הסכם עם מדינת כשל

קשה לדעת מה גרוע יותר - הקריסה הפתאומית במשא ומתן מול לבנון־חיזבאללה, ההסכמה לסגת אל הקו האחרון לפי דרישת הלבנונים תוך מסירת שטח ריבוני טריטוריאלי של מדינת ישראל, או הנכונות של אלופים במילואים, בכירי ביטחון בדימוס ובשירות פעיל, למכור את הסכם הגבול הימי במסגרת תעמולתית לציבור? צריך לחזור ולומר: הסכם הגבול הימי פוגע בצורה חמורה בביטחון ישראל, ונוסף על כך פוגע במעמדה של מדינת ישראל בקהילה הבינלאומית. אין פה תיקו של טיעונים מצד נתניהו וטיעונים מצד לפיד ואנשיו. אין שום דבר בהסכם שימנע מהאיראנים להתייצב בקרבת הגבול הימי באמצעות חברה שהם שולטים בה או בצורות אחרות, ובכך ישלטו בשלום קידוחי הגז בשדה כריש, ממש כפי שחמאס שולט בתחרויות הריצה לחדרי הביטחון ביישובי הדרום.

כל ממשלה נורמלית היתה מחכה להתייצבות המערכת הפוליטית בישראל, קרי: הכרעת הבוחר. אבל בישראל שולטים כבר שנה וחצי אנשים שלא נבחרו לתפקיד, אלא כבשו אותו במניפולציות פוליטיות לא לגיטימיות. בגלל המצב הרעוע באופן קבוע בלבנון הכרחי היה להמתין עד שממשלת לבנון הנוכחית, קרי: הנשיא עאון, ילך הביתה, ולראות איזו ממשלה מוקמת שם. אף אחד לא חותם על הסכם עם מדינת כשל. ישראל כבר שגתה בבדיחה המדממת הזאת ב־1983. רוב הבוחרים היום לא זוכרים או לא יודעים שנחתם אז הסכם שלום בין ישראל ללבנון. בעידן של מלחמת לבנון, אחרי שבשיר ג'ומאייל נרצח, אחרי סברה ושתילה. בגין ראש ממשלה לא מתפקד ויצחק שמיר שר החוץ. מי בכלל זוכר את השלטון הזה, שחתם איתנו "הסכם שלום"?!

ישראל מקריבה ביטחון ולגיטימציה בינלאומית לגבי עצם ריבונותה על מזבח מסע בחירות חסר עכבות של ראש ממשלה זמני, יאיר לפיד. מנהליו החליטו שהוא צריך להציג פרופיל של מדינאי. עם ישראל ישלם; כבר משלם בקריסה חלקית של הביטחון בשטחים. לפני כשישה שבועות אמר גורם ביטחוני בכיר בפורום סגור שלא צפויה מלחמה במסגרת המשא ומתן. הוא סייג את ההערכה המרגיעה שלו רק בכך שכמו תמיד, למרות העובדה ששני הצדדים לא רוצים להגיע למלחמה, עלולות להיות הידרדרות והתלקחות כתוצאה ממיסקלקולציה של חיזבאללה, או משהו ממין זה. אז מהיכן צמח פתאום הנימוק המופרך הזה שההסכם מנע מלחמה נוראה ברגע האחרון? ישראל מוצגת כמדינה שהצמרת שלה לא מוכנה להתייצב מאחורי קו מסוים ולהיערך להגנתו.

לאחרונה פורסמו כתבות מפורטות על התהליך שעברו צבא אוקראינה ופיקודו הבכיר מאז פרוץ המלחמה בפברואר ועד היום. הדיווחים עשויים להזכיר מה מקומם של גנרלים בחיי אומה, מה תפקידם לעת מתיחות, ומה עושים גנרלים וצבא כדי להגן על קיום המדינה שלהם ועל ריבונותה.

בעוד ישראל נתפסת בעקבות ההסכם כמדינת חסות של ארה"ב, האוקראינים מנהלים מלחמת עצמאות, אינם רצים אל האמריקנים שינהלו את מדיניות החוץ שלהם ואינם חושפים בפניהם את כל הסודות. קשה להאמין שכחודשיים לפני המתקפה האוקראינית לעבר חרקיב התנהלו קבוצות תכנון מפורטות של מפקדים אוקראינים יחד עם משקיפים אמריקנים לגבי התוכניות ההתקפיות. דבר מכל זה לא דלף. מישהו יכול לסמוך בנושאים האלה על קבוצה שבתוכה יש שחקנים כמו נפתלי בנט, יאיר לפיד, אלעזר שטרן, בני גנץ ואמיר אשל?

מתווה עוקף דמוקרטיה

ככל שמתקרבות הבחירות, כך עולה מפלס ההיסטריה בשמאל. המילה כאוס, שבה השתמש איזנקוט השבוע, משמעותית בבליץ ההסתה

כשבוע לפני פרסום ההסכם הימי עם לבנון התפרסם מסמך של ה־INSS, המכון למחקרי ביטחון. זהו למעשה מתווה לחמיקה מאימת ההצבעה בכנסת, או ממשאל עם, או מהדמוקרטיה עצמה.

"קיימת חשיבות גם לניסוח שייקבע בהסכם, ובעיקר ככל שההסכם ינוסח באופן שיותיר את הקביעה הסופית של קו הגבול להכרעה עתידית, אזי נראה כי אפשר יהיה לטעון כי אין צורך במשאל עם או לדרוש הסכמה של הכנסת להסכם כזה ברוב מיוחד". המסמך מדגיש את הגמישות בניסוח ואת מצג "הדחיפות הביטחונית והמדינית...", "כך יקל על הממשלה לקדם אישור ההסכם אף בתקופת בחירות ובלי לקיים דיון בכנסת", קובע המסמך של המכון, המבטא את רוח הממסד הביטחוני.

עמוס ידלין כבר אינו ראש המכון, אבל רוחו שורה שם. כשאסא כשר מזנק למדיה החברתית כדי להביע את דעתו, הנוסח והעיתוי נראים מתואמים עם המכון הידליני למחקרי ביטחון: "בפרלמנט שלנו יש אופוזיציה שאינה פועלת בשיקולים של טובת הכלל, אלא רק בהתנהלות פרועה לשמצה ולטובת נאשם בשחיתות... לכן אין טעם לקיים דיון בכנסת". בעוד משפטני המכון כותבים במזג קר, ומפגינים שה־INSS עוסק גם בתחמון מערכות הדמוקרטיה הישראלית, כשר מכשיר את השרץ במופע מצפוני־פילוסופי־מוסרי. אל"מ יהודה וגמן קרע אותו לגזרים במאמר שהופץ ברשת, שבו הוא מזכיר כי אסא כשר טען בפברואר 1999 כי שלושה קצינים שנהרגו בלבנון נפלו על מזבח מלחמת שלום הגולן.

אסא כשר חבר לפני קרוב ל־20 שנה עם האלוף (מיל') ידלין ביצירת נוסחה מוסרית לחיסולים הממוקדים של מחבלים. הוא הפך לבשר מבשרו של הממסד הצבאי. עכשיו הוא מחליט מתי מדליקים את השלטר של הדמוקרטיה ומתי מכבים.

ככל שמתקרבות הבחירות, כך עולה מפלס ההיסטריה של השמאל ושל נציגיו הרמטכ"לים לשעבר. גדי איזנקוט קבע שאם "נתניהו" (הימין למעשה) יקבל 61 מנדטים, יהיה "כאוס". אהוד ברק שוב זומן ל"חדשות 12", ושם דיבר נגד נתניהו בלשון אפוקליפטית אלימה שנועדה להטיל אימה על הציבור.

האיש שבכניעתו לרוח "ארבע אימהות" מוטט את הביטחון בישראל ויצר תנאים למתקפת הטרור של האינתיפאדה השנייה התבטא כמו המסית האמריקני אלכס ג'ונס, שהאשים הורים במות ילדיהם בטבח בבית ספר: "הוא זקוק לאם ולארבעת ילדיה שיירצחו ערב הבחירות כדי להבטיח ניצחון. (בן גביר ונתניהו) לא רק מחכים לזה, הם עוזרים לזה לקרות". ערב הבחירות בנובמבר 1988 התרחש פיגוע כזה באוטובוס שעבר ביריחו, ופרשנים נוסח אהוד ברק מייחסים לו את ניצחון הליכוד, אז בהנהגת שמיר.

לאחר פליטת הפה המיותרת של האלוף גרשון הכהן שוגר אליו האיום של ליאור חורב: "לכבוד האלוף הפשיסט... מתיר דם. אנחנו האשכנזים מזהים פשיסטים ממרחק, שומעים את הלמות האגרוף, את נביחות הכלבים... את התעלות הפתוחות ומכונות הירייה. אנחנו האשכנזים מזהים גם משתפי פעולה עם מחריבי הבית השלישי. אנחנו מזהים אותך!"

בעוד שלטון נוסח לפיד, ברק, זהבה גלאון וליאור חורב כבר לא יכול להיחשב דמוקרטי, הם זועקים ללא הרף על גיוס להצלת הדמוקרטיה. למילה "כאוס" שבה השתמש איזנקוט יש משמעות כשמתפתח בליץ הסתה כל כך קיצוני. בזמנו שיגר ברק איומים לגיוס כללי כדי למנוע מבנימין נתניהו להיות ראש ממשלה. רק מי שמייחל למלחמת אחים או לקריסת המערכת הפוליטית ייעדר מהקלפי או יצביע בפתק לבן.

משאבי אנוש

בתוך רשימת יש עתיד שוכנים שני ראשי אכ"א לשעבר. מה הם יודעים על פרק הזמן האבוד, עד שלפיד נחת במערכת "במחנה"?

אף שהתחקיר של תמיר מורג בעיתון זה על הקריירה הצבאית של יאיר לפיד לא הציג את רצף השירות הצבאי המלא של לפיד, עולה ממנו הרושם שהאיש המבקש את אמון העם מסתיר עובדות, ועוד בנושא כה מכריע לעיצוב אישיותו. זה לפחות מה שאתה שומע מבכירי ביטחון שלא התגייסו כדי למכור את הסכם הגבול הימי. לפיד סיפק גרסאות סותרות, ואולי גם בדה סיפורים על שירותו הצבאי, וייתכן שהוא אינו שונה בכך מיעקב פרי, ואף גרוע ממנו. פרי, בסופו של דבר, הקדיש את חייו לביטחון ישראל, אבל פוטר על ידי לפיד בלי להניד עפעף.

בתוך הרשימה הלא מרשימה של יש עתיד שוכנים לבטח שני אלופים, ראשי אכ"א לשעבר. אחד מהם ביצע מעשה חמור, מחפיר, בהיותו אלוף במדים, בשיתוף פעולה עם יאיר לפיד המגה־עיתונאי בעברו. כדאי להזכיר את הסיפור, הוא בהחלט שייך לעניין. זהו לוז השחיתות העמוקה של "הון־שלטון־עיתון", ביטוי של בוגי יעלון לפני שפרש בבהלה מהימין. האלוף (מיל') אלעזר שטרן הדליף מסמכים אישיים, שכוללים פרטים אישיים ומשפחתיים על סמל חננאל דיין, ששינה בהמשך את שמו למגד. מתוך הפרשה של החייל (חננאל), שסירב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל דן חלוץ ב־2006 בגלל חלקו בהתנתקות, זוכרים בעיקר את משפט הדיבה נגד יאיר לפיד.

אבל במבט מהיום הסיפור הגדול הוא ההדלפות של שטרן, ומדהים שלא שילם על כך מחיר. זו היתה ונדטה של גנרל נגד סמל. סמל מצטיין בשריון. והעובדה היא שאותו קצין העביר מידע שנמצא בהישג ידו בתוקף היותו ראש אגף כוח אדם לעיתונאי לפיד כדי להזין אותו בחומר להכפשות. "תכלס, קצת פחדתי", כתב חננאל בפייסבוק בשנת 2018, אחרי ששטרן השתמש שוב באיומים כאשר תקף את מירי רגב מעל דוכן הכנסת. הוא "יודע" כיצד התקדמה בצה"ל. אז האלוף הזה פוגש בלשכתו חייל.

"סמל צעיר בן 22 מול אלוף בצה"ל. במשך חצי שעה נזפת בי על 'החינוך הדפוק שקיבלתי מהרבנים שלי'... מסתבר שהקלטת את השיחה ללא ידיעתי והעברת את תמליל השיחה ליאיר לפיד כדי שיטנף עלי בטורו השבועי... בנוסף לתמליל העברת ללפיד גם מסמכים מהתיק האישי שלי כחייל, ובהם מפורט מתי הוריי התגרשו, מאיזו מחלה אבי נפטר".

בטורו לאחר התקרית עם הרמטכ"ל ולאחר שקיבל את החומר משטרן התגולל לפיד על חננאל בביטויים נוסח "חננאל המקלל", "חננאל המשתולל", "חננאל המטרלל".

אבל שטרן לא לבדו במחלקת ראשי אכ"א ב"יש עתיד". גם אורנה ברביבאי שם. באותן שנים כבר החלו שכתובים וזיופים של מספרי מתגייסים מהמגזר החרדי. היה זה אלוף קדמון משנת 1982 שהטביע את חותמו על גורלו בחיים של טוראי לפיד. משה נתיב ז"ל, לפי עדות בתחקיר של תמיר מורג, גם הוא היה ראש אכ"א. האם הם יודעים יותר מדי על אותו סוף שבוע אבוד, שאורכו כארבעה או כחמישה חודשים, עד שלפיד נחת במערכת "במחנה"?

אמצעים מסוכנים

אם איראן היא האויב, הרי העברת סוללות כיפת ברזל לזירה רחוקה רק תפתח את השמיים לכל אויב שהוא זרוע איראנית נגד ישראל

עם פרוץ מלחמת אוקראינה כינס הנשיא ביידן את בכירי הממשל והנחה אותם בשלושה עקרונות: "אחד, לא נאפשר לזה לשאוב אותנו למלחמה עם רוסיה". שתיים, מחויבות לסעיף 5 של המחויבות לנאט"ו. "שלוש, נעשה מה שאנחנו יכולים כדי לעזור לאוקראינים להצליח בשדה הקרב".

עכשיו נשמעים קולות לבחינה אסטרטגית מעמיקה של הסיוע הישראלי בנושא האוקראיני־רוסי. זאת לנוכח השותפות הפעילה של איראן במתקפות מל"טים על ערים ועל תשתיות באוקראינה. ישראל לא צריכה להיות שונה מארה"ב בעיקרון שאומר שאסור שאירועי המלחמה ישאבו אותנו למלחמה עם רוסיה. האמריקנים כבר הודיעו שלא יעבירו סוללות נ"מ או נגד טילים מהמזרח התיכון או מדרום קוריאה לאוקראינה. אם ארה"ב כך, ישראל במצב הרבה יותר רגיש ומתוח, ואין לה אפשרות להעביר סוללות כיפת ברזל, למשל. אם איראן היא האויב, הרי העברת סוללות לזירה רחוקה ובזבוז מיירטים בארצות הדמים רק יפתחו את השמיים לכל אויב שהוא זרוע איראנית נגד ישראל.

אם יש נימוק מוסרי בנושא הזה, ישראל יכולה להיכנס לפעילות הרבה יותר אינטנסיבית נגד איראן ונגד שלוחיה באזור. נשמע חשש להתקדמות הטכנולוגית של איראן בפיתוח כטב"מים תוך כדי ניסוי וטעייה בזירה האוקראינית. זה פותח זירה נוספת לפעילות נגד איראן, לא רק נגד מתקני הפיתוח הגרעיני. זירת התשתיות האזרחיות היא חשובה ביותר במלחמה הזאת. ישראל יכולה לספק אמצעים ידועים של הגנה בתחום הזה. זה יותר חשוב מירי ישיר על מל"טים ועל טילים.