שנת הלימודים בפתח - וההורים חוששים: "הילדה נכנסת לגן עם הידיים על האוזניים"

פתיחת שנת הלימודים נמצאת ממש מעבר לפינה, אך השנה לצד ההתרגשות הרבה של הורים וילדים, יש גם לא מעט חששות. אימהות מגבול הצפון שיתפו בתחושות המעורבות לקראת שליחת ילדיהן למסגרות החינוך – ומסבירות למה בשנה הזאת הבטן מתכווצת במיוחד.

"הילדים מאוד חוששים מהחזרה שלהם לבתי הספר", אמרה מיכל דרור בת ה-46 מקיבוץ דפנה. דרור ובני משפחתה פונו בתחילת המלחמה למלון נוף כנרת בטבריה. "החברים של הילדים לומדים במקומות שונים והם צריכים שוב להתחיל שנת לימודים עם ילדים שהם לא מכירים" הסבירה והוסיפה שהיא ובעלה משוחחים על זה בפתיחות. "אנחנו מנסים לדבר עם הילדים, לתמוך בהם ולהסביר להם שזאת הזדמנות למצוא חברים חדשים" אמרה, אך נשמע שהסיטואציה לא פשוטה לאף אחד מהם.

למיכל ולבעלה יש שלושה ילדים: לי-היא בת ה-14, לי-אור בת ה-11 ותומר בן העשר. לגבי סידור הנסיעות של שלושתם ללימודים, קיימת עדיין אי ודאות גדולה אשר משפיעה אף היא על התחושה המורכבת של מיכל לקראת פתיחת שנת הלימודים. "לי-אור שעולה לכיתה ו' ותומר שעולה לכיתה ד', אמורים ללמוד בשלוחה של בית הספר היסודי 'עלי גבעה' (שממוקם בכפר גלעדי וסגור זו השנה השנייה). את השלוחה בונים כרגע בקיבוץ גינוסר. לי-היא שעולה לכיתה ט' אמורה להתחיל ללמוד בשלוחה של בית הספר 'הר וגיא' שנפתחת ליד ראש פינה. אל שני בתי הספר אמורה להיות הסעה לילדים, מטעם מועצת גליל עליון, אך כרגע אין לנו פרטים מהיכן תצא ההסעה או האם אכן נקבל הסעות בכל יום. מטרידה מכך העובדה שזמני התחלת ימי הלימוד שונים בין בתי הספר, לכן הדבר עלול להעמיס עלי עוד יותר ולגרום לכך שאפסיד שעות עבודה יקרות".

מיכל סיפרה שבתחילת חודש אוגוסט הם קיבלו לראשונה עדכון כללי ממנהלת שלוחת בית הספר היסודי, המפרט את שעות הלימודים השונות. "טרם התקבל עדכון לגבי מערכת השעות הצפויה, אך ברור לנו כי זאת השנה השנייה ברציפות שבה הילדים, לצערנו, לא ילמדו את היקף השעות הנדרש בהשוואה לשאר ילדי ישראל".

מחכים לרגע האחרון

מיכל מהסבירה שרק ביום שישי האחרון, הם קיבלו עדכון ראשון מהמועצה לגבי בניית שלוחות בית הספר באזורים השונים. לדבריה, זה לא סייע להכנה המוקדמת שעליה לעשות מול ילדיה, לאור נסיבות המלחמה הקיימות. "כאימא וכאזרחית החיה בצפון הארץ, וחשופה למציאות הביטחונית, ברור שאני מוטרדת משליחת הילדים לבתי הספר – ובוודאי אם המלחמה תתעצם", היא מסבירה. "בעדכון שקיבלנו מהמועצה בשלוחה של 'הר וגיא', נכתב כי הוצבו ממ"דים בסמוך למבני בית הספר – אולם לא נרשם כמה ממ"דים הוצבו, מה הגדלים שלהם, מה מיקומם ביחס לכיתות, האם לכל כיתה יש ממ"ד או האם כמה כיתות משתמשות באותו הממ"ד". גם לגבי בית הספר היסודי שנבנה בקיבוץ גינוסר, למיכל עד לרגע זה אין מידע לגבי מקלט או האם בכל קומה יש ממ"ד, וכמה ממ"דים יש במבנה.

"לא זכור לי שקבלנו הנחיות מיוחדות"

רונית אטיאס בת ה-54 מראש הנקרה, פונתה לנהריה יחד עם בעלה ושתי בנותיה, שי בת ה-13 וגלי בת ה-11. לעומת מיכל, היא מספרת שהיא דווקא לא מאוד חוששת לקראת שנת הלימודים הנוכחית, למרות האזעקות. "אני לא בלחץ או בפחד לשלוח את הבנות השנה למסגרות, אבל זה לא כי אני יותר מדי סומכת או חושבת שבטוח שם. אני טיפוס שלא מתעמק ונלחץ ממה שאני לא יודעת, ולכן אני לא נכנסת לתרחישים של 'מה יהיה אם'", הסבירה.

שתי בנותיה של רונית אמורות ללכת לאותו בית ספר ולשתיהן יש הסעה מסודרת. "בזמן שגרה החטיבה שבה הן לומדות נמצאת בקיבוץ גשר הזיו, אך בשלב מסוים במלחמה העבירו את בית הספר לקריית מוצקין וכעת הוא נקרא סוצקין".

בשלב הנוכחי רונית לא ידוע אם המבנים בבית הספר ממוגנים, או אם הילדים מתורגלים בנושא. "לגלי, שמעולם לא הייתה שם, בטוח אין שום ידע לגבי זה", היא אומרת. "לשי זו תהיה שנתה השנייה שם, אבל לא זכור לי שקבלנו הנחיות מיוחדות. נאמר לנו שיש לאן להתפנות במקרה הצורך, אבל אני חייבת לומר שאני אדם רגוע ולא חרדתי. שתי הבנות שלי לא בלחץ או במתח מחזרה לבית הספר בהקשר הביטחוני. אנחנו חווים כאן אזעקות והן די רגועות. מה שיותר מטריד אותן ואותי זה החזרה הביתה, שאינה נראית באופק. כלומר, החשש והסטרס הם יותר לגבי המחשבות שהבית הופך להיות חלום רחוק ולא מושג, על כל המשתמע מכך".

"הילדה מסתובבת עם הידיים על האוזניים"

עדי מורנו בן הרוש מחצור הגלילית היא אשתו של מילואימניק שגויס בתחילת המלחמה ואימא לרומי בת החמש ודניאל בת השלוש. בנוסף, עדי מתנדבת בתפקיד מנהלת יישובית בעוגן למשפחות המילואים. היא מספרת שהבנות נמצאות במסגרות חינוכיות של העיר, כאשר אצלן צוות ההוראה לא התייחס עדיין למצב הביטחוני. "רומי עולה לכיתה א' בבית הספר היסודי ודניאל לגן עירייה. לגבי שתיהן הפחד קיים והוא גדול, אין ספק שזו תקופה מאתגרת".

למרות שבמסגרות החינוך דואגים שיהיה מרחב מוגן לשעת אזעקה (בבית הספר יש מקלטים גדולים ובגן קיים ממ"ד), עדי מסבירה כי עדיין ישנם לא מעט קשיים ותחושות מעורבות בשליחת בנותיה למסגרות החינוך בצפון: "הילדות נרגשות לקראת פתיחת שנת הלימודים. הסברנו להן מה המשמעות של אזעקה ומה עושים בשעת אזעקה, והן מתורגלות מאחר ששמעו כבר לא מעט אזעקות ביישוב, גם כשהיו במרחב פתוח. לדניאל קשה יותר, היא מסתובבת עם הידיים על אוזניים כשהיא שומעת קול נפץ או מטוס ונכנסת ככה לגן בבקרים".

"בפנים הדאגה מנקרת"

נעה שילה בת ה-41 מקיבוץ לוחמי הגטאות, בעלת בית קפה נוקי, היא אימא לעידו בן החמש ורני בן שנתיים וחצי. ילדיה חוזרים בשנת הלימודים הקרובה לגנים בקיבוץ. ״כמו בכל תחילת שנת לימודים, יש התרגשות באוויר. השנה, להבדיל מהשאר, הרגשות מעורבים. מצד אחד ממש חיכיתי לרגע בו הילדים יחזרו למסגרות, אחרי חופשה ארוכה. מצד שני, ברור שיש חששות ופחדים לגבי מה שהולך לקרות ומתי זה יתפוס אותנו. אנחנו משדרים כלפי חוץ עסקים כרגיל, אבל בפנים הדאגה מנקרת״, סיפרה.

במערכת החינוך של קיבוץ לוחמי הגטאות בנו לפני כמה שנים ממ"דים לכל גן, ולדבריה זה נותן תחושת בטחון גדולה: "הילדים מתורגלים וכבר חוו בקיבוץ אזעקות לצערנו. הקטן כבר אומר שכשיש אזעקה צריך ללכת לממ"ד. אנחנו עורכים איתם שיחות בנושא ואני מנסה לא לייצר בהם פאניקה מיותרת. ובמיוחד, משתדלים לשמור על השגרה היומית הרגילה שלהם".