובנה שאם כבר להיות אספן אז רק של יין. יין הוא לאספנים". 

יש ימים שממש קשה לעקוב אחרי כל ההודעות בקבוצה, וכמעט בכל רגע יש מכירה. איך זה התפתח?

"השתתפתי בכמה וכמה ערבי טעימות, ואז הבנתי שבארץ יש מאות יקבים אבל אין היכרות מספקת ביניהם לבין הצרכנים. רוב הצרכנים מתנקזים, בסופו של דבר, לאותם 20-15 יקבים. יש חוסר הלימה בין ההיצע לביקוש. התחלתי לארגן אירועים במסעדות יוקרה ששילבו טעימות יין עיוורות (שבהן זהות היין מוסתרת מהמשתתפים עד לאחר הטעימה; ר"פ) כדי לנטרל את המיתוג ולהרחיב את החשיפה של יקבי בוטיק. פרסמתי את האירועים הללו בקבוצות ווטסאפ וההרשמה היתה נסגרת מהר.

"מה שיפה הוא שהקהל באירועים הללו הטרוגני מאוד - חרדים לצד חילונים, בני 25 לצד פנסיונרים. זה היה אך טבעי שהקבוצה תהפוך לפלטפורמה לשיתוף ידע, חוויות והחלפת רשמים, ובהמשך גם החלו להתפתח שם החלפות ומכירות של יין בין החברים. יש לנו בקבוצה חברים שמחזיקים אוספי יינות במאות אלפי שקלים, והיא פתוחה כך שכל אחד יכול לפרסם בה יין למכירה לפי הכללים שהוגדרו".

היה מי שהשמיע טענות לגבי הטיות מחירים במכרזים וקומבינות בחלק מהקבוצות. שמעת על זה?

"חשוב לציין שמדובר בקבוצה ציבורית של חובבי יין ולא ניתן לעקוב אחר אופיו ואמינותו של כל מצטרף, וכמו בכל תחומי החיים, גם בתחום הזה יש לצערי אנשים שמנצלים את תמימותו של הכלל. אכן גם אלינו לקבוצה היו שהצליחו להסתנן וניסו לתאם מחירים או לא עמדו בהבטחת המכירה, וכאשר זיהיתי את זה, החלטתי שכל חבר יציג את עצמו בצורה שקופה ומלאה, כדי למנוע מצב שאנשים מסתתרים מאחרי המקלדת ונעלמים אחרי הבטחות".

יישנת? הרווחת

אחד הענפים שנפגעו קשות בתקופת הקורונה הוא ענף היהלומים. היעדר אירועים לא מאפשרים "להשוויץ" בתכשיטים, וגם החשק לרכוש אותם ירד. בגלל המגבלות, גם הנסיעות של היבואנים ברחבי העולם פסקו כמעט לחלוטין. נתי פאוסט (48), יהלומן תושב רחובות, הוא חובב יין שבשנה האחרונה המציא את עצמו מחדש והחל למכור יינות פרמיום ומתיישנים דרך קבוצות ברשתות החברתיות ("הבוטיק של נתי"), קבוצות מכירה ובמכירות אישיות. 

אז מה, הרווח ביין דומה לזה שבענף היהלומים?

"מאז תחילת הקורונה אני כבר לא טס לחו"ל והתפנה לי הרבה זמן. נכנסתי לתחום הזה מתוך אהבה ליין ומתוך זיהוי של קהל הולך וגדל שמחפש יינות איכותיים ומתיישנים, וככה הכרתי הרבה אנשים טובים. הקמתי דף פייסבוק שמשמש בעיקר ליצירת קשרים ולפרסום, פחות למכירה. אני כמעט לא מוכר בקבוקים חדשים, רק מתיישנים, כי אין לי שום יתרון יחסי בחדשים. בחודשים האחרונים שוק היין בארץ הפך למטורף ואפשר למצוא היום מבצעים, ממש מלחמה, בין רשתות האלכוהול ואתרי האינטרנט עד שלפעמים קשה לי להבין איך הם מוכרים. אלו מחירים הפסדיים ממש. 



עופר הרשקוביץ // צילום: יוסי זליגר

"מה שמייחד אותי הוא שאני משתף ברשת מהידע ומהניסיון שלי, כולל נושאים שלדעתי לא זוכים להתייחסות במקומות אחרים. למשל, כמה זמן צריך לפתוח בקבוק לפני השתייה - יש יינות שמוכנים לשתייה מיידית, לעומת אחרים שצריכים להתחדרר (לנשום; ר"פ) כמה שעות. ולגבי הרווח, יש מין כלל אצבע שלפיו כל שנת יישון מוסיפה ליין כ־10 אחוזים במחיר אבל יש יינות שיכולים לאורך הזמן להשיג תשואה גבוהה יותר, כשמנגד צריך להביא בחשבון גם פחת על יינות שלא צלחו את מבחן הזמן". 

ואיך נערכת לוגיסטית לרכישה מאסיבית של יין? צריך ליישן אותו בתנאים ספציפיים מאוד.

"בתחילת הקורונה היקבים והסיטונאים נתקעו עם סטוקים וחיפשו למי אפשר למכור, אז הצלחתי להשיג כמות יפה במחיר אטרקטיבי, וכדי לשמור אותם הקמתי חדר יין בבית, ובמשרדים שלי יש עוד חמישה מקררים. אבל זה אומר שאתה צריך להשכיב מראש הרבה כסף עד למכירה, ויש בזה גם המון התעסקות מסביב כי המכירה לרוב היא פרטנית. האמת היא שאין בזה הרבה כסף אלא יותר עניין. המון גם מתקשרים ומבקשים ייעוץ והמלצות ובסוף לא קונים אצלי, שזה גם בסדר. למרות שזה בלבול מוח לא קטן יש לי כיף והנאה בזה, אני מרגיש שאני שותף לחינוך לתרבות יין, ואולי בעתיד זה גם ישתלם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו