מתנגדיו של רה"מ בנימין נתניהו מנסים בשנים האחרונות, במידת הצלחה לא מבוטלת, להציגו כאויב מערכת המשפט וכמי שפועל להחליש אותה על מנת לבצר את שלטונו. אבל לא כל קמפיין מצליח מקורו באמת לאמיתה, כי למעשה ההפך הוא הנכון. כל חייו הציבוריים דאג נתניהו לבצר את מעמד בית המשפט העליון, שמר על כוחו ומנע יוזמות חוזרות ונשנות להחלשתו.
כחניך של זאב ז'בוטינסקי ראה נתניהו במערכת המשפט כוח מאזן בשעה שהוא, יחד עם הכנסת והממשלה, צריכים להוביל את המדינה יחד ולמצוא את הנתיב המשותף לקבל את ההחלטות הנכונות עבור אזרחי ישראל, למרות האג'נדות שלעיתים היו מנוגדות. הוא האמין בכך בכל ליבו, אפילו כאשר בית המשפט או היועמ"ש הערימו קשיים על החלטותיו וגרמו לא פעם למהומה פוליטית ואפילו לקשיים ביטחוניים.
משהו נסדק באמונה היוקדת הזאת שלו כאשר החלו החקירות נגדו. ראש הממשלה לא צריך את פסק הדין כדי לדעת אם הוא נטל שוחד או אם עבר על מרמה ועל הפרת אמונים. הוא יודע היטב מה היה שם. עם מילצ'ן, עם אלוביץ', עם נוני מוזס. וכשראה מול עיניו את התיקים נתפרים ומערכת שלמה מגויסת לספר סיפור שמבחינתו לא היה ולא נברא כדי להוריד אותו מהשלטון, הבין לראשונה שיש במערכת, שאותה קידש ושעליה שמר, גם מניעים אחרים. ושיקולים זרים. ושכנראה בניגוד למה שחשב, לא כולם שם שיות תמימות שרק רוצות בטובתה של המדינה.
לאחרונה שיתף נתניהו כמה ממקורביו בתחושותיו אלו. בכך הסביר מדוע היום, בניגוד לעבר, הוא תומך בשינויים במערכת המשפט, ומבין שיש כמה דברים ונהלים שחייבים לתקן בה. יחד עם זאת, אמר, יש לעשות זאת בצעדים מדודים ומתוך מחשבה רבה. נתניהו מאמין שיש הרבה אנשים טובים בתוך המערכות הללו ואסור להביא להרס ולחורבן של המערכת, אלא רק לתיקון. שהכוח הרב שיש בידי יחידים יצומצם ויהיה מאוזן יותר. דברי נתניהו קיבלו השבוע חיזוק עם צבר האירועים הפתאומי במשפטו שהעמיד בסימן שאלה גדול את המניעים שמאחורי העמדתו לדין ואת החולשה הנוראה של התיקים, כך הוא חש, שבגינם הוא עומד כיום למשפט.
בתוך שבוע נודע כי השופטים בתיק הודיעו לפרקליטות שיתקשו להוכיח עבירת שוחד בתיק 4000 עוד לפני שנשמעו עדי ההגנה. השופטת בתיק בזק, מיכל אגמון־גונן, רמזה לאן פניה כאשר הטיחה בפרקליטות "אני צובטת את עצמי ומסתכלת על הכריכה של התיק, כי אני לא מרגישה שאני בתיק פלילי".
נוספה לאלו עדותו של ארנון מילצ'ן, שנראה כי ברובה מחזקת בעיקר את גרסת נתניהו, אמירתם של השופטים על חולשת תיק 1000, והמרגליות שבקעו מפיו של המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, שלימד כי העריך שהמשפט לא יגיע עד השלב הנוכחי שבו הוא עומד כעת, אלא שנתניהו יפרוש הרבה קודם, כלומר הוכחה לתזת התיקים התפורים. כשזה המצב, מה הפלא שנתניהו סוגר את אחד השבועות המוצלחים שלו. הוא נראה מחויך ונינוח. גם בשיחות האישיות ובהתייעצויות שבהן השתתף, וגם מעל דוכן הכנסת, שם נשא את נאום "מעשה בחמישה בלונים" שלו כשהוא עולץ וזחוח.
השאלה הגדולה המרחפת כעת במערכת הפוליטית, ובעיקר בסביבתו של שר המשפטים, היא אם ההצלחה במשפט תגרום לנתניהו לרצות להמשיך לתקן את המערכת - במילים אחרות, להמשיך עם הרפורמה - או להפך, להחליט שהמערכת כבר מתקנת את עצמה תוך כדי תנועה וזה בדיוק מה שנעשה איתו, ולכן הצורך ברפורמה יורד ונחלש.
בהיעדר יד מושטת
ליריב לוין התשובה ברורה. הוא לא היה צריך את משפט נתניהו כדי לקבל ראיות לצורך תיקון המערכת. בישיבת ההתייעצות ביום ראשון, שבה השתתפו גם השרים דודי אמסלם ורון דרמר, דרש לוין להמשיך להתקדם עם הכל, בפרט עם שינוי הוועדה לבחירת שופטים. הוא רואה בכך צורך אסטרטגי, ליבת הרפורמה. הוא לא מתכוון לכנס את הוועדה הנוכחית גם אחרי שהכנסת תבחר את נציג הקואליציה. גם אם יאולץ לעשות זאת על ידי בג"ץ, שופטים הוא לא מתכוון לבחור כך.
אבל נתניהו מתעקש לדחות. רק אחרי חגי תשרי הנושא יעלה לדיון בכנסת. לוין ייאלץ להסתפק בשלב הזה בצמצום עילת הסבירות. אפילו את ועדת החקירה לפרשת פגסוס מעכב שר המשפטים. שלא יגידו שהיות שקיבל כבר שני מרכיבים מהרפורמה - הסבירות וועדת החקירה - אפשר לסגור את האירוע וללכת הביתה. דווקא בהקשר הזה מי שדוחף את הקמתה של ועדת החקירה הוא נתניהו, כתיקון חלק מהליקויים במערכת שעליהם למד מחקירותיו.
גם אחרים בקואליציה רואים בהתפתחויות במשפט נתניהו את השטיח האדום שעליו צועדת הרפורמה. "זו ביצה שמטילה ביצי זהב", אמר אחד ממובילי הרפורמה בקואליציה. בזכות מה שמתגלה שם, הסביר, קל לנו יותר לשווק את המהלכים שלנו. אחת הדוגמאות שלו היתה סרבנותה של היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה לזרום עם אמירת השופטים ולמחוק את סעיף השוחד, מה שמחזק את תדמיתה כאופוזיציה מלא־מלא לממשלה ולעומד בראשה.
בכירים בתוך הליכוד עסקו השבוע לא מעט בשאלה אם ההתפוררות המסתמנת של תיקי נתניהו עשויה להביא לשינוי במבנה הקואליציה הנוכחית. הממשלה בהרכבה הנוכחי לא טובה לנתניהו. הוא לא רגיל להיות הסמן השמאלי, וניכר שנמאס לו לנקות אחרי שרים ממפלגות אחרות שמתבטאים במה שהוא תופס כאמירות קיצוניות. כמו "רוצו לגבעות" של בן גביר או "למחוק את חווארה" של סמוטריץ'. הוא גם לא אוהב להיות בעמדת המנהיג המנוכר בארה"ב ובאירופה, ויודע כי כל עוד שני הנ"ל וחבריהם נמצאים שם, הסיכוי שיקבל הזמנה לבית הלבן יישאר קטן כשהיה.
מהצד השני, החרם על נתניהו קשור כולו למשפט. ההצדקה היחידה של בני גנץ ויאיר לפיד לגרור את ישראל למערכת בחירות אחרי מערכת בחירות היתה התחייבותם כי לא יישבו תחת נתניהו כשיש נגדו כתבי אישום. נתניהו אמנם עדיין תחת כתבי אישום באופן רשמי, אבל התחושה היא שלא כך יישאר המצב לאורך זמן. מה עוד שלשבת כעת ארבע שנים באופוזיציה לא נשמע כמו תוכנית מפתה במיוחד. ולכן, חשבו, אולי מתקרבים לצומת שבו שילוב האינטרסים יוביל לשינויים קואליציוניים. נתניהו יכניס את המחנה הממלכתי ויזיז את בן גביר - או לגמרי או לפחות מההשפעה שיש לו - ומובן שהרפורמה המשפטית תלך לפח הזבל של ההיסטוריה.
למרות ההיגיון המסוים במהלך, ההערכה היא כי לא יתממש. כי אלה לא באמת רק כתבי האישום, אלא חוסר האמון הקיצוני. רק בשבוע שעבר האשימו גנץ ונתניהו זה את זה בפיצוץ השיחות בבית הנשיא, ועכשיו יישבו שלובי זרועות יחד? לא יקרה. לנתניהו קשה עם ההתבטאויות של בן גביר והמעשים של סמוטריץ', אז כנראה ימשיך להיות לו קשה.
כוננות מח"ש
השבוע הודיע יריב לוין על ועדת בדיקה במשרדו לבדיקת הליקויים שמצא מבקר המדינה במח"ש, במיוחד ניגוד העניינים המובנה כאשר המחלקה לחקירות שופטים נמצאת בתוך הפרקליטות וכפופה למרותה. מסקנות הוועדה, בראשות מנכ"ל משרד המשפטים - איש של יריב לוין - והשופט עודד מודריק, שגם עמדתו בנושא ידועה, כאילו כבר כתובות מראש.
המסקנות, שינוסחו כך או אחרת, ידברו על הצורך להפריד את מח"ש מהפרקליטות ולהעניק לה סמכויות ושיניים שאין לה היום. המסקנה הפוליטית של מסקנות הוועדה תהיה להעביר בהקדם את החוק של משה סעדה, בכיר מח"ש לשעבר, שיש להוציא את המחלקה מהפרקליטות ולאפשר למח"ש לחקור גם את הפרקליטות עצמה. מבחינת צמרת הפרקליטות, הוועדה של לוין היא פצצה מתקתקת.
המסקנה הפוליטית של ועדת הבדיקה לליקויי מח"ש תהיה לבודד בהקדם את המחלקה ולאפשר לה לחקור גם את הפרקליטות. מבחינת צמרת הפרקליטות, הוועדה הזו היא פצצה מתקתקת
לכן במשך שבועות ארוכים מנסה בהרב־מיארה בכל כוחה למנוע את הקמתה. היא יודעת היטב איזו רעידת אדמה צפויה לארגון שעליו היא מופקדת, אם החוק של סעדה יאושר. לכן הזדרזה להודיע על הקמה של צוות חקירה פנימי מטעמה בתקווה שלוין יתקשה לשלול את מסקנותיו. זה לא עבד. לוין התעקש על צוות חיצוני. בהרב־מיארה ניסתה לקבוע כי המשנה שלה, גיל לימון, יהיה ראש הצוות. לוין הסכים שיהיה חלק מההרכב, אבל הותיר את השליטה בידיו כאשר מינה את המנכ"ל לעמוד בראש. יחסית למי שממונה על אכיפת החוק ועל חקר האמת, פעלה היועמ"שית לא מעט על מנת להותיר את העניין הזה באפלה.
נאומו של ראש הממשלה בכנסת כמעט שלא הופרע על ידי האופוזיציה, דבר לא שגרתי מאז פרצה המחאה. אף שהקדיש חלק גדול מדבריו ללעוג להם תוך כדי חריזה חיננית, ישבו ראשי המפלגות וחייליהם, שתקו והקשיבו. כמו המחאה ברחוב, כך בכנסת, ראשי האופוזיציה לא הצליחו לשכנע את ההמונים שלא הם שפוצצו את השיחות בבית הנשיא, ושצמצום עילת הסבירות, שעליה דיברו שופט העליון סולברג, גדעון סער ואפילו אהרן ברק, היא קץ הדמוקרטיה.
בלי חוק, בלי סדר
במקום שהמחאה תיעשה המונית יותר, היא נעשית קיצונית יותר. וכשאין מספיק אנשים - המעטים שנשארו צריכים לייצר יותר רעש. ככל שעובר הזמן, כך הולכת ולובשת המחאה קווים אלימים, ברוטאליים. הקצינים הבכירים לשעבר, שעודדו את הסרבנות ואיימו כי הרפורמה תפרק את צבא העם בגינה, כבר החריפו עוד יותר את המסר וכעת מדברים על מרי אזרחי ועל הפרת חוק.
שניים מהם, אהוד ברק ויאיר גולן, קיבלו הודעה כי המשטרה החלה בבדיקה בעניינם לקראת פתיחת חקירה. הבעיה בהנעת החקירה תהיה כאשר ייאלצו החוקרים להסביר על מי השניים הללו בדיוק משפיעים. שניהם נפלטו מהמערכת הפוליטית אחרי שהציבור שבחר בהם בטעות זרק אותם מכל המדרגות.
בעוד ראש הממשלה כבר נדרש לנושא הסרבנות וגינה אותה, שר הביטחון וצמרת צה"ל, כמו בפעם הקודמת, ממשיכים להסס. כמו בקביעה האחרונה כי חתימה על עצומות, מכתבים ופרסומים הקוראים לסרב להתגייס אינה סרבנות, ורק חיילים שלא יתייצבו בפועל יטופלו. ההחלטה הזאת עשויה לחזור אל הצבא כמו בומרנג. קריאה לאי־גיוס היא קריאה לעבירה על החוק. גם הצתת צמיגים מחוץ לביתו של שר המשפטים במודיעין וחסימת כבישים הן עבירה על החוק.
בעבר ההבחנה היתה קלה יותר. יש הפגנות מסודרות, כאלה שמתקבלים עליהן אישורים מהמשטרה מראש, ויש הפרות סדר. במחאה הנוכחית היטשטשו הגבולות. זה התחיל בירידה ההמונית השבועית לאיילון, ונמשך בקומץ שמחליט לחסום כביש במודיעין וליצור שריפה במקום. הצבא והמשטרה מכילים את האירועים כאשר מדובר במחאה נגד הרפורמה, אבל פוגעים באמון של עצמם בעיני היתר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו