"אם אני יודע פחות ממה שיודע האזרח - איך אני יכול לפקח?"

ימים אחדים אחרי טבח 7 באוקטובר, צה"ל נאבק בכל הגזרות על טיהור העוטף בדרום, כוחות גדולים מוזנקים צפונה ומתיחות קשה ביהודה ושומרון. על רקע הכאוס וחוסר הוודאות, נציגי צה"ל מגיעים לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בפעם הראשונה במלחמה, בבקשה לאשר צווי מצב חירום בעורף. בחדר הוועדה שבקומה השנייה בכנסת, בסוף המסדרון, יושבים יו"ר הוועדה יולי אדלשטיין וחברי כנסת נוספים, ובהם גדי איזנקוט וזאב אלקין. נציגי צה"ל מציגים צווים עם תוקף בן ארבעה חודשים, ואומרים לחברי הכנסת: "תאשרו את זה, או לא בכלל".

היועצת המשפטית הוותיקה של הוועדה, מירי פרנקל, מזכירה לחברי הכנסת שהם יכולים לדרוש את שינוי התאריך, וח"כ אלקין, יו"ר הוועדה בעבר הלא רחוק, מייעץ לאדלשטיין דברים ברוח הזו: "אתה חייב לקצר את התוקף משתי סיבות. הראשונה - אתה הגוף המבקר היחיד שקיים למערכת הביטחון, בוודאי בשעת מלחמה. השנייה - אם לא תחייב אותם לבוא אליך בכל שבוע (לחידוש הצו), הם לא יבואו בכלל לתת דין וחשבון בפני הוועדה". ביציאה מהדיון היה זה ח"כ איזנקוט שאמר לאלקין את הדברים הבאים: "טוב שאתה מתעקש איתם, כי כשאתה היית יו"ר הוועדה עשינו שני דיוני מטכ"ל כדי לדעת איך לעבוד (או "לעקוף", הדעות חלוקות) מול ועדת החוץ והביטחון בראשות זאב אלקין". הימים היו ימי מבצע צוק איתן, איזנקוט היה אז סגן הרמטכ"ל.

הוועדה גדלה - היוקרה ירדה

ככל שניתן ללמוד מאותו סיפור נקודתי, הוועדה היא בעצם שומרת הסף האחרונה. המערכת חוששת ממנה, והיא משתמשת בכוח ובמוניטין שלה מבלי להסס. אך הכלים שבידיה לא רבים: יו"ר ועדה סמכותי ויצירתי שיודע לפעול במרחב אפור, הצבעה על הארכת מצב מיוחד בעורף והארכת צווי 8 במקצבים לדרישת הוועדה, ובעיקר - רצון טוב של מערכת, שבמשך יותר מדי שנים התרגלה להתנהל ללא מגבלות כוח או ביקורת. זוהי הוועדה היוקרתית ביותר מבין ועדות הכנסת, ועל החברות בה נלחמים בדרך כלל ביטחוניסטים לשעבר ודרג שני לשרים, כלומר חברי כנסת בכירים שלא מונו לממשלה וראשי מפלגות באופוזיציה.

אך המצב הזה השתנה עם כניסת החוק הנורבגי לחיינו והדרישה לפיצויים פוליטיים גם בעשירייה השלישית. אם בעבר הרחוק 17 חברי כנסת בלבד היו זוכים לחברות במליאת הוועדה - היום, לצורכי כיבודים פוליטיים, היא הורחבה עם ממלאי מקום, ויכולים לשבת בה יחד בדיון כמעט רבע מחברי הכנסת, 34 חברים בסך הכל. היוקרתיות נפגמה בשל כך, אך חשוב מכך - נפגמה יכולת הפיקוח של מליאת הוועדה. רק ל־17 חברים יש סמכות הצבעה, אך 17 הנוספים הם קהל לא קטן ונטול סמכויות. ובפורום רחב כל כך נציגי מערכת הביטחון מתקשים לחשוף פרטים חסויים או לנהל דיון יעיל. לעיתים זה גם תירוץ נהדר לא לשתף פעולה עם גוף הביקורת היחיד על המערכת, אך על כך נרחיב בהמשך.

בשבועות האחרונים שוחחתי עם חברי ועדה בהווה ובעבר, שרים ונציגי צבא בכירים, שתיארו כיצד עובדת הוועדה בימי שגרה, ובפרט מה קורה בה ובוועדות המשנה, שחלקן חסויות, לאורך 11 חודשי המלחמה. בראש הוועדה עומד מאז הקמת הממשלה ח"כ יולי אדלשטיין, פרלמנטר ותיק שלא מחבב שטיקים פוליטיים וצעקות בוועדה, גם כשאלה מגיעים מהאגף האחורי במפלגתו.

"יש לוועדה סמכות לפקח על מערכת הביטחון, אך היא לא גוף ביצועי. היא יכולה לדחוף את הממשלה לפעול, וגם את מערכת הביטחון", אומר ח"כ אדלשטיין, "אם משתמשים בכלים האלה נכון, יש לוועדה כוח לחולל שינויים משמעותיים". הדוגמאות לכך לאורך השנה האחרונה עוברות דרך החזרה של מאות משוחררים לשירות מילואים פעיל (אחרי שאדלשטיין הודיע שלא יעלה את גיל הפטור ממילואים), העברת חיילות המילואים משמירה על מחבלי הנוחבה (ורק לאחר מכן אישור תקציב), הפעלת המנהל האזרחי בכוח לאכיפה נגד הבנייה הבלתי חוקית בשמורה ההסכמית ביו"ש (תחת איומים בסנקציות על המנהל), ציוד כיתות הכוננות דרך מעקב של ועדת משנה, ועוד.

אך האם די בפעילות הוועדה או העומד בראשה כדי לשנות את תוכניות המלחמה בצפון, שמי שנחשפו אליהן הודו שהן "אסון", או לדרוש מצה"ל לאמוד בצורה אחרת את הפגיעה בחמאס באופן שניתן יהיה להבין מתי הכוח אכן חוסל, או סתם להבין מדוע ישראל מזרימה דלק לתפעול של מנהרות חמאס? חברי הוועדה מודים שכוחם מוגבל, מוגבל מאוד. "לומר לך שיולי מפעיל את סמכותו כדי לייצר לחץ ולקבל תשובות? התשובה היא לא. הוא יכול לעשות את זה יותר", אומר חבר כנסת אחד מהאופוזיציה, ואחר מוסיף: "אמרתי לו לא פעם שהוא ממלכתי מדי מול המערכת".

עמית הלוי, חבר המליאה ומהשבוע שעבר גם יו"ר ועדת המשנה לבניין הכוח, שנודע בביקורת הפומבית שלו על מערכת הביטחון, מתאר חלק מהמאבקים שלהם היה שותף: "כשדרשתי לתפוס את פילדלפי כדי למנוע הברחות, את יודעת מה ענו לי? התשובה של אגף המודיעין היתה 'אף לא שק קמח אחד עובר'''. במאבק אחר הוא דרש להבין מדוע מועבר לרצועה דלק, שלדבריו הורג את חיילינו. "הדלק מייצר חשמל, שמאפשר הפעלת מנהרות ומחרטות ותקשורת, שזה שווה מסתור ומארב לחיילים", אומר הלוי.

התשובה שהתקבלה בוועדה היתה כמעט חד־משמעית, אותה תשובה שגם הוצגה לחברי הקבינט המדיני־ביטחוני, שבעקבותיה השתכנעו לתמוך בהעברת הסיוע ההומניטרי, כולל הדלק. "עשינו עבודת מחקר באמ"ן, שלפיה הדלק כמעט לא רלוונטי להפעלת המנהרות", אמרה נציגת אמ"ן. כשהלוי לא התעצל ודרש לראות את המחקר, אמרו לו שהוא חסוי. התשובה, שהיתה גורמת לחברים אחרים בוועדה להתייאש, שלחה את הלוי לעשות שיעורי בית בשיחה עם ראש מינהל הדלק. "רק כשאני מעמת אותה עם הנתונים, נציגת אגף המודיעין אומרת לי שהדלק שהם חישבו שעובר מתייחס רק לתאורה במנהרות, והם עוברים לנושא הבא". חברי ועדה מתארים כיצד אחרי חיסול חסן מהדווי הם שאלו את נציג אמ"ן לאיזו תגובה ישראל נערכת. מה שהסתיים לבסוף בירי ישיר של איראן על ישראל באמצעות מאות כלי טיס - כלל לא עלה במלוא היקפו כאופציה בדיוני הוועדה.

איפה חליוה והרצי?

אפרופו המחדל של 7 באוקטובר - השיחות בשעת לילה שלא הגיעו לדרג המדיני וניהול השעות הראשונות בהתייעצות מצומצמת - ראש אמ"ן הפורש אהרון חליוה לא הטריח את עצמו בפני מליאת הוועדה לאורך כל המלחמה, ראש אגף מבצעים עודד בסיוק הגיע פעם אחת, והרמטכ"ל הרצי הלוי פעמיים בלבד. יאמרו לעצמם הקוראים - מדובר באנשי צבא עסוקים, מלחמה בכל החזיתות, איך הם יגיעו עד לכנסת באופן תדיר? אז הנה השוואה מתוך עבודת מחקר של ח"כ לשעבר עפר שלח עבור ה־INSS: במלחמת יום כיפור מליאת הוועדה התכנסה כמעט מדי יום. בין 6 באוקטובר ל־24 באוקטובר הופיעו בפניה ראש הממשלה, שר הביטחון ושרים אחרים שלוש פעמים, הרמטכ"ל פעם אחת וראש אמ"ן פעמיים. השר אהרן יריב, שגויס במלחמה לתפקיד עוזר הרמטכ"ל, הופיע ברוב דיוני הוועדה כאיש קשר בינה לבין המטה הכללי.

אל מול הנוכחות הלא מרשימה של בכירי צה"ל בפני המליאה במלחמה, יש לציין שכדי לייצר רציפות בעבודה מול חברי ועדת החוץ והביטחון, צה"ל מינה שליח מטעמו אל מול המליאה וועדות המשנה - תא"ל (מיל') רלי מרגלית. האחרון מתכלל את העבודה ואת הגעת המומחים מטעם צה"ל אל הוועדה, וגם מוסיף בעצמו סקירות מודיעיניות שבועיות במהלך המלחמה. המינוי המיוחד נועד להקל על מי שנמצאים בחזית, לתפיסת הצבא, ולאפשר לחברי הכנסת מענה רציף.

"הרמטכ"ל הופיע בפני המליאה רק פעמיים מאז תחילת המלחמה, כי היתה לו חוויה קשה עם הצעקות של ח"כ טלי גוטליב", אומרים לי בזו הלשון לא פחות משלושה חברי כנסת, חלקם חברים בקואליציה ובמפלגתה, שמכנים אותה "כוח הורס של ועדת החוץ והביטחון". אכן, מי שמזדמנים לוועדה ישמעו מחוץ לדלת המאובטחת את קולה של גוטליב כשהיא מטיחה האשמות במי שהגיעו לדיון באותו היום. "היא שואלת שאלות, ולפעמים יש לה הערות חשובות, אבל צעקנות ברמה כזו לא היתה מעולם. זה שבליכוד לא החליפו אותה עד כה - זו הפקרות. ועדיין, שום דבר לא נותן לרמטכ"ל זכות, בוודאי בזמן מלחמה, לא להופיע באופן תדיר בפני הוועדה". חבר שלישי במספר אומר: "התירוץ שלהם הוא טלי גוטליב. לא נעים לכם? וואלה, זו העבודה שלכם. אם אני יודע פחות ממה שיודע האזרח, איך אני יכול לפקח?"

חבר ועדה מהאופוזיציה נזכר איך, לעומת זאת, הטריחו עצמם כולם יחד אותם אנשים - ראש המוסד, ראש אמ"ן והרמטכ"ל - למליאת הוועדה בכנסת הקודמת, כשהיה צורך דחוף להעביר את הסכם הגז עם לבנון, שמערכת הביטחון דחפה אליו פה אחד. מתברר שכשחשוב להם להגיע - הם מוצאים את הדרך לחדר שבסוף המסדרון. 

 המליאה, בכירי צה"ל מגיעים בדרך כלל לוועדת המשנה לענייני מודיעין - הוועדה החסויה, שבה אכן נחשפים חברי הכנסת גם לתוכניות מבצעיות ולמידע מודיעיני. בראשות הוועדה יושב אדלשטיין, ובאופן מפתיע בוועדה הזו אין רוב לקואליציה - בסך הכל שישה חברים שמאפשרים דיסקרטיות, ומתוכם שני חברי קואליציה בלבד. הסיבה: בוועדה הזו אין הצבעות, אך היא מאפשרת הצצה אמיתית למתרחש בעולמות המודיעין. חברים בה באופן מסורתי אנשי ביטחון לשעבר, ובקדנציה הזו מדובר באיזנקוט (המחנה הממלכתי), שרון ניר (ישראל ביתנו), רם בן ברק (יש עתיד), גדעון סער (תקווה חדשה), ינון אזולאי (ש"ס) ואדלשטיין.

לוועדת המודיעין הגיע הרמטכ"ל חמש פעמים, וגם ראש אמ"ן הגיע אליה לבסוף לאחר הפצרות. אך בעוד צה"ל לבסוף משתף פעולה עם הוועדה, גם אם חלקית, אי אפשר לומר אפילו את זה על ראש המוסד או על ראש שב"כ. "ועדת המשנה לענייני המודיעין פועלת טוב מאוד", אומר חבר ועדה מהאופוזיציה. "כלי הפיקוח שלנו זה לשאול שאלות. ואכן - כל השאלות והתשובות שניתנו, הראו את כישלון המערכה מראש בתשובות הרמטכ"ל. בעקבות מידע שקיבלנו בוועדה דרשנו פגישות עם נתניהו והתרענו בפניו על מה שמצאנו לנכון. זה הפורום היחיד שבו אפשר לדבר פתוח - וגם אנשי הצבא רוצים לדבר שם, בשביל הפרוטוקולים. אגב, שום דבר לא דולף. אותם אנשים שיושבים בוועמ"ש ובמליאה ינהגו אחרת במידע שנמסר להם בשני הפורומים".

המופע של גלנט

לפי דיווחים של ח"כים, השר יואב גלנט ורה"מ נתניהו דווקא הגיעו לוועדה באופן תדיר, לעומת בכירי הצבא. אך יש פה עוד נקודה משמעותית - הן הרמטכ"ל והן השר גלנט אירחו את הוועדה בקריה במקום להגיע לכנסת, מה שתחילה נראה בעיני הח"כים כאקט של כבוד, אך התגלה כאליה וקוץ בה: איך ייתכנו פיקוח אפקטיבי ושאלות קשות כשאתה אורח?

"בניגוד לשרים קודמים, גלנט מגיע רק למליאה, ולא לוועדת המשנה. מדי חודש-חודשיים הוא עושה מפגש מליאה כפלטפורמה להצהרות לתקשורת בקריה בחדר מצולם. באורח פלא יוצאים משם ציטוטים מדויקים", אומר חבר ועדה ותיק. "הוא אוסף מכולנו שאלות, ואז בוחר על אילו שאלות לענות ועל אילו לא. באורח פלא, כל ישיבה כזו מסתיימת בפיצוץ והוא קם ויוצא. היום, מתוך 34 חברים שיכולים לבוא למפגשים איתו, כבר באים 15 בלבד". יש לציין שמי שקובע את מספר השאלות ואת זמן המענה המוקדש להן הוא יו"ר הוועדה, ושבכל מפגש יש כ־20-15 משתתפים, וכל אחד מהם שואל יותר משאלה אחת.

מהישיבות שהתקיימו בקריה זכורים שני אירועים, שמראים את האמביוולנטיות ביחס בין לובשי המדים לחברי הכנסת: באחת הפעמים קיבלו הח"כים תפקיד במשחק מלחמה, כדי לדמות את האויב ואת ההתמודדות עימו. רח"ט מחקר חילק את התפקידים לכחולים (כוחות צה"ל) ולאדומים (אויב), ויחד הם תרגלו בפועל את האיומים השונים. בפעם אחרת ח"כ דן אילוז מהליכוד, חבר ועדה פעיל, שאל את השר גלנט מדוע צה"ל לא תוקף בתימן (מה שקרה לבסוף רק אחרי תקיפה חות'ית בתל אביב), וגלנט השיב לו בזלזול: "כמה פעמים ישבת בקוקפיט במטוס קרב?" גלנט התנצל לבסוף בפני חבר סיעתו, והסביר כי נדרשים תדלוקים בדרך לשם. "אז תדאג שיהיה תדלוק באוויר במקום להתקיף", אמר חבר ועדה מהאופוזיציה שצפה במתרחש.

לדברי ח"כ אחר, "מליאת הוועדה נחשבת מזמן פלטפורמה להצהרות עבור שרים שעומדים בפניה ובכירי צה"ל. במיוחד כשהישיבה מוגדרת 'חסויה', זה מבטיח שהדברים ימצאו את דרכם לתקשורת".

חבר אחר מוסיף: "אבל כששומעים תפיסת עולם סדורה של שר הביטחון, גם אם הוא מדבר לתקשורת, מבינים איפה הוא מונח. כשגלנט הסביר לנו בחודש השלישי למלחמה שלא ניכנס לרפיח בכלל - היינו בהלם. וגם כשהוא אמר לנו שהרשות הפלשתינית תשלוט שם. הבכירים מהצבא או מהממשלה, בגדול, עונים על מה שבא להם, וזה כמו בכל הוועדות - יכולת הפיקוח היא לא חזקה, כי אין כלים. הכוח מונח בסוף רק בידיו של יו"ר הוועדה, ואם יש לו כוח - הוא יצליח לגרום למערכת לשתף פעולה".

אם נלך אחורה בזמן, כשיובל שטייניץ כיהן כיו"ר הוועדה, רה"מ אריאל שרון נדרש אליה בכל רבעון (גם כיום נתניהו נדרש לנוכחות דומה). שטייניץ זכור מצד ותיקי הח"כים כיו"ר ועדה שידע להפעיל את הכלים שברשותו, וגם את אלו שלא, לטובת פיקוח על מערכת הביטחון. הוא הקים ועדת חקירה לחקירת הכישלון המודיעיני בעיראק ובלוב. בהמשך, כששרון הוציא לפועל את תוכנית ההתנתקות - שטייניץ דרש דיון והצבעה על היציאה מציר פילדלפי.

לוועדה, אז כמו היום, אין סמכות לקבוע מדיניות. התקיימו 15 דיונים עם צה"ל, אך שרון התעקש על נסיגה גם מציר ההברחות. ברוב של 15 חברי ועדה נגד שניים, חברי ועדת החוץ והביטחון הכריחו להביא את סיפור ציר פילדלפי להצבעה במליאת הכנסת. סוף הסיפור ידוע, ובכל זאת - הנה אזהרה מדבריו של יו"ר ועדת החוץ והביטחון שטייניץ אז בהצבעה: "אני פונה אליכם, חברי הכנסת. אל תיתנו את ידכם לטעות טרגית, שכולנו עשויים לעמוד עליה למשפט ההיסטוריה בתוך שנים מספר".

מערכה רב־זירתית

ומה קורה עם הפיקוח על המלחמה בימים אלה ממש? לפני שבועיים חבר הוועדה גדי איזנקוט דרש דיון במטרות המלחמה ובצורך בעדכונן. הוא פנה ליו"ר אדלשטיין, שטרם השיב לפנייתו (ועל כן נחשד כי הוא עושה זאת לדרישת נתניהו). חבר ועדה אחר, עמית הלוי, דרש לעמת את צה"ל עם רטוריקת הכרעת הגדודים, בטענה שהפגיעה בכוחו של חמאס נאמדת בכשליש בלבד, לעומת המונחים הפומפוזיים שבהם משתמש צה"ל.

בפער שבין תפקוד ועדת החוץ והביטחון במלחמה הזו לבין הקבינט המדיני־ביטחוני, שהפך לעיתים קרובות חותמת למהלכים שנקבעו מראש, לא מעט נקודות נזקפות לטובת הוועדה, שאותה נתניהו לא יכול לרוקן מתוכן ומפעלתנות, אף ששותפיו למפלגה נמצאים בה.

חבר ועדה אומר כי בתחילת המלחמה נחשפו בפניהם תוכניות אופרטיביות ברמה שלא הוצגה לחברי הקבינט, מחשש להדלפתן. אחרי הקמת קבינט המלחמה צומצם עוד יותר מרחב הפעילות של הקבינט, בעוד בוועדה התקיימו דיונים תכופים. במסגרת הכנת הכתבה נשמעו טענות גם כלפי המל"ל, שלטענת חברים בוועדה הפך לזרוע ביצועית נוספת של ראש הממשלה, במקום גוף שמתכלל את המידע הצבאי לטובת עבודת הממשלה. לכן, שוב ושוב, חרף תחלואי הוועדה, היא מקבלת נפח שחבריה חייבים לפעול בו לטובת פיקוח כלשהו על המתרחש כאן.

כדי לייצר פיקוח, המידע צריך לזרום. בתחילת המלחמה אדלשטיין דרש מקבינט המלחמה להתחיל להעביר את סיכומי הדיונים לידיו, בהתאם לתקנון הוועדה. כשהוקם קבינט המלחמה והובן כי ההחלטות נחתכות שם, הוא דרש גם את הסיכומים ההם. אך בהתאם למסורת הלחץ, הן מול צה"ל והן מול הממשלה, אלה לא הגיעו לפני שהוא "דפק על השולחן".

נקודות ציון נוספות מבחינת המלחמה הנוכחית עברו גם בסוגיית ציוד הכוחות. זעקות החיילים על מחסור בקסדות, ברחפנים ובציוד עלו על כל במה והתרומות פרחו, עד שבצה"ל הודיעו שהם שמים להן סוף בלי לענות על הצורך. בדיונים בוועדה דרש אדלשטיין להראות כיצד החיילים ממוגנים, ולא רק לשמוע מה אסור להם לרכוש בתרומות. במלחמה גבר מאוד השימוש ברחפנים, שתחילה נרכשו בתרומות, ורק לאחר שהנושא עלה בוועדת המשנה לבניין הכוח בוצעה הסדרה. "לפעמים הצבא עושה שיעורי בית ואומר 'הפנמנו' ומתקן, ואתה יודע שהשפעת", אומר חבר ועדה מהאופוזיציה.

סרבנים פוליטיים

בחודשים שקדמו למלחמה טייסים במילואים החלו לפקוד את הכנסת ולאיים באי־התייצבות לשירות מילואים, בשל קידום הרפורמה המשפטית. חברי הוועדה, בעיקר מהאופוזיציה, דרשו שוב ושוב לדעת כיצד הממשלה נערכת להתמודדות עם סוגיית אי־הכשירות. למשל, חבר הוועדה יבגני סובה שאל את ראש המל"ל צחי הנגבי: "איך אתה מכין את החברה הישראלית לנושא הסרבנות?" באוגוסט 2023 איזנקוט כתב לראש הממשלה: "האירוע שקורה ברחובות מחליש את צה"ל, אתה חייב לבלום אותו למען כשירות הצבא".

יו"ר הוועדה אדלשטיין, שחשש מהפיכת הוועדה לכלי ניגוח פוליטי באותם ימים, כינס שלושה ראשי ועדות משנה עם פורום מצומצם, שבו נציגי אמ"ן חשפו באופן מלא את היקף הבעיה. הנתונים המבהילים לא דלפו החוצה.

איפכא מסתברא

בימים הראשונים למלחמה ח"כ עידן רול, חבר במליאת הוועדה, דרש מנציגי צה"ל ואמ"ן להקים צוותי "איפכא מסתברא" לדרגים השונים, כדי שהפתעת 7 באוקטובר לא תחזור על עצמה בניהול המלחמה. "כששאלתי את נציגי הצבא עם מי מתייעצים ראש אמ"ן והרמטכ"ל, ענו לי שהם מתייעצים, אבל לא אמרו עם מי".

רול מציין: "אני רוצה לקדם רפורמה בוועדת החוץ והביטחון, שתאפשר אתחול של היחסים מול מערכת הביטחון - צמצום מספר חברי הוועדה, הקמת גוף מחקר ביטחוני עצמאי שיעמוד לרשות הוועדה, התמקצעות ועוד. הרי אם המליאה מיותרת - למה לקיים אותה?"

ח"כ רול יכול לזקוף לזכותו גם את התנעת הטיפול בהחזרת החיילים ששוחררו ממילואים, שצה"ל לא רצה או לא ידע כיצד להחזירם לשירות לאורך חודשים. הוא דרש שוב ושוב נתונים מהוועדה, אך בצה"ל התייחסו אליו כאל מטרד. ב־26 בפברואר נחשף עומק המחדל, כשנציגי צה"ל הודו במליאת הוועדה כי הם "לא יודעים את סיבות השחרור מצה"ל לפני שנת 2020". ח"כ רול נותר המום: "זה ערפל מוחלט על עשור שלם של משרתי מילואים שכבר לא משרתים. זה מחדל אדיר, זה אמ־אמא של כל המחדלים". הטיפול בבעיה החל רק לפני כמה שבועות. כפי שפורסם, צה"ל החל בהחזרה

לשירות של מאות משוחררים. זה קרה רק אחרי דיונים בוועדה, הקפדה של היו"ר לא לאשר את העלאת גיל הפטור, ומעקב של ח"כ אלעזר שטרן מול ראש אכ"א המכהן.

חוק הגיוס

לתוך כל קלחת המלחמה נזרק גם חוק הגיוס, שהוועדה נדרשת להכינו לצורכי צה"ל. אחת ההתנגשויות הזכורות בין הוועדה למשרד הביטחון היתה שבעוד הדיונים מתקיימים בוועדה, שר הביטחון גלנט שלח 1,000 צווי גיוס מבלי ליידע את חברי הוועדה. התוצאה היתה פיצוץ. אדלשטיין תקף אז את גלנט, שבסביבתו הסבירו שמדובר בניסוי (שלא צלח).

ועדות המשנה

למליאת הוועדה יש לא פחות מ־14 ועדות משנה. חלקן בפעילות גבוהה מאוד, אחרות לא כונסו כלל. המטרה בהפרטת העבודה למליאות קטנות יותר היא לייצר עבודה בפורומים מצומצמים יותר, שמהם גם עולים הדיווחים על השגת תוצאות. בין היתר, בוועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה, שבראשה עומד ח"כ גדעון סער (שהוחלף בעת כהונתו כשר על ידי אלקין), בנושאי הסברה וארגוני הסיוע ברצועה.

גם בוועדה לבניין הכוח, שעוסקת ברכש עתידי ואסטרטגיה, נעשתה לאורך השנה הזו עבודה רציפה. בראשה עומד ח"כ איזנקוט, אך הוא הוחלף בזמן כהונתו בממשלה על ידי ח"כ מיכאל ביטון. במקביל, יו"ר הוועדה הראשית אדלשטיין גילה כי הוועדה לביטחון שוטף, שהופקדה בידיו של ח"כ דנינו מהליכוד בתחילת הקדנציה, כלל לא כונסה, ולכן העביר את סמכויותיה לוועדה לבניין הכוח.

בשיחה עם היו"ר לשעבר ביטון הוא אומר: "הוועדה הזו אמנם לא יודעת לתת לצבא הוראות, אבל אם לא מוותרים ופועלים באופן שיטתי ויסודי ומעמיק - אפשר להגיע לתוצאות". למשל, הוא מונה את הטיפול בכיתות הכוננות ובציוד שלהן מייד אחרי 7 באוקטובר. לצה"ל לא היה ברור שצריך לצייד אותן, עד שביטון כינס שישה דיונים ויצר תיאום בין צה"ל למשטרה,ועד להצגת תוכנית עבודה והצטיידות מפורטת. כשנאמר לו באחד הדיונים שהתוכנית הזו תיקח שנה, ביטון הודיע שזה לא מקובל עליו - ולוח הזמנים התקצץ במפתיע.

אל מול המחסור בתחמושת, שתפס את ישראל לא מוכנה למלחמה בכמה חזיתות, לאורך החודשים האלה, בוועדת המשנה החסויה לענייני מודיעין התקיים פיקוח הדוק מול פסי הייצור המתחדשים בתעשיות הביטחוניות לצורכי פנים. בזמן אישור תקציב הביטחון, בוועדה המשותפת לביטחון עם ועדת הכספים נעשתה עבודה מהותית, בשל הצורך באישור הוועדה. נציגי צה"ל נהרו אליה, ומאות מיליונים זזו מצד לצד בעקבות דיוקים של חברי הכנסת.

איך עובדת ביקורת בלי כלי אכיפה? הנה הצצה: ביולי 2014 יו"ר הוועדה אלקין זימן אל הוועדה פעם אחר פעם את שר האוצר דאז, יאיר לפיד, בבקשה להחליט על תוכנית פיצויים בעורף (עוטף עזה). לפיד התעלם, ואלקין לא התייאש: הוא כינס ישיבה והציב כיסא ריק עם שמו של לפיד עליו, ופשוט דיבר אל הכיסא הריק במשך ישיבה שלמה. המופע זכה להתעניינות תקשורתית, ומהלשכה של לפיד התקשרו בבהילות כדי לתאם את הגעת השר לוועדה. כבר למחרת היום הוצגה תוכנית פיצויים, כמבוקש.

לבקר את המבקרים

סוגיית החקירה של מחדל 7 באוקטובר עדיין קורעת את החברה ישראלית, בין אלו הדורשים להקים ועדת חקירה ממלכתית לבין אלו שלא סומכים על ועדה כזו. במקביל, מבקר המדינה החל בחקירה משלו, אך נתקל בחוסר שיתוף פעולה מצד הצבא. בשבועות האחרונים אדלשטיין גם הקים תת־ועדה חדשה, בעקבות הביקורת הציבורית על תחקיר בארי, שנגע בכוחות שדווקא הגיעו ותפקדו, ולא בדרג הפיקודי. בעקבות היעדר הביקורת של ועדת חקירה ממלכתית או בכלל, הביקורת על הביקורת הפנימית של צה"ל נותרה בידי הכנסת בלבד.

תגובות

דובר צה"ל: "צה"ל מכבד את מוסד הכנסת ומתייצב לכל ועדה שאליה הוא מזומן. הטענה כי קציני צה"ל ממעטים בהופעה בפני הוועדה ולא משתפים מידע בפני חבריה, משוללת כל יסוד ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות בשטח. במהלך המלחמה הרמטכ"ל ונציגי צה"ל השונים הופיעו בפני ועדת החוץ והביטחון ובוועדות המשנה כמקובל, וזאת על פי חוק. במהלך המלחמה מונה תת אלוף במילואים בעל ניסיון רב בשטח ובמטה, כדי לתת מענה מלא לוועדות הכנסת השונות. צה"ל ימשיך לשתף פעולה ומידע במסגרת תהליכי הוועדה וכקבוע בחוק".

מלשכת השר גלנט נמסר: "שר הביטחון נפגש עם ועדת החוץ והביטחון באופן תדיר, בהתאם לבקשות וללו"ז ניהול המלחמה. במפגשים מוצגת לחברי הוועדה תמונת המצב בגזרות הלחימה השונות, והשר משיב לשאלות חברי הוועדה בכפוף לסיווג המידע וללוח הזמנים. אנו מצירים על כך שיש מי שבוחרים להדליף מתוך סקירות ביטחוניות לטובת קידום צורכיהם האישיים".

ח"כ טלי גוטליב: "יולי אדלשטיין, יואב גלנט ונציגי שב"כ וצה"ל אכן היו מעדיפים שלא אהיה חברה בוועדה. ובכן, זה לא נתון לגחמותיהם. הוועדה מתנהלת כסדרה, והעיסוק בי מדגיש שאני מפריעה לגורמים בכירים לבוז לחברי הכנסת ולהסתיר מעם ישראל את האמת. אמשיך לפעול נאמנה עבור העם והארץ שלנו, והניסיון להטיל בי רפש שקרי עובר מעל ראשי".