"מה שאני אומר עכשיו לחברי הקהילה שלי זה לנסות להתמודד עם הדברים שעה אחר שעה. אפילו לא יום אחרי יום. יהיו שעות טובות, יהיו שעות קשות. אבל אנחנו ביחד, אף אחד לא לבד. אנחנו נעבור את זה יחד. זו המשמעות של קהילה". כך, כשקולו נשבר ועיניו נוצצות, סיפר הרב ג'פרי מאיירס, רבה של קהילת עץ החיים בפיטסבורג, על הניסיון להנהיג את בני קהילתו באתגר הגדול שהיה להם אי פעם - התאוששות מהטבח האנטישמי הקשה ביותר בתולדות ארצות הברית.
הקושי של מאיירס לדבר ניכר. המילים יוצאות לאט, ברור כי כרגע השתיקה נוחה לו יותר. אבל בריאיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי מאז הטבח שגבה את חייהם של 11 בני אדם, שבעה מהם מקהילתו, הרב הקונסרבטיבי מבקש להעביר מסר אחד חשוב, אמונתו וביטחונו בעתיד לא התערערו. "האמונה שלי, הידיעה שלי שנצליח להתגבר, נמצאות עמוק בכור מחצבתי", הוא אומר ל"ישראל היום". "שום דבר לא ישבור זאת".
מאיירס, שסיפר כי עוד לא כתב את ההספדים להלוויות הצפויות, התקשה להכביר במילים על בני קהילתו שנרצחו, ולדבר עליהם בלשון עבר. "כולם היו בני אדם יפים, מתוקים ואוהבים, כל אחד מהם", תיאר. "הם היו שם כל שבוע בבית הכנסת, לפני שהתחלנו, במושבים הקבועים שלהם. קשה לשים את זה במילים עוד לפני שהספדנו אותם".
מעבר לאתגר הרוחני, למאיירס יש כעת לא מעט אתגרים לוגיסטיים, בראש ובראשונה האתגר הוא היכן לכנס את בני קהילתו, כאשר ברור לכל כי בניין בית הכנסת לא יהיה פעיל לפחות כמה שבועות. "אנחנו עדיין לא יודעים איפה הקהילות שלנו יתכנסו", אמר. "שלושתנו (הרבנים ששלוש קהילותיהם פועלות בבית הכנסת, י"ה) נצטרך לשבת ולדבר על זה. נצטרך להחליט איפה יהיה הבית ואיפה ננהל את התפילות. בתי הכנסת הסובבים היו נפלאים והציעו את כל העזרה שאנחנו צריכים. אנחנו נשב השבוע, אחרי שנתגבר על ההלם הראשוני, וננסה להבין מה קורה".
מאיירס שוחח איתנו דקות ספורות לאחר הופעתו הפומבית הראשונה מאז הטבח, בטקס תפילה המוני שהתקיים שלשום לכבוד הקורבנות. מול יותר מ-2,000 בני אדם, שמאות מהם עמדו בגשם שוטף, סיפר הרב על הירי והשעות הקשות אחריו. "התחלתי את התפילות ב-9:45, הירי התחיל דקות ספורות אחר כך", שחזר. "היו 12 מאיתנו בהיכל. עזרתי להוציא את מי שיכולתי שישב מקדימה, אך לדאבוני שמונה היו מאחור, רק אחד מהם שרד, שבעת האחרים נרצחו".
מאיירס הגדיר את עצמו בתור "קורבן, שורד ואבֶל. לא הצלחתי לישון אתמול בלילה", סיפר. "פניתי אל השמיים, אל האל. אז הקב"ה, למה אנחנו? המקום הקדוש שלי חולל. מה שאני רוצה לא תוכל לתת לי. לא תוכל להשיב את 11 הנפשות הנפלאות האלו, לא תוכל להשיב לאחור את השעון". אך על אף הזעם, רוב נאומו של מאיירס התרכז במסרים של אהבה, של סובלנות, של חוזק. "אני מוצף בימים האחרונים באהבה", אמר. "עם אהבה מביסים שנאה. לא ניתן לשנאה להביס אותנו. אנחנו יכולים לבחור בטוב, זה תלוי בנו. למילים של שנאה אין מקום בפיטסבורג. עץ החיים איבד שבעה ענפים, ולמעשה 11. אבל אנחנו פה כבר 154 שנה ויש לנו עוד הרבה ענפים. אנחנו נגדל ענפים חדשים. זה מתחיל בצעד אחד - הפסיקו את השנאה".
הרב ג'ונתן פרלמן, רבה של קהילת אור חדש, שחולקת את בית הכנסת עם בית הכנסת עץ החיים, הבטיח גם הוא בטקס להתגבר. "גדלתי כאן", סיפר. "אנחנו משפחה, הלב שלי שייך לעיר הזאת. תמיד אמרתי שפיטסבורג היא העיר החברותית ביותר בעולם. מה שקרה אתמול לא ישבור אותנו ולא יהרוס אותנו. נמשיך לשגשג, נמשיך להתפלל, נמשיך לשיר, נמשיך במורשת ההיסטורית שלנו בעיר. איבדנו שלושה עמודי תווך בקהילה שלנו - הם היו רוצים שנמשיך הלאה".
הרבה שריל קליין, שקהילתה "דור חדש" היא הקטנה והשלישית בבית כנסת, סיפרה כי הייתה מחוץ לעיר בשבת. "הקהילה שלנו קטנה וחזקה", תיארה. "תמיד הכלנו וקיבלנו. אני לא מצליחה להרגיש דבר היום. אם לא הייתי מחוץ לעיר בשבת הייתי שם, בבניין. אנחנו בהלם וכואבים. שנאה ואנטישמיות אינם חדשים, הם אינם נעלמים. אנחנו שבורים, אבל מעשי האלימות האלו לא יגדירו אותנו. לעולם לא ניתן לשנאה לנצח. אנחנו שורדים".
בתום הטקס, כשהם מוקפים במאות אנשים, הצליחו שלושת הרבנים לחמוק לרגע אחד לבד. כשהם עוד על הבמה, שלושתם התחבקו ופרצו בבכי שפילח את האולם. יחד הם יצטרכו לעמוד באתגר הקשה של חייהם - לאחות את השברים של קהילותיהם ולצאת מחוזקים מטרגדיה שקשה לתאר נוראית ממנה. לפי הקולות שנשמע שלשום - נראה שהם מודעים לגודל המשימה.