עשר שנים אוסף גדי שבתאי עדויות. עם השנים נוצר אצלו ארכיון עם עשרות רבות של סרטונים, שבהם תושבים בצפון מספרים על רעשי חפירות ששמעו. בזמנו התבקש בכל לשון של בקשה לא לפרסם אותן, כדי לא ליצור בהלה. כעת, כשמנהרות חיזבאללה מככבות בכותרות וכשמפלס החרדה בכל מקרה בשיאו, החליט להעלות דוגמאות מתוך הארכיון לעמוד הפייסבוק שלו. "המנהרה שצה"ל חשף בשבוע שעבר, שחוצה את הגדר ליד זרעית, היא רק קצה הקרחון", הוא אומר לנו בשכנוע עמוק ומטריד.
שבתאי הוא תושב ראש הנקרה מאז 2010, בן 60, נשוי ואב לארבעה. בעשר אצבעותיו הקים עסק בשלומי, שכבר שנה לא פעיל. במקביל הוא יזם חברתי ומגשים חלומות לילדים חולים. מראש הנקרה פונה לאכזיב, וגם שם הוא סופג אזעקות. אני שומעת אותן בשידור חי, תוך כדי שיחתנו, שבה הוא נאלץ לרוץ כמה פעמים לממ"ד. הוא היה קצין בצבא ושירת בלבנון, אבל הוא אינו איש צבא. אל העיסוק במנהרות הגיע במקרה בשנת 2014, אז החלו לפנות אליו אנשים מיישובים צמודי גדר עם עדויות על רעשי חפירות. "בגלל הפעילות החברתית שלי היה לי קשר עם אנשי תקשורת, ולכן פנו אלי. חברים סיפרו שהם שומעים רעש של קידוחים מתחת לרצפה. הם הזמינו אותי אליהם הביתה כדי שתהיה להם אוזן קשבת, תרתי משמע. הגעתי לאנשים בלילות והתחלתי להקליט את הרעשים ואת העדויות. אנשים היו כמהים לספר, כי כשהם פנו למסגרת הצבאית הם קיבלו תגובות לא נעימות".
בהמשך החלו הקולות להגיע גם לראש הנקרה. שבתאי אסף גם שם עדויות, וסימן על מפה את האזורים שבהם מרוכזים הקולות, ואותה הגיש לצבא, בצירוף כל העדויות שאסף. בעקבות כך התקיימה פגישה בין מפקד החטיבה וכמה מאות מתושבי ראש הנקרה. "שאלנו שאלות, ולא קיבלנו תשובות. כשיצאתי החוצה אחד הקצינים אמר לי שהם ניתחו את ההקלטות, ומה שאנחנו שומעים אלה הרעשים של שורשי העצים שצומחים ומבקעים את הסלע או עכברים שרצים בצנרת או כבלים שרועדים מהרוח. שבועיים אחרי המפגש הזה הגיע אלי קצין לעסק וביקש ממני להסתיר את העדויות שאספתי ובכל לשון של בקשה לא לפרסם אותן, כדי לא לזרוע פאניקה".
כל יום ב־12 - פיצוץ
שבתאי נענה לבקשה וגנז את העדויות. בדצמבר 2018 התברר שתושבי הצפון אינם הוזים. במבצע הנדסי צבאי, שזכה לשם "מגן צפוני", איתר צה"ל שש מנהרות שחדרו מלבנון לישראל. אז גם נחשפה לציבור המעבדה הטכנולוגית לגילוי ולאיתור של מנהרות של פיקוד הצפון, שהשתתפה במבצע וקיבלה עליו את פרס ביטחון ישראל. לכאורה, צה"ל טיפל במנהרות ותושבי הצפון יכלו לחזור לישון בשקט. אלא שקולות החפירה המשיכו להטריד את התושבים. "ב־2018 התראיינתי ואמרתי שברור לי שיש עוד מנהרות שלא מצאו, חלקן עמוקות יותר שפרוסות לאורך ולרוחב על פני מאות קילומטרים, ואין להן פתח יציאה בישראל אלא רק הכנה לפתח. מה שנחשף מאז התמרון מוכיח שמה שאמרתי אז היה מדויק. המנהרה שמצאו בזרעית חצתה את הגדר לשטחנו, אבל לא היה לה פתח בצד הישראלי. בכל יום מפורסמים סרטונים על עוד מנהרות שמוצאים צמוד לגדר, חלקן בסמוך למוצבים של יוניפי"ל. יוניפי"ל זה כמו אונר"א בעזה, הם משת"פים של האויב. חפרו להם מתחת למגדל והם לא ראו את זה?"
ממה, בעצם, תושבי הצפון ניצלו?
"מאסון נורא. לא עברנו קטסטרופה ברמה לאומית, ואני זהיר ובורר מילים, מפאת הרגישות לקטסטרופה שקרתה בדרום. אבל אם זה היה קורה אצלנו, זה היה יכול להיות פי עשרה יותר מאשר 7 באוקטובר. אני מברך את צה"ל על מה שהוא עושה עכשיו, ומייחל שכל החיילים שלנו ייצאו משם שלמים ובריאים ויחזרו למשפחותיהם, אבל כל מה שנעשה כעת בלבנון, נעשה באיחור גדול מאוד.
"אם יש מישהו שהאמנתי לו לאורך כל הדרך, לכל מילה ומשפט, זה נסראללה. בכל מה שהוא אמר הוא דייק. הכל הוא שם ביוטיוב: איך נראות המנהרות, מה יש בהן ומה התוכניות שלהם. הכל על השולחן. בישראל חשבו שהם מתרברבים, אבל זו היתה המציאות אחד לאחד".
האם, לדעתך, כרגע מתחת לראש הנקרה יש מנהרות שלא מצאו?
"חד־משמעית - כן".
אז למה שתחזור לגור שם?
"אם יהיה הסכם בסגנון מה שהיה אחרי מלחמת לבנון השנייה, אני לא אחזור ואף אחד מהתושבים לא יחזור. הסכמים לא יכולים לעשות עם השטן. אני רוצה שחיזבאללה יהיה רחוק הרבה מעבר לליטני. לגבי איום המנהרות, רב הנסתר על הגלוי. דובר צה"ל אמר שאנחנו עכשיו סורקים את דרום לבנון במסרקות ברזל. כתבתי שיבואו לסרוק גם את המדרון הדרומי של רכס הסולם משלומי עד ראש הנקרה, כי אין לי ספק שיש מנהרות שחפרו אותן מלבנון מתחת לגדר לתוך השליש העליון של רכס סולם צור.
מה צה"ל צריך לעשות כעת כדי שתוכלו לחזור לראש הנקרה?
"לחפש את המנהרות החודרות מלבנון, ממש במסרקות ברזל. לחרוש שם את הקרקע. אסור להשאיר מטר רבוע אחד בלי לבדוק אותו. זה סיפור מורכב שייקח זמן. אם מישהו חושב שאחרי שבועיים-שלושה נוכל לחזור לבתים, הוא טועה. את הערים התת־קרקעיות שהם בנו שם במשך 18 שנה באמצעות ציוד טכנולוגי הכי מתקדם שיש, אנחנו לא נוכל לחשוף בחודש. ככל שחולף הזמן, ואנחנו מתקרבים לחורף, כך זה ייעשה יותר מורכב. אנחנו, תושבי הצפון, רוצים לחזור לבתים שלנו, אבל לא נחזור לשם אם נצטרך כל הזמן להסתכל שלא נפתחת על ההר מולנו מנהרה. ואני אומר שוב, מה שגילו זה קצה הקרחון. לצערי, התייחסו אלינו בעבר בביטול, העמידו את החיים שלנו בסכנה. הפקירו אותנו. לצערי, כמו בדרום, צה"ל נטש את המודיעין הגלוי. לא הקשיבו לתושבים. האזרחים אוחזים בהרבה מידע רלוונטי, כדאי להקשיב להם".
קולות מהאסלה
זה לא יהיה לגמרי נכון לומר שלא הקשיבו לתושבים. כך אמנם היה בתחילת הדרך, אבל בהמשך התייחסו לרעשים שדווחו ברצינות רבה. רק שלא טרחו לעדכן את התושבים בממצאים. כך, למשל, מתארת מיכל אוחנה־אדלמן, אחות במקצועה, בת 51, נשואה ואם לשלושה, תושבת שלומי. "לפני כשלוש שנים התעוררתי בשלוש בבוקר ושמעתי קולות של דפיקה בפטיש בקצב אחיד. קמתי לבדוק אם מישהו מהשכנים החליט לקדוח באמצע הלילה. הבנתי שהרעשים מגיעים מתוך הבית, ומקור הרעש זה מהאסלה. ממש רעש של קדיחות. לא הערתי את בעלי. פשוט הקלטתי את הקולות, שלא יחשבו שיש לי הזיות, וחזרתי לישון. בבוקר שלחתי הודעה לקב"ט של היישוב עם ההקלטה".
חמש דקות אחר כך התקשר אליה מישהו מפיקוד צפון ואמר לה שהקולות בהקלטה הם קולות של פטישון. אחרי יומיים הגיעו לבית משפחת אוחנה־אדלמן חיילים עם ציוד רב ועבדו במשך לילה שלם בתוך הבית. "אותנו סגרו בחדרים, תחמו אותנו. אין לי שמץ של מושג מה הם מצאו. לא עדכנו אותנו בשום מידע. בהמשך שמענו עוד קצת את הרעשים, ואז זה עבר. הם כנראה המשיכו לחפור הלאה. היינו יושבים בגינה וצוחקים שבעוד רגע מישהו יוצא מהדשא הסינתטי".
היום זה בטח כבר פחות מצחיק.
"נכון. ברור לי שיש מתחתינו או לידנו מנהרה. חייתי עם זה שלוש שנים ולא פחדתי. לא היו לי אפילו סורגים בבית, כל כך היינו בטוחים שאין סיכוי שיקרה משהו. אמרתי לעצמי שגם אם יש מנהרות, ביום הדין בטח יתריעו על זה ונספיק לברוח. עכשיו אנחנו כבר לא מאמינים, ולא סומכים על אף אחד. עכשיו אנחנו מבינים שמה שגילו זה קצה הקרחון. אנחנו עוד נגלה הרבה מנהרות חודרות. האמת היא שאין לי מושג איך נחזור הביתה. כרגע אנחנו במלון דירות בחיפה. אם לא יטפלו באיום המנהרות ולא ימצאו את כולן, אנחנו מן הסתם לא נחזור. חייבים שיהיו גם מספיק כוחות על הגבול ואזור חיץ שבו יישב איזה כוח, רק לא יוניפי"ל. מבחינתי שיהיו מוקשים או תעלה בעומק של קילומטר מלאה בתנינים. אין לי שמץ מושג מה צריך לעשות, וזה גם לא התפקיד שלי כאזרחית. אבל מבחינתי זה לא מספיק שירחיקו את חיזבאללה מעבר לליטני, כי הם יתחברו למנהרות שלהם.
"עד 7 באוקטובר חשבנו שלא יכול להיות שמשהו יחדור. אחרי הטבח ראינו שהכל יוכל להיות. ההפקרות בצפון היתה חמורה יותר מההפקרות בדרום. היה לנו נס גדול, אבל לצערנו הרב הדרום שילם מחיר נורא. זה עצוב שהיה צריך לקרות אסון בדרום כדי שיתעוררו בצפון. זו הקונספציה. הם חשבו שהם מורתעים, שהם משחקים משחקים, שהם לא באמת יעשו משהו כי הם מורתעים מאז 2006. נסראללה אמר, כדי להשתיק אותנו, שאם הוא היה יודע שאלה יהיו התוצאות של 2006 הוא לא היה נכנס למלחמה. ואנחנו אכלנו את זה כולם. לא הבנו את הראש לו. אם בן אדם קבור בבונקר 20 שנה ורק קונה נשק ומאמן כוח רדואן, אז הוא מתכוון לתקוף. לצערי, גם עכשיו יש כאלה שממהרים לשקוע בקונספציה ומכריזים הכרזות. אני שומעת אלופים שאומרים כבר חצי שנה שחיזבאללה מורתע ושהם נסוגו, ואז אנחנו חוטפים נ"ט. ועכשיו כבר אומרים שנשארו לחיזבאללה רק שליש מהטילים. זה בדיוק הדיבורים של 2006. שבוע אחרי המלחמה אמרו שהשמדנו להם את רוב הטילים. איך אתם יודעים מה נשאר להם? מבחינתי האמון נשבר. זה עצוב".
אבודים בעיר הגדולה
ליאת כהן, בת 46, נשואה ואם לשניים, היא בעלת מסעדה יחד עם קובי בעלה, בזרעית. אל דבר קיומן של מנהרות חודרות נחשפה במבצע "מגן צפוני". "הכוחות שפעלו בטיפול במנהרות הגיעו אלינו למסעדה. היו כמויות של חיילים מיחידות יהלום ועוד. כשניסינו להבין מה קורה, הם הסבירו שאסור להם לדבר ליד הטלפון, אבל עשו בידיים סימנים של מנהרות. זה נראה לנו כמו חלום". כך הבינה ליאת שמשהו מתרחש מתחת לקרקע שעליה היא חיה בשלווה. אחרי שהמבצע הסתיים, לפי ארבע-חמש שנים, החלו לשמוע רעשי חפירה במסעדה.
"רציתי לוודא שאני לא הוזה. גם קובי שמע וקראנו לגדי, שגם הגיע לשמוע והקליט. שמענו את זה בעיקר בלילות. לפני שנה וחצי באו ועשו קידוח בשטח קרוב אלינו. אמרו שעושים בדיקה, אבל לא נתנו לנו תשובות. באו, בדקו ונעלמו. אנחנו עבדנו עד 7 באוקטובר במסעדה. היינו עושים משלוחים למוצבים הכי מסוכנים גם בלילה מאוחר. לא פחדנו. עכשיו אני מרגישה בלבול, ממש בלבול. לא יודעת אם נחזור או לא נחזור לזרעית".
כהן מספרת שכבר שנה הם בנהריה, שבה שכרו דירה. לא קל להם בעיר. שניהם מובטלים. "אני לא מוצאת את עצמי בעיר. הבית שלנו בזרעית כבר נפגע פעמיים, ויש גם את הפחדים של הילדים. הילדה לא מוכנה לשמוע על לחזור לזרעית. אנחנו בטלטלות. גם כאן בנהריה אנחנו תחת מתקפות. אין שקט. אנחנו מותשים ועייפים. הייתי רגילה לעבוד 14 שעות ביום, ועכשיו אין לי חשק לכלום. אנחנו שבורים. מבחינתנו המנהרות הן הקטע הכי מטריד. אני לא מפחדת מהפגזות. היינו במלחמת לבנון 30 יום תחת אש ובלי ממ"ד. אבל הפעם בגלל מה שקרה ב־7 באוקטובר, קמנו באותו בוקר וברחנו. הבנו שזה כבר סרט אחר".
קולות חפירה המשיכו להישמע גם תוך כדי המלחמה. ל', תושב אחד היישובים צמודי הגדר, כתב לגדי תגובה בפייסבוק בזו הלשון: "אני בטוח שיש מנהרות עד נהריה שעוברות מתחת ליישובים שלנו. באף מקום לא תשמעו עבודות של כלים כבדים בשתיים-שלוש בלילה. גם בחודשים הראשונים של המלחמה, כשהייתי מבקר בבית (כששיבר המים הראשי סגור) והיה שקט מוחלט, שמעתי רעש של פטישון מהשירותים".
אין הפתעות
טל בארי, מנהל המחקר של מרכז עלמא לחקר האתגרים הביטחוניים בצפון, מסביר כי יש כשישה סוגים של מנהרות: "מנהרות התקפיות, אלה שחוצות לישראל; מנהרות התקרבות, שמאפשרות לכוח להסתתר בסמוך לגדר ולהתארגן לקראת תקיפה; מנהרות טקטיות, שנמצאות בעומק הכפרים ומחברות בין כפרים סמוכים, ונועדו ללחימה בצה"ל בזמן של תמרון; מנהרות תופת, שמלאות בחומר נפץ ומיועדות לפגוע במי שנכנס או מתקרב אליהן; מנהרות אסטרטגיות, מנהרות גדולות מאוד של עשרות קילומטרים בעומק הלבנון, שמחברות בין אזורים וניתן לנוע בהן ברכבים ולשגר מהן רקטות וטילים בליסטיים; מנהרות הברחה, מנהרות ארוכות יחסית, שמשמשות להברחת אמל"ח בגבול סוריה־לבנון במסגרת מסדרון הנשק. ב־3 באוקטובר פתחים של מנהרה כזו הופצצו על ידי צה"ל".
מה שמטריד את תושבי הצפון כרגע הוא המנהרות ההתקפיות. האם ידוע על עוד מנהרות חודרות, מעבר לאלה שנמצאו ב־2018 ולזו שנחשפה לאחרונה?
"אני לא יודע אם יש עוד מנהרות חודרות, אבל צריך להניח שכן. אנחנו ראינו ב־2018 מנהרות מאוד גדולות. אחת מהן, זו שהגיעה קרוב לזרעית, היתה חצובה באורך של אלף מטר ובעומק של 80 מטר. לבנות אותה לקח כ־12 שנה. ביקרתי בה. כשאתה יורד עד למטה, אתה מבין כמה אידיאולוגיה ושנאה עומדות מאחורי מי שמשקיע בפרויקט כזה. ברגע שמצאו בעבר מנהרות, כל קצין מודיעין מתחיל צריך להניח שאולי יש עוד. למה? כי ראינו שיש יכולת.
"אנחנו יודעים בצורה מובהקת שתוכנית הפלישה לגליל היתה תוכנית הדגל של חיזבאללה, והוא השקיע בה משאבים עצומים - את היחידה הכי מובחרת וכוחות נוספים וסכומו כסף אדירים. זו לא תוכנית מלפני שנה. נסראללה דיבר עליה בגלוי כבר בשנת 2012. אז הוא אמר שאנחנו הולכים לכבוש את הגליל. ב־2014 יצא הסרטון המפורסם, שפירט כמו פקודת מבצע מה חיזבאללה מתכנן לעשות: חלוקה של הגליל לשישה מרחבי תקיפה והגעה עד כביש 85, כלומר עד לצומת עכו־כרמיאל ועד לצומת עמיעד. זה שטח עצום. זה עומק ישראל. היום, כשצה"ל מתמרן, כולם מבינים כמה הושקע בתוכנית הזו".
ועדיין, נראה שאנחנו מופתעים מהגילויים.
"מי מופתע? אני לא מופתע. זו היתה תכלית יחידת רדואן, על אלפי פעיליה, נוסף על יחידות גיאוגרפיות שהיו אמורות להצטרף. כל תוכנית האש שדובר עליה, של 3,000 רקטות - מטרתה היתה רק ליצור מכת אש של הפתעה, ובחסותה לפלוש לישראל".
צה"ל ידע שיש מנהרות, ופשוט חשש לטפל בהן?
"אני לא חושב שפחדו. במודיעין יש תמיד התלבטות לגבי מועד הסיכול, כי אם מסכלים מוקדם מדי, מסירים איום נקודתי אבל מפסידים מודיעין חשוב ורחב. צה"ל אמר שהמנהרה שפורסמה השבוע היתה מוכרת לו. אנחנו יודעים שכבר שנה כוחות מיוחדים מסתובבים בשטח וממפים, ואפילו משמידים, חלק מהתשתיות. זאת אומרת שעל הרבה מאוד ידעו ואחזו בהן מודיעינית. חיכו לתזמון הנכון. התמרון הקרקעי - מטרתו המרכזית, כפי שאני מבין את הדברים, היא לסכל את הסכנה המיידית והחמורה של הפלישה לגליל באמצעות הרס התשתיות שיחידת רדואן בנתה בסמוך לגבול. התמרון הוא הכלי הכי יעיל כדי לסכל את אותן תשתיות שמהן התושבים פוחדים. התמרון הוא לא בשביל להרחיק נ"ט".
מה צריך לעשות כדי לשקם את האמון של התושבים, וכדי שהורים וילדים יוכלו לחזור לבתיהם ולישון בשקט?
"התמרון אמור לתת את המענה. אבל צריך לדעת שאין מאה אחוז ביטחון, אין דבר כזה. לא היה לפני 7 באוקטובר ולא יהיה אחרי. לפני שבוע הוצאנו ב'עלמא' מסמך של הערכת סטטוס איום רדואן. כתבנו בצורה ברורה שההערכה שלנו היא שלאור התמרון הצה"לי, ולאור הפגיעה הקשה בפיקוד רדואן, האפשרות לפלישה במתכונת המקורית של תקיפה רחבה עם אלפי מחבלים, לא קיימת יותר. יש אפשרות ביניים - של חדירה מצומצמת באמצעות עשרות או מאות מחבלים, אבל היא בעלת סיכוי נמוך עד קלוש. האפשרות של חדירת חוליות קטנות תמיד תהיה קיימת, וצריך להביא את זה בחשבון. בסופו של דבר, התמרון הוא המענה המיטבי לסכנת המנהרות, והוא אמור להטעין את סוללת האמון הציבורי שהתרוקנה".
***
תגובת דובר צה"ל:
"נכון להיום, לא מוכרות מנהרות החוצות לשטח ישראל. כוחות צה"ל פועלים באופן רציף וסורקים את מרחב הגבול, בצד הישראלי והלבנוני, כדי לאתר תשתיות תת־קרקע שחוצות לשטח ישראל. ביטחון התושבים נמצא בראש סדר העדיפויות של צה"ל, כל תלונה של תושבים נלקחת ברצינות ונבדקת על ידי הגורמים הרלוונטיים".