לאיזנקוט מתחילה להיגמר הסבלנות כלפי גנץ – וזה עשוי להיות הצעד הבא שלו

בעוד כל הקשב הציבורי (ובעיקר התקשורתי) הופנה השבוע לעבר המשבר שפקד את הקואליציה - מעטים מבחינים במה שמתחולל במפלגה היריבה, שבנקודת הזמן הנוכחית נמצאת באופוזיציה. לא חסר הרבה כדי שהמחנה הממלכתי תעבור פילוג נוסף, כשהיחסים בין הרמטכ"לים לשעבר המובילים אותה יחד מגיעים לסף רתיחה.

כל הצדדים מכחישים, אך לדברי גורם המעורה בפרטים, הדבר היחיד שמונע פיצוץ כעת הוא אופיו הנוח והלא לוחמני של איזנקוט. לדברי אותו גורם, לא בטוח שהדבר יחזיק לאורך זמן. גורמים בסביבתו של איזנקוט לוחצים עליו לעשות מהלך, לשגר איום, אולטימטום או כל דבר כזה, שיבהיר לגנץ שימי מנהיגותו במפלגה הגיעו לסיומם. שהגיע הזמן לתת למישהו אחר. ולא סתם מישהו אחר, אלא מנהיג שהיה רמטכ"ל כמוהו, שהפופולריות שלו בקרב אנשי המרכז־שמאל רק גוברת.

התחזקותו של איזנקוט בקרב אנשי המחנה הממלכתי החלה כבר במהלך השותפות בממשלה, עם תחילת המלחמה. הוא לא היסס מלמתוח ביקורת על הממשלה שבה היה חבר, ובעוד גנץ התקשה למצוא את המילים כדי לא להצטייר כשמאלני מדי או תבוסתן - איזנקוט לא התבייש לומר את דעתו: בעד עסקת חטופים, בעד הסדרה מדינית. הוא האשים את נתניהו ישירות בטרפוד העסקה, וקבע כי שיקולים פוליטיים השתלטו על שיקול דעתו והם אלה שמובילים את ניהול המלחמה. גנץ אמנם היה זה שהודיע לבסוף על פרישה מהממשלה - אך מאחורי הקלעים היא רשומה לא פחות, וכנראה הרבה יותר, על שמו של שותפו למפלגה.

השכול שהיכה באיזנקוט ובמשפחתו, בעודו מנהל את המערכה בפורומים המצומצמים ביותר לצידם של ראש הממשלה, שר הביטחון ובני גנץ, הוסיף הרבה לאהדת הציבור כלפיו. איזנקוט גם משדר מה שגנץ לעולם לא יוכל - אמפתיה. אנושיות. אותנטיות. כשגנץ הגיח לחיים הפוליטיים, הוא נראה כמנהיג המושלם: גבוה וזקוף קומה, רהוט דיבור ומקרין ביטחון. איזנקוט הוא אנטיתזה מושלמת מבחינת חזות וכריזמה, אבל לדברי לא מעט גורמים במחנה הממלכתי - זה בדיוק המנהיג שהמפלגה זקוקה לו כעת. לגנץ היו חמש מערכות בחירות להוכיח את עצמו, אבל הוא כשל. הגיע הזמן לעבור הלאה.

התחזקותו של יאיר גולן מהצד האחד וההערכה שנפתלי בנט חוזר מהצד השני - שני דברים שנוגסים קשות במפלגה, שכבר פעמיים היתה חלק מהשלטון אבל לא זכתה להגיע לעמדת הובלה - מדרבנות את אלה התומכים במהלך, שכאמור נמצא כעת מאחורי הקלעים ועוד לא התפוצץ בקול רעש גדול, כפי שיש כאלה שסבורים כי יש לעשות.

פירוק והרכבה

הפער בין תחילתו של המשבר הקואליציוני לבין סופו כמעט לא נתפס. זה התחיל בניחוח קל של בחירות, וזה נגמר באוויר לנשימה לעוד שנתיים לפחות לממשלה הנוכחית. בניגוד לפעם הקודמת, אז בן גביר הרים לבדו את נס המרד, הפעם היו שתי מפלגות שאיימו להפיל חוק קואליציוני חשוב בעל השלכות תקציביות מרחיקות לכת. גם אנשיו של סמוטריץ' וגם אנשי נתניהו, יחד עם יו"ר הקואליציה, ישבו לנתח את הסיטואציה בתוך סד זמנים דחוק וכמעט בלתי אפשרי, אבל ברגע האחרון מצאו פיצוח שיהדהד עוד שבועות קדימה. על בן גביר כבר הבינו שאפשר להתגבר. בשבוע שעבר העבירו חוק בלעדיו. יהדות התורה, כך חשבו, תהיה אירוע מורכב יותר, אך ככל שהעמיקו בהבנת המצב גילו שלא כצעקתה.

עד כה דאג מוטי בבצ'יק, האיש החזק בחסידות גור, לטפח לעצמו תדמית של האיש החזק ביהדות התורה. כמי שמקורב לאדמו"ר מגור, החסידות הגדולה ביותר, שנציגה באופן מסורתי עומד בראש המפלגה החרדית, בבצ'יק נהג כמוציא והמביא המרכזי לכל מרקחת ועניין פוליטי. כשהוא עמד על משהו - כולם נאלצו לעבור לדום. הח"כים החרדים העריכו שאיש ממנהיגיהם הרוחניים לא ייצא נגד מי שמייצג את האדמו"ר החשוב, ואילו מקורבי נתניהו הבינו שהדרך להימנע ממשבר, בכל תחום, עוברת דרכו.

השבוע גילו כולם באיזה סרט הם חיו עד כה, כשבבצ'יק הצליח לגייס אצבע אחת נגד החוק התקציבי (אצבעו של ח"כ טסלר, חסיד גור בעצמו. היו"ר גולדקנופף התפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי). זהו, רק אחת. אנשי נתניהו וסמוטריץ' פירקו את המפלגה לגורמים, הפרידו את הליטאים של דגל התורה בשלב הראשון, והחלו לעשות הפרד ומשול גם בתוך החסידים של אגודת ישראל: שלמי אמונים, בעלז, צאנז - כולם קיבלו טיפול אישי עד להשגת המטרה. כולם יודעים שזה זמני. חוק הגיוס הוא פצצה חרדית מתקתקת. האדמו"ר מגור איבד את הסבלנות ואת האמון, אך לא מן הנמנע שרבים ילכו אחריו ללא תוצאות של ממש, ובקרוב.

גם את מפלגתו של בן גביר למדו אנשי נתניהו שאפשר לפרק. אלמוג כהן, שהצביע בעד החוק, הפר את המשמעת הסיעתית אבל כיבד את המשמעת הקואליציונית. במידת הצורך כהן לא יצטרך שריון בליכוד, מקומו בפריימריז שם מובטח. אם בן גביר ירצה ללכת לנתיב של הפרשתו מסיעתו וכך למנוע ממנו התמודדות בליכוד - כנראה הקואליציה תמנע זאת ממנו, באמצעות ועדת הכנסת המוחזקת בשליטתה.

התעקשותו אומנותו

איתמר בן גביר לא השיג שום דיבידנד פוליטי כתוצאה מאירועי השבוע. למעשה, הוא קצר רק הפסדים. הצבעתו נגד הקואליציה בחוקי התקציב נתפסה כצעד אחד רחוק מדי, קיצוני מדי. הוא ודאי לא תכנן שתמונות ההצבעה שיוטחו בו יהיו דווקא של בנימין נתניהו שקם ממיטת חוליו ושל בועז ביסמוט שקם ממיטת אבלו, והאצבע המאשימה הופנתה כמעט רק אליו.

אבל לא היה זה הנזק היחיד. להתנגדות השבוע על רקע תקציבי המשטרה קדמה התנגדות בשבוע הקודם על רקע אי־פיטוריה של היועמ"שית. כשאין נושא אחד, ההתנגדות נראית כמו העיקר - ואילו הסיבה כעניין טפל. החוק עבר בסופו של דבר, בעיקר בזכות החיבור עם גדעון סער ומפלגתו, ומה שעבד כבר פעמיים נראה שנמצא כאן כדי להישאר, כלומר בן גביר נוטרל סופית מיכולתו לאיים על שלמות הקואליציה.

והנזק החמור ביותר מבחינתו הוא השסע שהוא פער במו ידיו בינו לבין נתניהו. בן גביר יודע שהבייס שלו מעריץ את ביבי. רוב מצביעי נתניהו אוהבים גם את בן גביר. הזהות האלקטורלית הזאת שירתה אותו, נתנה לו להרגיש בנוח במעוזי הליכוד, וגם הביאה לזליגת קולות מהליכוד לעוצמה יהודית, כל עוד ידעו שבן גביר שומר על נתניהו. מהשבוע יהיה קשה יותר להעביר את המסר. בן גביר פגע בנתניהו אישית. הוא הביא אותו להצבעה ממיטת חוליו, בזמן שבו היה אמור לשכב ולהתאושש מהניתוח המורכב שעבר. הוא גם פגע במחנה האמוני כשהביא את ביסמוט באמצע השבעה על אמו.

רוב מצביעי נתניהו אוהבים גם את בן גביר. הזהות האלקטורלית הזאת שירתה אותו, וגם הביאה לזליגת קולות לעוצמה יהודית, כל עוד ידעו שבן גביר שומר על נתניהו. מהשבוע יהיה קשה יותר להעביר את המסר

אך בן גביר לא רק לא נכנע, אלא אף מתכוון להמשיך. על הפרק יש הצבעה תקציבית נוספת בשבוע הבא, וההצבעה על התקציב עצמו בקריאה סופית בעוד כשבועיים. נכון לעכשיו בן גביר מתכוון להתנגד, אלא אם הוא יסכם עם האוצר על תוספת משמעותית למשרדו.

בן גביר עוקב כבר שנים אחר המערכת הפוליטית, רוב הזמן מחוצה לה, ומשתגע. הוא רואה ממשלות ימין שלא מושלות, ומפלגות ימניות שמבטיחות דבר אחד ומאוחר יותר מתקפלות ומיישרות קו בשם הפרגמטיזם. בממשלה הזאת, שבה הוא חבר בכיר, נגמרו התירוצים לדעתו. הנה ממשלת ימין על־מלא שהבטיחה משילות, ללא גורם שמאלני שימשוך לכיוון ההפוך, ולכן עליה ליישם את המדיניות שעליה התחייבה במלואה. זה אומר - פיטורי היועמ"שית כחלק מההבטחות להביא לשינויים במערכת המשפט, ותוספת משמעותית לתקציב המשטרה כחלק מרפורמת המשילות, שגם היא עמדה בבסיס התחייבויותיה של הממשלה.

בן גביר לא רואה בהתנהלותו ככזו המקרבת את הקץ או מרד על כל נושא. עובדה, על נושאים עקרוניים כמו אלה שקשורים למלחמה - ביטול הסיוע ההומניטרי, נטילת שטחים מעזה כעונש על הטבח, ואפילו קיומו של מו"מ עם חמאס אשר לו הוא מתנגד בתוקף - הוא לא מאיים בפרישה או בהתנגדות בהצבעה. הוא יודע שיש גם שיקולים בינלאומיים, שיש ממשל אמריקני שלוחץ ושצריך לתת לראש הממשלה מרחב תמרון להתנהל. אבל בדברים שקשורים לממשלה עצמה ולהתנהלותה הוא לא יחדל להתעקש.

יוצא מחדש למסע

זמן קצר אחרי תחילת המלחמה, בדצמבר 23', יואב גלנט נועד עם נתניהו והציע לו להכניס את גנץ ואת איזנקוט לתוך הממשלה. היה זה אחרי שהצטרפו אליה במתכונת חלקית, כחברי קבינט ללא תיקים. תיתן לגנץ את החוץ, לאיזנקוט את ביטחון הפנים ולסער את המשפטים, ותסכם איתם על בחירות בנובמבר 2025 במקום בנובמבר 2026. נתניהו שלל לחלוטין. לא אקצר את ימיה של הממשלה בשנה, הוא אמר לו, על מה ולמה?

מנתניהו הוא הלך לגנץ, והציע לו את אותה ההצעה. גם גנץ דחה אותה. הוא לא האמין בסיוטים הכי גדולים שלו שהממשלה תשרוד עד אז. כיום גלנט סבור ששניהם היו הולכים על ההצעה הזאת בשתי ידיים. נתניהו שבוי בידיו של בן גביר. לא מדובר רק בו עצמו או במפלגתו, אלא בחצי מסיעת הליכוד שחושב כמותו. ואילו גנץ מבין שהממשלה הזאת יכולה להחזיק גם מעבר לנובמבר הקרוב.

בינתיים, מי שהולך הביתה הוא גלנט עצמו. בניגוד לאחרים, שפרשו בלי תאריך תפוגה, לגלנט יש תוכניות לחזור בפריימריז הקרובים. לפי כל ההערכות, יתקיימו כאלה בתוך שנה עד שנה וחצי בכל מקרה. פסק זמן קצר, אבל הכרחי מבחינתו. להראות שהוא לא שותף לחוק הגיוס שצפוי לעבור, וגם לא לחוקי רפורמה משפטית אם יהיו. הוא לא יכול היה לעשות שקר בנפשו, להמשיך להיעדר מהכנסת או להיתקע כמו קוץ בישבנה של הקואליציה, אבל לנהוג כאופוזיציה. לכן פרישה לשם חזרה נראית לו הפתרון ההגון והראוי.

ומה יקרה בעוד שנה או שנה וחצי, כשירצה לחזור? הליכוד יחזור פתאום לדרכו של בגין וינטוש את מה שהוא מכנה "דרכו של בן גביר"? גלנט סבור שהרבה יכול להשתנות, ושהדבר תלוי באופי הקואליציה ובשותפים הבאים של הליכוד בממשלה הבאה. זה יכול להיות הפעם עם גנץ או עם איזנקוט, או עם גורמים מתונים אחרים שלא יסחפו את הממשלה ימינה מדי כמו עכשיו. הוא לא הודיע שלא יחזור לליכוד כל עוד נתניהו מנהיג את המפלגה, כי רוב הסיכויים שכשיחזור נתניהו עוד יהיה שם. אבל גם הוא, גלנט, יהיה שם, וידאג שהדברים ינווטו לכיוון הנכון.

מי שחושבים שגלנט מתכוון להיעלם, או שהפרישה כעת היא רק תחנה בדרך לנטישת הליכוד ולהצטרפות למסגרת חדשה - עשויים להתבדות בקרוב. גלנט מתכוון לחרוש את השטח בשנה הקרובה. לבוא לכל חתונה, בר־מצווה או אירוע. להיות נוכח. אם לא כשר או כחבר כנסת, אז כליכודניק. לדעתו, מיקומו הבא ברשימה יפתיע רבים שמיהרו להספיד אותו עוד בטרם הניח את מכתב התפטרותו מהכנסת.