בישראל חסרים כיום כעשרים אלף מורים, כך פורסם השבוע באמצעי התקשורת. בבית הספר שבו לומדים הילדים שלנו, מתחלקות כמה כיתות במחנכת אחת (מדהימה, אגב), ובבית ספר שכן סגרו לאחרונה מגמה מדעית בגלל שלא מצאו מורה מתאים. באופן כללי, מציאות שבה מורים ומורות מלמדים מקצועות שרחוקים מתחום ההתמחות שלהם, הפכה להיות חזון נפרץ.
לא מדובר במקרה, אלא בתפיסת עולם עמוקה שחלחלה לתרבות שלנו – תפיסה שמזלזלת עמוקות בתפקיד הזה, במשמעות שלו ובחשיבות שלו. אני מכיר הורים שחולמים שהילד שלהם יהיה רופא, עורך דין, רואה חשבון, פסיכולוג, או כל מקצוע חופשי אחר. כבר שנים רבות שלא פגשתי הורה שחולם, רוצה ודוחף את הילד שלו לעסוק בהוראה. למען האמת, לא פעם אני שומע מהורים איזו נימה של התנצלות כשהם מספרים שהבן או הבת שלהם בחרו לעסוק בחינוך. כזו שמסבירה שהם לא "סתם" מורים, או שזה רק לתקופה קצרה. אף פעם לא שמעתי את הטון הזה ביחס לבן שעובד במחשבים. לא מזמן סיפר לי מישהו בגאווה גדולה על הבן שלו שמחזיק בתפקיד בכיר בחברת הייטק שמפתחת פילטרים לאינסטגרם, ורגע אחר כך סיפר לי בנימה לא מבוטלת של צער על הבת שלו שהיא "סתם" מורה בתיכון. אמרתי לו שחברה שמעריכה יותר את האנשים שמשכללים את איכויות הסלפי של הנוער מאשר את עולם הרוח, הידע והערכים שלו, היא חברה על סף תהום.
על ההרים והגבעות ותחת כל עץ רענן אנחנו שומעים ראיונות, הרצאות, ספרים ואמירות של כל מיני "מצליחנים" שמספרים איך הם הצליחו למרות שלא למדו בבית הספר, ועל איך המורים שלו או שלה לא זיהו את הכישרון האדיר או קידמו אותם על היעד הנכסף של להפוך לידוען. תיאורים או כתבות על מורים ומורות מוצלחים ומעוררי השראה מוצגים בתרבות שלנו כיוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. וכל מי שהיה פעם באסיפת הורים יודע שלא מעט הורים מרשים לעצמם לדבר עם המורה של הילד שלהם באופן שהם לא מרשים לעצמם לדבר עם אף איש מקצוע אחר. לא ברמת הגסות והנימוס, אבל גם לא ברמה המקצועית. בתחומים כמו רפואה, משפטים, הנדסה או אינסטלציה, מבינים כולם שדרושים הכשרה, ידע וניסיון כדי להביע דעה בעלת משמעות. רק בחינוך והוראה מניח כל הורה לילד בן שש שהוא מבין יותר ממורה מומחית שנמצאת במקצוע שלושים שנה.
הזלזול במורים מגיע מלמעלה. משרד החינוך הוא המשרד הגדול ביותר בישראל מבחינת התקציב שלו, שעבר זה מכבר את תקציב הביטחון. ולמרות זאת, כבר מזמן לא פגשנו פוליטיקאי ישראלי, ודאי לא מהדרג הבכיר שבהם, שחולם ושואף להיות שר חינוך. המשרד שאמון במידה רבה על בניית דור העתיד של החברה הישראלית, שעליו מושתתת הכלכלה והביטחון שלו, הוא משרד שנותר בצד בכל משא ומתן קואליציוני כמו הבחור בנשף שאף אחת לא רוצה לרקוד איתו.
ראש הממשלה שלנו, שמכהן בתפקיד יותר מכל אחד אחר בתולדותינו, כמעט ולא מתבטא בנושאי חינוך. בעשרות שנותיו על הכיסא הזה הוא לא הציג מעולם השקפת עולם, רפורמה, מדיניות או קריאת כיוון בתחום החינוך וההוראה. בשביתות המתארכות של מערכת החינוך הוא ממעט ומאחר להתערב ועולה הרושם העמוק שהתחום, איך לומר, פשוט לא מעניין אותו. בקורונה ולאורך המלחמה, בתי הספר היו הראשונים להיסגר והאחרונים להיפתח. ממשלות ישראל שפעלו תחתיו מתייחסות בשוויון נפש למציאות האיומה שבה ילדי ישראל לא הולכים לבית הספר. מדברים על בתי ספר במושגים של "הנעת הכלכלה", כאילו העניין היחיד הוא שיהיה בייביסיטר להורים כדי שהם יוכלו ללכת לעבודה (האמיתית) שלהם. אבל מצב החינוך בישראל הוא לא "משבר" ולא "בעיה", אלא איום קיומי על עצם קיומה של המדינה הזו. איום שהאוחזים בהגה אוהבים להתעלם ממנו.
רגע לפני מעמד הר סיני מספרת התורה על עצתו של יתרו למשה למנות שופטים שיסייעו לו לשפוט את העם. יתרו מציע למשה למנות "שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" (שמות יח, כא). בחשבון מהיר, מדובר במעל 78,000 שופטים, עבור ציבור של כ־600,000 יוצאי מצרים, וברור ששום חברה אנושית לא זקוקה למערכת משפט כה גדולה. אלא שעיון מדוקדק בפסוקים מלמד שתפקידם המרכזי לא היה משפטי כלל – "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" (שם כ).
עצתו של יתרו לא היתה רק לשכלל את מערכת המשפט, אלא להפוך אותה למערכת חינוך. ההבנה העמוקה שהציג יתרו היא שהדרך להילחם בפשע, כמו גם בשאר החולאים החברתיים, היא לקיים מערכת חינוך ענפה ורצינית, שתכוון את הציבור אל דרך הישר. דרישות הסף להתקבל לעבודה במערכת שהציע יתרו היו לא פחות ממדהימות – "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (שם כא). כדי להורות את הדרך וללמד את התורה, דרושים האנשים הגדולים, הטובים, הערכיים והרציניים ביותר. פעם אמרו אצלנו "הטובים לטייס" והיום אומרים "הטובים להייטק". רוצים שיהיה ביטחון ותהיה כלכלה משגשגת, אבל לא יהיה כאן שום דבר, אם לא יהיו לנו "הטובים לחינוך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו