לפני שנה בדיוק, כשנכנסנו לסגר הראשון בלי לדעת אנה אנו באים, תפסנו לשיחה נציגים משרשרת המזון של ענף המסעדנות הישראלי - מהספק ועד הבעלים של המסעדה. כולם הציגו בעיקר שאלות ומצוקה ופחות סימני קריאה. לא מפתיע, בהתחשב בסיטואציה המפחידה, ערב חג הפסח לפני שנה, כשהטלוויזיה הפחידה אותנו מדי שעה עגולה. המונולוגים שלהם אז היו קורעי לב.
השבוע חזרנו אל אותם המרואיינים. לכאורה זה שבוע אופטימי למדי שבו נפתחו המסעדות והנה, כבר מדווח על ביקושים גבוהים ועם זאת, כפי שניתן להבחין, הייאוש עדיין תופס כל חלקה טובה. נכון, לשמחתנו כל המרואיינים מאז שרדו את השנה הקשה, אבל צלקות המשבר עדיין מהדהדות בשיחות עימם.
מאשה פט, הבעלים של מסעדת אריא בלב ליבה של הסצנה התל־אביבית, אמרה לנו בדיוק לפני שנה: "ברור לי שלא משנה מתי נחזור, הכל מתחיל מאפס. אם המדינה לא תושיט יד אנחנו ניפול, וכל המעגל העסקי הסובב אותנו ייפול יחד איתנו". ביום שלישי השבוע, בערב הפתיחה של המסעדה, הקומה העליונה פועלת בעוד הקומה התחתונה, אשר משמשת בר - עדיין סגורה.
מאשה מתעקשת שבכל זאת, למרות כל הקשיים, יש כאן סיבה לחגיגה: "פתחנו, אבל בצניעות. הצוות שלי התפזר לכל עבר וחזר לבית של ההורים בעקבות החל"ת. המצב לא אִפשר מגורים בתל אביב. אנשים פחות רוצים לעבוד כי יש להם כסף בלי לעבוד. אנחנו מתחילים כמעט מאפס כי נשארו אצלנו חלק קטן מהעובדים, אבל עבורי לא היה ספק שאני פותחת", היא מחייכת חיוך שבע קרבות.
"הנשמה שלי שייכת לעולם המסעדנות, ולרגע לא חשבתי לסגור. לא רק עבורי, אלא עבור הצוות והלקוחות שמפציצים אותנו בטלפונים". אני מזכיר לה שלפני שנה היא ביקשה שהמדינה תושיט לה יד: "המדינה הושיטה לנו יד עם המענקים. בלעדיהם באמת היינו קורסים. זה אִפשר לשלם לספקים, לא להיות בחובות ולבצע את הפתיחה המחודשת גם בקיץ וגם עכשיו. עכשיו אני מקווה שבכל הסחורה שאנחנו קונים באמת ייעשה שימוש, ולא יודיעו לנו ערב הפסח שסוגרים שוב. עם זאת, אני לא יכולה לפעול מתוך חשש, רק לקוות שבקרוב הפתיחה תהיה גדולה יותר ואולי יאפשרו לפתוח גם את הברים".
"המשלוחים הצילו אותנו"
את אודי בכור, ספק הדגים של מיטב מסעדות תל אביב, תפסנו בשנה שעברה, בעודו מגיף את תריס העסק שלו ומחזיק בידו צ'קים "שקיבלתי לעוד 90 יום ממסעדות ומי יודע מה יהיה איתם. אומרים לי שהעתיד הוא בהזמנות עד הבית. אני עושה את זה, כמובן, אבל כרגע זה בסך הכל שלושה אחוזים מהמחזור שלי.
"נניח שעכשיו העולם באמת ישתנה ואנשים באמת ירצו את הדגים שלהם עד הבית. אז לכמה אתה חושב שהעבודה שלי יכולה לעלות? 10 אחוזים, 15 אחוזים? מישהו חושב שזה יספיק כדי להתפרנס? זה אפילו לא יספיק כדי לגלגל את המחזור".
השבוע כאשר שוב הגיעו ההזמנות ממסעדות הוא ניסה לשדר אופטימיות כמעט בכוח: "המשלוחים באמת היו ההצלה שלנו, הם הגיעו ל־40 אחוז מהמחזור. את הצ'קים שקיבלתי אז במארס הפקדתי בגל הראשון של הפתיחה בקיץ, ואז סגרו שוב וקיבלתי צ'קים קדימה. אחרי שהפקדתי את הצ'קים ההם, השבוע יש התעוררות במסעדות אבל אני רואה את החשש אצל כולם, ואני מבין את בעלי המקומות.
"תאר לעצמך שאתה מזמין סחורה ב־60 או 70 אלף שקל, ופתאם יודיעו להם שהם סוגרים. מה, עוד פעם הם יזרקו לפח את הכל? בזה הם כבר לא יוכלו לעמוד. אני מניח שהפעם גם אני אקבל צ'קים קדימה, וכמו אז אני פשוט אקווה לטוב". בכור, שהעביר את השבוע בשיחות עם בעלי מסעדות, שמע מהם את התלונות הקבועות: "אנשים מזמינים סחורה ואין להם עובדים. לקחו פה ענף וריסקו אותו, כמעט חיסלו אותו. החבר'ה הצעירים לא רוצים לחזור לעבוד במלצרות או לעבוד כברמנים. אם המדינה לא תתעורר מהר, לא יישאר מהענף כלום".
ספיר לוי, מלצרית במסעדת הסושי התל־אביבית ניני האצ'י, היתה בשנה שעברה לקראת סיום לימודי ההוראה שלה: "אני חושבת על זה שממשכורת של מלצרית יכולתי גם לשלם שכר דירה, גם לימודים וגם דמי מחיה, והיום - כשזה לא קיים, אני לא מבינה בכלל איך אפשר להתלונן על מלצרות. יש לי עוד קצת אוויר, אבל המחשבה שלא נעבוד בפסח, שזו התקופה הכי חזקה שלנו במהלך השנה - אתה יודע מה? אני מעדיפה לא לחשוב על זה, זה לא נתפס".
השבוע כשדיברנו איתה, היא כבר ענתה לו באמצע הסטאז' שלה כמורה: "היה לי ברור עוד לפני שאני עוזבת את המסעדנות. הקורונה אולי נתנה דחיפה אבל זה לא בגלל הקורונה. את התקופה הזאת לא הייתי שורדת כמובן בלי אמא ואבא. כי לא רק שהכסף במסעדנות ירד, גם במשרד החינוך לא משלמים משהו", היא צוחקת, ומוסיפה: "אין לי ספק שאחזור למסעדה לעשות משמרת או שתיים בשבוע, כמו שעזרתי במשלוחים במהלך השנה האחרונה.
"הלכתי אחרי החלום שלי להיות מורה, אבל אני מגלה שכמו במסעדנות גם כאן החלום הוא לא 'וואו'. אני לא מאמינה שעברה שנה מהשיחה הקודמת שלנו, אבל אני מסתכלת אחורה ויכולה להגיד שלפחות מבחינת עבודה, אני אישית פחות נפגעתי".
הזהירות המתבקשת נוכח לקחי העבר של הפתיחה בקיץ האחרון, שאחר כך הובילה לסגירה של חצי שנה נוספת, נשמעת היטב בכל המקומות. מצד אחד התלונות לא נשמעות למרחוק נוכח המענקים והמשלוחים, ואילו מצד שני - התחושה היא שמהמכה הבאה, אם תבוא חלילה, רבים יתקשו להתאושש. אבל גם בצוק העיתים, פט מסייגת: "אם לא עזבתי את המקצוע אחרי הקורונה, כנראה כבר לא אעזוב אותו לעולם", היא אומרת רגע לפני סיומו של הלילה הראשון שבו ניסה עולם המסעדנות לחזור לשפיות. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו