באוקטובר שנה שעברה, פורסמו כמה ציטוטים מספרו של בוב וודוורד "מלחמה", שתיעדו את יחסו העוין של הנשיא ביידן כלפי ראש הממשלה נתניהו. עכשיו כשהספר יצא בעברית (הוצאת ידיעות ספרים) הקורא הפשוט יכול לשפוט בעצמו מה חשוב ומה פחות חשוב. וודוורד חושף מידע מדהים; שבועות אחדים בלבד לאחר הקריסה המזעזעת של הכוחות האמריקנים באפגניסטן ונפילת קאבול, קיבל ראש המטות המשולבים הגנרל מילי "ידיעות מודיעיניות חדשות (ש)העידו כי רוסיה מתכננת התקפה צבאית נרחבת על אוקראינה. האזהרה לא הגיעה ממקור יחיד אלא מכיוונים רבים". הנשיא ביידן קיבל את מה שמתואר כ"אוצר מודיעיני" בתדרוך הבוקר. באוקטובר 2021 הסכימו ראש ה־CIA ומנהלת המודיעין הלאומי אווריל היינס כי "קהילת המודיעין מסכימה פה אחד שפוטין מתכנן לפלוש לאוקראינה".
בכל ההיסטוריה המודרנית – מאז מלחמת העולם השנייה – לא זכורה התרעה אסטרטגית כל כך מדויקת. חמישה חודשים לפני פרוץ המלחמה היתה לאמריקנים התרעה ודאית של 99 אחוז.
מאחר שחוג המחליטים המצומצם של פוטין מונה כשלושה או ארבעה בעלי תפקידים בלבד, זו עדות שמערך המודיעין האמריקני הוא ברמה עילאית, למרות ההערכות השגויות באפגניסטן. מכאן אפשר להסיק כמה מסקנות אפשריות לגבי מערך המודיעין הישראלי על זרועותיו: אפשרות סבירה שהוא נחות לפחות בשתי דרגות מהמודיעין האמריקני. הם ידעו על ההנהגה במוסקבה הרחוקה הרבה יותר ממה שהמודיעין בישראל ידע על מה שקורה מתחת לאף שלו. אפשרות שנייה, שהאמריקנים ידעו גם על מתקפת חמאס ולא שיתפו אותנו. אפשרות שלישית, הגרועה ביותר, שלמודיעין הגיע מידע על מתקפה (לא רק בשעות שלפני התרחשותה) אך הוא בחר לא לשתף במידע את הדרג המדיני ממש כפי שעשה לפני "צוק איתן".
בהקשר של עזה, כשאומרים מודיעין הכוונה בעיקר לשב"כ אך גם לשתי יחידות מסוימות באמ"ן. יש טענה, שנוטים בדרך כלל להמעיט בערכה של הטיפשות. סביר שבשב"כ הטיפשות גוברת על כל מגמה קונספירטיבית. דווח בזמנו כי במבצע "ארנון" שבו חולצו ארבעה חטופים, המודיעין האמריקני והבריטי סייע לצה"ל. בהתחשב בכך שעזה היא כמו מגרש הבית של ישראל זה מעיד שהכשל המודיעיני מלפני המלחמה המשיך לגבות את מחיריו גם בחודשי הלחימה.
זאת סיבה מספיק טובה שראש השב"כ רונן בר ילך הביתה; הוא היה צריך לפנות את מקומו כבר בתחילת המלחמה ולכל היותר במקביל לראש אמ"ן לשעבר חליווה. אבל לא. בחודשים האחרונים הוא תוקף את לשכת ראש הממשלה פעם אחר פעם. הוא מינה את עצמו בהמלצת מנדלבליט, היועצת המשפטית ועיתון "הארץ" לשומר הסף שאמור להגן על עם ישראל מפני ראש הממשלה. בר לא מאמין ביושרה המקצועית והמצפונית של המועמדים להחליפו. הבעיה היא שעם ישראל לא יכול להרשות לעצמו ראש זרוע מודיעינית שגם לא היה מסוגל לייצר את המידע המודיעיני הראוי והמצופה ברמות האלה וגם שימש כנראה יעד להונאה.
הוציאו עליה חוזה
ממשל ביידן לא הצליח להגן על אוקראינה למרות המודיעין המוקדם. מבחינת טראמפ מדובר בזירה עסקית שאפשר להשתלט על משאביה כדי להחזיר את החוב למערב
בוב וודוורד משתמש בביטוי, "שומרים את ביידן בעתודה". כלומר, הוא לא נוכח. מי שמנהלים את המגעים מול הרוסים כדי להרתיע או למנוע מהם לתקוף באוקראינה אלה בעיקר מזכיר המדינה בלינקן וראש ה־CIA ברנס. בשום שלב של טרום מלחמת אוקראינה, ביידן לא מתייצב במרכז הזירה ומתעמת מול פוטין. בעיה נוספת, האמריקנים לא מצליחים למכור את המודיעין שלהם לבעלות בריתן האירופיות. או שיש להם בעיה לשכנע כמה מהן, כמו צרפת או שבדיה; הבריטים איתם. כך שהכישלון של המודיעין המדהים והמדויק להפליא ליצור אפקט אסטרטגי הוא עוד כישלון אישי של הנשיא ביידן הבלתי נוכח.
כנגדו, ברור שבמדיניות החוץ האמריקנית יש פתאום נשיא חדש, הפטיש הכתום, שנמצא על כל המגרש. הוא נוכח בכל פינה בזירה הבינלאומית וזאת אפילו בלי להזיז את עצמו פיזית. לטוב ולרע, זאת עובדה. אבל מי שמסתכל לעבר אוקראינה רואה תוכנית אמריקנית שטראמפ חתום עליה בגישתו העסקית לאורך ולרוחב. דווקא העיתון הבריטי השמרני "הטלגרף" פרסם אותה, כשדעתו השלילית עליה ברורה. העיתון מכנה את התוכנית קולוניזציה אמריקנית של אוקראינה. פלישה רוסית מצד אחד ופלישה כלכלית אמריקנית מצד שני. טראמפ דורש שאוקראינה תחזיר את כל הסכום הכספי שהושקע בה, יותר מחצי טריליון דולר. הכל מנוסח כחוזה, שמתואר כמו הלוואה בשוק האפור: קודם תחזיר את הסכומים, אחר כך תדאג לילדיך.
כל אדם הגון יודע שאוקראינה נלחמה בקו הראשון להגנת המערב וערכיו, שמרבים לדבר עליהם לאחרונה, למשל סגן הנשיא ואנס בנאומו החד והמשפיע בוועידת מינכן. רק הביטוי הזה מעביר צמרמורת בגב. המערב שוב ינסה למכור איזו מדינה – לא כל כך נידחת – כדי לפייס רודן תוקפני? ואיפה מתנהל המשא ומתן בין האמריקנים לרוסים (ללא נוכחות נציגי אוקראינה) – בריאד שבערב הסעודית.
ביידן לא נתן לאוקראינה את הכלים לנצח במלחמה, אלא לשרוד. טראמפ מציע השתלטות אמריקנית על אוצרות הטבע הנדירים שנמצאים באוקראינה כמו מינרלים ומתכות כמו טיטניום, ליטיום, טונגסטן ועוד. בעימות של ישראל מול חמאס הוא מניח הצעה שקשה לראות איך מגיעים למימושה. הדבר היחיד שריאלי הוא מה שאמר ראש הממשלה: לאפשר למי שרוצה ברצועת עזה, לעזוב. בינתיים התוצאה הממשית היא ריכוזי הכוחות המאיימים של המצרים בסיני.
כמו אז
הסד"כ הערבי סביבנו חוזר לרמת איום של טרום 67', ואיומים חדשים דורשים פתרונות מחוץ לקופסה – למשל התוכנית להגדלת רצועת עזה לכיוון אל־עריש
הדינמיקה של מלחמות העבר בתקופת המלחמה הקרה היתה כזאת: פעילות טרור גוברת מעבר לגבול ולתוך ישראל. כעבור שנים אחדות של פעילות טרור וכנגדה פעולות תגמול וסיכול מצד ישראל, פורצת המלחמה הגדולה. כך היה במלחמות סיני, ששת הימים, יום הכיפורים ומלחמת של"ג ב־1982. הטרור משמש אינקובציה למלחמה בין־מדינתית.
יתכן שאנחנו חוזרים למצב הזה. ההבדל הוא, שמלחמת הטרור שקודמת למלחמה "גדולה" בין צבאות מדינתיים, כבר לא כ"כ זעירה. המלחמות נגד חמאס, חיזבאללה, החות'ים והמערכה ביו"ש כבר שואבות משאבים אדירים. כשצבא מצרים הופך שוב לשחקן במשחק הכוחות, תהיה לישראל בעיה להשקיע שוב כוחות גדולים לרצועת עזה.
למעשה כל הסד"כ הערבי של טרום 67' חוזר לרמה כזאת או אחרת של איום. סוריה תחת ההנהגה האסלאמית ובגיבוי טורקי תבנה את צבאה מחדש וגם על ירדן כבר קשה לסמוך לאור העובדה שאינה משקיעה הרבה בחסימת הברחות הנשק ליהודה ושומרון ומשם לתוך ישראל.
המגמה הזאת כבר מחזירה את הפרדיגמה הישנה שאפשר לנסח אותה כך: אין ברירה, צריך למצוא נוסחת פתרון לנושא הפלשתיני כדי לבטל את האיומים של המעגל הערבי הקרוב. ואז אתה מקבל כותבים בולטים, ביניהם ארי שביט, שמגלים מחדש את תכנית השלום של פרופ' יהושע בן אריה וגם גיורא איילנד מזוהה איתה. זאת תוכנית מלפני 20 שנה בדיוק. היא מאוד הגיונית ומאוד בלתי קבילה על הצדדים הרלוונטיים, הפלשתינים והמצרים. כשהמצרים חוזרים ומתנהגים לפי הקודים הישנים קשה לראות את א־סיסי מגלה נדיבות יותר ממובארק שלא רצה אפילו לשמוע את פרטי התוכנית מנציג מוסמך. ראיתי את פרופ' בן אריה מציג את התוכנית בפני נציגים פלשתינים. בעקרון, הגדלת שטח הרצועה שתתפשט לכיוון צפון סיני בואכה אל־עריש ותקבל גם עומק דרומה. וישראל מקבלת כ־10 אחוזים בשטחי יו"ש, ומצרים – מסדרון יבשתי דרך הנגב לירדן ולעולם הערבי. פחות או יותר. הפלשתינים, מחוג היועצים של מחמוד עבאס, נאלמו דום והביטו בבן אריה בעיניים אטומות. פתאום חדל הקשקוש האקדמי הפוסט־קולוניאלי והם נדרשו להגיב על תוכנית מאוד הגיונית שפותרת לא רק את מצוקת השטח אלא את המצוקה הכלכלית של תושבי עזה. הרוח הציונית של "אפשר לפתור כל בעיה" פגשה את הרוח הפלשתינית שלא חושבת על פתרונות אלא על נקמה, רוואנשיזם, התנגדות מזוינת ושיבת הפליטים. זה היה בימי אריק שרון. בינתיים, גם הרכבת הציונית התרחקה מהתחנה הזאת.
שונאים סיפור אהבה
הנסיקה של יאיר גולן וליברמן מלמדת על כניסתה של רוח קפלן אל המערכת האלקטורלית בישראל. וכל האירוע הזה זוכה לרוח גבית מהיועמ"שית ושות'
בסקר האחרון של דיירקט פולס של שלמה פילבר, יאיר גולן מקבל 17 מושבים וליברמן 15. אפשר להניח שתוצאות דומות או מגמות מקבילות מופיעות גם בסקרים אחרים. הפרשנות הסטנדרטית רואה את הצטמקותו של יאיר לפיד ונמוגותו של בני גנץ. אבל יש כאן גם סיפור אחר, כנראה משמעותי יותר. שני הפוליטיקאים שמייצגים אופוזיציה כסאחיסטית חסרת עקרונות בתחום הלאומי ובתחום התרבות הפוליטית מייצגים, לפי הסקר שלדעתי הוא אמין לחלוטין, כוח אלקטורלי השווה בכוחו לליכוד. הליכוד בהנהגת נתניהו מקבל בסקרים של דיירקט פולס בסביבות 32 מושבים. הסקרים של הערוצים הפדרליים חסרי אמינות, ואפשר לנחש מה הסיבות.
יש ציבור עצום שנענה למסרים של יאיר גולן, שהוא מעין בן גביר של השמאל, אם כי יש כאן עוול מסוים לבן גביר. מעניין שליברמן מעביר מסרים דומים אבל בצורה מתונה יותר. מי היה מאמין. הציבור העצום הזה שהוא כרבע מהבוחרים מונע באחוזים ניכרים משנאה חשכה
כלומר, יש ציבור עצום שנענה למסרים של יאיר גולן, שהוא מעין בן גביר של השמאל, אם כי יש כאן עוול מסוים לבן גביר. מעניין שליברמן מעביר מסרים דומים אבל בצורה מתונה יותר. מי היה מאמין. הציבור העצום הזה שהוא כרבע מהבוחרים מונע באחוזים ניכרים משנאה חשכה. "ביבי בוגד", וכו'. אצל ליברמן אלה מסרים על הנכלוליות של נתניהו שכל מהלך שלו מתפרש על ידי שר הביטחון לשעבר כתועלתנות אישית, כולל עוד לילה במלון אמריקני. עוד יום בלי בית המשפט. אבל ליברמן ממשיך את הקו האנטי־חרדי כשעכשיו זה מתחבר לסנטימנטים סביב מה שהוא ואחרים מכנים "חוק ההשתמטות". אצל יאיר גולן יש הרגשה, שבשלב הנוכחי, שטיפת המוח שעבר ציבור המפגינים שניסו בשנתיים האחרונות להפיל את השלטון מהרחוב ובעזרת מוסדות מתוך המשטר, מתחילה להיות מוטמעת בהליך האלקטורלי. קודם זאת היתה המלחמה שליברמן הרוויח ממנה בסקרים. עכשיו זה חוזר לביביפוביה של הרפורמה המשפטית עם חומר מאיץ של החזרת החטופים.
מבלי שתיערך בדיקה סטטיסטית בסקרים, נראה שרק אחוז קטן מהשיקולים בהצבעה לגולן מושפע ממחשבה חיובית – בעד משהו. יאיר גולן מזוהה בבירור כבעל דרגה בכירה בצבא, כדמות נצית ביטחונית, שמתאימה לגלישה הכללית ימינה. תוכנית אסטרטגית שפרסם יחד עם חיים אסא לפני כשנה כיצד לפתור את עניין לבנון וחיזבאללה מתגלה בדיעבד כמנותקת מהמציאות. אבל גם ליברמן וגם גולן נוסקים בעזרת הקמפיין המשולב של היועמ"שית, השב"כ ופרקליט המדינה שתוקפים את סביבתו הקרובה של נתניהו. כל כתבה בתכנית טלוויזיה הופכת לחקירת שב"כ בגיבוי מיארה. זה למעשה חומר בעירה פוליטי שמסייע לנעמה לזימי, גלעד קריב ויאיר גולן, צמרת המפלגה. לא כולם היו רוצים לראות את השלישייה הזאת מתקרבת למרחק נגיעה מההגה הלאומי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו