תמיד אהבתי לעשות ספורט. בלי קשר להיותי רקדנית ולחיבה שלי לשער 11 באצטדיון בלומפילד ולמכבי ת"א בכלל (כולל משחקים של הנוער, נערים, כדורסל, כדור-יד, כדור-מים וכיו"ב) תמיד חיבבתי ספורט. לא זוכרת תקופה בחיי (בערך מאז שהייתי עובר בבטן), שבה לא היה לי מנוי לחדר כושר כלשהו. יותר מזה, למרות שריצה זה הדבר השנוא עליי בעולם כולו ומבחינתי מדובר בדקות ארוכות של סבל מתמשך, גם את זה אני עושה לפעמים בלית ברירה ומרגישה בסוף מדהים כמו שאומרים כל השקרנים שעושים את עצמם נהנים מזה. בקיצור, מי שרוצה לאכול אצל אמא ריקי בשישי צריך להזיע בכל שאר השבוע.
ולכן, בתור חובבת מכוני כושר, שיעורי סטודיו ועוד שלל טרנדים חולפים אחרים לא הצלחתי להתעלם מהמגמה של השנים האחרונות שמסמנת מהפכה בתחום הכושר ויותר מזה, בתחום האופנה.
להתלבש ספורטיבי בשביל האופנה ולא בשביל הספורט // צילום: noatibi
מגמת הספורט בעולם האופנה
נתחיל עם העובדה, שבכל סיבוב שופינג הכי בינוני שנערוך נגלה שכל רשתות האפנה פצחו בליינים של טי שירט סניקרס ובגדי ספורט למיניהם וזה כולל את זארה, את h&m, את forever 21, ואת מי לא בעצם.
אמשיך עם התופעה שבלטה בסבב החתונות שלי הקיץ והיא שאף כלה לא החליפה לכפכפים כשהתעייפה, אלא לסניקרס לבנות (מעטות אלה שיש להן רגליים מספיק דקות וארוכות כדי שזה יחמיא להן אבל היי, האינסטגרם דורש הכלה נכנעת). והשיא הוא, שבכל סיבוב לבית הקפה שלי על השדרה בבן גוריון ניתן לראות שהסנדלים, השמלות, העקבים והג'ינסים פינו את מקומם לטייצים צבעוניים מעוטרים ברשתות. שקיפויות, חורים מוזרים, טייץ עם פיסות מגומי דמוי עור ובצבעים שלא מותירים אף גבר אדיש בשילוב סניקרס תואמות וגופייה שמבצבצת למטה ומרמזת על חליפה תואמת. כל זאת ועוד מבלי לשכוח את הלוגו הענק שמתנוסס על הטייץ או על הנעליים, כי אחרת איך ידעו כולם שהטוטל לוק שלי שייך לעשירות בלבד?
ספורט ברשתות החברתיות
אבל, מגמת הירידה לטייץ וסניקרס מעקבים ושמלות מחייבת אותך כנראה להתאמן. כי הרי כדי להתלבש כמו מתאמן, צריך להתאמן. להתאמן ולתייג. בעיקר לתייג. הטרנד הזה התחיל לסחוף גם את מי שלא ממש התכוונה לכך.
מהר מאוד גם אני הבנתי שחדר הכושר לא ממש מספיק, כי זה הופך את התיוגים באינסטגרם להרבה פחות סקסיים והתחלתי להתאמן אצל מאמנת אישית חברתי הטובה נועה, שבקלות יכולה לעשות הסבה מקצועית לפרזנטורית של כל חברת ספורט מרוב שהטייצים נראים כאילו נתפרו על הגוף שלה במיוחד. תיק תק מצאתי את עצמי בעיקר מתוסכלת מאיך שהתמונות שלה בטייץ נראות לעומת שלי, ובמקום להתעסק בקנאה על רמת הכושר שלה הייתי עסוקה בלקנא בחליפות הספורט שהיא לובשת.
מסתבר שלא רק אני הכנסתי את עצמי לברוך הזה. נוצר מצב בו כל סלב מתחיל, חייב למצוא לעצמו איזה מאמן אישי ורצוי שיתאמנו יחד איתו כמה שיותר ידוענים אחרים. עוד יותר רצוי להספיק לתפוס איתם עוד כמה תמונות לסטורי של האינסטגרם כדי להראות איזה מגניבים אנחנו, אנחנו בחופש ואתם במשרד או איזה טעים זה שייק שיש בו רק דברים ירוקים (not).
אוהבת לעשות ספורט ולשתות שייקים ירוקים, או שלא // צילום: יעל כרמון
מרוב שזה תפס הפכו המאמנים האלה לידוענים בעצמם ולמובילי דעת קהל, דווקא בתחום האפנה ולא רק בענייני כושר ותזונה. המגמה הזו התחילה ועדיין ממשיכה לצבור תאוצה עד רמה בה אושיות הספורט גונבות לכולנו את המקום במשבצות השידור, בטורי הרכילות ובפריים-טיים, ראה ערך הטראש החדש וההיסטרי של "הוט" (המאמנים) שמאיים על ההגמוניה הטלויזיונית ואפילו האופנתית אינסטגרמית של ה "איט גירלז".
לסיכום, נפש בריאה בגוף בריא- אאוט. גוף חטוב בתוך טייץ של סטלה מקרטני- אין. ולכן, ליום ההולדת חברים, גיפט קארד באדידס. כי לא זכינו בסוף במיליון שקלים וכדי שהשם של סטלה יהיה כתוב לי על הטייץ צריך לשלם. והרבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו