במטה הליכוד סיימו לגבש את מה שהם מכנים "אסטרטגיית הניצחון" בבחירות הקרובות. היעד של 61 מנדטים לגוש הימין נראה בהישג יד, וההערכה שם היא שעבודה נכונה ומדויקת תביא אותם לשם הפעם. גם במערכת הבחירות האחרונה סברו בליכוד שיכבשו את היעד הנכסף, מה שכידוע לא קרה, והפעם עומדת תוכנית העבודה על שלוש רגליים: הנעת מצביעים, הציונות הדתית ה"מתונה" ודיכוי הצבעה באוכלוסייה הערבית.
כחלק מעבודת המטה, מיפו אנשי הליכוד את ההצבעה הפוטנציאלית ברחבי הארץ, ברזולוציות חסרות תקדים. לא רק ערים ושכונות, אלא גם קלפיות ספציפיות, אלו שתוצאות האמת בהן העניקו רוב גדול לליכוד, אבל בשיעור הצבעה נמוך, בעיקר אלו שבהן נרשמה ירידה במידת ההשתתפות מסבב בחירות 3 לבחירות 4. "קלפיות הזהב", קוראים להן בליכוד, והן פזורות בעיקר בערים "ליכודיות" מובהקות כמו נתניה, אשדוד, בת ים, אשקלון, טבריה ועוד.
בליכוד החליטו הפעם לצמצם את השתתפותו של בנימין נתניהו באירועים גדולים, מתוך מחשבה שהנוכחים בהם ממילא פעילים דיים כדי לבוא להצביע, ולהתמקד במצביעי קלפיות הזהב. ניתוח פנקס הבוחרים כבר נעשה. לכל קלפי יש כתובת שאליה רשומים המצביעים בה. בשבועות הבאים יגיעו נציגי הליכוד לאותם רחובות ויקבעו את הלוקיישנים המדויקים שאליהם יגיע נתניהו ל"ביקור פתע". מדובר בקהל שרוף, מעריץ, אבל לפעמים שאנן וקצת עצלן. המטרה בביקורים האלה היא ליצור באזז, צילומי סלפי בלי סוף, ואפילו נאומים במגפון מול החלונות והמרפסות.
הרעיון עלה אצל אנשי הקמפיין במהלך ביקור של נתניהו בבת ים. יותר מארבע שעות בילה בעיר, בעיקר בצילומים לתשדירי קמפיין שיעלו בקרוב. אלא שבאחד הרגעים ביקש להחליף את בגדי הספורט שלבש כשעשה כושר על שפת הים בבגדים רשמיים יותר. ראש העיר צביקה ברוט, שליווה את נתניהו במהלך ביקורו, הציע שיבוא אליו הביתה להחליף. כשעלה נתניהו עם המאבטחים לדירה, פגשה בו שכנה במעלית ונשמתה כמעט פרחה. בתוך פחות מדקה החלה מהומה בקבוצת הווטסאפ של הבניין, שהובילה להתקהלות ולרחש־בחש בלתי נגמר מצד התושבים. גם אחרי שעזב את המקום, המשיכה ההתגודדות הנרגשת מהאורח המפתיע והנערץ. בליכוד הבינו שעלו על קלף חזק.
וכך, במקום אירועים של שעה וחצי באולמות עם 600 משתתפים (רובם ככולם פעילי הסניפים), יקיים נתניהו שלושה ביקורי פתע ברחובות צדדיים, חצי שעה כל אחד, בתקווה לעורר התרגשות אצל האדישים.
סרוגים, העונה החדשה
בכנס השקת הרשימה של המחנה הממלכתי קרא ראש הרשימה, בני גנץ, לבני הכיפות הסרוגות להצביע למפלגתו. "אין לכם בית אחר", אמר בנאומו. לא סתם הקדיש גנץ חלק ממסריו לציבור זה. הוא, כמו יאיר לפיד, וכמובן נתניהו, הבינו ששניים-שלושה מנדטים מהמגזר לא מצאו עדיין בית פוליטי מאז נגוזה הבית היהודי ולא התמודדה בבחירות האחרונות. הם לא אוהבים את נתניהו.
אפילו שונאים אותו. וגם את סמוטריץ' ובן גביר. הם לא בשמאל אבל יכולים ללכת שבי אחר מתחפשי הימין כמו גנץ, ששם בפרונט את סער, פנינה תמנו־שטה וחילי טרופר, וקצת החביא את איזנקוט ודחק את איתן גינזבורג.
נתניהו יודע שמה שדחה את אותה ציונות דתית לייט מפניו הוא סגנונו הבוטה וההתלהמות הבוקעת לא פעם מפיהם של בכירי הליכוד כמו דודי אמסלם, שלמה קרעי ומירי רגב. הקולות הללו הפעם מעט נדמו, כמובן בהוראה מלמעלה. כל מי שחשוד בדיבור לא נאות ותקיף לאוזניהם הרכות של הציונות הדתית הרכה, נגנז. נתניהו עצמו שינה מקצה לקצה את סגנון התבטאויותיו. אפילו הרמיזות על כך שיעדיף ממשלה עם גנץ מאשר עם איתמר בן גביר, שהיו בעבר נענות בהכחשה זועפת, מתקבלות הפעם בחצי קריצה.
גם את השריונים המתוכננים לרשימת הליכוד בוחן נתניהו בעיקר סביב קהל יעד זה. בסקרים שהוא עורך כדי לבחון את מעמדם הציבורי של המועמדים השונים, הנחה להעניק דגש מיוחד על מידת הפופולריות בציבור הדתי־לאומי. עמיחי שקלי ועידית סילמן מועמדים ברורים. משלבים נאמנות למי שהפיל את הממשלה ואהדה בציבור הסרוג. גם גל הירש נבדק לא רק בהקשר של הציבור הכללי, אלא גם הדתי־לאומי. גם מועמדים אחרים נבדקו.
הצלע השלישית בקמפיין הליכוד היא המגזר הערבי. כלל האצבע בהקשר שלו הוא: אין קמפיין. בלי רעש ובלי צלצולים. נומי נומי. שעמום המחץ. בלי לתקוף ובלי לבקר.
בצד השני, ייהום הסער. לא רק הח"כים הערבים, אלא גם במפלגות השמאל־מרכז האחרות, ממרצ ועד לפיד וגנץ, מנסים להקיץ את הערבים מתרדמתם. בסיוע חלקים גדולים בתקשורת, שמזהירים מבוקר עד ליל משובם של "הכהניסטים" לשלטון, ועם ניסיונות בלתי פוסקים להדביק את נתניהו לבן גביר, כולל אזהרות ממשלה גזענית שתעלה את כל הערבים על רכבות, מבינים שם כי הציבור הערבי עשוי להכריע הפעם את הכף. ששיעור השתתפות נמוך יוביל ל־61 לימין.
בינתיים, קריאות האזהרה לא נענות. בסקרי העומק במפלגות התוצאה זהה: הציבור הערבי אדיש, לא מאמין שמשהו יכול להשתנות, וכבר לא משנה לו מי בשלטון. במובן הזה הכישלון הגדול הוא של רע"מ. הניסיון הראשון של מפלגה ערבית בקואליציית המדינה הציונית היה אמור, על פי הערכות, להביא לסחף שלא היה כמותו. הישגים כלכליים אדירים של עשרות מיליארדים נרשמו על שמם, ולראשונה הוקמה ממשלה ששמה לכאורה את המצוקות האזרחיות של האוכלוסייה הערבית על השולחן הקואליציוני.
זה לא עבד. אחרי כל ההבטחות וההתחייבויות, הממשלה כשלה גם בזה. כשאין יכולת ביצועית מינימלית, לא יעזרו סכומי העתק. במשך חודשים התחנן מנסור עבאס לשרים הרלוונטיים שיעבירו את הכסף שכבר אושר עבורו ליעד שאליו התחייבו, אבל כלום לא קרה. כמו כן, אחרי שכבר התהללו השרים, חוגרים כמפתחים, שהצליחו להפחית משמעותית את מקרי האלימות והרצח במגזר, הצטרפו כמה עשרות מקרים לסטטיסטיקה ולימדו שלא רק שלא חל שום שינוי באמת, אלא שאם היה שינוי - הוא בכלל לרעה.
במפלגות השמאל רואים את הנתונים שמשתקפים היטב בסקרי העומק המגיעים לידיהם, ולא יודעים את נפשם. ירידה של מנדט למשותפת או חלילה לרע"מ, שעשויה ליפול לגמרי - והלכה האופציה לקואליציה.
מי שנותר בחוץ אחרי איחוד סמוטריץ' ובן גביר הוא אבי מעוז, יו"ר מפלגת נעם. בעוד הוא תובע מקום בעשירייה הראשונה, ברשימה המאוחדת מוכנים לאפשר לו להשתלב במקום ה־11 בלבד. מעוז רץ על הדגל של זהות יהודית ומלחמה בפרוגרס. רבים בבייס יחשבו שמדובר בדגל נאה וחשוב אבל גם לא יבינו מה ההבדל בינו לבין סמוטריץ', בן גביר וסטרוק. הרי זו גם המלחמה שלהם.
מעוז סבור שהם לא יעשו זאת כמוהו. האיום שלו הוא לרוץ לבד. באמצעות כך, הוא מקווה, יילחצו הנוגעים בדבר - מסמוטריץ' ועד נתניהו - ויעשו משהו. לא ברור עד כמה האיום הזה יחזיק. נעם לא יעברו את אחוז החסימה, והנזק לגוש הימין עשוי לפגוע במפלגה ולא לחזק את התמיכה בה. למעוז אין הרבה כדורים במחסנית כנגד אלה שרוצים להותיר אותו בחוץ, אבל לזכותו ייאמר שהדבר לא מפריע לו להילחם כאריה.
שיחה אחת יותר מדי
כבר חודש מסתובב היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט עם נתניהו ואנשיו, לקראת מה שנראה מהרגע הראשון כקאמבק שלו ללב לשכת ראש הליכוד. זה לא הסיבוב הראשון שלו שם. בתקופת הסכמי אברהם היה שם בתפקיד רשמי כחצי שנה, ועוד כמה חודשים באופן לא רשמי. נתניהו מעריך את קלוגהפט וסומך עליו. רואה בו המפתח להשגת ה־61, לא פחות.
ביום ראשון סגרו השניים בלחיצת יד ובחתימת חוזה. קלוגהפט נועד לשמש בתפקיד יועצו המיוחד של נתניהו. לא כפוף למנהל הקמפיין אלא ישירות לנתניהו. שעתיים אחר כך התחילו להגיע הרמזים. שורה של פגישות עם בכירי המטה, שנקבעו לקלוגהפט עם כניסתו לתפקיד, התבטלו בזו אחר זו. רק פגישה מתוכננת עם נתניהו נשארה. מאחורי גבו של קלוגהפט החלו לחשושים על כך שטלפונים בהולים מעבר לים, מהמקום שבו שוהה בחופשה יאיר הבן הפעלתן, ניתכו על ראשי הלשכה ובהם וטו נחרץ וחד־משמעי נגד מינויו.
בפגישתם אמר נתניהו ליועץ כי מאז שחתמו "צצו בעיות", אך לא פירט. הוא ביקש יום-יומיים לנסות לסדר את זה. גם יועצו הקרוב של נתניהו וחברו של יאיר, טופז לוק, שלמעשה דחף למינויו של קלוגהפט, ביקש ממנו קצת זמן לראות איך אפשר להסדיר את העניין. גם הוא לא פירט מהי אותה בעיה שצצה לה לפתע שעתיים אחרי החתימה.
בסביבת נתניהו אומרים כי בכירים, לא הבן יאיר, הם שהעלו את הבעייתיות של המינוי, תוך דגש על הפן המקצועי. לדבריהם, קלוגהפט הצליח יפה עם נפתלי בנט בקמפיין הראשון, כשזה נכנס לפוליטיקה, אבל אחרי הפריצה ההיא ההצלחה הפכה חלקית.
היום-יומיים עברו ביעף. לקלוגהפט נאמר שימתין עוד טיפה. במוצאי השבת נפגש קלוגהפט במקרה עם בני גנץ. השיחה הידידותית שהתפתחה ביניהם צולמה והתמונות הופצו, עשו דרכן אל מעבר לים. יש כאלה שלא יכולים להבין מציאות של אנשי מקצוע המחויבים לניצחון הלקוח, אבל לא רואים בו את תכלית קיומם. שיש גם חיים אחרי, וגם תוך כדי. שלשוחח עם יריב פוליטי לא חייב להתפרש כהתרועעות עם האויב. יש אחרים שדווקא כן מבינים את זה. לא תמיד הם אלה שמחליטים.
שיעור ליועמ"שית
מאז מונתה לתפקיד, חשודה היועצת המשפטית לממשלה בהרב־מיארה כנוחה מדי לממשלה המכהנת, ובמיוחד למי שעמד מאחורי מינויה, גדעון סער. באורח פלא נעלמו כל המגבלות שהושתו על ממשלות מעבר בשנים האחרונות, והדרך למינוי רמטכ"ל, למינוי ראש ועדה שתאשר את מינוי הרמטכ"ל ולקבלת החלטות הרות גורל אחרות, נסללה.
בהרב־מיארה לא טרחה להזים את השמועות והמשיכה בנאמנות אין קץ לשרת את שולחיה, והשבוע הראתה שאף תהיה מוכנה למסור את נפשה על כך. במהלך הדיון בבג"ץ נגד מינוי מני מזוז ליו"ר הוועדה לבחינת מינויים בשירות הציבורי לשמונה שנים, אפשר היה לזהות מהרגע הראשון לאן נושבת הרוח של שופטי ההרכב. ככל שהתקדם הדיון, כך אפשר היה בוודאות לקבוע שהעתירה תתקבל ושבג"ץ עומד לטרפד את המינוי.
עם הצעתם הנדיבה של השופטים להסתפק במינויו של מזוז לאישור הרמטכ"ל בלבד, ולאחר מכן להחזיר את המינוי לאישור ממשלת הקבע כשתוקם, הבינו כל הנוכחים שנחתם העניין. מזוז טורפד. באתרי החדשות כבר יצאו הפושים. הרי "הצעות" בית המשפט לא נועדו אלא לאפשר מוצא של כבוד לצד המפסיד.
אלא שנאמנותה האינסופית של בהרב־מיארה לשולחיה היתה חזקה ממנה, איתנה מכל אינסטינקט שיפוטי שמפעפע בה. היא דחתה את ההצעה לתדהמת הנוכחים, אבל מייד "חטפה" צו ביניים שהפך את ההצעה המנומסת לקביעה חלוטה. סטירת לחי כזו של שופטי בג"ץ ליועמ"ש לא זכורה בשנים האחרונות. אחרי שתפקיד היועץ טיפס עד לדרגת מחוקק על, שעל פיו יישק דבר, הן בחקיקה והן בהחלטות ממשלה, בא השופט סולברג והעביר שיעור בגובהו האמיתי של התפקיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו