אז אחרי שהכל נגמר, נשארתי בחיים כדי לספר.
מאז שהתחילה (איפשהו במאי שנראה רחוק שנות אור) רכבת ההרים הזאת שנקראת "המירוץ למיליון", מצאתי את עצמי בסחרור של אירועים, השקות, מפגשי מעריצים, אירועי התרמה, מופעים מיוחדים, אירועי יח"צ ועוד תחלואי סלבריטאיות חשוכי מרפא ומתישים מנשוא.
מנקודת המבט של החברות שלי (ושל שאר אוכלוסיית ישראל), אנחנו בשיא. נושמים את אותו אוויר של האנשים הכי יפים שיש לתעשייתנו הקטנה להציע, מחזיקים ביד כוסית גבוהה עם משהו מבעבע, ואם רצה אלוהי ההשקות אפילו מנשנשים איזה משהו טעים. חיים את החלום.
מנקודת המבט שלי, בהשקה הראשונה עשיתי מניקור, לבשתי שמלה של אחת המעצבות שמציעות את עצמן תמורת תיוג, מפרגנת לאיזו מאפרת צעירה, מצלמת את עצמי בשישים זוויות עד שמשהו יצליח לעבוד עליכם באינסטגרם ומרגישה כלה ליום אחד.
לאחר ארבעה חודשים הגיע הגמר הגדול, ואין לי מה ללבוש. ניתן להקביל שבוע גמר של תכנית ריאליטי בסדר גודל כזה, לעומס לוח זמנים של שבוע סיום קורס קצינים בבה"ד 1. זה כלל בתוכו את מסיבת הסיום של המירוץ, את פרק האיחוד, את הראיון לתכנית הבוקר, צילומים לתכניות הבת של "רשת" וכמובן את אירוע הגמר הגדול. אלוהים ישמור.
השמלה שתתאים להכל. טל טיטנג׳י מסטודיו DEW // צילום: אישי
בתור חובבת טראש ידועה, אין הנאה גדולה יותר מצפייה בפרק הפתיחה של "האח הגדול", ולו רק כדי לחלק דרקונים יורקי אש לכל הדוגמניות שנראות כאילו הולכות לחתונה של עצמן, אבל בתפקיד אחות של הכלה, לבושות במיטב בגדי המעצבים ונראות כאילו ישנו בסלון של מיקי בוגנים לפחות שבועיים לפני השידור. איפה הן ואיפה אני.
לכן, אם את כמוני, קבלי שלושה טיפים למתלבשת שמפחדת להיסחף אבל לא רוצה חלילה לזלזל במעמד האירוע:
1. ההתחכמות מחמיאה לבודדות
הדבר הכי מפתה באירועים האלה היא להתלבש כדי לשמוע של כולם ידברו עליך אחר כך. כי הרי זה ידוע שאין פרסום רע. אז מיד עולים לראש כל מיני אוברולים הזויים או שמלות שעשויות מנייר עיתון או אפילו להתחכם עם איזו טי שירט ולשחק אותה כאילו כלום פה לא מזיז לי ובאתי להפגין פה נוכחות "על הדרך". אבל הסיכוי להיראות טוב באאוטפיטים האלו, מתחיל ונגמר בבחורות שנראות טוב בכל דבר שיזרקו על עצמן, בקיצור לא אני.
2. דעי את מגבלותייך
ובכן, חבל מאוד שלא התחלתי במבצע הצבאי להסרת הסנטימטרים העודפים מהיקפיי קצת קודם לכן, וזאת משום שדיאטה של שלושה ימים לפני הגמר הועילה לי בערך ב-600 גרם שירדו בעיקר עקב הוצאת אנרגיה על מרמור. ואם כבר נשארנו עם הקימורים (זה יפה לי נשבעת), עדיף למצוא שמלה שגם אם היא לא עולה בקנה אחד עם הצעקה האחרונה במדורי הסטייל, היא לפחות עושה חסד עם החמוקיים, שנאמר - שחור שחור ושוב שחור.
3. אבל אני, תמיד נשאר אני
לא צריך להגזים עם הקלישאות כמו "את הכי יפה שנוח לך" כי בכל זאת מדובר בגמר. אבל יחד עם זאת, הכי חשוב להרגיש נאמנה לעצמך. כי כשאת מרגישה בתחפושת, כנראה שאת בתחפושת. הכי גרוע זה להתפתות לבגדי מעצבים רק בגלל שמות מפוצצים או מחירים מרשימים על אף שהם לא בדיוק את. להיות מישהי אחרת זה כהי לא מגניב והכי לא שיק.
לסיכום, אחרי כיתות רגליים קשה ברמה של שברי מאמץ, עלייה על העצבים של חברתי הפאשניסטה, ניסיון לרזות ששה קילוגרמים ביומיים ועוד ועוד, הלכתי על שמלה קטנה שחורה וקלאסית של מעצבת צעירה שתופרת את השמלות בעצמה בסטודיו ביתי. אחת שמבינה מה זה גוף של אישה, שיש לה סבלנות לתסכול של צלוליט ובעיקר - אחת שעדיין לא התעייפה ממני. עשתה לי נגיעה של מחשוף (כי יתרונות יש להבליט), וחנטה אותי בתוך בד ששמו המקצועי הוא מחטב, אך צריך להיקרא חוסם עורקים.
נ.ב לא לשכוח עקבים, למרות שהם השטן של ההופעה אבל שיהיה בהצלחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו