בראשית שנות האלפיים, כשהמומחים לענייני רוסיה מהאסכולות השונות התלבטו והתווכחו ביניהם לאן יוביל אותה הנשיא הצעיר והנמרץ העונה לשם ולדימיר פוטין, כולם הסכימו על דבר אחד: אנדריי אילריונוב הוא אחד מן היועצים המשפיעים ביותר על הנשיא.
אילריונוב (63), כלכלן מבריק לכל הדעות, אשר הגה תוכניות כלכליות בממשל של בוריס ילצין, נחת בסביבתו של פוטין אי אז ב־1998, כאשר הנשיא לעתיד עוד עמד בראש פס"ב - הבולשת הרוסית שקמה על חורבות קג"ב. עם המעבר אל כס הנשיאות מינה אותו פוטין ליועצו לענייני מדיניות כלכלית, ואילריונוב שימש בתפקיד במשך כשש שנים ארוכות ומרובות אתגרים.
הנשיא הקשיב ליועץ. הרפורמות שבוצעו בשנים ההן הזניקו את רוסיה קדימה והניחו את התשתית להפיכתה לכלכלה מושכת השקעות. הרעיונות של אילריונוב (מס הכנסה אחיד בשיעור נמוך ביותר, הקטנה של חוב חיצוני, הזרמת עודפי הכנסות אל קרן הייצוב ועוד) יושמו והניבו פירות. באופן אירוני, כל המתפלאים נוכח החיוניות והעמידות של הכלכלה הרוסית בפני הסנקציות המערביות שהונחתו עליה מאז שפלשה אל אוקראינה ב־2022, יכולים "להאשים" את אילריונוב.
הנשיא והיועץ נפגשו על בסיס יומי, ומטבע הדברים, ככל שהתקרבו, דנו בכל הסוגיות שעל הפרק. פוטין הטיל על אילריונוב משימת על - להוביל את המהלך לצירוף רוסיה אל G-7, המועדון היוקרתי ביותר של המדינות המתועשות בעולם, והמשימה בוצעו במהירות וביעילות מדהימה. רוסיה הצטרפה אל המערב, או לפחות כך נראו הדברים אז. בעצם, אם הדברים באמת היו כפי שנראו, סביר שאילריונוב היה ממשיך לכהן כיד ימינו של השליט הרוסי, אולי אפילו ראש ממשלתו.
במקום זאת, הפך לאחד המבקרים החריפים והעקביים ביותר של מי שקיבל את עצותיו. כיום הוא משמש חוקר בכיר במרכז למדיניות ביטחון, מכון מחקר בעל אוריינטציה שמרנית שמרכזו בוושינגטון, ומזהיר מפני האיום החמור שנשקף מן הברית שנרקמה בין רוסיה לבין הגורמים המסוכנים ביותר בעולם המוסלמי.
"הליברליזם נחטף ועוות"
אילריונוב עוקב אחרי חילופי המהלומות בין ישראל לבין איראן, ולא מסתיר את ציפיותיו להמשך: "אני מאמין ומקווה שזה רק הצעד הראשון, ואם זה אכן כך - חייבים לרכך או להסיר כליל את הביקורת שהציגה את המתקפה הישראלית כמוגבלת מדי. ישראל חיסלה את מערך ההגנה האווירית האיראני, בין אם באופן מלא ובין אם באופן חלקי במערב המדינה ובאזור טהרן. הדבר יאפשר ביצוע חלק יותר של המכות הבאות, כדי לממש את היעד האסטרטגי של השמדת היכולות האיראניות והניצחון על המשטר במלחמה שבה פתח נגד ישראל. זאת מלחמת השמדה, או - אם תרצו - מלחמת הישרדות".
לאילריונוב עמדה נחרצת ביותר ביחס לאיראן. המשטר האיראני הציב לעצמו מטרה עליונה - להשמיד את מדינת היהודים, הוא מזכיר, והמשטר לא יוותר על המטרה הזאת בשום קונסטלציה. ככלל, משטרים אידיאולוגיים אינם נוטים לוותר על מטרתם העיקרית, טוען אילריונוב, ועל כן על ישראל ועל ידידיה בעולם, בעצם על כל הציוויליזציה, להשמיד את המשטר האיראני.
מדוע רבים מידידי ישראל בעולם מעדיפים שלא להכיר במציאות הזאת?
"רבים מה'ידידים' האלה אינם באמת ידידים - לא של ישראל ולא של הציוויליזציה המערבית, שהם כביכול מייצגים. קחו, למשל, את הממשל האמריקני היוצא. הרבה מן הבכירים שלו מכוונים אל פירוק ארה"ב ממה שהמדינה הזאת היתה ב־250 השנים האחרונות, ואל פירוק הציוויליזציה המערבית. עסקתי רבות בתחום הזה, ואין לי כעת שום ספק: זאת באמת ראיית העולם של האנשים האלה. כאשר ברק אובמה השיק את הסיסמה שלו 'Yes We Can', מעטים הבינו את כוונתו. הוא בהחלט ידע למה הוא התכוון: כן, אנחנו יכולים לפרק את ארה"ב כפי שהיתה מאז ומעולם. במהלך כהונתו הוא השיג הרבה בדרך אל מימוש היעד הזה. ג'ו ביידן וצוותו ממשיכים את המלאכה, ובהיבטים מסוימים - ביתר שאת. השקפת העולם שלהם באה לידי ביטוי בכל סוגיה, ומשתקפת ביחסם כלפי קבוצות בתוך ארה"ב כמו Black Lives Matter, וכלפי גורמי־חוץ כמו איראן, חמאס, חיזבאללה, החות'ים, וכלפי פוטין".
בכל זאת, קשה לטעון שכל הגורמים והשחקנים שמנית, לרבות קבוצות טרור ורודנים, הם ידידיו של ממשל ביידן.
"נכון, וכאשר ביידן הביע סלידה מחמאס או כינה את פוטין 'רוצח', הוא ביטא נאמנה את יחסו האישי כלפיהם. אולם כל הכוחות האנטי־אמריקניים והאנטי־מערביים האלה מסייעים בידו לממש את המטרה של פירוק הציוויליזציה המערבית, שישראל היא מן המרכיבים המרכזיים בתוכה, ושל מוסדותיה. מצד אחד, בממשל ביידן קיימים עדיין שיירים של הזדהות עם ישראל, שמניעים אותו באופן חיצוני לתמוך בה מול אויביה (או לתמוך באוקראינה מול פוטין), אלא שבאופן עמוק יותר, בה־בעת הוא מסייע לאויביה. קל לראות את זה כאשר בוחנים את היקפי הסיוע לשני הצדדים. שימו על כף אחת של המאזניים את כל הסיוע האמריקני לישראל בארבע השנים של ביידן, ועל הכף השנייה את סך הסיוע שהעניקו לעזה, לרש"פ, לאיראן, לחיזבאללה ולחות'ים. באיזה מובן העניקו? בתקופת ביידן התל"ג של איראן והתקציב שלה עלו פלאים, והם מאפשרים לאייתוללות לדהור אל הגרעין, לממש תוכניות התחמשות ולקיים את ארגוני הטרור שהקיפו את ישראל כטבעת חנק.
"תמצאו את אותה התמונה בחזית רוסיה-אוקראינה. מחד, במהלך כמעט שלוש שנים של מלחמה, ארה"ב תמכה באוקראינה ונתנה לה נשק בסך 23 מיליארד דולר ותקציבים בסך 26 מיליארד דולר. מאידך, באותה תקופה המדיניות של ביידן העשירה את התל"ג הרוסי ב־800 מיליארד דולר, מתוכם כ־350 מיליארד נכנסו ישירות אל התקציב של רוסיה. משמעות הדבר היא שעל כל דולר שביידן נתן לאוקראינה, הוא נתן 7 דולרים לפוטין שהלכו למימון המלחמה, לדיכוי האופוזיציה ברוסיה ולמימון פעילות חתרנית בכל רחבי העולם. לתחושתי, גם בחזית הישראלית התקיים אותו יחס".
מה גורם למנהיגי מעצמת־העל האמריקנית לסייע בידי אויביה לקרוא תיגר עליה ועל מה שהיא מייצגת?
"השקפת עולמם של אובמה, ביידן, בכירי הממשל שלהם וממשיכי דרכם, אינה תואמת, ואף מנוגדת, לעקרונות שעליהם מושתתת הציוויליזציה המערבית - עקרונות החירות, כבוד האדם, זכויות האדם, הפרדת הרשויות וכו'. פעם, באירופה הישנה של המאה ה־19, קראו לסט העקרונות הזה 'ליברליזם קלאסי', אך היום המונח 'ליברליזם' נחטף ועוות לגמרי על ידי השמאלנים בארה"ב, ולכן אותם עקרונות ממש מכונים כעת שמרניים. נגד הציוויליזציה שקמה על יסוד העקרונות האלה במאות השנים האחרונות, שהגיעה להישגים יוצאי דופן בכל תחומי החיים האנושיים ובעיקר אפשרה את שחרור בני האדם - הן כפרטים והן כעמים - מברבריות ורודנות לסוגיהן, התארגן עכשיו מסע עולמי. ראשי החץ של המסע הזה הם פוטין מצד אחד, וקיצוני האסלאם (מי בעולם הערבי הסוני, מי באיראן השיעית ומי בתוך ליבה של אירופה) מצד שני. אלה גם אלה עוזרים לפרק את הציוויליזציה המערבית".
עם זאת, אין הרבה מן המשותף בין רוסיה של פוטין לבין האסלאם הקיצוני, למעט רצון שניהם לסיים את ההגמוניה של המערב. אולי מוגזם לקבץ אותם יחד רק בשל זהות אינטרסים חולפת?
"זהות אינטרסים מספיקה, ודי בה כדי להוות סכנה לאחרים. מה היה מן המשותף בין בריה"מ של סטלין לבריטניה של צ'רצ'יל, כאשר שתיהן נלחמו מול היטלר? ברור לגמרי שלא היה אפשר למצוא שני בני אדם שונים יותר זה מזה בדעותיהם, בעמדותיהם ובמעשיהם, מאשר סטלין וצ'רצ'יל. ובכל זאת, זהות אינטרסים הביאה אותם לאחד כוחות ולפעול במשך ארבע שנים של מלחמה כבעלי ברית, כדי לגבור על מי שהיה עבורם אויב מסוכן עוד יותר".
"המערב" - מושג מוסרי וערכי
אילריונוב משוכנע שהסכנה הנשקפת מן הברית המסתמנת בין רוסיה של פוטין לבין האסלאם הפונדמנטליסטי ברורה ומיידית. "ב־5 באוקטובר 2023 פוטין הכריז על המלחמה של מה שהוא מכנה 'הרוב הגלובלי' נגד הציוויליזציה המערבית", הוא מזכיר לציבור הישראלי, שלדבריו לא הבחין באמירה ובמשמעותה בגלל הטבח הנורא שבוצע בידי החמאס רק 36 שעות אחרי ההכרזה. אבל אילריונוב אינו מסתפק בציון סמיכות הזמנים ומצביע על סימנים, שבעיניו מעידים על שיתוף פעולה נמרץ בין שני הכוחות ועל מעורבותו של הקרמלין - בצורה זו או אחרת - בהכנת המתקפה על ישראל.
"זה מתחיל בכך שאנשי 'כוח וגנר' אימנו את מחבלי חמאס, וממשיך בכך שצה"ל מוצא עכשיו ארסנלים של נשק רוסי מתקדם בידי חיזבאללה בלבנון", קובע אילריונוב, "משלחות צבאיות מרוסיה טסו לפני המתקפה על ישראל לטהרן ולביירות. שבועיים לפני הטבח של 7 באוקטובר לוויין צבאי רוסי הוסט למסלול חדש כדי להשקיף על ישראל, לעקוב אחר המתרחש בה, לאסוף מודיעין ולהעביר אותו - אפשר לשער למי.
"תוסיפו לזה את העמדה הפומבית של פוטין אחרי הטבח של 7 באוקטובר, במיוחד בחודשיים הראשונים. בשלושת הימים הראשונים אחרי הטבח הוא בכלל שתק, לא סיפק ולו אמירה אחת בנושא. ההתבטאות הראשונה שלו הושמעה ב־10 באוקטובר במהלך הפגישה עם ראש ממשלת עיראק, ומה היא היתה? פוטין תבע דברים שאינם מעוגנים באף אחד מן המסמכים וההחלטות של הקהילייה הבינלאומית (ולא שחסרים בהם דברים עוינים את ישראל): להקים באופן מיידי מדינה פלשתינית, לחלק את ירושלים ולהצהיר על מזרח ירושלים כבירת המדינה הפלשתינית. זאת היתה תגובתו לטבח. כל זה נראה כפעולה מתואמת. מאז, מכונת התעמולה של הקרמלין עמלה במלוא העוצמה על קידום התובנה שלפיה 'ימי המערב ספורים', וישראל – גם בעיני קרמלין - היא חלק מן המערב".
אתה אומר שלמעשה מלחמת עולם שלישית כבר החלה.
"אנשים משתדלים להימנע משימוש במונח הזה מסיבה ברורה: המונח טעון ומעורר קונוטציה מיידית של ההרס המפלצתי בשתי מלחמות העולם. אין למונח הזה הגדרה קשיחה, אך כנראה אפשר לשער שלתחילת מלחמת עולם שלישית ייחשב הרגע שבו יותר ממעצמת־על אחת תשתתף בפעילות מלחמתית ישירה. לעומת זאת, המונח 'מלחמה גלובלית' כבר משמש אותנו באופן נרחב. ולמלחמה הזאת יש כבר שתי זירות פעילות עיקריות: הרוסית-אוקראינית והמזרח־תיכונית, שבה ישראל נלחמת בשבע חזיתות. נוסף על כך, המלחמה מתנהלת בזירה שלישית, באפריקה, אם כי אליה פחות שמים לב.
"בשנים האחרונות דווקא באפריקה נרשמה התקפת נגד מרוכזת ומרובת מאמץ של הכוחות האנטי־מערביים, לרבות האסלאמיסטים ורוסיה. גם באפריקה הם מאחדים כוחות במדינות כמו ניג'ר, צ'אד ומאלי, ובארצות נוספות שנהנות, בין היתר, משפע של מרבצי אורניום. לכן אלה לא סתם סכסוכים בפרובינציה נידחת, אלא מאבק על גישה למשאבים חיוניים במלחמה גלובלית מתפתחת. לא צריך להיות מומחה גדול כדי לזהות פוטנציאל של התלקחות זירות נוספות בין שתי קוריאות וסביב טייוואן".
מה תשיב לקולות כאן אצלנו, שסבורים כי ישראל יכולה להשפיע על פוטין ולהניא אותו מן הברית עם החפצים להשמיד את המדינה היהודית?
"בשונה מן המשמיעים את הקולות האלה, באמתחתי ניסיון רב־שנים של עבודה צמודה עם פוטין כיועצו הקרוב. גם אני סברתי וקיוויתי שאפשר להשפיע עליו ולשכנע אותו. בתחום הכלכלה זה עלה בידי באופן משמעותי. בתחום חשוב יותר פי כמה, תחום הערכים, שבא לידי ביטוי במדיניות החוץ והביטחון, לא ניתן להשפיע עליו. לא ניתן היה למנוע את התהליכים שקרו ברוסיה של פוטין אפילו מבפנים, מעמדת הקרבה היומיומית אליו, ולכן עזבתי את תפקידי. נוכחתי לדעת שאי אפשר לשנות את תפיסות היסוד שלו. זה בדיוק מה שאמרתי לו בפניו, כאשר עזבתי: 'אני לא יכול לעבוד עם אדם שנותן פקודה לטנקים ולהביורים רוסיים להפגיז בניין בית ספר, שבו כאלף אזרחי רוסיה, רובם ילדים ולצידם אמהות ומורים, מוחזקים כבני ערובה, ודן אותם למוות נורא' (הכוונה למשבר בני הערובה בבסלאן, שבשיאו נרצחו 385 אזרחים, 186 מהם הם ילדים, ועוד מאות נפצעו - א.ב).
"כבר אז, בשנת 2004, לא היו לו שום מגבלות מוסריות ביחס לשימוש בנשק מול בני עמו. אין ניגוד משווע יותר בין גישתו לבין הגישה הישראלית, שמנסה להציל חיים של כל בן ערובה, גם במחיר סיכון של חיילי צה"ל. פוטין נעדר אמפתיה כלפי אנשים אחרים, ולמרבה האימה יש בידיו גם נשק וגם משאבים לפעול כרצונו".
מה, אם כן, יכול לעצור אותו ואת בעלי בריתו?
"רק הבסה טוטאלית. מה יכול לעצור את חמאס? רק השמדה פיזית. כן, זה קשה. כן, זה מצריך תשלום של מחירים גבוהים, גם בחיי בני אדם. אבל האלטרנטיבה גרועה בהרבה, כי האלטרנטיבה היא הרס כללי ואובדן כל".
האם למערב יש מנהיגות צ'רצ'יליאנית, שמסוגלת להוביל אל הניצחון?
"המושג 'מערב' הוא מוסרי וערכי, ולא גיאוגרפי. אומנם הציוויליזציה הזאת נולדה באירופה ובארה"ב, אבל היא יכולה לנדוד למקומות אחרים. אני מזהה שערכי המערב נטועים בקרב חלק ניכר מן הישראלים. ואם מדברים על מנהיגות עכשווית, אני חייב לציין לטובה את בנימין נתניהו. הוא עשה עלי את הרושם הגדול מבין כל המנהיגים בעולם. פגשתי אותו לראשונה לפני יותר מ־15 שנים, ומאז הרושם הראשוני העצום לא התאכזבתי ממנו, ולא שיניתי את דעתי עליו. הוא מפגין גם היום את כל היכולות והמעלות שניכרו בו אז. אם שואלים מיהם מנהיגי המערב, לא כמושג גיאוגרפי אלא כסט ערכים וכללים מוסריים, ברור לחלוטין שזה נתניהו".
אתגר אסטרטגי תודעתי
אם מלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמת ההישרדות של ישראל מול אויביה המזרח־תיכוניים הן שתי זירות של אותה מלחמה, חייבים להיות ביניהן גם קשרי גומלין הדוקים, ואילריונוב מצביע עליהם בלי היסוס. "ישראל השתדלה לסייע לאוקראינה, אבל ביקשה לעשות זאת שלא באופן פומבי מדי, בגלל הדאגות המובנות מפני הגברת האיום על ישראל מצפון ומפני יכולתו של פוטין לתרום לאיומים האלה", הוא מבהיר את התרחשויות העבר. "אחרי הטבח של 7 באוקטובר כל המסכות הוסרו, ואין טעם להסתיר משהו. בעצם, ישראל כיום היא בעלת הברית המעשית היחידה של אוקראינה. לא שותפה, אלא דווקא בעלת הברית.
"שותפות מעניקות סיוע ותמיכה; בעלת ברית, לעומת זאת, היא מי שמחסלת באמצעים צבאיים את האמצעים הצבאיים או את הפוטנציאל הצבאי של האויב, או של בעלות הברית של האויב. ישראל משמידה את הפוטנציאל הצבאי של איראן, ששימש ומשמש לחיזוק רוסיה במלחמתה באוקראינה. ברור שישראל מכה באיראן למען ביטחונה וכדי להגן על עצמה, אבל באופן עקיף היא פתרה חלק מן הבעיות של אוקראינה". במילים אחרות, אם איראן עכשיו אינה מסוגלת לייצר טילים בליסטיים, הרי שהטילים האלה גם לא יגיעו לידי צבא רוסיה ולא ינחתו על ערי אוקראינה.
אילריונוב בטוח שישראל ואוקראינה צריכות להגביר את שיתוף הפעולה ביניהן, לטובתן. האויבים של שתיהן משתפים ביניהם פעולה באופן הדוק, הוא מוסיף, ומאשים דווקא את אוקראינה בהיעדר הבנה מדינית ומוסרית: "השלטון האוקראיני שבוי בתפיסות של שיח שמאלני ומחזיק בדעות מוטעות ביחס לישראל. ככל שאני יודע, השגרירות האוקראינית בטהרן עדיין לא סגרה את שעריה וממשיכה לעבוד שם. הרי זה אבסורד - איראן מסייעת לפוטין להילחם באוקראינה, והאוקראינים לא עושים דבר ביחס לאיראן. אם זה לא מספיק, אוקראינה הצביעה לא אחת בעד החלטות בגנות ישראל באו"ם. זה ממש משול לירייה בעצמך. קייב חייבת לתקן את דרכיה, קודם כל לטובתה. חיזוק הקשרים בין ישראל לאוקראינה ישרת את שתיהן, אולם באופן אובייקטיבי אוקראינה זקוקה לו יותר".
ליועץ הנשיא של רוסיה לשעבר יש גם עצות לישראל. "ראשית, עליכם להטמיע בעולם מונחים נכונים: אין כזה דבר 'הגדה המערבית' - יש יהודה ושומרון; ואין כזה דבר מדינה פלשתינית. פלשתין הוא שם של אזור גאוגרפי, שבו נמצאת מדינת ישראל, ומשמעות הכרזתה של מדינה פלשתינית היא תביעה אוטומטית על כל השטח. פירוש הדבר שלילת קיומה של מדינת ישראל ושלילת זכות הקיום של כל האוכלוסייה שלה. החלת המונחים 'פלשתין' ו'פלשתינים' על הערבים בלבד היא תולדה ישירה של מזכר המלצות, אשר גובש על ידי קג"ב בשנת 1964. לצד האתגר המבצעי שעומד בפני ישראל בדמות המשטר האיראני, שהוא אתגר קשה ללא ספק, עומד בפניה אתגר אסטרטגי תודעתי קשה בהרבה, כי לא יעזרו בו טנקי מרכבה ומטוסי F-35 - להוציא את המונחים השקריים 'פלשתין', 'פלשתינים' ו'מדינה פלשתינית' כמתייחסים לערבים בלבד מכלל שימוש בשיח הבינלאומי. סביר להניח שלא ניתן להשיג זאת מייד, אבל זאת משימה מס' 1 של ישראל לטווח בינוני וארוך.
"שנית, ישראל צריכה להחליט מה לעשות עם האוכלוסייה הערבית של יהודה, שומרון ועזה. הניסיון מלמד שקבוצת האוכלוסין הזאת אינה מסוגלת להקים מדינה מוכוונת יצירה ובנייה; כל ישות שהם מסוגלים לייצר תהיה מוכוונת הרס. אני נוגע כאן בתחום שהיה מקצוע חובה באוניברסיטאות המערב, אבל נחשב כיום לכזה שאינו תקין פוליטית וכמעט אסור באזכור - חקר התרבויות. מעשי בני אדם נגזרים לא רק מתוך אינטרס כלכלי אלא גם מהתרבות שהם יונקים, ואם זאת תרבות של הרג והרס, לא ניתן להתגבר עליה באמצעות פיתוח כלכלי ודאגה לרווחה. פתרון לשינוי תרבות שלטת של קבוצות גדולות, כמו מיליוני ערבים ביהודה, שומרון ועזה שנגועים במגיפת הרס והרג, ומהווים סכנה לקיומם של שכניהם, טרם נמצא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו