לא מה שחשבתם: חמישה פרויקטים שישנו את תפיסת העיצוב שלכם

תערוכות הבוגרים מאפשרות לנו התבוננות מהצד על איך אנחנו נראים, כיצד אנו מתמודדים ואיך משפיעה עלינו האנושות • קבלו הצצה לחמישה פרויקטים מתוכנית התואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל

מור מסרי. חֹמֶר. ניגון כתנועה . צילום: ללא

באופן כללי תערוכות הבוגרים משקפות אותנו - את מצבנו כחברה, את מצבה של האנושות ואת הדיאלוג ביניהם. בחרנו להציץ לעבודותיהם של חמישה בוגרים מתוכנית התואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל שהציגו בתערוכת הבוגרים.

אריאל כוכבי - אחרית

יצירה זו היא חיפוש כושל אחר עולם אקולוגי - קווירי בהשראת "חזון אחרית הימים" של הנביא ישעיהו. העולם הניבט מתוך היצירה נראה בתחילה כמרחב מוכר, מצב נתון, נוף הנצפה מבעד לחלון הרכבת, אך ככל שהזמן חולף אנו נחשפים לרבדים של קיום מתוח, בו המצב המצוי לכאורה מתפורר אל האפלה.

אריאל כוכבי, אחרית, צילום: ללא

כוכבי שואפת להנכיח את הרוח המחברת בין האדם לטבע ואת הארעיות של החיים. כמו כל דבר אורגני, גם הציור יתכלה עם הזמן – שהופך בעצמו לאלמנט מרכזי ביצירה. הדימויים והדמויות, החי והדומם, משתלבים ומתפרקים בתהליך טבעי, רך אך בלתי נמנע.

ליאור שלו - אובייקטים מלנכוליים - פרידה למתחילים

על בסיס ניסיונה של ליאור להיפרד מאוספים מן העבר, ובניהם מזכרות מרחבי העולם, מיניאטורות וחפצים שעברו בירושה, הפרויקט עוסק בתהליכים המורכבים של עזיבה והיפרדות: מאנשים, מהילדות, מהרגלים, מחלקים מעצמנו. 

האמנית מנסה להשיל מהחפצים את עול המשמעויות האנושיות והרגשיות שהוטמע בהם עם הזמן, תוך התייחסות לתהליך ולמסע החיים שעבר החומר כישות עצמאית בעולם. בסופו של דבר, כל אובייקט וסיפורו הייחודי מוליך אותנו בנתיב אישי של שחרור ומציע מחשבות ותובנות על היכולת להיפרד.

ליאור שלו, אובייקטים מלנכוליים - פרידה למתחילים, צילום: ללא

מור מסרי/ חֹמֶר. ניגון כתנועה 

אחת המסורות המרתקות בעיניה של מסרי בחסידות חב"ד היא ה"התוועדות״ – התכנסות לצורך שירת ניגון משותף.

רחמנא דעני הוא ניגון חזרתי המתייחס למצבה הקשה של הקהילה, ובו בקשה למענה מהאל. מילות הניגון לקוחות מהמשנה, מתוך תפילת תחנונים לרחמים הנאמרת בסוף יום כיפור. במהלך הניגון הנימה משתנה מתחינה לדרישה, מכאב ותחנונים לתביעה ושמחה. המבנה המוזיקלי של הניגון ומבנהו הרוחני כרוכים זה בזה ומייצרים יחד מהלך רגשי.

אלמנט מרכזי אותו זיהיתי בפרקטיקה החסידית הוא פגיעות, הקיימת בחשיפה ובפחד להתרסק ולהתנפץ. הפגיעות נמצאת גם בהכרת האפסות והחידלון של האדם אל מול האל. בפיוט "וּנְתַנֶה תֹקֶף", הנאמר בראש השנה, משול האדם ל"חרס הנשבר". החרס הוא חומר שביר שיסודו באדמה וייצורו איטי. לפי היהדות, חרס הוא חומר שנטמא בקלות, כיוון שהאדם מעורב ביצירתו. על מנת לבטל את טומאתו יש לנפצו – ורק כך יטוהר. חרס הוא עדות לחיים, ליומיום, ומתקיימת בו איכות של זמניות. חרסים מספרים על תרבות אנושית שהתקיימה, חיה, יצרה ונעלמה – או עודנה. 

מילי גל - אז מה את אומרת? טיפוגרפיה באוטומציה

פיתוח מודל טיפוגרפי מבוסס קוד לממשקים דיגיטליים, המתמקד במצבי הרוח ובנסיבות בשעת הכתיבה. ההנחה היא שהמצב הרגשי והמנטלי של הכותב משתקף בכתיבה, כמו בדיבור, ולכן  יכול לבוא לידי ביטוי חזותי גרפי, גם בפונט וגם בגריד. הרעיון מציע אלגוריתם שיוצר אוטומציה טיפוגרפית בעת הכתיבה דרך מיפוי מצב הרוח על פי שני צירים עיקריים רמת העוררות ורמת המתח /נעימות.

מילי גל. אז מה את אומרת? טיפוגרפיה באוטומציה

פול רוזנבוים - Universa Morphogenesis 

פרויקט עיצוב ספקולטיבי המציג יקום היפר-ממשי שבו חוקי הטבע הופכים לנזילים. דרך סימולציות דיגיטליות העבודה מדמיינת מחדש את היווצרותם של מרחבים, מערכות אקולוגיות וראשית החיים.

פול רוזנבוים. Universa Morphogenesis  

שמה של העבודה, המבוסס על עקרון המורפוגנזה, משקף את תהליך היווצרותם והשתנותם של עולמות שלמים דרך צורות אורגניות מתפתחות. במסע ההיפר-ממשי הזה, אשליות קונספטואליות מטשטשות את הגבול בין אמת לסימולציה ומזמינות את הצופים לתהות: מהי בעצם מציאות בעולם הנשלט על ידי סימולציות דיגיטליות? היכן עובר הגבול בין העולם הדיגיטלי והעולם הפיזי? האם באמת ניתן להבדיל בין הטבעי והמלאכותי?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר