תודעה של אלוף. בראיון שנתן בעבר לרשת CNN סיפר פדרר על הפער הגדול שחווה כאשר יצא בצעירותו לתחרויות בינלאומיות מחוץ לבאזל. "זה היה קשה. הייתי מפסיד הרבה פעמים בסיבוב הראשון 3:6, 2:6. פתאום הבנתי - 'אוקיי, אתה טוב בבאזל, אבל אתה לא ממש טוב בעולם'". פדרר ראה בהפסדיו כגורם זמני, עד שישתפר וישוב לנצח. הפסיכולוגית פרופ' קרול דווק מאוניברסיטת סטנפורד מתארת בספרה "מיינדסט" את דפוס החשיבה המקובע, שלפיו תכונות אינן ניתנות לשינוי, לעומת זה המתפתח, המאופיין באמונה שניתן להתפתח בכל תחום. לפדרר יש בדיוק את זה.
המחבט. פדרר, שנולד ב־8.8.81, מחשיב את מספר המזל שלו כשמונה, ולכן גם עולה למגרש עם שמונה מחבטים. לאחר תקופה ארוכה הוא החליף מחבט לכזה עם ראש גדול יותר, מה שמגדיל עבורו את ה"סוויט ספוט", אזור החבטה האפקטיבי.
הבקהנד. פדרר הפך חולשה יחסית לנשק נוסף בארסנל שלו. הוא פוגש את הכדור מוקדם יותר, ומכה בצורה אגרסיבית יותר. "אני יכול לסמוך על הבקהנד שלי", אמר בתחילת עונת 2017. "מול נדאל זה היה המבחן האולטימטיבי - הצלחתי לשלוט בפורהנד שלו עם הבקהנד שלי, והתחלתי להיכנס לתוך המגרש". פדרר מתייחס לחבטת SABR - Sneak Attack by Roger: תנועה קדימה לכיוון חבטת ההגשה של היריב, ובקהנד מהיר מייד אחרי שהכדור פוגש את הקרקע.
כושר גופני. פדרר מייחס חשיבות רבה למאמן הכושר שלו, פייר פגניני, שעובד איתו כבר יותר מ־17 שנה. פדרר כבר ציין בעבר כי "אני משייך לפייר חלק גדול מהמקום שבו אני נמצא כיום".
הריקוד השוויצרי. פדרר מתחרה ומתאמן פחות. אלמנט נוסף שמאפשר לו לשמור על אנרגיה לאורך זמן הוא מרחק הריצה הממוצע במהלך משחקיו. נתונים שפורסמו בספר "פֶדֶגרפיקה" הראו כי באליפות אוסטרליה בשנים עברו, הוא רץ בממוצע 2.24 ק"מ במשחק, לעומת נדאל, שרץ בממוצע 2.26 ק"מ למשחק. הפער המשמעותי ביותר נרשם באליפות ארה"ב הפתוחה, שבה רץ פדרר 1.6 ק"מ למשחק, בשעה שנדאל רץ יותר מ־3 ק"מ. ככלל, פדרר רץ פחות גם מג'וקוביץ' ומארי. פדרר הוא האסטרטג המבריק ביותר שראה עולם הטניס, וככזה - כל צעד שלו מתוכנן.
היכולת ליצור סיפור. "האגדה שבה אני נמצא נמשכת, וזה נפלא", אמר פדרר לאחר הניצחון על מרין צ'יליץ' בתחילת השבוע. כמה ימים לפני הזכייה ציין כי "היכולת לספר סיפור היא חשובה מאוד בספורט". יכולתו של פדרר ליצור בראשו את סיפור חייו ולשמש קברניט העלילה, היא קריטית. האומץ שהיה לו כדי להגשים את חלום ילדותו, להיות הטניסאי הטוב בעולם, הוא אבן יסוד בהצלחתו.
משפחה. כמה ימים לפני אליפות אוסטרליה אמר פדרר כי "בשמונה השנים האחרונות הייתי הטוב ביותר, כי אני איש משפחה נהדר. אני לא רוצה להיות מסוג האבות שמגיעים הביתה והילדים שואלים, 'מה קרה לאבא?' בסוף זה רק משחק טניס". התמיכה מילדיו ומאשתו היא נדבך נוסף שעוזר לו לקצור ניצחונות בגילו.
אנושיות. פדרר נוהג לבכות אחרי זכיות בטורנירי גרנד סלאם, וכך פורק את המתח בצורה מווסתת לאחר תחרויות, שבהן סף הלחץ מגיע למקסימום. בכי הוא מנגנון פיזיולוגי, שנועד בין היתר להפחית את רמות המתח בגוף, מה שמסייע לפדרר לשמור על איזון פנימי. ויש עוד סיבה שפדרר בוכה: "אני נותן לדמעות לזרום, כי אני זוכר את המאמן שאמר לי שלא ייצא ממני כלום בטניס. ברגעים האלה אני חושב על כמה הקרבתי כדי להגיע למקום שבו אני נמצא היום. אני מודה לו, כי הוא נתן לי כוח להמשיך קדימה", אמר בעבר פדרר ל"דיילי אקספרס".