ב־10 ביוני 2012 נפל הפור. "חייבים אלטרנטיבה יהודית־ציונית־שורשית שלא מפחדת לומר את האמת. באנו להחזיר את הציונות היפה, הגאה, ואני מקווה שבבית היהודי יקבלו אותי בזרועות פתוחות", כתבה איילת שקד, אז יו"ר תנועת "ישראל שלי". זו היתה ההצהרה הראשונה שלה כי היא מתכוונת לרוץ במסגרת הבית היהודי, מפלגה של שלושה מנדטים בלבד שעמדה בפני קריסה. זו היתה הפעם הראשונה שמישהו שמע באופן רשמי על השאיפות הפוליטיות של איילת שקד, שאיפות שביום שלישי התנפצו לרסיסים, לפחות לזמן הקרוב.
בפעם הראשונה בעשור האחרון, למעט אפיזודת הימין החדש, איילת שקד מחוץ לפוליטיקה, וזו הזדמנות מצוינת לחזור אחורה בזמן ולהבין איפה הכל השתבש. האישה הצעירה שהושוותה למרגרט תאצ'ר ושניבאו לה עתיד מזהיר, כולל אפשרות לתפקיד ראש הממשלה, סיימה לפחות כרגע את הקריירה הפוליטית שלה בקול ענות חלושה. כ־50 אלף בני אדם בלבד הצביעו לבית היהודי, אותה מפלגה שבה התחילה שקד את מסעה, ובכך היא סגרה מעגל: מעט יותר מעשור לאחר שהחלה את מסעה לעבר משכן הכנסת, היא קברה אחריה, בפעם השנייה, את המפלגה שבה גדלה.
לא מעט מהאנשים שאליהם פנינו סירבו להתראיין בשמם, אחרים לא הסכימו כלל לדבר. "אני לא מעוניין", חתך זאת אחד הפעילים הבולטים. אחר נימק זאת כך: "היא בתקופה הכי קשה בחיים שלה. עכשיו אנחנו ננתח מה היה? זה לא מתאים".
כך התרחשה עלייתה המטאורית של שקד - וגם התרסקותה.
"הכרתי קודם את נפתלי בנט", נזכר יותם זמרי, מתומכי המפלגה הבולטים ביותר בשנים האחרונות - והמתנגד הקולני ביותר לה בשנה וחצי מאז קמה הממשלה. איש התקשורת ואושיית הרשת הבולט והמוכר היה אז בתחילת דרכו, וכאדם ימני הוא התחבר היטב לזוג הפוליטי בנט ושקד. "היה לנו חיבור דרך הרשתות החברתיות והרגשתי שמשהו חדש מתחיל, שיש כאן משהו אמיתי. אז גם הכרתי את איילת. הערכתי אותה מאוד, את שניהם. החזקתי ממנה כאישה אידיאולוגית, לא נשברת, שמבינה את סדר החשיבות הנכון למדינת ישראל. היא היתה הבטחה אדירה".
שקד נבחרה למקום החמישי בפריימריז של הבית היהודי, ובאוקטובר 2013 הפכה לחברת כנסת מן המניין, חברת הכנסת החילונית הראשונה של המפלגה הדתית־לאומית. בנט ושקד הובילו יחד לברית האחים עם לפיד, ובלטו בכנסת. שנתיים מאוחר יותר, ב־2015, כשהכנסת התפרקה ומדינת ישראל יצאה שוב לבחירות, הם קיבלו שמונה מנדטים ולאחר משא ומתן קואליציוני מותח הפכה שקד ברגע האחרון לשרת המשפטים, אחד התפקידים היוקרתיים והמשמעותיים ביותר שיכולה הממשלה להציע. אז היא גם הפכה לאחת הדמויות האהובות ביותר בישראל, והיו לא מעט שניבאו שהיא תהפוך לראש ממשלה ביום מן הימים. באותן שנים החלו אנשים לכנות אותה "אשת הברזל". "זו באמת מחמאה", אמרה ב־2017 בראיון ל"ישראל היום". היא הוסיפה: "מרגרט תאצ'ר, שכונתה כך, היתה ראשת ממשלה רצינית ביותר".
בית לא עוזבים
"התרשמתי ממנה מאוד", מספר גורם בכיר שעבד איתה לאורך השנים. "כבר בתחילת הדרך היא הוכיחה שהיא חרוצה, נמרצת, אידיאולוגית, באה לעבוד וחסרת אגו באופן מוחלט. היא הובילה את משרד המשפטים בקלות. היא מאוד סמכה על היועצים שלה. היה לה צוות מצוין והצלחנו באמצעותו לעשות מהפכות. היא היתה מאוד אידיאולוגית אבל גם פרגמטית. ידעה מתי להיאבק על משהו עד הסוף, ומתי שווה להגיע לפשרה כדי להשיג את המקסימום. היא היתה שרה אפקטיבית ביותר".
הוא מספק דוגמה מאותם הימים: "היינו באמצע המינויים לביהמ"ש העליון. אנחנו התעקשנו על מועמד כזה או אחר במשך חודשים. שעה לפני הדיל, בשעת לילה מאוחרת, היא הוציאה אותנו החוצה, מהישיבה, ואמרה שאין לנו סיכוי להעביר אותו בשבועות הקרובים. אם נתעקש יהיה פיצוץ ובסוף הדיל יהיה פחות טוב מאותו הזמן, כי הצד השני לא הבין את עוצמת הניצחון. בסופו של דבר החלטנו לוותר ולהגיע למועמד אחר, לא פחות טוב. עד היום זה נשאר צרוב כניצחון אדיר. יש שרים אחרים שכן היו בוחרים בעימות, לסחוט עוד קצת את הלימון כדי לנצח, אבל זה היה יוצר מצב של יצא שכרו בהפסדו. הגענו לניצחון בלי לשבור את הכלים".
שרה העצני־כהן: "הימין החדש ענה על צורך. הרעיון היה מעולה אידיאולוגית, אבל הביצוע שלהם היה קטסטרופה. בעיניי הימין החדש לקה בהמון מגלומניות, שלא הגיעה משקד אלא מבנט. היא נגררה"
שקד היתה על הגל. היא קידמה את חוק ההסדרה, מינתה עשרות שופטים ואמרה "שברנו את הקונספציה", יזמה מהלך שמעביר סמכויות שיפוט בעניינים מנהליים ביו"ש מבג"ץ לביהמ"ש המנהלי ועוד. "גיליתי אישה מאוד רצינית, פשוטה וצנועה. אידיאליסטית שקידמה מהלכים חשובים למדינת ישראל", מתארת זאת שרה העצני־כהן, יו"ר תנועת "ישראל שלי", שהיתה גם היא קרובה לשקד באותן שנים.
בסוף 2018 החלו בנט ושקד במהלך שהוביל לסחרור שנמשך בפועל עד היום - הקמת מפלגת "הימין החדש". בדיעבד, אומרים בכירים שהיו מעורבים בעניין, זו היתה טעות חמורה ביותר. "איבדנו את כוחנו להשפיע", הצהיר בנט במסיבת עיתונאים. שקד הוסיפה: "אני אסירת תודה לציונות הדתית שפתחה בפניי את דלתה. תמיד הרגשתי בבית. אני חשה אהבה לציבור הזה".
היתה זו טעות פטאלית. באפריל 2019, במערכת הבחירות הראשונה מבין חמש בסך הכל, הפסידו שקד ובנט את הכל. 1,400 קולות הפרידו בינם לבין משכן הכנסת. כיום שקד מצטערת על המהלך, ובדיעבד היא לא היתה יוצאת להרפתקה הזו. ייתכן שהיתה נשארת גם במחיר של פרידה מבנט.
אף שהיה זה תחילתו של הסחרור שהוביל לממשלה האחרונה, זמרי אומר שאינו כועס על בנט ושקד בהקמת הימין החדש. "נכון, הם דפקו את הימין, אבל הימורים פוליטיים יכולים לקרוס. זה לא היה הימור אידיאולוגי אלא פוליטי, לצאת מכבלי הרבנים. התאכזבתי, אבל זה לא גרם לי לשנוא אותה, להפך. היא הלכה עם האמת שלה עד הסוף".
גם העצני־כהן אומרת דברים דומים: "הם ריסקו את מחנה הימין, ובגללם נגררנו לסבבי בחירות בלתי נגמרים, אבל הימין החדש ענה על צורך. הרעיון היה מעולה אידיאולוגית, אבל הביצוע שלהם היה קטסטרופה. הם עשו קמפיין לוקה מאוד בחסר, וכולנו שילמנו את המחיר. בעיניי הימין החדש לקה בהמון מגלומניות, שלא הגיעה משקד אלא מבנט. היא נגררה".
שקד קיבלה הזדמנות שנייה בבחירות 2019 מועד ב', והועמדה בראש הימין החדש, שלאחר מכן התאחד עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי. הם זכו בשבעה מנדטים. אלא שהצלחה זו היתה על הנייר בלבד, מכיוון שרה"מ בנימין נתניהו לא הצליח להקים ממשלה והכנסת הלכה לבחירות נוספות. הפעם היתה שקד במקום השלישי ברשימת ימינה, אחרי בנט וסמוטריץ', והמפלגה זכתה בשישה מנדטים. המפלגה הלכה לאופוזיציה לאחר שנתניהו העדיף את בני גנץ על פניהם, בממשלת החילופים שהוקמה אז.
"מספר 2, לטוב ולרע"
במארס 2021 הלכה מדינת ישראל שוב לבחירות, ומפלגת ימינה זכתה בשבעה מנדטים. בנט ולפיד הקימו בתמיכת רע"מ את הממשלה האחרונה, וזאת בהתנגדות רחבה מאוד של הימין. "בוגד", היה רק אחד מהכינויים שלו זכה בנט. שקד, שותפתו, נכנסה לממשלה חרף אי־הנוחות הברורה שחשה. האש שספגה היתה כבדה, בין היתר מהפעילים הבולטים ביותר של המפלגה. "זה היה השבר הגדול", אומר זמרי. "ניסינו לדבר איתה לפני ההכרזה. נפגשנו איתה, אני ועוד כמה חברים קרובים, דיברנו על ליבה והצגנו תסריט של מה שקרה בפועל אחד לאחד. היא אמרה שהיא מבינה אותנו ונראה היה שהיא משתכנעת, אבל בסוף היא הלכה לממשלה הרעה הזו".
מקורבי שרת הפנים אומרים כי כבר אז הבינה שהיא פוגעת בקריירה הפוליטית שלה, אך ביקשה לשים את טובת המדינה לפני עצמה. שקד עשתה מאמץ להיות הסמן הימני של הממשלה. היא סייעה למצפה כרמים לקבל הסדרה, דאגה לתקציבים ליהודה ושומרון כשרת הפנים ועוד. בין היתר, הובילה להקמת אשכול יו"ש כדי שיישובים אלו יוכרו כאשכול יישובים ככל מקום אחר בישראל. אלא שהציבור הימני שבחר בה סירב לשכוח את מה שעשתה. הבטחת ליבה שנשברה, כינו זאת.
כשבנט פרש מתפקידו לפני כארבעה חודשים, היא זעמה. "בנט נתן את השלטון ללפיד על מגש של כסף וסיכל בכך הקמת ממשלת ימין. כשהתקשר לספר לי על זה אמרתי לו: 'מה?!'", סיפרה לעמית סגל. באוקטובר האחרון אף אמרה "אני לא חושבת שאחזור לשתף פעולה עם בנט בעתיד".
המשפט האחרון כורך בתוכו את אחת המגבלות המשמעותיות ביותר של שקד - העובדה שהיא נתפסת לעיתים כמספר 2 קלאסית. נגררת אחר המנהיג ואינה מקבלת החלטות משל עצמה, גם כשהדבר פוגע בה פוליטית. "היא ללא ספק היתה מספר 2, לטוב ולרע", אומר המקורב הבכיר.
"תמיד היה לה טוב שיש לה את בנט - המנהיג, הדוחף, הכוח המתפרץ. היא היתה השקולה, הבוחנת, שלא יוצאת בהצהרות בומבסטיות. זו הסיבה שהם היו פאוור קאפל. יש בכך דברים טובים, מכיוון שהיא יכולה היתה להצטיין בעבודה שלה במשרד המשפטים בלי לריב עם נתניהו, למשל. הציבור צריך מספרי 2 כאלו. הבעיה היא שזה גם היה בעוכריה, כי תכונות כאלו נתפסות לפעמים כהססנות. לדעתי היא היתה גם שרת פנים מצוינת, אבל חטאי בנט, שהיא זרמה איתם, סיימו את השלב הנוכחי בקריירה שלה".
כשבנט פרש מהפוליטיקה, פנו רבים לשקד והמליצו לה לעשות אותו הצעד. אלא ששקד סירבה להשאיר את המגזר הדתי־לאומי בידיהם של סמוטריץ' ובן גביר. "אני מאמינה שהציונות הדתית אינה רק שניהם ושחייבים להציב אלטרנטיבה", אמרה אז למקורביה. גם שקד אינה מכחישה שהיא מספר 2 טובה, אך בקמפיין האחרון, אומרים אנשים שפעלו לצידה, היא הראתה שבכוחה לעמוד בראש. "היא הוכיחה מנהיגות שמעטים היו מצליחים להוביל. היא לקחה מפלגה מפורקת והובילה קמפיין טוב תחת מתקפה שאף אחד לא עבר כמוה. בעשרות חוגי בית היא הסבירה גם לאנשים שמתנגדים לה מכל וכל מדוע נכנסה לממשלה, ואנשים גילו סלחנות. הבעיה היא שהציבור חווה הסתה כל כך קשה נגדה, שלא היה מספיק זמן לשנות את דעתם. אם היה מספיק זמן אולי היא היתה מצליחה לשבור את מחסום אחוז החסימה".
עד לרגע האחרון שקד רצה, חרף כל הסיכויים ותוך ידיעה ברורה שהיא תיכשל. בשבוע האחרון התעלמה מהקריאות הרבות לפרוש, וכעת גם מתברר למה. כשגילתה שאפסו הסיכויים לעבור את אחוז החסימה, החליטה, בתיאום עם הליכוד, להמשיך עד הסוף כדי להעלות את אחוז החסימה ולבלום את מפלגות השמאל. ממשלת הימין שצפויה לקום היא במידת מה גם תוצאה של מהלך התאבדותי זה.
זה הזמן לסלוח?
השאלה אם ניתן לסלוח לשקד עדיין שנויה במחלוקת, גם בקרב הפעילים שהיו פעם קרובים אליה ביותר והיום מתנגדים לה. "אין לי רגש של שנאה או רחמים אליה, היא פשוט לא רלוונטית", אומר זמרי. "התירוץ שלה להתנצלות היה מדהים. היא האשימה את בנט, אבל מנהיג צריך לבצע צעדים קשים גם כשמישהו מוביל אותו לצד השני. זה התירוץ שלך? שהלכת אחרי מישהו? זה לא עובד ככה. גם הציבור מבין את זה. מנהיג אמיתי היה יכול לשכנע את הבוחרים שהוא צודק. אם היא היתה מנהיגה אמיתית, היא היתה יוצרת סחף. עצם ההתנצלות על המהלך מוכיח שהיא לא הצליחה להנהיג אפילו את המעט שהלכו אחריה.
מאיר רובין, פורום קהלת: "אני לא רואה את הכישלון כסוף הקריירה שלה. היא מאוד צעירה, היא יכולה להספיק עוד שפע של טעויות ותקלות. יש סיכוי שהיא עוד תהיה ראש ממשלה, מה השאלה. הניסיון שלה עצום ורלוונטי"
"חבל לי, כי חשבתי שהיא מנהיגה. ראיתי אותה כהבטחה גדולה. אחרי הכישלון של הימין החדש היא היתה יציבה, עקרונית, לא מתפשרת. חשבתי שלימין תהיה אשת ברזל משלו, אבל זו היתה פנטזיה. אני מגדיר את זה כהתאבדות. אפילו נתניהו לא היה מצליח לחסל אותה כפי שהיא עשתה לעצמה. היא עלתה לראש בניין, כולם אמרו לה לעצור, אבל היא קפצה. שקד יכולה להיות כעת תמרור אזהרה גדול בפני כל פוליטיקאי בעתיד, שמאמין שהוא גדול יותר מאשר הציבור שלו. אם עברת קו - הציבור לא יגיע".
שרה העצני־כהן, מצידה, סוברת שאין מקום להעניש אותה. "היא אישה טובה שעשתה טעויות קשות שהתנגדתי אליהן בפומבי, אבל היא כן אידיאליסטית. היא תחזקה את הממשלה הרעה הזו ושילמה על כך מחיר פוליטי, אישי ותדמיתי כבד, אבל צריך לומר שבתוך הקונסטלציה הזו היא באמת היתה אשת ימין. אני מקווה שנחזור ונראה אותה בציבוריות הישראלית אחרי פסק זמן. אסור לנו לשפוך את התינוק עם המים".
ואכן, יש שאלה מה צופן העתיד. אישי ציבור רבים חוזרים לפוליטיקה גם לאחר שסולקו ממנה, ולא מופרך שגם שקד תחזור לחיינו. כבר כעת, לאחר שיתוף הפעולה עם הליכוד, היא קיבלה פניות רבות מצד פעילים בולטים בליכוד בבקשה להתפקד למפלגה שממנה יצאה לפני שנים רבות, ובו בזמן התבקשה על ידי הבית היהודי להמשיך בשיקום המפלגה הדתית־לאומית שהתפרקה. היא עדיין לא החליטה מה תעשה, ובינתיים תחזור לשוק העסקי לעשות לביתה.
מאיר רובין, מנכ"ל פורום קהלת, אומר כי מוקדם מאוד להספיד את הקריירה הפוליטית של שקד. "אני לא רואה את הכישלון כסוף הקריירה שלה. היא אישה מאוד מוכשרת ואידיאליסטית, וגם גדולי מתנגדיה מסכימים שהיא פעילה בתחום הציבורי רק כי אכפת לה. היא מאוד צעירה, היא יכולה להספיק עוד שפע של טעויות ותקלות. יש סיכוי שהיא עוד תהיה ראש ממשלה, מה השאלה. הניסיון שלה עצום ורלוונטי. היא שינתה מערכות גדולות, והדברים האלו לא נעלמים. תסתכל על הפוליטיקה הישראלית. אביגדור ליברמן פעיל מאז שאני בן 6, וכך גם אריה דרעי. בנימין נתניהו סיים את הקדנציה הראשונה שלו בהשפלה כואבת ב־99', וכעת יש סיכוי סביר שיקים ממשלה.
"שקד בליגה של הגדולים, היתה שרת משפטים ושרת הפנים, הובילה מפלגה פעמיים. זה ניסיון שיש למעט מאוד פוליטיקאים. היא יכולה להרשות לעצמה לעשות טעות אחת, שתיים, שלוש או אפילו ארבע ולהמשיך הלאה", מוסיף רובין. "האם היא בתקופה טובה? ממש לא. הממשלה האחרונה לא עשתה לה טוב, והציבור שהיא מאוד אוהבת התרחק ממנה.
אני לא חושב שהאמונות שלה השתנו. הציבור יודע שנעשו ניסיונות כנים מצידה ללכת לימין, אבל היא נחסמה. אני לא חושב שהעבר בממשלה האחרונה יפגע בה. כעת היא שילמה מחיר כבד, ואני בטוח שקשה וכואב לה, אבל מפה ועד הספדים פוליטיים הדרך ארוכה. יש סיכוי סביר מאוד שזו לא הפעם האחרונה שנשמע את השם איילת שקד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו