מתי בפעם האחרונה קיבלתם מתנה ממישהו זר?מתי נתתם חיבוק למישהו שפגשתם לפני רגע? מתי בפעם האחרונה בניתם משהו על מנת לשרוף אותו? מתי בפעם האחרונה נסעתם לשבוע והשארתם את הארנק בבית? אם אתם לא בדיוק זוכרים מתי זה קרה, כנראה שלא ביקרתם במידברן האחרון. מידברן, הוא אירוע שנתי של קהילת הברנינגמן בישראל. האירוע שהתרחש לפני כשבועיים, הוא לא עוד אירוע פסטיבלי, מתי שהוא מישהו כבר ירים את הכפפה ויטפל בערך הויקפדיה. מדובר באירוע מסוג אחר, מידברן היא עיר זמנית לחמישה ימים שמתרוממת מהאבק של הנגב, באזור שדה בוקר, זו הפעם השלישית.
8200 משתתפים הגיעו השנה לקחת חלק בתופעה הבינלאומית הזאת שנקראת באנגלית Burn. ברן הוא כל אירוע המתקיים על פי עשרת העקרונות של הברנינגמן, עקרונות שנכתבו בתחילת שנות ה-2000 לאחר יותר מעשור של אירועים של קהילת הברנינגמן שהתהוותה וגדלה באותן שנים בסן פרנסיקו. המידברן פועל גם הוא על פי עשרת העקרונות שהופכים את האירוע הזה לשונה מכל אירוע אחר בארץ. בין העקרונות אפשר למצוא את עקרון ההשתתפות, עקרון אשר מזמין כל אחד להשתתף בכל דבר, להיות חלק מהיצירה, להיות שותף לחוויה, עקרון שמעודד אנשים להיות משתתפים ולא צופים. אולי בזכות העקרון הזה מצליחה לקום באמצע המידבר עיר זמנית שעומלים עליה מאות מתנדבים במשך כל השנה ביניהם מוזיקאים ואנשי הייטק, אמנים, רופאים, עורכי דין ומהנדסים. כולם תורמים מזמנם ומכישרונם ללא תמורה לטובת הצלחת האירוע.
מתי בפעם האחרונה הייתם בסביבה נטולת פרסומות? מתי בפעם האחרונה הגעתם לאירוע ללא חסויות? אחד העקרונות של הברנינגמן והמידברן הוא א-מסחריות, עקרון שבזכותו העיר נטולת פרסומות ומסחר. יש איסור גורף על קנייה ומכירה בשטחי העיר, והעיר כולה נקייה ממותגים ומסחריות מכל צורה. זאת תחושה נהדרת להיפרד מהארנק לכמה ימים. בעיר שקמה, במהלך האירוע, לא ניתן לקנות אוכל או שתייה, מוצרי צריכה מכל סוג או שירותים. זאת הסיבה שהקהילה פועלת על פי עקרון נוסף והוא הסתמכות עצמית רדיקלית. כלומר- הביאו איתכם את כל מה שתצטרכו בשביל לשרוד, לא תוכלו להשיג את זה בשום דרך אחרת. ומה שתביאו איתכם למידבר, אוכל, שתייה ואפילו צל, חייב גם לחזור איתכם הביתה, כי אחד העקרונות הנוספים הוא לא להשאיר עקבות. עקרון אשר מעודד את המשתתפים להשאיר את השטח אחריהם נקי יותר ממה שקיבלו אותו.
אז מה סוחף אחריו אלפי ישראלים בטמפרטורות של יוני בנגב, לבנות ולהקים עיר עצומה שבתום חמישה ימים תיעלם כאילו לא היתה? זה בוודאי אותו הדבר שסוחף אחריו 75,000 איש לאירוע הברנינגמן בנוואדה בכל ספטמבר. זה חופש מוחלט מכל המוסכמות וההגדרות שמלוות אותנו בחיי היומיום שלנו. במידברן זה לא משנה מי אתה, במה אתה עובד או בן כמה אתה. החוויה שלך במידברן מורכבת מאוסף אינטרקציות אקראיות, בינך ובין זרים, בינך ובין המידבר, בינך ובין האמנות העצומה בגודלה המוצבת ברחבי העיר. אינטרקציות אשר בוראות עבורך עולם חדש של שותפות ואחווה, מעלימות את הניכור היומיומי שאנחנו חיים בו בעולם האמיתי, ומאפשרות, ולו לרגע קצר, לחיות באוטופיה בה כל בני האדם שווים, האהבה שולטת, נתינה היא אקט מתבקש, ואמנות וביטוי עצמי הם הדרך בה הכל מתחבר יחד לכדי חוויה אחת, עוצמתית ומרגשת.
האירוע המרכזי של העיר היא שריפת האפיג'י. האפיג'י בנוואדה הוא האיש הבוער, על שמו נקרא האירוע ברנינגמן, אבל במידברן הישראלי בחרו בשתי דמויות, א-מגדריות, המתנשאות לגובה של עשרות מטרים, עשויות עץ, אשר נשרפות בטקס משמח. מה מסמלות הדמויות? עבור כל אחד זה כנראה משהו אחר. מה מסמלת השריפה? זה גם נתון לפרשנות. אבל קשה לתאר את התרחבות הלב כאשר רואים לראשונה את הדמויות הענקיות האלה באמצע המידבר, וקשה עוד יותר לתאר את האנרגיות המיוחדות שיש באוויר כאשר הן נשרפות, או כאשר מתעוררים בבוקר שלמחרת, ולראשונה מזה ימים, הדמויות האלו אינן חלק מהנוף של העיר.
אז מה עושים שם כל היום? העיר בנויה ממחנות. כל מחנה הוא קבוצה של אנשים שהתארגנה יחד ומביאה איתה אל העיר משהו מיוחד. יש מחנה שמחלק ברד, יש מחנה שבנה אסקייפ רום, יש מחנה שמשאיל חברים לטייל איתם בעיר, מחנה שמקרין סרטים כל ערב, מחנה של אקרו יוגה, של מלחמת כריות, מחנה שמכין 20 סירי פויקה כל ערב, מחנה של קריוקי, מחנה שמציע שיחות נפש, מקום לעשות בו שנ"ץ, אננס טרי, מקלחת שדה, קייטנה לילדים ועוד עשרות סדנאות, מתנות, שירותים, מסיבות, ארוחות ופעילויות. כל היום אפשר להסתובב בין המחנות, לספוג אווירה, להכיר אנשים ולהשתתף בכל דבר שרוצים. המחנות פזורים בשטח בצורת פרסה ענקית ובתוך הפרסה יש שטח ענק שנקרא פלאיה, חוף בספרדית, אך בשפת הברן הכוונה לשטח הפרוש מחוץ לעיר, ובתוכו עשרות מיצבי אמנות ענקיים, רובם אינטראקיביים, וכולם נהגו ונבנו על ידי המשתתפים במידברן. לא יאומן כמה אנשים חולמים על רעיון ועושים הכל כדי להביא אותו לאמצע המידבר לחמישה ימים, משקיעים זמן וכסף ללא תמורה, הכל כדי לייצר חוויה ייחודית למשתתפים האחרים במידברן. האמנות במידברן איננה ממומנת על ידי אף גוף, אינה תלויה במגבלות פוליטיות, מגדריות או מוסריות, וחלקה הגדול נשרף בתום האירוע ונעלם יחד עם העיר כולה. בין מיצבי האמנות אפשר היה למצוא חרגול ענק מברזל שבבטנו אלפי פחיות משקה ריקות, עץ מבקבוקי פלסטיק שזוהר בחושך, באר משאלות, בית שקוף שעשוי כולו מפיסות פרספקט צבעוניות, מחילות קלועות מקש שאפשר להיכנס לתוכן, תיבת נח ענקית שאפשר לטפס עליה ולהיכנס לתוכה, ספינת פירטים שנעה על אדמת המידבר, נדנדות ענק בצורת הכובע המפורסם של ד"ר סוס ועוד עשרות מיצבים, גדולים וקטנים, שהפכו את הפלאיה למקום קסום ומופלא לשוטט בו.
המידברן הוא לא עוד פסטיבל. הוא בכלל לא פסטיבל, ויש מי שנעלבים שקוראים לו ככה. המידברן זו קהילה. הביקוש לכרטיסים באירועים עולה על ההיצע, וקהילת המידברן הישראלית גדלה משמעותית בשנים האחרונות. הברנינגמן הביא לעולם כולו תרבות אלטרנטיבית שהלכה והתפשטה. המידברן הישראלי פועל באותה הדרך אבל בונה את היסודות על קרקע ישראלית עם כל הבעייתיות שלה, אבל גם עם כל הקסם שלה. אין ספק שהברן הישראלי מזכיר מאוד את זה האמריקאי, אבל יש בו את הייחודיות שלו שמתבטאת בעיקר באינטימיות אמיתית, בכל זאת מקום קטן וכולם מכירים את כולם פחות או יותר, בישירות ופתיחות. המידברן הישראלי משפיע על משתתפיו להיות נדיבים ופתוחים, לקבל את כולם, להתייחס יפה לסביבה ולאנשים, להתייחס יפה אל עצמך. זה יהיה משמעותי גם אם רק חלק מההשפעות האלה יזלגו לחיי היום יום שלנו. מותר לחלום.