דלתות מסתובבות: מה מחזיר מחבלים משוחררים לטרור כה מהר?

כובאר הוא כפר הררי בנפת רמאללה עם היסטוריית דמים. משוחררי עסקת ג'יבריל (1985) ומשוחררי עסקת שליט (2011), ובהם מחבלים רוצחים ששבו לכובאר אחרי תקופות מאסר ארוכות, פגשו בכביש המתפתל אל בתיהם שורה ארוכה של סמלי מגן דוד מצוירים, שנזרעו עליו בשבלונות כדי שהרכבים שיגיעו למקום ירמסו אותם בגלגליהם. בתוך הכפר, המון אדם שאג "אללה אכבר", הניף דגלי חמאס, רמס דגלי ישראל, ירה זיקוקים והמטיר על השבים סוכריות ודברי מתיקה.

אם יש את נפשכם לדעת כיצד לאחר תקופות מאסר ממושכות מחבלים משוחררים שבים כה מהר אל דרך הטרור והפיגועים - לכו אל כובאר, מעוז כוחה של חמולת ברגותי, אב־טיפוס ומודל למקומות יישוב פלשתיניים דומים ברחבי יו"ש שהוציאו מתוכם שושלות מחבלים דומות. אך קודם - גשו אל בתי הכלא.

אבני היסוד של תהליך החזרה לטרור הונחו כבר שם. כמו רבים מחבריהם בכלא, הטרוריסטים מכובאר, יוצאי חמולת ברגותי ואחרים, נהגו לשנן בעל פה רשימה ארוכה של "שאהידים", ש"הקריבו את חייהם למען פלשתין במסגרת ההתנגדות". מדי חודש, כשהרשימה התארכה, האסירים בכלא עדכנו אותה. הם למדו שם עברית, שיעורי מורשת פלשתינית, שיעורי דת וקוראן, והיסטוריה מבצעית (של פיגועים עקובים מדם) של ארגוני הטרור - פת"ח, חמאס, הג'יהאד, החזית העממית, החזית הדמוקרטית ועוד. חלק מהאסירים, בבחינת "דע את האויב", קראו חלקים מ"המרד" של מנחם בגין ולמדו על ההיסטוריה של הקיבוצים ושל מדינת ישראל.

הישיבה במאסר זיכתה אותם במשכורת שמנה כפולה מהרש"פ ומחמאס, אות הערכה על פועלם הרצחני. מי שישב יותר שנים קיבל יותר כסף, מי שרצח יותר יהודים קיבל עוד יותר כסף. המשכורות המשיכו להגיע לחשבונות הבנק שלהם גם לאחר השחרור. רבים תרגלו בתקופת הכלא עמידה בחקירות שב"כ. הצעירים שבהם למדו מהוותיקים, ברמת התיאוריה, כיצד מטפלים בחומרי נפץ, כיצד מרכיבים מטענים ומעט תורת לוחמת גרילה. משפטי מפתח מנאומיהם של יאסין, סינוואר, דף ומנהיגי חמאס נוספים שולבו אף הם בסדר יומם.

עם המטען הזה משוחררי כובאר שבו לבתיהם. האווירה בכפר וההיסטוריה שלו התוו את המשך המסלול שלהם בחזרה לטרור: באוקטובר 2011 התקיימה בכפר חאפלה גדולה לרגל שחרורם של ארבעה מבני כובאר בעסקת שליט. שניים מהמשוחררים היו בני הדודים נאיל ופחרי ברגותי, שישבו בכלא הישראלי יותר מ־30 שנה. ב־1978 הם רצחו בדקירות סכין את נהג האוטובוס מוטי יקואל מרמת גן, שהחזיר פועלים פלשתינים לבתיהם בכובאר ובכפרי האזור. את פניהם של נאיל ושל פחרי קיבל תושב הכפר עומר ברגותי (אבו עאסף), אחיו של נאיל, שהורשע באותו רצח, אך שוחרר כבר בעסקת ג'יבריל. שניים מבניו של פחרי ריצו אף הם עונשי מאסר בכלא הישראלי.

נאיל היה איש פת"ח, שאימץ בכלא נוהגים דתיים רבים והפך לאחד ממנהיגי חמאס. קבלת הפנים שזכה לה לימדה עד כמה נערצים המחבלים המשוחררים בקרב הציבור הפלשתיני. נאיל הגיע לכובאר במכונית נאה, ונאלץ ללחוץ מאות ידיים עד שהגיע לבית משפחתו. על ראשו הומטרו זרי פרחים וסוכריות. כבר בטקס קבלת הפנים הראשון שנערך לכבודו הוא נקב בשמותיהם של המחבלים שהשתתפו במבצע החטיפה של גלעד שליט והודה להם. הכבוד שהורעף עליו ועל רבים מחבריו המשוחררים החמיא לו, ואולי גם חייב אותו.

אחרי כשלוש שנים שב נאיל ברגותי לכלא, בטענה שהוא הפר את תנאי שחרורו, וחזר לרצות את עונשו הקודם. כיום הוא ותיק האסירים הביטחוניים שחמאס תובע לשחרר במסגרת העסקה. יחד עימו נעצרו עוד כ־70 ממשוחררי עסקת שליט, בטענה שהפרו את תנאי שחרורם ושבו לעסוק בטרור. רבים מהם ישוחררו בעסקה הנוכחית - אבל עתידו של נאיל עדיין לא ברור.

מצנח רחיפה בכובאר

מה שברור הוא שאם הוא ישוחרר וישוב לעסוק בטרור - בניגוד לעבר, ישראל לא תוכל להחזירו לכלא על העבירות הישנות שהוא טרם סיים לרצות את עונשו עליהן, אלא רק על עבירות חדשות. במו"מ בקטאר חמאס התעקש על כך. נאיל ודומיו גם לא יידרשו לחתום על התחייבות לא לשוב לעסוק בטרור. ישראל ויתרה גם כאן, אולי מכיוון שהבינה שהתחייבות כזאת היא ממילא בבחינת אות מתה על נייר שלא שווה דבר.

נאיל ורבים אחרים בחמולת ברגותי עטופים בהוויה ובמורשת של טרור. אחיינו של נאיל, צאלח ברגותי, הוא רוצחו של התינוק עמיעד ישראל איש רן, שיולד בניתוח חירום ולא שרד לאחר שאביו עמיחי ואמו שירה, שהיתה בהיריון מתקדם, נורו בידי צלאח בטרמפיאדה ליד עפרה בדצמבר 2018. על פי החשד, אחד מדודיו של צלאח, ג'אסר, אף הוא יוצא כובאר, שנידון לתשעה מאסרי עולם על רצח חיילים ושוחרר בעסקת שליט, הכווין מעזה את החוליה שביצעה את הפיגוע בטרמפיאדה בעפרה. גם לאשתו של נאיל, עימאן נאפה, יש עבר. היא ישבה בכלא על תכנון פיגוע ברחוב יפו בירושלים, שלא יצא אל הפועל.

האסיר המפורסם ביותר מכובאר הוא הרוצח והמנהיג הפלשתיני מרואן ברגותי, שמרצה בכלא הישראלי חמישה מאסרי עולם ושתמונתו מתנוססת בחלק מהבתים בכפר. לפחות בפעימה הראשונה של העסקה הנוכחית ישראל סירבה לשחרר אותו - אבל כובאר אינה רק ברגותי: גם מוחמד טארק, רוצחו של יותם עובדיה ביישוב אדם (2018), וגם עומר עבד אל־ג'ליל, שדקר למוות את שלושת בני משפחת סלומון בביתם שביישוב חלמיש (2017), הם כובארים.

אחרי רצח בני משפחת סולומון יומון הרשות הפלשתינית "אל־חיאת אל־ג'דידה" הכתיר את כובאר כמקום ש"מעצב את תהילתו", והסביר: "במהלך האינתיפאדות של העם הפלשתיני יצאו מכובאר 15 'שאהידים', עשרות פצועים ומאות אסירים". מאז נכתבו הדברים כובאר ממשיך "לעצב את תהילתו" בניסיונות לשפוך עוד ועוד דם יהודי. באוקטובר 2023, שבועיים לאחר הטבח, אף נצפה במקום אימון במצנח רחיפה, מהסוג ששימש חלק מהפולשים העזתים ליישובי עוטף עזה ב־7 באוקטובר.

חלק מהמחבלים המשוחררים ששבו השבוע לבתיהם מתגוררים בכובאר או בכפרים סמוכים. לפי הסטטיסטיקה וניסיון העבר, לפחות 50% מהם ישובו לטרור. בעסקת שליט השיעור גבוה אף יותר - 82%. 50% ממשוחררי עסקת החטופים הראשונה, בנובמבר 2023, שבו אף הם לטרור, אף שחלפו רק 14 חודשים מאז העסקה.

החזרה לטרור היא כמעט טבעית עבור מי שיוצא מהכלא חדור במוטיבציה, בכישורים ובאידיאולוגיה, כשהוא טעון, חד ונחוש פי כמה מהאסיר שהיה כשנכנס בשעריו. אבל זה לבד לא מספיק, מסבירים גורמי ביטחון: "המשוחררים חשים מחויבות לארגון שהביא לשחרורם, והארגון מצפה מהם להמשיך בדרך ההתנגדות. גם החברה שאליה חוזרים המשוחררים היא חברה מאדירת טרור, שכידוע מנציחה את המחבלים ה'שאהידים' באמצעות קריאת רחובות, בתי ספר, כיכרות וקייטנות על שמם. חברה שהופכת אותם לגיבורי תרבות בספרי הלימוד בבתי הספר היסודיים והתיכוניים. חברה שלא פעם מונעת מהאבלים להתאבל על ה'שאהידים' וכופה עליהם צהלולים פומביים. חברה שנושאת את עיניה אל המחבלים המשוחררים, ושגם לה יש ציפייה מהם".

גורמי מקצוע מציינים כי רוב המשוחררים ששבו לטרור נכנסו לכלא צעירים, ויצאו ממנו כעבור כעשור, ללא מקצוע. הדבר היחיד שהם התרגלו לעשות ושהם יודעים לעשות הוא טרור - ולכן הסיכוי שישובו אליו הוא גבוה למדי. בכלא הם צברו כבוד, מעמד וכסף. "אם נכנסת לכלא צעיר למדת מהמבוגרים, ואם נכנסת לכלא מבוגר גייסת לעצמך חיילים שסרים למרותך. כך או אחרת, הסבירות שתשוב לטרור היא גבוהה - ואם אתה איש חמאס, הדברים עטופים גם באמונה דתית חזקה שמחשקת את הרכיב הלאומני".

שובו של זביידי

האם ניתן לסמן את ה"סינוואר" הבא בין המחבלים שיצאו לחופשי בעסקה הנוכחית? גורמי הביטחון מצביעים על זכריה זביידי כבעל פוטנציאל רוע ונזק גדול במיוחד. "השאלה אם הוא יהפוך לסינוואר הבא תלויה בעיקר בנו", הם אומרים. על פי ההסכם - ולא ברור אם ניתן לשנות זאת - זביידי, שאינו אסיר עולם, עתיד לשוב לביתו שבג'נין.

זביידי (49) - שגונדר־משנה בדימוס מנשה נחום, לשעבר מפקד כלא רמון, העריך השבוע (בראיון לערוץ טוב) שהוא מסוגל "לסחוף אחריו את כל ג'נין, רמאללה ושכם לאירועים יוצאי דופן" - הצטרף לגדודי חללי אל־אקצא של פת"ח זמן קצר אחרי קרב ג'נין, במהלך מבצע חומת מגן. מאז, הוא היה מעורב בפעולות טרור רבות שבהן נהרגו ונפצעו אזרחים וחיילים ישראלים, בין היתר בפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן ב־2002, שבו נרצחו שישה ישראלים. חלק מפעילותו נעשתה בשיתוף עם ארגוני טרור אחרים, כמו הג'יהאד האסלאמי.

אלא ששנים אחדות לאחר מכן, זביידי השתלב בהסכם המבוקשים שנערך בין הרשות הפלשתינית לשב"כ - וחדל להיות מבוקש. הוא נעצר שוב ב־2019 בחשד לביצוע כמה אירועי ירי באזור בית אל, נשפט למאסר, תכנן את הבריחה המפורסמת מכלא גלבוע, נמלט משם יחד עם אסירים נוספים, נתפס שוב ונשפט לחמש שנות מאסר נוספות.

בשב"כ מתארים את זביידי כמנהיג ערמומי, נועז, כריזמטי, חסר מעצורים ואכזר, שהבהיר לא פעם כי המאבק הוא על כל שטח פלשתין, ובכלל זה שיבה לכל מקום במדינת ישראל. זביידי שייך לדור הצעיר של ההנהגה הפלשתינית, והוא צבר ניסיון בלוחמה בשטח בנוי ובהפעלת נשק ומטענים. יחד עימו עתיד לצאת לחופשי גם שותפו הקרוב, הרוצח מחמוד עטאללה, שחשוד באונס הסוהרות בכלא גלבוע.

חזרתו הצפויה לג'נין באה על רקע מבצע חומת ברזל, שהחל השבוע; על רקע הטיהור שערכה הרש"פ בשבועות האחרונים במחנה הפליטים ג'נין, מול גדודי הטרור שם; ועל רקע ההבנה שנולדה לכאורה בימים אלה בין הרש"פ לגדודים, שלפיה השליטה הביטחונית במקום תשוב לגדודים.

במערכת הביטחון אומרים כי העיתוי מייצר סיטואציה מסוכנת. גם ללא חזרתו של זביידי לשטח גורמי ביטחון מציינים כי קרב הרגע שבו צה"ל יצא ל"מיני־חומת מגן" באזור ג'נין ובאזורים נוספים ביו"ש. הם אמרו השבוע כי ג'נין הופכת לעזה של יו"ש, והשאלה אם היא תגיע לשם או שהתהליך ייבלם קודם לכן תלויה רק בנו.

זביידי וההיסטוריה הטרוריסטית שלו ממחישים את שיתוף הפעולה, בעיקר בג'נין, בין ארגוני הטרור חמאס, הג'יהאד האסלאמי וחללי אל־אקצא של פת"ח. על פי ההערכה, זביידי עלול לנסות להדק עוד את שיתוף הפעולה הזה, ואף להישען על כך שאסירי העולם שישוחררו בשלב הראשון של עסקת החטופים הנוכחית באים משלושת הארגונים: 125 מפת"ח, 37 מהג'יהאד האסלאמי ו־123 מחמאס. אין זה מפתיע שאחרי הגל הראשון של שחרור המחבלים בעסקה, דווקא בג'נין התקיימו תהלוכות והפגנות משותפות לכמה ארגונים, שבהן הונפו נשקים ונשמעו קריאות נאמנות למוחמד דף.

בסקירה שנתנו גורמי הביטחון לשרי ממשלה ערב אישור העסקה הובע חשש שכתוצאה מהתחזקות כוחם של חמאס והג'יהאד, בעקבות עסקת החטופים ושחרור מחבלים רבים מהכלא לתחומי יו"ש, פת"ח ייקלע לסיטואציה של תחרות עם שני הארגונים, וכל צד ינסה להוכיח שהוא יוזם ומבצע פיגועים רבים יותר - תחרות "מי הורג יותר יהודים". מהסקירה עלה הצורך ביוזמה מבצעית נרחבת שתמנע אפשרות של מערכה רחבה ביו"ש, ואף אינתיפאדה של ממש, שמחבלים משוחררים ייטלו בה חלק או יהוו זרז והשראה להתפתחותה. בסקירה גם שורטטו תרחישים של התקפות על יישובים ביו"ש או על קו התפר, תוך ניסיון לשחזר את 7 באוקטובר, גם אם במהדורה מוקטנת.

ללכת בעקבות הצוואה

שרים בממשלה נדהמו מהנתון שמסר להם ראש שב"כ רונן בר, שלפיו כ־800 מ־1,027 המחבלים ששוחררו בעסקת שליט שבו לטרור. גורמי ביטחון הגדירו בפניהם שחרור של מאות מחבלים נוספים לתחומי יו"ש כ"זריקת עידוד לטרור". בר עצמו דיבר עם השרים על מבצע צבאי גדול שיחסל את גדודי הארגונים, שפועלים בעיקר בצפון השומרון. האם מבצעים נוספים כאלה אכן קרובים? ימים אחדים קודם אישור העסקה שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר לראשי רשויות ביו"ש שמערכת הביטחון נערכת לאירוע מלחמתי באזור, שנמצא על סף התלקחות כוללת. הרמטכ"ל המתפטר הרצי הלוי דיבר על "מבצעים משמעותיים ביו"ש בימים הקרובים". חומת ברזל עשוי, אפוא, להיות רק יריית הפתיחה מול התגברות הירי והנחת המטענים בצירים, שהסכנה היא שיתרבו.

מערכת הביטחון כבר נקטה שורה של צעדים כדי לקדם את פני רעת המחבלים המשוחררים. בין היתר, פוזרו עוד שבע פלוגות בין החטיבות ביו"ש, הוארך גיוס המילואים בהגנות המרחביות, והוקמו מחדש מחסומים שפורקו כדי לפקח על מעבר פלשתינים לכבישים משותפים עם ישראלים. המחבלים המשוחררים עצמם זכו לביקורי בית של אנשי שב"כ, שהזהירו אותם מפני חבירה מחודשת לגורמי טרור.

ובחזרה לכפר הטרור כובאר ולמחבלים המשוחררים ששבו אליו, או לכפרים הסמוכים אליו. אלה הפכו עתה מחדש לכאב הראש של שב"כ ושל צה"ל. הניסיון לצפות את מהלכיהם מראש מתבסס במידה רבה על הניסיון המר של ישראל, שנצבר עם הפיגועים הרבים שמחבלים משוחררים תכננו והוציאו אל הפועל בעבר.

במאי אשתקד חיסל צה"ל בעזה את יאסין רביע מכובאר, שהשתייך בראשית שנות האלפיים לחוליית חמאס אכזרית במיוחד, שפעלה באזור רמאללה ושהיתה אחראית למותם של עשרה חיילים ואזרחים. החוליה שרביע השתייך אליה תכננה לחטוף חיילים, לכרות את ראשיהם ולשאת ולתת על שחרור הגופות והראשים. רביע וחבריו אף חפרו בורות להטמנת הגופות והכינו ציוד לכריתת הראשים. חטיפת החיילים תוכננה להתבצע באמצעות תאונה יזומה - התנגשות בין סיור צבאי למשאית זבל שבה היה אמור לנהוג אחד מחברי החוליה, וירי מרכב נוסף שהיה אמור לעקוף את המשאית ולפתוח באש על החיילים. הם נעצרו רגע לפני ונשפטו לתקופות מאסר ממושכות. רביע שוחרר מהכלא בעסקת שליט וגורש לעזה. הוא המשיך להכווין משם פיגועים נגד ישראל - עד שחוסל במלחמה האחרונה, כאמור.

כיצד מזהים מראש את בני דמותו של רביע בעסקת החטופים הנוכחית? כיצד מונעים מהם לשוב לטרור? אפשרות אחת היא הליכה לאחור, ובדיקת ההתבטאויות והמוטיבציה שהניעו את המחבלים שישולחו לחופשי. כך, למשל, אחד מהמחבלים הרוצחים שישוחררו בעסקה הנוכחית, שיגורש לחו"ל - בילאל אבו גאנם מג'בל מוכבר שבמזרח ירושלים, סטודנט לאסלאם מאוניברסיטת אל־קודס - הורשע ב־2016 ברצח חביב חיים, אלון גובברג וריצ'רד לייקין (שניים מהם בשנות ה־70 לחייהם) בקו 78 בירושלים, ונשפט לשלושה מאסרי עולם ועוד 60 שנה. לאחר פסק הדין, נהג האוטובוס ישראל זקן הביע תקווה שהרוצח לא ישתחרר בעסקה - אך תקוותו מתבדה ממש בימים אלה.
הרוצח עצמו, שגם התבטאויותיו התאפיינו באכזריות רבה, טען בפני השופט (פרסום של חננאל אביב בטלגרם השבוע) שאין שום סיכוי שהצליח לרצוח רק שלושה, כי הרי במו ידיו רצח שבעה. אבו גאנם, כמו רביע בשעתו, הוא אסלאמיסט קיצוני, ואף על פי שיגורש לחו"ל, שירותי הביטחון של ישראל ישתדלו לפקוח עליו עין מרחוק.

אמצעי נוסף הוא ניטור מוקדם של טקסטים ושל תכנים שעשויים להצביע על כוונתם של המשוחררים לשוב לעסוק בטרור. עומר עבד אל־ג'ליל, תושב כובאר, שרצח בסכין את שלושת בני משפחת סלומון בעת שהסבו לשולחן השבת בביתם שביישוב חלמיש (כבר הוזכר כאן), כתב "צוואה אחרונה" בפייסבוק שעה ו־40 דקות לפני שיצא לדרכו. דבריו, בדומה לדבריהם של רוצחים רבים, עסקו ב"מר גורלו של אל־אקצא" - מניע נפוץ ומובהק שעומד מאחורי פיגועים רבים.

עיניים לאל־אקצא

"מחללים את המסגד ואנו ישנים", התריס אז אל־ג'ליל. "זו בושה שנשב בחיבוק ידיים. אתם, ששולפים את הנשק רק בחתונות ובשמחות, אתם לא מתביישים בעצמכם? כל שביידי הוא סכין מושחזת, והיא נענית לקריאת אל־אקצא. אני הולך לגן עדן, שם ביתי. איני רוצה דבר מעבר לכך. אללה ישפוט את מי שלא ימלא את צוואתי. שימו על ראשי סרט של אל־קסאם, ועל החזה שלי את תמונת אבו עמאר (ערפאת). אכנס איתם לקבר".

היקף הניטור והמעקב של שב"כ הוא עצום, בעיקר בימים של מתח סביב הר הבית, שעל פי ההערכה צפוי לשוב למלא עתה תפקיד מרכזי בהסתה נגד ישראל. אחרי הפיגוע בהר ביולי 2017, ביממה אחת נצפו בשטחים ובעולם הערבי יותר מ־500 אלף פוסטים שעסקו במצב בהר הבית. רבים מהפוסטים כיוונו או קראו לפיגועים. צוואות המחבלים הן אפוא אמצעי מתריע מובהק לפני ביצוע פיגועים, הן של מחבלים חדשים והן של משוחררים. מהצוואות, שלא פעם עולות לרשתות, ניתן ללמוד על המניע ועל הרקע, וכן לאפיין את הטרמינולוגיה הקשה שעולה מהן.

גם לתוכניות לחטוף חיילים יש סביבה מגדירה, שאופיינה לאורך השנים: כרוזים מקדימים שמפזרים ארגוני הטרור, לצד התבטאויות ברשת שמנסות לקדם פיגועים כאלה. הסביבה האינטרנטית שבה מבקר המחבל המשוחרר יכולה להעיד אף היא על כיוון זה, שעלול להפוך שוב פופולרי דווקא עכשיו, אחרי ההצלחה של חמאס־עזה. החטיפה ההמונית בעוטף עזה משיבה לידיו בימים אלה נכסים אסטרטגיים שהוא איבד במלחמה, וכמעט 2,000 מאנשיו ומאנשי הארגונים האחרים, וביניהם גם רוצחים כבדים.

מי שהיו מעורבים בתוכניות חטיפה בעבר הם בני חמולת קוואסמה החברונית, שבדומה לחמולת ברגותי מכובאר גם לה יש היסטוריית טרור מחייבת, שעלולה להוביל את משוחררי החמולה או את המזוהים עימה לשוב לפגע. גם כאן מדובר בשושלת טרור של ממש, שמסבירה מדוע יש סבירות גבוהה שרבים ממנה ישובו לטרור. הנה רק מעט מהדברים, ועל קצה המזלג:

ראאד מיסק קוואסמה, אימאם במסגד בחברון, התחפש לחרדי בקיץ 2003 והתפוצץ עם חגורת נפץ רבת־עוצמה בקו 2, שעשה את דרכו לכותל המערבי, רצח 24 אנשים, ובהם 7 ילדים, ופצע יותר מ־113, ובהם 40 נשים ותינוקות. שותפו, מג'די זעתרי, שהסיע אותו לפעולה, צפוי להשתחרר עתה מהכלא בעסקת החטופים. סעיד קוואסמה, שהתכוון לבצע אירוע דומה בפסגת זאב שבירושלים ב־2011, נלכד מבעוד מועד.

מרואן קוואסמה השתתף בחטיפה וברצח של שלושת הנערים מגוש עציון. חוסאם קוואסמה תכנן את החטיפה ואת הרצח. שניים מאחיו של מרואן, בילאל ושריף מחמאס, ישבו בעבר בכלא בגין פעילות טרור. בן דודו של מרואן, חמזה קוואסמה, רצח את נתנאל עוזרי בגבעה 26 ליד קריית ארבע בחורף 2003. פואד קוואסמה רצח את בני הזוג גדי ודינה לוי בכיכר גרוס בחברון.

מחמוד קוואסמה פוצץ עצמו במארס 2003 בקו 37 של אגד בחיפה, ורצח אב ובנו, תשעה קטינים ושני חיילי צה"ל. הוא היה תלמיד הפוליטכניקום, השוכן בשכונת חארת א־שייח שבחברון - מוסד שמזוהה עם חמאס ועם חמולת קוואסמה. הוא היה המחבל בוגר מוסד זה ה־20 במספר עד לאותו פיגוע. שלושה ממתכנני הפיגוע בקו 37 - מעאד אבו שרח, מג'די עמרו ופאדי ג'ועבה - נלכדו ונידונו למאסר עולם, אך שוחררו באוקטובר 2011 במסגרת עסקת שליט.

יותר מ־120 ישראלים נרצחו בפיגועים שאותם יזמו, תכננו או ביצעו בני קוואסמה. מאות נפצעו. חלק מהמחבלים שביצעו את הפיגועים ראו את דלתות הכלא כמה פעמים, משני צידיהן. הם נכנסו אל בתי הכלא הישראליים והפלשתיניים, שוחררו, נכלאו ושוב שוחררו. לעיתים היתה זו מחווה, לעיתים הסכם, ולעיתים הם פשוט סיימו לרצות את עונשם ושבו לפגע. "דלת מסתובבת", כך מכנים זאת כבר שנים במערכת הביטחון, ומתכוונים לרש"פ. עכשיו הדלת מסתובבת גם בישראל...