נער הייתי וגם זקנתי ולא האמנתי שיבוא יום ומדורת השבט של החברה הישראלית, על מרכיביה השונים, תהיה השנאה. היו זמנים שלחברה בישראל היתה אמנה חברתית, שמעבר לוויכוחים האידיאולוגיים המרים יצקה ערכים משותפים שאפשרו את ההתמודדות עם צורכי ביטחון, קליטת עלייה ובידוד מדיני. התמודדות שדרשה הקרבה ומסירות נפש ממש. לכולם, מימין ומשמאל, היה ברור שמדינה יהודית בארץ ישראל היא מימוש חזון ענק, ושמשק כנפי ההיסטוריה מעצים את הרוח הישראלית.
בשירו "הנדר" כתב זאב ז'בוטינסקי "לָבָן־תָּכֹל וְאֵין שֵׁנִי, לֹא תַעַל אֲדֶמֶת שַׁעַטנֵז עַל זִיו הָרַעֲיוֹן". הוא צדק, הדגל האדום, השעטנז, קופל ונשלח אל סל המיחזור. הוויכוחים האידיאולוגיים המרים הסתיימו בהכרעה מובהקת. מאידיאולוגיית השמאל לא נותר דבר, והוא מתנדנד סביב אחוז החסימה. מפלגות פוליטיות מתמרכזות, בעיקר כדי לא להגיד שום דבר משמעותי, לקושש קולות מכל הבא ליד. מועמדים עוברים ממפלגה למפלגה, לכל המרבה במחיר.
האידיאולוגיה פינתה את מקומה, והשנאה נכנסה לתוך המרחב הציבורי ברגל גסה. את להבות השנאה, הדכדוך והדיכאון מלבים כלי תקשורת, ובעיקר ערוצי טלוויזיה. אין חדשות אמת, יש בלבול בין ידיעות לדעות, ובעיקר תעמולה פוליטית מבוקר עד חצות. ניסיון שאפתני לבצע שטיפת מוח לציבור ולהנדס את תודעתו. פעילות שיטתית, כולל בתאגיד הציבורי שממומן על ידי האזרחים ובתחנה שאמורה להיות צבאית והפכה צבעית לוהטת.
מושא השנאה העיקרי, שמועלה על המוקד כמעט מדי ערב על ידי כתבים, פרשנים ותחקירנים שטחיים - הוא הציבור החרדי. ההתייחסות אליו מזכירה את עלילות הדם האנטישמיות מימי הביניים בדבר היהודים שמפיצים מגיפות, מזהמים את המים ורובם מצורעים שיש לרכז בגטאות. יש סיבות טובות לבקר התנהלות של חוגים חרדיים קיצוניים ורעשנים. עם זאת, ביקורת המבטאת שנאה תהומית, השלכה לתוך מדורת השבט וליקוק שפתיים, היא שעבוד למולך אכזר ומסוכן. כמה רוע ורשעות יכולים לחבר בין לפיד לליברמן, שהעלו על ראש שמחתם את שנאת החרדים. מי כמו ליברמן מכיר את הסיסמה הסטליניסטית "הכה ביהודים ותציל את רוסיה", ששינה אותה לסיסמה עדכנית "הכה בחרדים ותציל את ישראל ביתנו משקיעה".
הפוליתונאים (פוליטיקאים־עיתונאים) שממלאים את התקשורת לא יסלחו לנתניהו על שלקח להם בבחירות דמוקרטיות את המדינה, שלדעתם היתה רשומה על שמם בטאבו. נתניהו בראש "עדר" נחות, לדעתם, מטריף את שורשי הווייתם. לא מסוגלים להשלים שיהודים חילונים, דתיים, מסורתיים ומתנחלים יחדיו הצליחו להפוך את ישראל למעצמה בינלאומית צבאית וכלכלית, ולעשות שלום תמורת שלום. "שלום עכשיו" עדיין קיים? עיתונאי השמאל לעולם לא יסלחו על הצגת הריקנות של האמונות והדעות שלהם, אין נקמה כנקמת עיתונאי שטעה. שנאת נתניהו אצלם בלתי נשלטת. פוליטיקאים חלשים, כולל כאלה המתחזים לימין, עושים כל מאמץ להתיישר אם פוליתונאי השמאל על מנת לזכות בקצת חסד תקשורתי בע"מ. הסיסמה העלובה שמבטאת את השנאה היא "רק לא ביבי". שנאה פסיכופתולוגית, שפרויד בוודאי היה מוצא לה משמעות במעמקי נשמות מיוסרות.
ינאי המלך אמר לשלומציון אשתו, אל תתייראי מן הפרושים ולא מן הצדוקים - אלא מן הצבועים. בבחירות הקרובות חייבים לנצח את שנאת החינם. את מחירה הכבד שילמנו בעבר. מעבר למחלוקות, אחים אנחנו. בל ניתן לתקשורת לפורר את עומק אחדותנו.